מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא זכויות מנהל דואר: פתיח עניינה של תובענה זו בשאלה - האם זכאי התובע לתשלום שכר בתקופה בה לא עבד, בחודש 9/07 ועוד 11 ימים בחודש 10/07; וכן להצהרה, שהוא זכאי, מיום 15.10.07, לקבל קצובת כלכלה ותשלום עבור שעות הנסיעה ממקום מגוריו למקום עבודתו וחזרה, כנתבע בתביעה. התביעה לפסק-דין הצהרתי ולהפרשי שכר הוגשה ביום 31.1.08 - בעת שהתנהלו הליכים אחרים בין הצדדים; הוגשו תצהירים, ורק ביום 26.6.11, הגיעו הצדדים להסכמה על עובדות, אשר לפיהן ביקשו שתוכרע המחלוקת, אחרי סיכומים בכתב, למרות שדרך זו הוצעה להם במהלך הדיון המוקדם, לפני כב' הש' רימון-קפלן, ביום 8.9.08. באותה ישיבה נקבעו גם הפלוגתאות, כדלקמן: זכאות התובע לתמורת שכר בחודש 9/07 - 10/07, וזכאותו לפיצויי הלנה ולפיצויי הלנת שכר. זכאות התובע לאש"ל, כל עוד הוא ממלא את תפקיד סגן מנהל בית הדואר בכרמיאל. זכאות התובע לתשלום עבור שעות נסיעה מביתו למקום עבודתו, כל עוד הוא ממלא את תפקיד סגן מנהל בית הדואר בכרמיאל. עובדות ואלה העובדות המוסכמות, על פיהן אנו אמורים להכריע בפלוגתאות שנקבעו: א. התובע הועסק בנתבעת מאז שנת 1993, כיהן בתפקיד מנהל בית-הדואר במעלות משנת 2004 ועד להעברתו מתפקידו כמנהל בית-הדואר במעלות בשנת 2007. מאוקטובר 2007 ועד לאפריל 2010 (מועד בו סיים התובע את עבודתו בחברת הדואר - הנתבעת) כיהן התובע בתפקיד של סגן מנהל בית-הדואר בכרמיאל, ללא סמכויות ניהוליות. ב. התובע הגיש בקשה לצו מניעה זמני, למנוע את העברתו מתפקידו כמנהל בית-הדואר במעלות, בקשה שנדחתה, בהחלטת בית-הדין מיום 11.10.07 [בש"א 4920/07 (אז' חי'); (להלן: הבקשה הראשונה)]. ג. נציגות העובדים הסכימה לשיבוצו של התובע בבית-הדואר בכרמיאל לתקופה זמנית, כאמור במכתבה מיום 19.9.07 [המצורף כנספח ב/1 לכתב התביעה (להלן: מכתב נציגות העובדים)]. ד. התובע לא התייצב לעבודתו מיום 3.9.07 ועד ליום 14.10.07 ולא קיבל שכר בגין תקופה זו (להלן: התקופה שבמחלוקת). ה. מקום מגוריו של התובע הוא במעלות. בהודעה דיונית, שקדמה למסירת העובדות הנ"ל, קבעו הצדדים, שלא ייערכו חקירות, על התצהירים שהוגשו בתיק שלפנינו, ובסיכומים יוכל כל צד לעשות שימוש בפרוטוקולים ו/או במסמכים ו/או בכתבי טענות ו/או בכל חומר אחר שהוגש לבית-הדין, במסגרת ההליכים האחרים שניהלו בפני בית-הדין האזורי ובבית-הדין הארצי; בהם עמדו גרסאותיהם, למעשה, במבחן החקירה הנגדית. נבהיר, אפוא, כבר עתה, כי הקביעות בפסק-דין זה יתבססו על ההסכמות העובדתיות בין הצדדים והעולה ממסמכים נוספים, כמצויין לעיל, מהם ניתן להגיע למסקנות משפטיות, בקשר עם הפלוגתאות שנקבעו, ועיקרן - הפרשנות שיש לתת למצב שנוצר, בעקבות החלטה על ניוד התובע, ולסעיפים בתקש"יר. דיון והכרעה נאמר תחילה, כי התובע ניצל את סיכומיו על מנת