הסוגיה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים הינה זהות הנהג בכלי הרכב הפוגע בעת התאונה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זהות הנהג בתאונת דרכים - פסק דין: 1. עסקינן בתביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לכלי הרכב המבוטח על ידי התובעת (להלן "כלי הרכב המבוטח"), לטענתה, בתאונה מיום 14/12/09, לאחר חצות (להלן "התאונה"). 2. אין מחלוקת בין הצדדים כי כלי רכב מסוג מיצובישי הנושא מספר רישוי 54-143-20 ורשום בבעלות אביו של הנתבע מס' 1 (להלן "כלי הרכב הפוגע"), פגע בכלי הרכב המבוטח עת חנה האחרון בחנייה מסודרת בתחנה מרכזית "אגד" בעפולה והודעה על התאונה נמסרה למבוטח מאוחר יותר על ידי משטרת ישראל. הסוגיה העיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים הינה זהות הנהג בכלי הרכב הפוגע בעת התאונה. לטענת הנתבעים, בעת התאונה נהג בכלי הרכב הפוגע אדם בשם מאג'ד אבו אל עיש (להלן "מאג'ד"). וייאמר מיד - לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, מצאתי כי הנהג בכלי הרכב הפוגע בעת התאונה היה הנתבע מס' 2 (לעיל ולהלן "מוספטא"); ולמצער, די בראיות שלפני על מנת להעביר את הנטל המשני של הבאת הראיות אל כתפי הנתבעים. נטל בו לא עמדו. 3. שני הנתבעים נלקחו לחקירה במשטרת ישראל ממקום התרחשות התאונה (ראה עדות מוסטפא, בעמוד 9 לפרוטוקול שורות 1-9 וכן עדות תאופיק בעמוד 12 לפרוטוקול שורות 10-11) ומסרו את גרסאותיהם באשר למהלך האירועים (ההודעות הוצגו וסומנו ת/7 ונספח לתצהיר מוסטפא - נ/2, בהתאמה). לא הוכח לפני כי מאג'ד נחקר בליל האירוע או אף לאחר הגשת התלונה (ראה: ת/6 - ואתייחס להלן לטענות בדבר קבילותו). 4. כשבועיים לאחר אירוע התאונה, ביום 29/12/09, הגיעו שני הנתבעים ואביו של תאופיק למשטרת ישראל במטרה להגיש תלונה בגין גניבת כלי הרכב הפוגע. מוסטפא מסר את הודעתו (הוצגה וסומנה - ת/9); בעוד הנתבע מס' 1 (לעיל ולהלן "תאופיק") לא נתן בסופו של יום את עדותו, בין אם מחמת שבחר לקחת את תעודת הזהות שלו ולברוח מתחנת המשטרה, כמצויין בהודעה מיום 29/12/05 שעה 15:16 (צורף כנספח לתצהיר מוסטפא): "המתלונן מסרב למסור עדות, לאחר שמסר לי מרצונו את תעודת הזהות שלו, מנסה לחטוף לי אותה מהיד ובורח מהמשרד שלי"; ובין אם מטעמים אחרים, כגרסת תאופיק בעדותו לפניי (ראה: עמוד 9 לפרוטוקול שורות 12-16): "ש. השוטר כותב שאיך שהוא התחיל לחקור אותך לקחת את תעודת הזהות וברחת, הוא משקר? ת. הוא לא משקר. נכנסו לתחנה, אבא שלי נחקר. אמרתי לחוקרת שאני אגיד את האמת והחוקרת צעקה שלא אגיד מג'ד. אני אמרתי לה שזה מה שקרה והיא לא נתנה לי להמשיך והיא אמרה לי לצאת בחוץ ולקחתי את תעודת הזהות וישבתי בחוץ וזה מה שהיה". (וראה גם: עמוד 10 לפרוטוקול שורות 16-17). 5. מעבר לסתירות שבין הודעותיהם של הנתבעים במשטרת ישראל לבין האמור בתצהיריהם (הוצגו וסומנו נ/1 ו-נ/2, בהתאמה) ולבין עדותם לפניי, ניכר היה ניסיונם של שני הנתבעים להרחיק את עצמם מאירוע התאונה. עוד ניכר היה כי קיימים פרטים נוספים בכל הקשור לאירועי אותו לילה אשר הנתבעים מבכרים שלא להתייחס אליהם וככלל, למרבה הצער, עדויות שניהם לא עוררו אמון. 5.1 כך למשל בעדותו במשטרה תיאר תאופיק שסמוך לשעה 24:00 הוא חזר לעפולה עם מוסטפא וחבר נוסף (להלן "איאד") מביקור בכפר סולם, החנה את כלי הרכב הפוגע מול הפלאפל שממול לתחנת המשטרה ונכנס לאכול בקיוסק השווארמה, כאשר לפתע התקשר מאג'ד למוסטפא וביקש שיסיע אותו מביתו ברחוב ירושלים לכוון בית הקברות בעפולה. מוסטפא לקח ממנו את מפתחות הרכב ונסע לשם בעוד תאופיק נשאר עם איאד בקיוסק. כעבור כעשר דקות הוא שמע את הרעש של כלי הרכב שלו "שאני מכיר אותו", ויצא מהפלאפל לכוון "אגד", שם ראה את כלי הרכב ואת מאג'ד "יורד ממושב הנהג ובורח מהמקום". עת הגיע מוסטפא למקום התאונה, "כעבור כמה דקות", הסביר לו הלה כי בבית הקברות מאג'ד דחף אותו בכוח ונהג בכלי הרכב הפוגע. בתצהירו מיום 1/7/12 כבר טען תאופיק כי מיד כאשר הם ירדו מכלי הרכב, ליד חנות השווארמה, ביקש ממנו מוסטפא "לקבל את הרכב לכמה דקות, כדי להגיע למקום מסויים בעיר". אין טענה שכולם ירדו לאכול ואין טענה שמאג'ד התקשר למוסטפא בנוכחותו וביקש כי האחרון יסיע אותו לבית הקברות. בחקירתו הנגדית טען תאופיק כי מוסטפא לא רצה לבוא לאכול איתם (בניגוד להודעתו במשטרה); וכי הוא לא חקר את מוסטפא מדוע הוא זקוק למפתחות (בניגוד לנטען בסעיפים 3 ו-4 לתצהירו וראה גם עדותו בעמוד 6 לפרוטוקול שורות 1-5). 5.2 כך גם למשל בתצהירו טען תאופיק כי מוסטפא סיפר לו שכאשר הוא ומאג'ד הגיעו לבית הקברות הם ירדו מכלי הרכב הפוגע, מאג'ד קיבל שיחת טלפון מאחיו, נכנס למושב הנהג והתניע את כלי הרכב בכוונה לנהוג בעוד מוסטפא בקושי נכנס למושב האחורי של כלי הרכב. במרכז עפולה מאג'ד עצר באורח פתאומי ליד הבית שלו ובשלב זה מוסטפא ירד מהרכב, ניסה להוריד את מאג'ד בכוח מכלי הרכב, אך ללא הצלחה ומאג'ד דהר עמו במהירות בגורמו לתאונה. מנגד, בהודעה למשטרה שנמסרה כאמור מיד לאחר התאונה, לא נטען שמאג'ד ומוסטפא ירדו מכלי הרכב הפוגע כאשר הגיעו לבית הקברות. לא נטען כי לפני התאונה עצר מאג'ד את כלי הרכב הפוגע במרכז עפולה ולא נטען כי בשלב זה מוסטפא ירד מכלי הרכב הפוגע וניסה, ללא הצלחה, למנוע ממאג'ד לנהוג בו. ודוק: לשיטת תאופיק, מוסטפא סיפר לו את מהלך הדברים עוד בטרם חקירתו במשטרה. שתי הגרסאות גם יחד הן, לשיטת תאופיק, כי לא היה עד להתרחשותן, בבחינת עדות שמיעה וזאת מעבר לסתירות הרבות ביניהן. 5.3 תאופיק גם אינו חוזר בתצהירו על טענתו בהודעה שניתנה מיד לאחר התאונה (14/12/09) כי בעת שישב ואכל שמע את הרעש של רכבו ש"אני מכיר אותו"; אלא טוען כי, בשלב זה, הוא כבר סיים לאכול והחל ללכת עם חברו איאד לכיוון התחנה המרכזית ואז שמע "בום" ורץ (ראה: עמוד 6 לפרוטוקול שורות 20-21). לא הוכח לפניי כי לכלי הרכב הפוגע יש רעש מיוחד הניתן לזיהוי על ידי בעליו. וחשוב מכך - תאופיק הודה בחקירתו הנגדית כי הגיע בריצה לכוון התאונה (ראה: עמוד 10 לפרוטוקול שורות 5-13): "מהפלפל לאוטו שנפגע .... אנחנו ישבנו ליד הכיכר תוך שניות לאחר ששמענו בום, הסתכלנו וראינו את מג'ד יורד מהאוטו. ש. היכן היה הנתבע 2? ת. כשראינו את האוטו אני ואיאד. רצנו והוא גם רץ, אנו באנו משמאל והוא מימינה... רצנו לרכב ביחד הוא היה מולנו. אני לא ידעתי אז מאיפה הוא בא אחר כך הוא אמר שליד הבית שלנו. ש. ראית אותו בא לאחר התאונה באיזה מצב הוא היה? ת. מי מג'ד או הנתבע 2. נתבע 2 רץ לכוון התאונה" [ההדגשות אינן במקור - ש.ב.]. אם וככל שתאופיק ידע שכלי הרכב אצל חברו מוסטפא, בו הוא בוטח, מה לו לרוץ למקום התרחשות התאונה והכיצד זה ידע כי המדובר בכלי הרכב שלו?! בשלב זה תאופיק אף מוסיף שבעוד הוא רץ למקום התאונה, הוא ראה את מוסטפא רץ מהכוון השני. מנגד, בהודעה למשטרה טען כי מוסטפא הגיע כמה דקות אחרי התאונה ואחרי שמאג'ד ברח והגיעו הרבה אנשים (ראה: שורות 13-14 ל-ת/7). 5.4 זאת ועוד. תאופיק טוען כי הוא לא ראה את התרחשות התאונה (ראה למשל: בעמוד 6 לפרוטוקול שורות 20-21), אך באותה נשימה חוזר על עמדתו כי ראה את מאג'ד יוצא מכלי הרכב ("יורד ממושב הנהג"). בחקירתו הנגדית אף הגדיל תאופיק עשות וטען שגם המשטרה ראתה את מאג'ד בורח מכלי הרכב הפוגע. ברם, בחקירתו במשטרה אין כל אזכור לכך שהמשטרה ראתה את מאג'ד יורד ממושב הנהג ובורח מהמקום. אם וככל שכך הם פני הדברים, הייתי מצפה כי זו תהיה טענתו הראשונה של תאופיק בחקירתו במשטרה. מכל מקום, חזקה כי אם וככל שכך היו פני הדברים, משטרת ישראל לא היתה מעכבת לחקירה את תאופיק ומוסטפא, במיוחד לאור טענת תאופיק כי המשטרה מכירה את מאג'ד (ראה: עמוד 9 לפרוטוקול שורה 9). 5.5 מוסטפא מצידו טוען בחקירתו השנייה במשטרה (במסגרת בקשתו להגיש תלונה בדבר גניבה) כי תאופיק נתן לו את כלי הרכב על מנת "לקחת את בת דוד של מאג'ד ובת דוד שלו לבית הקברות בלילה שישבו". קרי: לפי גרסה זו מוסטפא לא לקח את מאג'ד אלא בנות ומאג'ד לא טלפן למוסטפא וביקש שיבוא לאספו. כך גם בהתאם להודעה זו של מוסטפא במשטרת ישראל (ת/9) היה סכסוך בין מאג'ד ועוד אנשים מחוץ לתחנת המשטרה, "האוטו פעיל וירדנו לדבר" ואז התקבל הטלפון מאחיו של מאג'ד, והלה קפץ על ההגה ונסע, "ואני הצלחתי לשבת מאחורה". מכאן, לפי גרסה זו היה סכסוך בין מאג'ד ועוד אנשים ובלגן "פה בחוצה היה בלגן", כלומר ליד תחנת