למחזר מחלוקת שונה, שהונחה בפני מותב אחר של בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה, שהכרעתו, כך נראה, לא נשאה חן מלפניו [עב 3183/07, מותב בראשות כב' השופטת פריימן, פסק-דין ניתן ביום 10.8.10 (להלן: ההליך האחר)]; וכך כתב בסיכומיו, בקשר להליך האחר [סעיפים א'-ב' לסיכומי התובע]: "א. ... כב' השופטת פריימן נתנה בו, ביום 10/8/10, פסק-דין בו החליטה שלא להחליט במחלוקת העיקרית. ב. ... מאחר וכב' השופטת פריימן נמנעה מלהחליט בעניין אין מנוס אלא להעלות בפרוטרוט הנימוקים המבססים את טענת התובע כי העברתו מבית הדואר במעלות היתה שלא כדין." להתנהגות כזו לא היתה כל הצדקה - הן משום ששאלת חוקיות העברת התובע מהתפקיד במעלות לתפקיד בכרמיאל כלל לא הועמדה למבחן בהליך שלפנינו, ולא היתה בין הפלוגתאות להכרעתנו, והן משום שעל פסה"ד בהליך האחר הוגש ערעור [עע (ארצי) 6211-10-10], אשר נמחק בהסכמה, ביום 24.5.11. היה זה לפני מסירת ההודעה על העובדות המוסכמות בענייננו, ולו היתה לחוקיות הניוד חשיבות להליך זה - חזקה שהפרטים היו נזכרים בין ההסכמות; משלא עשו כן - והנתבעת אף התנגדה בסיכומיה להרחבת חזית - יש להתעלם מכל נושא העולה בסיכומי תובע, שאינו נוגע ישירות לפלוגתאות שנקבעו כאן, והוצגו לעיל. לפני שנמשיך נציין אף זאת, כי תלוי ועומד בין אותם צדדים הליך נוסף [עב (אז' חי') 10011-06-11], הקבוע לקדם משפט, לפני כב' השופט חסן, ביום 25.10.12. מן הסתם, הוגש ההליך הנוסף בעקבות פסה"ד בערעור על ההליך האחר, שהתיר לתובע לעתור - "... להשבתו לעבודה או סעדים כספיים שמקורם בנזקים שנגרמו לו כתוצאה מפעולותיה של המשיבה [הנתבעת כאן] אשר נעשו לטענתו שלא כדין"; במצב דברים זה - לא לנו לבדוק נושאים אלה. נפנה, אפוא, להכרעה בשלוש הפלוגתאות שלפנינו, על סמך העובדות המוסכמות והמסמכים הנוספים שבתיקנו; ונקדים אחרית לראשית - דעתנו כדעת הנתבעת, וננמקה בהמשך. א. שכר חודשים 9/07 - 10/07 אין חולק, כי החל מיום 3.9.07 נדרש התובע להפסיק לעבוד בבית-הדואר במעלות ולהתייצב לעבודה כסגן המנהל בבית-הדואר בכרמיאל [מכתב אל התובע, מאת מנהל מרחב חיפה והצפון בנתבעת, מר יעקב גרינשטיין (להלן: גרינשטיין), מיום 9.8.07 - נספח ב' לתצהיר גרינשטיין (להלן: החלטת הניוד)]. נוכח העובדה המוסכמת, כי - התובע לא התייצב לעבודתו מיום 3.9.07 ועד ליום 14.10.07 ולא קיבל שכר בגין תקופה זו, התשובה לשאלה - האם הוא זכאי לתשלום בגין התקופה בה לא עבד, כמתואר, אם לאו, תהא נעוצה בסיבה להעדרותו מהעבודה בתקופה שבמחלוקת. בנקודה זו הפנה אותנו כל אחד מהצדדים לכיוון אחר: לטענת התובע - בתקופה שבמחלוקת הוא הוצא לחופשה "כפויה" והנתבעת נהגה עימו שלא כדין, בכך שלא שילמה את שכרו בתקופה זו "ואף לא הציעה לתובע לחייב את חשבון ימי החופשה אשר עמדו לזכותו." [ס' 47 לסיכומיו]; לכן - לדעתו - יש לחייבה לשלם לו שכר לתקופה שבמחלוקת. לטענת הנתבעת - מאז החלטת הניוד סרב התובע לעבור לבית-הדואר בכרמיאל, ורק לאחר שהובהר לו, חזור והבהר, בכתובים, כי אם ימשיך להתעלם מהנחיות הממונים לא ישולם לו כל שכר, עתר ביום 10.9.07, בבקשה הראשונה, לצו מניעה כנגד החלטת הניוד; מוסכם - שהבקשה הראשונה נדחתה, ביום 11.10.07 [תצהיר התובע, ס' 9; סיכומי הנתבעת, ס' 20,] ורק ביום א' שלאחריה - 14.10.07, התייצב התובע לעבודה בבית-הדואר בכרמיאל. על כן - לדעת הנתבעת - התובע, שעשה דין לעצמו, ולא התייצב בכרמיאל במועד שנדרש, אינו זכאי לתשלום עבור התקופה שבמחלוקת. יצויין, כי בסיכומי התובע נכתב שלא מפרטים את הוראות התקשי"ר "בהתחשב במגבלת היקף הסיכומים אשר נקבעה ע"י כב' בית הדין ..." [ס' 32, שם], אולם - לא היתה כל מגבלה כזו מטעמנו, ודומה שבלבלו בין הליך זה לבין הליך שונה, שהתנהל בין הצדדים במקביל. במאמר מוסגר נעיר, כי לא ברור מדוע לא אוחדו ההליכים בפני גורם שיפוטי אחד, תחת שיעסקו בהיבטי פרשה אחת ארבעה שופטים ויותר. בסיכומי התובע, הרחיבו לעניין אי חוקיות הניוד, אך, כמעט שלא התייחסו לראיות לתמיכה בטענת התובע, כאילו "כפו" עליו חופשה בתקופה שבמחלוקת; לאחר שעברנו על כל החומר, דומה שהדבר נבע מכך שהמציאות היתה שונה ו"בזמן אמת" לא שהה התובע בחופשה. נפרט להלן את הביסוס למסקנה זו. ראשית - בין אם ניודו של התובע מבית-הדואר במעלות לבית-הדואר בכרמיאל נעשה כדין, כטענת הנתבעת, בין אם נפל בהחלטה לניידו פגם המאיין אותה, כטענתו, כל עוד לא נקבע כגרסתו על ידי גורם מוסמך - ולא אנו גורם זה, מאחר שהתביעה שלפנינו אינה עוסקת בכך - חלה חזקת התקינות המנהלית של החלטות שלטוניות והיה על התובע לנהוג בהתאם להוראות שקיבל מהממונים עליו. אם עובד חולק על חוקיות פעולה שעשה מעבידו, זכותו להעמידה לביקורת שיפוטית, אך, אין הוא רשאי להתנהג כאילו ההחלטה המנהלית שונתה, או אינה קיימת - אף שהוא מעוניין לבטלה - לפני שהתקבלה, בפועל, החלטה המתערבת בפעולה שעשה המעביד (בין על-ידי המעביד עצמו, בין על-ידי הערכאה השיפוטית שבחנה את פעולתו). אף אם התובע סבר, שהחלטת הניוד נעשתה בחוסר סמכות ובנגוד להסכם קיבוצי, הרי, כל עוד לא שונה הדבר, כאמור - על-ידי בעל תפקיד מחייב בנתבעת, או על-ידי ערכאה שיפוטית - היה על התובע להתייחס לבית-הדואר בכרמיאל כאל מקום עבודתו, בהתאם להחלטת הניוד, ולהתחיל להתייצב שם, כבר החל מיום 3.9.12, כפי שנדרש. מוסכם, שלא נהג כך ובהסכמה זו יש כדי לחתור תחת גרסת התובע, שיש לו עילה לתשלום שכר בתקופה שבמחלוקת. שנית - מוסכם, שהבקשה הראשונה, שנועדה לקבל צו שיפוטי שיאפשר לתובע להישאר בית-הדואר במעלות - נדחתה; היינו - לכאורה, לא נפל פגם בהחלטת הניוד. לדעתנו, מהעובדה שהתובע טוען, בנקודה זו, טיעון חלופי - שהיה צריך לשלם לו שכר או להציע "לחייב את חשבון ימי החופשה אשר עמדו לזכותו" - מובן, שאין לתובע עילה לתשלום שכר, דווקא, בתקופה שבמחלוקת. כל שנאמר, בעניין זה בסיכומיו הוא, כי: "משפנו התובע וב"כ אל הנתבעת ודרשו כי תשולם לתובע המשכורת המלאה עבור החודשים ספטמבר אוקטובר 2007, ניתנה להם התשובה המדהימה כי אין מדובר בחל"ת אלא 'בנטישת התובע את מקום עבודתו'. כל זאת תוך התעלמות משיחה שהתקיימה בין התובע לבין מר חנניה חזן, מנהל בית הדואר בכרמיאל, בה דרש מר חזן מהתובע, לצאת לחופשה עד שבית הדין יכריע בבקשה לצו מניעה זמני אשר הגיש התובע, בתיק עב 3183/07. ולשאלת התובע באשר לתשלום ימי חופשה אלה, השיב מר חזן כי איננו יודע. ..." [בס' 46 לסיכומי התובע, ללא הפניה לאסמכתאות]. גם בתצהירו של התובע, מיום 25.11.08, חזרו על אותו טיעון [ס' 9, שם], ללא פרטים נחוצים של תאריך שיחתו הנטענת, עם מר חזן, למשל, ונסיבותיה ואף לא צורפה פניה כלשהי של התובע, או של בא-כוחו, אל הנתבעת, בעניין זה, ממנה ניתן היה ללמוד על לוח הזמנים והטיעונים. שלישית - מעבר לכך, שגם לפי גרסתו הנזכרת של התובע, מר חזן לא אמר לו שיצא לחופשה בתשלום, ומכאן, שהתובע היה צריך להראות לנו מקור מחייב לתשלום כזה - הנה, המכתבים שקיבל התובע מגרינשטיין, באותה תקופה, מציירים תמונה הפוכה לחלוטין: כבר בהחלטת הניוד, מיום 9.8.07, כתב גרינשטיין אל התובע: "במילוי תפקידך החדש תתחיל ביום 3 בספטמבר 2007. הנך מתבקש להגיע במועד זה, בשעה 0730 לחדרו של מנהל בית הדואר מר חנניה חזן לשיחת היכרות ותאום ציפיות." ביום 12.8.07 השיב התובע לגרינשטיין. הוא לא הציג לנו את מכתבו זה, הנזכר במכתב נוסף ששלח אליו גרינשטיין, אך, מהאמור בהחלטה בבקשה הראשונה עולה, שבמכתבו הודיע התובע, כי הוא אינו מסכים להעברתו מתפקידו ובמידת הצורך יפנה לערכאות [ס' 7 להחלטת המותב בראשות כב' השופטת פריימן, בתיק בש"א 4929/07]. דומה, שאז עוד לא חשב התובע על חופשה כלשהי. ביום 26.8.07, במכתב של גרינשטיין אל התובע, שכותרתו: "מכתבך מיום 12.8.07 (שהתקבל אצלינו ביום 21/8/07)", מצויין כך: "3) ... ביום 14 באוגוסט 2007, לכאורה לאחר כתיבת מכתבך שבנדון אך לפני שמכתב זה הועבר לח"מ [גרינשטיין], הודעת כי הינך מבקש חופשת מחלה בדיוק ביום בו נדרשת להתייצב בכרמיאל, כשבוע לאחר מכן הועבר לח"מ מכתבך שבנדון. 4) ... עולה כי אינך מוכן לעבור לבית הדואר בכרמיאל. ... 6) יחד עם זאת, ברצוני לתת לך הזדמנות נוספת לחזור בך הדברים הקשים שנאמרו במכתבך שבנדון, ולהתייצב ביום 2 בספטמבר 2007 בבית הדואר בכרמיאל, בשנוי מהחלטת חברת הדואר כפי שנמסר לך ביום 9 באוגוסט. ..." במכתב נוסף, של גרינשטיין אל התובע, מיום 30.8.07, בהמשך למכתב המצוטט לעיל, כתב גרינשטיין לתובע, מפורשות: "... למען הבהירות נודיעך כי החל מיום 2/9/07 תתאפשר חתימתך בכרטיס הנוכחות רק בבית הדואר בכרמיאל. כמו כן יובהר כי אי התייצבותך לעבודה בבית הדואר כרמיאל תגרום לכך שלא ישולם לך שכרך בגין הימים שבהם לא תתייצב לעבודה שם. לפיכך, הנך נדרש לבצע חפיפה ולהעביר את קופת המזומנים המלאי והציוד לממלא מקומך עד יום שישי 31/8/07." ביום 2.9.07, כתב גרינשטיין אל התובע עוד מכתב, שכותרתו: "אי התייצבותך לעבודה בסניף כרמיאל", שם, לאחר ציון הפתעה מכך שהתובע התייצב בבית-הדואר במעלות תחת להתייצב בכרמיאל, בהתאם להנחיות במכתבים קודמים, נכתבו שוב דברים מפורשים: "2. ברצוני להודיעך באופן חד משמעי כי החלטתנו להעבירך לבית הדואר בכרמיאל עומדת בעינה ובמידה שלא תתייצב מחר, 3 בספטמבר 2007, בבית הדואר בכרמיאל, נראה אותך כמי שנטש את מקום העבודה, על כל המשתמע מכך. אדגיש, כי בקשתך לחופשה הותנתה אישורו של מנהל בית הדואר בכרמיאל, אישור שאף לא טרחת לבקש. לפיכך, לא מאושרת לך חופשה ביום זה והנך נדרש להתייצב לעבודתך בבית הדואר בכרמיאל ביום זה. כמו כן אדגיש, כפי שכתבתי אליך במכתבי מיום 30 בספטמבר 2007, כי במידה שלא תתייצב לעבודתך בית הדואר בכרמיאל, שכרך לא ישולם." [ההדגשות במקור]; ובהמשך המכתב חזרו הדברים: "5. לסיכום, החל ממחר, 3 בספטמבר 2007, כניסתך לבית הדואר במעלות לא תתאפשר, ובמקביל, במידה שלא תתייצב לעבודתך בבית הדואר בכרמיאל, שכרך לא ישולם לך ואנו נראה בך כמי שנטש את מקום עבודתו. ..." גם ביום 4.9.07, כתב גרינשטיין אל התובע, מכתבים המתריעים על אי התייצבות, בניגוד להוראותיו במכתביו; והוסיף דרישה להתייצב לשיחה עם מנהל בית הדואר בכרמיאל, למחרת. מכתב נוסף של גרינשטיין אל התובע נכתב ביום 6.9.07; וביום 10.9.07, כתב גרינשטיין אל התובע עוד מכתב, המציין אי התייצבות לפגישה שנקבעה עם מנהל סניף כרמיאל, מתן הזדמנות נוספת לשיחה, ביום 11.9.07, וחזרה על העמדה, שכבר הוצגה: "כאמור במכתבינו הקודמים אליך ולמען הבהירות, אשוב ואציין כי בגין ימי העדרותך לא ישולם לך שכרך.". רוב המסמכים הנ"ל צורפו גם לתצהירו של התובע, אבל, לא הוצג לנו שום מסמך נגדי, בו מתריע התובע על כך שהעמדת הדברים על ידי גרינשטיין, במכתביו אל התובע, אינה משקפת את המציאות. לו היה התובע בחופשה "כפויה", בזמן מהזמנים בתקופה שבמחלוקת, היה אמור לציין זאת מכתב מטעמו, בו יעמיד דברים על דיוקם, כפי שהוא רואה אותם, ברם, התובע נמנע מכל תגובה, למעט המשך התנהגות במחדל, קרי - אי התייצבות בבית-הדואר בו נדרש להיות, בהתאם להחלטת הניוד והמכתבים בעקבותיה; זאת, עד לאחר שנדחתה הבקשה הראשונה של התובע, למנוע את העברתו מהתפקיד במעלות, בין השאר, נוכח השהוי בהגשתה. העולה מהמקובץ הוא, כי התובע לא עבד בתקופה שבמחלוקת מתוך התרסה על החלטת הניוד, שלא הסכים עימה, מבלי שהיתה לו עילה מוצדקת להמנע מהתייצבות בבית-הדואר אליו הועבר, מאחר שההחלטה לא שונתה. טענת התובע, על שיחה