המשטרה ולא בבית הקברות. וחשוב מכך - שיחת הטלפון התקבלה בעת שהאוטו פעל ומוסטפא ועוד אנשים - שזהותם לא הובררה - ירדו מהאוטו (מוסטפא נוקט בלשון רבים "וירדנו לדבר"). כך או כך, לפי תאור זה כל האירוע התרחש ליד תחנת המשטרה ועל כן מוסטפא כלל לא נדרש לבקש מתאופיק לנהוג בכלי הרכב הפוגע. בכל מקרה אין בגרסה זו, שבועיים לאחר התאונה, כאשר הנתבעים מגיעים מיוזמתם למשטרת ישראל ליתן תלונה בדבר גניבה, כל אזכור לכך שהנתבעים ישבו לאכול עם חברם איאד או לבקשת מאג'ד לטרמפ לבית הקברות. אף הטענה כי מוסטפא ניסה למנוע ממאג'ד לנהוג נטענת בשפה רפה ("ירדתי להוריד אותו"). 5.6 זאת ועוד. בהודעה זו של מוסטפא למשטרה נטען לפתע כי לפני התאונה מאג'ד עצר ליד ביתו בעוד בחקירתו מיד לאחר התאונה טען מוסטפא כי הוא ירד מהרכב "באמצע הכביש לפני שעשינו תאונה". גם מסלול הנסיעה לפי גרסה זו (השונה כאמור מגרסתו הראשונה) אינו נהיר. לא נטען שאחיו של מאג'ד רב עם מישהו אצל מאג'ד בבית ועל כן לא ברור בכלל מדוע לכאורה מאג'ד עצר בביתו ואם כן, לא ברור מדוע מאג'ד המשיך בנסיעה. מכל מקום, גם אם הייתי מקבלת גרסה שנייה זו, שגם אותה סתר מוסטפא מאוחר יותר (ולא היא), הרי שהאחריות לתאונה רובצת לפתחו. שומה היה על מוסטפא לשמור את מפתחות כלי הרכב בידו ולא להותיר את כלי הרכב ללא השגחה כאשר מפתחות כלי הרכב נמצאות במתנע ועוד בעיצומו של סכסוך, "בלגן" כלשונו. מכאן, גם לפי גרסה זו, האחריות להתרחשות התאונה רובצת לפתחו של מוסטפא משהלכה היא כי רשות יכולה להינתן במפורש או במשתמע ובכלל זה על דרך השלמה עם מעשיו של אותו נהג שיכולה להתבטא באי נקיטה באמצעים יעילים למניעת מעשי הנהג (השווה: ת"א (ב"ש) 727/80 טובול נ' רשות הנמלים בישראל, (1991), על האסמכתאות המצוינות בו). 5.7 מוסטפא, הער לכך, טוען בתצהירו מיום 30/6/12 אחרת. בשלב זה נטען כי מאג'ד "שלף את המפתחות", התיישב במושב הנהג והתחיל להתניע את כלי הרכב הפוגע (ראה סעיף 5 לתצהירו - הוצג וסומן - נ/2). מהיכן נשלפו המפתחות, האם מהמתנע או מידיו? סתם ולא פירש. מה גם שלפי תצהירו של מוסטפא (הסותר גרסתו הקודמת) הוא נסע בכלל לבדו לבית הקברות וכשהגיע לשם הוא עצר את כלי הרכב והתחיל לדבר עם מאג'ד (וראה: סעיפים 4 ו-5 ל-נ/2). מכאן, מוסטפא לא יצא מכלי הרכב הפוגע ולא נהיר הכיצד זה מאג'ד הצליח "לשבת על ההגה". 5.8 אך גם בכך לא תמו גרסאותיו של מוסטפא. כך למשל, לפתע בחקירתו הנגדית, ולאחר ששמע את עדותו של תאופיק, טען מוסטפא שהנתבעים וחברם איאד הגיעו לפלאפל ו"היה שם מאג'די ביקש ממני לקחת אותו לבית קברות עפולה, לקחת אותו לשם..." (ראה: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 27-28). מכאן, לפי גרסה זו מאג'ד היה עם הנתבעים ורק רצה או טרמפ או לדבר עם מוסטפא ודווקא ליד בית הקברות (ראה: עמוד 11 לפרוטוקול שורה 29 עד עמוד 12 לפרוטוקול שורה 2): "ש. למה? ת. יש שם מקום לשבת הוא רצה לשבת ורציתי לעשות לו טובה. הוא מכיר אותי ככה שלום שלום. לקחתי אותו לבית הקברות. הגענו וירדנו והוא אמר לי בוא נדבר. ש. אבל קודם אמרת שהוא רק רצה טרמפ? ת. הוא ביקש ממני לקחת אותו לאיזה מקום לבית הקברות לא אכפת לי בשביל מה נכון שאין לי אוטו וביקשת מחבר שלי". כך גם לפי גרסה זו מוסטפא כן אמר לתאופיק שהוא לוקח את מאג'ד. בשלב זה הוסיף וטען מוסטפא כי "המפתחות ביד שלי... והוא לקח את המפתחות מהיד שלי ורץ לאוטו. אני ישבתי מאחורה, הוא נסע נסע ובדרך לפני תחנה מרכזית שם ברקס" (ראה: עמוד 12 לפרוטוקול שורות 7-9). לא נהיר הכיצד זה אם מאג'ד רץ ועוד "כמו משוגע", הספיק מוסטפא להיכנס לכלי הרכב הפוגע ואם מאג'ד כל כך מיהר מדוע זה עצר דווקא לפני התחנה המרכזית (לפי גרסה זו, ולא באמצע הכביש או ליד ביתו, כגרסאותיו הקודמות). 5.9 מעבר לכך, שני הנתבעים לא ידעו להסביר מדוע הם ולא מאג'ד נלקחו לתחנת המשטרה למרות, שכאמור, לפי אחת מהגרסאות, המשטרה מכירה אותו (ראה עדות מוסטפא בעמוד 12 לפרוטוקול שורות 10-15; ועדות תאופיק בעמוד 9 לפרוטוקול שורות 1-6). יושת אל לב כי גם השוטר שואל את מוסטפא, עת הגיע להגיש תלונה כשבועיים לאחר התאונה, הכיצד זה השוטרים לקחו אותו ואת תאופיק לתחנה ולא את מאג'ד, אך אינו מקבל מענה (ראה: שורות 21-25 ל-ת/9): "ש: איך הגעת מהמצב שמאגד ברח לך עם האוטו בעפולה למצב שיש משטרה שמביאה אותך ואת מוחמד למשטרה? ת: כל המשטרה באו 3 ניידות. ש: למה באו 3 ניידות. ת: באו בזמן התאונה". 5.10 יתירה מכך. בהודעתו הראשונה למשטרה טען מוסטפא כי "לא ראיתי את התאונה בכלל" (ראה נספח א' לתצהירו - נ/2). כך גם מוסטפא בחקירתו הנגדית טען כי הגיע לאחר התאונה. ברם, בהודעתו השנייה למשטרה (ת/9) טען מוסטפא כי ראה את התאונה ואף ידע לתאר את אופן התרחשותה (ראה: שורות 26-33 ל-ת/9) [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.]: "ש. הית וראית את מאגד עושה תאונה? ת. באו בזמן התאונה, ש. הית באוטו בזמן התאונה אני חוזרת ושואלת? ת. לא. ש. כמה רחוק נהית מהאוטו? ת. ראיתי את התאונה זה היה מכיכר לכיכר. ש. מה קרה בתאונה? ת. הוא נסע ככה ורצה להיכנס ימינה ורצה, ודפק אוטו חונה". תאופיק מצידו טען כאמור כי הגיע מספר שניות לאחר התאונה וראה את מאג'ד יורד מכלי הרכב הפוגע ובאותה נשימה כי המשטרה הגיעה לפניהם למקום התאונה (ראה: עמוד 9 לפרוטוקול שורה 6). תאופיק הוסיף וטען כי מוסטפא הגיע לאחר שהכל הסתיים ובאותה נשימה (ראה: עמוד 10 לפרוטוקול שורות 9-13): "ת. כשראינו את האוטו אני ואיאד. רצנו והוא גם רץ, אנו באנו משמאל והוא מימינה... רצנו לרכב ביחד הוא היה מולנו. אני לא ידעתי אז מאיפה הוא בא אחר כך הוא אמר שליד הבית שלנו. ש.ראית אותו בא לאחר התאונה באיזה מצב הוא היה? ת.מי מג'ד או הנתבע 2. נתבע 2 רץ לכוון התאונה". ויודגש - ניכר היה בעדות מר תאופיק לפניי כי הוא עושה ככל יכולתו על מנת להרחיק אותו ואת מוסטפא חברו מכל אחריות לתאונה ומאמציו אך גרמו לסתירות נוספות בין גרסאותיו השונות שלא ניתנות לגישור. יתירה מכך, עת התבקש תאופיק להדגים את אופן ההתרחשות (ראה: עמוד 10 לפרוטוקול שורות 4-13) ניכר רעד בידו. כך או כך, גרסת הנתבעים כי הגיעו מאוחר יותר ולא ראו את התאונה, אינה מתיישבת עם העובדה שהשניים ידעו לתאר את אופן התרחשות התאונה בצורה כה מפורטת, הן במשטרה והן לחברת הביטוח (ולעניין זה ראה להלן). 6. לא זו אף זו - עדויות שני הנתבעים אינן מתיישבות עם שורת ההיגיון. ראשית, אין כל היגיון בגרסת מוסטפא או ליתר הדיוק אחת מהן, לפיה הוא נעתר לבקשת אדם שאינו מכירו כלל או מכירו באופן שטחי לקחת אותו טרמפ בחצות הלילה מבלי לשאול אף לאן ולאיזו מטרה בכלי רכב שאינו שלו. יתירה מכך, אותו מאג'ד יכול היה לפנות לתאופיק ישירות ולבקשו לקחת אותו טרמפ, זאת לא עשה. זאת ועוד. אין כל היגיון בכך שתאופיק נעתר לבקשת מוסטפא ונתן לו את כלי הרכב לנסיעה כשהוא נותר בחוץ בחצות הלילה מבלי לשאול אותו לאן ולכמה זמן הוא לוקח את כלי הרכב. שורת ההיגיון מחייבת כי אחת משתיים: או שתאופיק יברר את פרטי הנסיעה, בפרט בשים לב כי המדובר בכלי רכב של אביו וכן יעמוד על כך שמוסטפא יחזור בתוך פרק זמן קצוב על מנת לאספו לביתו ולא נטען לפניי כלל שכך היה; או שיסע עימו. שנית, מוסטפא ממשיך וטוען כי חלף הבאת מאג'ד לבית הקברות (לפי אחת מהגרסאות) ביקש ממנו מאג'ד לדבר עמו ולשם כך שניהם (לפי גרסה מסוימת) ירדו מכלי הרכב. אם וככל שמאג'ד ביקש לדבר איתו ניתן היה לעשות כן ליד הפלאפל מבלי לנסוע לבית הקברות ומבלי לבקש לצורך כך מתאופיק את כלי הרכב של אביו ואף מבלי לרדת מכלי הרכב (כפי שמופיע בגרסה אחרת). שלישית, לשיטת תאופיק, או אחת מהן, תוך כדי השיחה כששניהם בתוך כלי הרכב או מחוצה לו (תלוי לפי איזו גרסה), קיבל מאג'ד שיחה ובשלב זה מאג'ד נסע עם הרכב שעדיין פעל או נסע עם הרכב אשר המפתחות היו עדיין במתנע או שלף את המפתחות (תלוי לפי איזו גרסה), והחל לנסוע, כשתאופיק או ברכב או נכנס מאחור או קופץ מאחור. אחת משתיים; או שהשניים שוחחו כשהם מחוץ לרכב ואז לא ברור איך בכל זאת תאופיק הספיק להיכנס לכלי הרכב; או שהשניים ישבו עדיין בתוך כלי הרכב כאשר גם לשיטת תאופיק בשלב זה הוא בכסא הנהג. מכאן, לא היה די בהתנעת כלי הרכב או בחטיפת צרור המפתחות מידיו (אם בכלל, באשר מוסטפא נוקט במילים "שלף את המפתחות"), אלא היה על מאג'ד להזיז את מוסטפא מכסא הנהג. באף אחת מהגרסאות לא נטען כך. רביעית, אם מאג'ד נסע במהירות על מנת להגיע