עלומה, בה מר חזן אמר לו להישאר בחופשה, עד שתוכרע הבקשה הראשונה - שלא נקב במועדה ולא תמך אותה בתצהיר שלו, או במסמך אחר - לא גוברת על הוראות ברורות שקיבל התובע, בכתובים, הקובעות אחרת. עצם העובדה, שהתובע בא בטרוניה על כך שלא הציעו לו לנכות את ימי ההעדרות, בתקופה שבמחלוקת, ממכסת ימי חופשה שעמדה לרשותו - היא הנותנת, שלא היה סיכום ברור ומחייב, לפיו הוא בחופשה בתקופה זו, מרצון או "בכפיה". נעיר, שבניגוד לנטען כאן - בתצהיר קודם שלו, מיום 31.1.08, טען שנפגש עם חזן ב-5.9.07, ונאמר שיעבוד כגזבר ללא סמכויות ניהוליות [ס' 19]. לסיכום הפלוגתא הראשונה - התובע אינו זכאי לתשלום עבור התקופה שבמחלוקת - בה מוסכם שלא עבד - מאחר שאי התייצבותו במקום בו נדרש לעבוד היתה על דעת עצמו. להתנהגות כזו יש "מחיר", אשר הוצג לתובע, מראש, במכתבי גרינשטיין, והתובע בחר לשלמו - הלכה למעשה - כשהעדיף לא להתייצב, היכן שמעסיקתו דרשה ממנו להיות, עוד קודם שהעמיד למבחן שיפוטי את טענותיו, בדבר חוסר החוקיות של החלטת הניוד, ומבלי שאחז "בזמן אמת" בהחלטה מחייבת, המעכבת את המעבר שלו מתפקיד לתפקיד. לא מן הנמנע, כי מאחר שהתובע לא ניצל בתקופה שבמחלוקת ימי חופשה צבורה, עמדה לזכותו מכסה גבוהה יותר של ימי חופשה, לא מנוצלים, לפדיון, עובר לסיום העסקתו; אך, התחשבנות כזו אינה מענייננו. ב. אש"ל התובע טוען, כי עבודתו בבית-הדואר בכרמיאל "היא מחוץ למקום עבודתו הרגיל ותקופת שהייתו מחוץ למקום עבודתו הרגיל נחשבת מזמן יציאתו מביתו ועד שובו למקום מגוריו הרגיל בגמור תפקידו" [סעיפי 5 לתביעה ולתצהיר התובע], לכן, לדעתו - על פי עצה משפטית שקיבל - הוא זכאי לקצובת כלכלה, לפי סעיף 26.222 לתקשי"ר [סעיפי 6 לתביעה ולתצהיר התובע]. התביעה הוגשה כתביעה לפסק-דין הצהרתי, בדבר "הזכות" האמורה, ללא כל כימות, למרות שניתן היה לדעת את שיעורה הכספי של "זכות" זו, כבר בעת הגשת התביעה. לפי פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה, ככלל, אין להתיר ניהול תביעה לסעד הצהרתי, כאשר ניתן לכמת את התביעה הקונקרטית, כפי שניתן היה ביחס לסעדים ההצהרתיים המבוקשים בהליך זה. לו היה התיק נשמע לפנינו מלכתחילה - היה ניתן לעמוד על כך שהזכויות הנטענות יכומתו, ותשולם אגרה בגינן, לפני שיפתחו שערי בית-הדין לדיון בהן. משהגענו עד הלום לא נותר לנו, אלא, לבחון את הטענות לגופן, בהתאם לראיות שהוצגו לנו. בסיכומי התובע נטען, כי עילת התביעה ברכיב זה "מתבססת על האמור בתקשי"ר, פרק 26.20" [ס' 43 לסיכומים]. לא הוסבר דבר, בארבע השורות שהקדישו לנושא זה, שם, ולא פלא שהנתבעת טענה בסיכומיה, כי התובע זנח את ההסבר לתביעותיו, כאילו הצבתו בכרמיאל נחשבת לעבודה מחוץ למקום עבודתו "הרגיל" ולכן מזכה אותו בזכויות כספיות מסויימות. לדעתה, בסיכומי התובע נסמכו על אי חוקיות הניוד, כעילה לתשלום זכות