לאחיו, מה טעם מצא לו לפתע לעצור על מנת להוריד את תאופיק, בין ליד הבית של מאג'ד, בין בתחנה המרכזית ובין בצומת (תלוי לפי איזה גרסה). חמישית, לשיטת הנתבעים גם המשטרה מכירה את מאג'ד. אם כך לא היתה כל מניעה שהמשטרה שהגיעה למקום האירוע - לפי גרסת תאופיק המאוחרת עוד לפניו - תיקח את מאג'ד לחקירה או לחלופין תעצור אותו מיד לאחר מכן לחקירה. מנגד, אי חקירת המשטרה את מאג'ד תואמת את העובדה שהמשטרה הגיעה למקום האירוע מיד בסמוך להתרחשות ועיכבה לחקירה את שני הנתבעים בהיות אחד מהם הנהג בעת התאונה והשני נוסע בו (וראה לעניין זה גם להלן). מה גם שאף אחד מהנתבעים לא ביקש לצרף את מאג'ד כנתבע נוסף ואף בהודעה המשותפת שנשלחה לצד ג' לא נתבע מאג'ד אלא חברת הביטוח. כך גם הנתבעים לא זימנו את אותו מאג'ד לעדות, למרות שיכלו לעשות כן בנקל באשר לשיטתם, הם יודעים את זהותו ואת כתובתו (ראה לעניין זה הודאת הנתבע מס' 1 עמוד 6 לפרוטוקול שורות 10-13; והודאת הנתבע מס' 2 בעמוד 12 שורות 16-17). כשל זה פועל לחובתם ומהווה חיזוק (שלילי) לגרסת התובעים. כך גם מר איאד, חברם של הנתבעים, לא הובא על ידם לעדות וכשל נוסף זה פועל אף הוא לחובתם. חזקה שבעובדה היא, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, היתה פועלת לחובת הנמנע (ראה: ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736; ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 602; בע"מ 2468/11, פלוני נ' פלונית (2011); ע"א 465/88, הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה, פ"ד מה(4) 651; ע"א 2275/90, לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605; ע"א 795/99, פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107; ע"א 78/04, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2004); ע"פ (חיפה) 974/06, מ"י נ' אגבאריה מוסטפא (2006); ה"פ (תל אביב) 125/08, ססבון נ' סולומון (2011); רע"א 3961/10, המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (2012); י. קדמי, "על הראיות", חלק רביעי, התש"ע-2009, עמוד 1865). 7. יחד עם זאת, שני הנתבעים טוענים בלהט לכל אורך הדרך כי הנהג המורשה האחרון בכלי הרכב הפוגע עובר לתאונה היה מוסטפא (ולעניין הסתמכות על קטעי עדות של עד גם מקום בו בית המשפט אינו מקבל את דבריו כאמינים וכמקשה אחת בבחינת "פלגינן דיבורא" ראה: ע"פ 4383/06, דנינו נ' מ"י (2012); ע"פ 5612/92, מ"י נ' בארי, פ"ד מח(1) 302; ע"פ 71/76, מכלוף נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 813; ד"נ 3081/91, קוזלין נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 441; והשווה: ע"א (ירושלים) 9592/06, עאצי נ' עאצי (2007); ת.א. (חיפה) 1130/05, סאלם נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2008)). בתי המשפט אמצו את החזקה העובדתית כי בהעדר הוכחה סותרת הרי שהנוהג ברכב הוא בעליו או הנוהג ברשותו (ראה: ע"א 31/85 בדיר איברהים נ' טסה נתנאל, פ"ד מג(2) 81). על הטעם לכך עמד כבוד הש. זילברג עוד ב- ע"א 259/63, חיים נ' יעקב קלקשטין והחברה הלאומית לביטוח ולאחריות בע״מ, פ"ד יח (3) 662: "החזקה הנדונה כאן אין מקורה נעוץ בכך שהשאלה - אם הנהג נהג ברשותו של הבעלים - היא תוך "ידיעתם המיוחדת" של הבעלים. יסוד החזקה הנ"ל הוא, כי בנוהג שבעולם אדם נוסע או ברכבו או ברכבו של מישהו אחר שהירשה אותו לכך. אם טענתו של הנתבע היא, כי הנהג השתמש בכלי הרכב שלא ברשות בעליו, הרי הוא טוען למשהו בלתי רגיל, יוצא מן הכלל, ועליו להוכיח את הדבר. חזקה זו היא, מבחינה מסויימת, צורה אחרת של הכלל "כל דפריש - מרובא פריש"." בעניין בדיר (ע"א 31/85, בדיר איברהים נ' טסה נתנאל, פ"ד מג(2) 81) הודגש עוד כי: "אמנם המקרים הנ"ל בהם אומצה חזקה זו היו מקרים בהם הרכב הפוגע היה שייך לגוף אשר בבעלותו רכבים ונהגים רבים, ....אולם עובדה זו אינה מצמצמת את תחולתה של החזקה והיא חלה אף במקרה בו מדובר ברכב פרטי, הואיל וגם אז מתקיים ה"נוהג שבעולם" כדברי השופט זילברג, לפיו אדם נוסע ברכבו שלו. ניתן לדעתי ללמוד על תחולה רחבה זו של החזקה מן האימוץ המפורש שזכתה לו מהמחוקק.". (וראה גם: ע"א (ירושלים) 11444/07, מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' מפארגה (2008), על האסמכתאות המצוינות בו). כיום מצאה החזקה אחיזה גם לעניין הטלת אחריות פלילית בסעיף 27ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש], שזו לשונו: "27ב.    אחריות בעל הרכב. (א) נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן - המחזיק) או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו. (ב) הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על המחזיק. (ג) הוכיח המחזיק כי מסר את החזקה ברכב לאדם אחר, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על אותו אדם." בענייננו - מוסטפא הודה כי הוא המחזיק האחרון המורשה בכלי הרכב הפוגע עובר לתאונה ומכאן, שומה היה עליו להוכיח כי מסר את כלי הרכב הפוגע למאג'ד או שכלי הרכב הפוגע נלקח ממנו על ידי אותו מאג'ד ללא ידיעתו וללא הסכמתו. כאמור, מאג'ד לא זומן לעדות ועדויות הנתבעים לעניין זה היו רצופות סתירות, על כן, מוסטפא לא עמד בנטל זה. זאת עוד. בטרם אדרש לשאלה האם משעסקינן בטענת גניבה יש צורך ברמה ראייתית מוגברת. ודוק: אין תמה כי התובעת היא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה", אך בנסיבות מקרה זה מצאתי כי יש במכלול הראיות שלפניי, לכל הפחות כדי להעביר את הנטל המשני של הבאת הראיות אל כתפי הנתבעים (והשווה: ה"פ (חיפה) 282-07, קדוש נ' זר, (2009); ע"א 2041/05, מחקשווילי נ' מיכקשווילי (2007), י. קדמי, "על הראיות", חלק רביעי תש"ע-2009, עמוד 1759). 8. למעלה מכך, בהודעה לחברת הביטוח (הוצג וסומן ש/1) נאמר כי הנהג בכלי הרכב בעת התאונה הוא מוסטפא ואף מופיע בה תאור מפורט של התאונה (לרבות תרשים): "תוך כדי נסיעה בכביש לעפולה אחרי כיכר הרכב החליק ופגעתי ברכב שהיה עומד בחנייה (מאחור) (היה גשום) הרכב היה בצד שמאל של הכביש". באופן מפתיע מי שהתנגד להגשת מסמך זה הוא ב"כ תאופיק ולא ב"כ מוסטפא. מכל מקום, אכן לא ניתן להגיש מסמך זה שלא באמצעות עורכו ומטעם זה אין אני מקבלת את המסמך כראיה. יחד עם זאת, תאופיק הודה כי הוא ומוסטפא מסרו את מהלך התרחשות האירועים באותו לילה לאביו, אשר הודיע על התאונה לחברת הביטוח (ראה: עמוד 8 לפרוטוקול שורות 5-8): "ש. אני ידעתי לשאול אותך מה היה ואתה אימתת את כל הפרטים לפי הטופס הזה שאני מציג לך. אני אומר שכך אתם תיארתם את התאונה. אתה סיפרת לאביך ואביך בעל הרכב הודיע לחברת הביטוח נכון? ת. נכון". ובהמשך (ראה: עמוד 10 לפרוטוקול שורות 20-22): "אני ומוחמד [מוסטפא - ב.ש.] סיפרנו לאבא מה שקרה. אבא היה לפני זה במשטרה וסיפרו לו במשטרה מה שאמרנו. אחרי זה מלאו את הטופס של ההודעה על תאונת רכב (ש/1) לאחר שאני מעיין נכון ששם הנהג מוחמד מוסטפא. הוא לקח ממני האוטו ואחר כך קרה מה שסיפרתי" [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.]. יתירה מכך, תאופיק, אשר עומת בחקירתו הנגדית עם הכתוב בהודעה (ש/1) אישר את תוכנה (ראה: עמוד 7 לפרוטוקול שורות 3-27): "ש. אגבאריה תאופיק - זה אבא שלך? ת. כן. ש. הרכב שמצוין פה זה הרכב שהיה מעורב בתאונה? ת. כן. ש. אגבאריה מוחמד זה חבר שלך שיושב פה הנתבע מס' 2? ת. כן. ... ש. אביך הודיע על התאונה לחברת הביטוח? ת. כן. ש. אני אומר לך שתאריך התאונה שמצוין בהודעה זה התאונה בתיק זה? ת. אני לא זוכר. ... ש. נכון שבאוטו המבוטח היה נזק בפגוש ובמכסה המנוע? ת. כן. ש. זה נכון שהאוטו שלכם קיבל מכה קשה וירד מהכביש בגלל התאונה הזו? ת. כן. ש. אני מקריא לך התיאור - "תוך כדי נסיעה ברכב בכביש בעפולה אחרי כיכר הרכב החליק ופגעתי ברכב שהיה עומד בחנייה". נאמר פה שהתאונה ארעה תוך כדי נסיעה הרכב החליק בכביש בעפולה ופגע ברכב שעמד בחנייה, כך אתה ראית לאחר שראית את התאונה? ת. ככה זה נראה". תאופיק אישר, אם כן, את כל הפרטים המצוינים בהודעה, לרבות העובדה כי אביו הוא בעל הרכב; כי מי שצוין כנהג בהודעה לחברת הביטוח הוא מוסטפא, כי נזכרים בהודעה פרטיו של עורך דינו שטיפל בתאונה, כי הנזק לכלי הרכב המעורבים בתאונה הוא כמצוין בהודעה ואת אופן התרחשות התאונה כפי שמופיע בהודעה (ש/1). ויודגש שניים: האחד, תאופיק מודה כי אביו מסר את פרטי האירוע לאחר ששני הנתבעים