כספית של דמי כלכלה ותמורה על זמן נסיעה - אליה נתייחס בפרק הבא - והיא התנגדה להרחבת חזית, גם בהקשר זה [ס' 28 לסיכומיה]. מאחר שהנתבעת לא טענה לאי תחולת הוראות התקשי"ר על יחסי הצדדים -בקשר לשתי הפלוגתאות האחרונות - בדקנו, האמנם הן מתייחסות למצבו של התובע - ולא היא. הזכאות לקצובת אש"ל בארץ, לפי פרק 26.2 לתקשי"ר, מותנית ביציאה "בתפקיד" לשהות "מחוץ למקום עבודתו הרגיל". כפי שקבענו לעיל - מעת שהתקבלה החלטת הניוד, מקום עבודתו הרגיל של התובע היה בכרמיאל ולא בבית-הדואר במעלות, ומכאן, שנסיעתו של התובע מביתו במעלות למקום העבודה בבית-הדואר בכרמיאל לא היתה בבחינת יציאה שלו בתפקיד, ממקום העבודה הרגיל ובמהלכה, כי אם, נסיעה אל מקום העבודה הקבוע, שנקבע לו, וחזרה ממנו, נסיעה שהפרק האמור בתקשי"ר לא עוסק בה [על הדרך לעבודה, ככלל, משולמת לעובד בשירות הציבורי "קצובת נסיעה", שאינה רכיב שנתבע בתביעה זו; וראו: פרק 28.3 לתקשי"ר]. התובע לא הראה בתצהירו, או בראיה אחרת, שהתקיימו בו התנאים לתשלום "קצובת אש"ל", כלשהי, לפי הפרק הרלבנטי בתקשי"ר, מאז שנוייד לבית-הדואר בכרמיאל ועד הגשת התביעה; ולו בשל כך, דין תביעתו ברכיב זה - להידחות. בראשית הדרך, התובע שם יהבו על מכתב נציגות העובדים, בו נכתב, ביחס להעברת התובע ממעלות לכרמיאל: "... נציגות העובדים מסכימה לנייד את העובד מחוץ לאזורו, לתקופה זמנית, בפרק זמן זה יש למצוא מקום עבודה קבוע באזור המפרץ". בכל הכבוד - השימוש במילה "זמנית", בהקשר הנ"ל, אין פרושו שהתובע המשיך להיות מוצב לעבודה באופן "רגיל" במעלות, והוא רשאי שלא להגיע לכרמיאל, או שיש להתייחס אל בית-הדואר בכרמיאל כאל מקום אליו יצא התובע ממקום עבודה קבוע במעלות, אליו חזר מדי יום. הזמניות הנזכרת במכתב נציגות העובדים, בקשר למקום העבודה בכרמיאל, משמעה - שאין ההצבה של התובע, לעבודה שם, בהתאם להחלטת הניוד, בבחינת "סוף פסוק" ועמדת הנציגות היא שיש להמשיך לדון ולחפש מקום מתאים עבור התובע; עם זאת - עד להחלטה אחרת - סניף הדואר בכרמיאל הוא מקום עבודתו הרגיל והקבוע של התובע. עוד עובדה שאינה במחלוקת היא, שהתובע נשאר בבית-הדואר בכרמיאל, בתפקיד גזבר, עד פיטוריו, בחודש מרץ 2010 [עדות התובע, בדיון מיום 25.11.08, עמ' 21, ש' 18; עדות יו"ר הנציגות הארצית, דאז, מר ברוך ויצמן, שם, עמ' 10 ש' 27-15]. משמע - גם ה"זמניות" עליה הסכימה נציגות העובדים הפכה עם הזמן לקבועה. לעניין זה, לא למותר לחזור ולהפנות לעדות מר ויצמן - שהעיד במסגרת התיק האחר, מטעם התובע - ואמר בחקירה ראשית, שה"זמניות" היא תקופת שלא הוגדרה והיתה אמורה להיות בהתאם לאפשרויות של מנהל המרחב [ישיבת 25.11.08, עמ' 8], ובחקירה הנגדית אישר - "כאשר הסכמנו להעברתו הזמנית הכוונה הייתה שיימצא לו תפקיד אחר ולא תפקיד חזרה במעלות" [שם, עמ' 10, ש' 17]. כך או כך - לא