והמשטרה ספרו לו את אופן התרחשות הדברים; והשני, זוהי גרסה נוספת באשר לאופן התרחשות התאונה מפי מי שטען שלא ראה כלל את התאונה. מה גם שלפי גרסה זו לא המהירות של מאג'ד אלא תנאי הדרך בשילוב עם מזג האוויר (גשם) גרמו לתאונה. לעניין זה יושת אל לב תאור אביו של תאופיק את אירועי אותו הלילה בעת הודעתו במשטרה ביום 29/12/09 (צורף כנספח לתצהירו של מוסטפא - נ/2) עליהם למד מהנתבעים: "אני רוצה להתלונן על זה שגנבו לי אוטו. ש. איזה אוטו מדובר מתי ואיפה זה קרה? ת. ב-14/12/09 בשעה 0130, אני לא היתי אני בעל האוטו אבל הבן שלי ששם שלו אגבאריה מוחמד הוא מורשה על האוטו והאוטו היה איתו. ש. מה קרה עם האוטו? ת. האוטו, עשה תאונה עם רכב אחר שהיה בחניה. ש. הגשתם הודעה על תאונת דרכים? ת. היתה משטרה במקום והגישו תלונה - הבן שלי + הנהג שהיה איתו ברכב אגבאריה וחמד מוסטפא. ש. מי נהג ברכב שלך ביום 14/12/09? ת. אגבאריה מוחמד מוסטפא ונגנב ממנו. מי שגנב זה אחד בשם מגדי מעפולה... ש. אז איך האוטו נגנב אם הוא אצליך? ת. הילדים הביאו גרר והביאו את הרכב הם היו מוחמד מוסטפא אגבאריה היה בתוך הרכב שנגנב כי הוא הצליח לעלות לתוך הרכב מהדלת האחורית. ש. למה אתה חושב שמישהו גנב לך את האוטו? ת. ככה מוחמד מוסטפא והבן אומרים..." [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.]. מכאן, לפניי האב הודו הנתבעים כי מוסטפא היה בכלי הרכב הפוגע בעת התאונה. 9. לפיכך, אני קובעת כי מוסטפא נהג בכלי הרכב הפוגע בעת התאונה. קביעה זו מתיישבת גם עם החומר שבתיק המשטרה (סומן ת/6) אותו ביקשה התובעת להגיש. ב"כ מוסטפא הסכים לכך בעוד ב"כ תאופיק התנגד להגשת תיק המשטרה, למעט הודעות הצדדים במשטרה, בטענה שהיה צריך להגישם באמצעות עורכם. התובעת מצידה טוענת כי המדובר ברשומה מוסדית. יש להפריד בין המסמכים השונים שבתיק המשטרה: לכל הפחות בכל הקשור לתיעוד קריאות של תושבים אין תמה כי עסקינן ב"רשומה מוסדית" כמשמעה בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 (להלן "פקודת הראיות") וכי נתמלאו התנאים הנקובים בסעיף 36 לפקודת הראיות באשר לקבילותן ודינן להתקבל (ראה: ע"א 2515/94, לוי נ' עיריית חיפה, פ"ד נ(1), 723; ע"א 3166/05, האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' נעמה ז"ל (2007); ר"ע 423/83, מ"י נ' עזבון המנוחה סילוורמן, פ"ד לז(4) 281; ת.א. (ת"א) 2473/02, לב ארי ז"ל נ' סרנת (2008); ח.א. (ירושלים) 8002/02, המפקח על הבנקים בנק ישראל נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ (2009); קדמי "על הראיות" חלק שני, התש"ע-2009, עמודים 984-990). בהתאם לדו"ח פעולה מספר 1-3-8-1, ביום 14/12/09 שעה 00:28:58 נתקבל דיווח ממר מאיר: "על קבוצה של שיכורים שנכנסו עם רכב שלהם ברכב אחר שחונה בחנייה, משתוללים ורבים ביניהם, חושב שיברחו. עפולה רחוב ליד תחנת אגד - תחנת מוניות, נמצאים עם מיצובישי לנסר כסופה". בהתאם לדו"ח פעולה מספר 1-3-9-2, ביום 14/12/09 שעה 00:29:46 נתקבלה הודעה נוספת מגברת מיכל כי: "נמצאים חבורה של בני מיעוטים עם נשקים ויש יריות מול תחנת אגד בעפולה". המדובר בתיעוד בזמן אמת של קריאות שנתקבלו במשטרת ישראל על ידי תושבים אשר נרשמות על ידי נציגי המשטרה העונים לקריאות הטלפוניות במהלך הניהול הרגיל של מוקד משטרת ישראל ודרך איסוף הנתונים ועריכת הרשומה מעיד על אמיתות תוכנה. הנתבעים אף לא טענו אחרת. גם אם הייתי מקבלת את טענתו של ב"כ מוסטפא כי היה צריך לזמן את השוטרים שמילאו את דו"ח הפעולה, הרי שלכל היותר לא ניתן היה לקבל את החלק השני של דו"ח פעולה מספר 1-3-9-2 המתעד את טיפול השוטרים בתלונה של הגברת מיכל. בהתאם לאמור בעמוד 2 של דו"ח פעולה זה: "הגענו למקום יחד עם ניידות 501, 504 וראינו רכב מסוג פרטי מיצובישי פגוע בחלקו הקדמי כתוצאה מתאונה עם רכב חונה. נהג הרכב אותר והובא לתחנה ונגבתה עדותו ועדות נוספת של נוסע שהיה עמו להמשך טיפול הבוחנים". יחד עם זאת, בשים לב לכך שב"כ תאופיק אינו טוען כי תיק המשטרה שהוצג לפניי אינו כולל את מלוא תיק המשטרה ובשים לב לגישה הליבראלית בכל הקשור לקבילות מסמכים, ובפרט לאור העובדה כי האמור במסמכים אלה קיבל חיזוק מעדויות הנתבעים, לא מצאתי לנכון שלא לקבל גם חלק זה. שני הנתבעים אישרו, כאמור, כי הם נלקחו ממקום התאונה לחקירה במשטרת ישראל ולשיטתם אף אחד מהם לא נעצר. אמנם, אין באמור בדו"ח זה כדי לשפוך אור מי מהנתבעים הוא הנהג, אך יש בו כמו גם בעובדה שרק שני הנתבעים נלקחו לחקירה כדי לתמוך בטענה שאחד משניהם הוא הנהג בעת התאונה בכלי הרכב הפוגע והשני היה נוסע בו. כך גם מוסטפא בחקירתו במשטרה ביום 29/12/09 מאשר שהיה סכסוך בחוץ (צורף כנספח לתצהירו - נ/2, שורות 8-10): "ת: מוחמד שהוא חבר שלי נתן לי את האוטו לקחת את בת דוד של מאגד ובת דוד שלו לבית קברות בלילה שישבו, היה קצת סכסוך בינינו - מאגד ועוד אנשים פה בחונצה [כך במקור - ב.ש.] היה בלגאן - מי שעשה סכסוך - האוטו פעיל וירדנו לדבר...". ויודגש - גם ללא האמור בדו"ח זה הייתי מגיעה לאותה מסקנה. עוד יוער כי הוצגו לפניי שני טפסי מידע על נתוני התיק במשטרת ישראל: האחד, צורף כנספח ב' לתצהיר תאופיק (ת/1; וכן - ש/2) ובו רשום כי שם הנהג המעורב הוא תאופיק; והשני, בו תחת אותה עמודה רשום: "1. פרטי הנהג חסרים; 2. 305671893 אגבאריה מוחמד..." (סומן ש/3 - יוער כי הצדדים הסירו את טענתם באשר לקבילות המסמכים ש/2 ו-ש/3 - ראה: עמוד 11 לפרוטוקול שורה 12). עצם הוצאת שני טפסים שאינם זהים אינה נהירה כלל. מכל מקום, עיון מדוקדק מעלה כי אין סתירה בין השניים: בטופס השני (ש/3) יש התייחסות לשני כלי הרכב המעורבים, כאשר ביחס לכלי הרכב המבוטח מצויין מטבע הדברים כי "פרטי הנהג חסרים". כזכור, בעת האירוע לא היה נהג בכלי הרכב המבוטח והודעה על התאונה ניתנה למבוטח ו/או אשתו על ידי משטרת ישראל מאוחר יותר. אמנם מר תאופיק רשום כנהג בכלי הרכב הפוגע בטופס זה אך לא הוצג לפניי ממצא פוזיטיבי לעניין דא של משטרת ישראל בעוד לפניי הודה מר מוסטפא בכל גרסאותיו כי הוא היה הנהג המורשה האחרון בכלי הרכב הפוגע ולא מר תאופיק (וראה גם למשל: בעמוד 12 לפרוטוקול שורות 25-28). 10. סוגיית הנזק - 10.1 הנזק לכלי הרכב - בהתאם לחוות דעת מומחה מטעם התובעת כלי הרכב המבוטח הוכר כאובדן להלכה (עקב התאונה נגרם לכלי הרכב המבוטח נזק בסך של 15,922.95 ₪ וירידת ערך בסך של 2,389.5 ₪ בעוד שווי הרכב עומד על סך של 26,550 ₪). הנתבעים לא הציגו חוות דעת נגדית ואף לא ביקשו את התייצבות המומחה לחקירה בהתאם לתקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. מה גם שהנתבעים לא חזרו על טענה זו בסיכומיהם ויש לראותם כמי שזנחו טענה זו (ראה: ע"א 401/66, מרום נ' מרום, פ"ד כא(1) 673; ע"א 244/87, קוש נ' כהן, פ"ד מג(1) 15; ע"א 447/92, רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן, פ"ד מט(2) 102; ע"א 8168/03, ארנון נ' חשמל זועבי בע"מ (2009); ת.א. (מרכז) 13427-02-10, אוטוליין בע"מ נ' יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ (2012)). משכך, אני מקבלת את קביעות המומחה. עוד הוכח כי התובעת שילמה למבוטח ביום 14/1/10 סך של 26,625.13 ₪ בהתאם לאישור תשלום שהוצג לפניי, ובניכוי התמורה שנתקבלה בגין השרידים (בסך של 11,151 ₪), המדובר בסך קרן של 15,474.13 ₪. רכיב זה מאושר. 10.2 שכר טרחת שמאי (476 ₪) - הוכח כי התובעת שילמה את שכר הטרחה (הוצג לפניי חשבון שכר טרחה וכן אישור תשלום מיום 14/1/10) ועל כן רכיב זה מאושר. 10.3 סך כל הנזק עומד על סך קרן של 15,950.13 ₪. 11. סוף דבר - 11.1 דין התביעה כנגד נתבע מס' 2 להתקבל. 11.2 אני מחייבת את הנתבע מס' 2 לשלם לתובעת סך של 15,950.13 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 14/1/10 ועד למועד התשלום בפועל. 11.3 כמו כן אני מחייבת את הנתבע מס' 2 לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך של 3,750 ₪ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 11.4 עוד אני מחייבת את הנתבע מס' 2 להשיב לתובעת את האגרה ששולמה על ידה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד תשלומה ועד להשבתה לתובעת. 11.5 התביעה כנגד נתבע מס' 1 נדחית. יחד עם זאת, בנסיבות ונוכח התמונה העגומה יש לאמר שנפרשת לפניי - לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות לטובתו. לצדדים נתונה זכות ערעור.זהות הנהגתאונת דרכים