הונחה לפנינו תשתית, עובדתית או נורמטיבית, לביסוס הדרישה להצהיר על זכאות התובע לתשלום "קצובת כלכלה", עבור כל יום בו התייצב בבית-הדואר בכרמיאל, החל מיום 15.10.07 ואילך. ג. זמן הנסיעה התביעה לתשלום עבור זמן הנסיעה, ממקום מגורי התובע במעלות עד מקום עבודתו בכרמיאל, נסמכת, כביכול, על הוראות סעיף 27.2 לתקשי"ר, ומכוחן ביקש התובע "לראות את אותן שעות נסיעה כשעות נוספות" ולשלם לו תמורתן; לא צויין משך זמן הנסיעה וערכה [סעיפי 7 לתביעה ולתצהיר התובע]. הוספת נתונים עובדתיים, כביכול, בסיכומי התובע - בדבר משך הנסיעה ממעלות לכרמיאל וחזרה [בסעיף 42, שם] - אינה יכולה לבוא במקום תיאור עובדתי, בתביעה ובתצהיר, בקשר לאיזה מהסעדים ההצהרתיים המבוקשים, ואשר אמרנו לעיל, לעניין אי כימות התביעה לתשלום אש"ל - יפה גם לתביעה ברכיב הנסיעות; אין סיבה נראית לעין, המצדיקה תביעת סעד הצהרתי, ברכיב זה, ללא כימותו, נכון ליום הגשת התביעה. מעבר לעניין הפרודרואלי של העדר כימות, גם לעניין רכיב זה - מעת שהתקבלה החלטת הניוד, ומאחר שלא שונתה עד כה, על ידי גורם מוסמך - מקום עבודתו הקבוע של התובע היה בבית-הדואר בכרמיאל. כך היה צריך לראות את שיבוצו בכרמיאל, אף אם לאחר זמן מה היה נמצא לו מקום עבודה אחר; על אחת כמה וכמה נכון הדבר, משלא נמצא לתובע מקום עבודה אחר והוא המשיך לעבוד בבית-הדואר בכרמיאל, גם בהסכמת נציגות העובדים, עד למועד סיום יחסי העבודה, בהחלטה על פיטוריו. כל שנאמר בסיכומי התובע, לעניין המקור הנורמטיבי לרכיב זה, הוא [ס' 44]: "עילת תביעתו השניה של התובע מתבססת על פרק 27.2 לתקשיר על פיו זכאי הוא לתשלום עבור שעות הנסיעה אל מקום עבודתו וממנו למקום מגוריו ויש לראות שעות אלה כשעות נוספות ועל הנתבעת לשלם תמורתן לתובע." לא הוצגו הוראות התקשי"ר המקימות את הזכאות הנטענת, ואף הנתונים על שעות הנסיעה, שהובאו בסיכומי התובע - כפי שציינו לעיל, ללא ביסוס בראיות - לא היו שלמים; ובכל מקרה, לא ניתן ללמוד מהם את משך שעות הנסיעה. לפי נסמן 27.130(א) לתקשי"ר: שעות נוספות נחשבות רק שעות שהעובד עבד, למעשה, מעל למכסת שעות העבודה הרגילות, אשר הוא חייב בה, והתובע לא הראה שעבר מכסה זו, בעבודה אותה נדרש לבצע. שעות העבודה של העובד נחשבות רק מעת שהגיע למקום עבודתו ובענייננו - בתקופה הרלבנטית - היה זה רק משעה שהגיע לבית-הדואר בכרמיאל. אין, אפוא, עילה להתייחס לשעות הנסיעה אל העבודה בכרמיאל וממנה, כאל "שעות נוספות", משום שלא מדובר בשעות עבודה, שכן, התובע לא נדרש לעבוד בדרך אל מקום ההעבודה בו הוצב, בכרמיאל, או בחזרה לביתו במעלות. כפי שציינו בפרק הקודם, תשלום על הנסיעה למקום העבודה החדש בא לידי ביטוי בתשלום הוצאות הנסיעה לעבודה וממנה - רכיב שהתובע לא תבע; משמע, גם הוא סבור ששולמה לו קצובת הנסיעה המתאימה בכל תקופת עבודתו, הן כשמקום העבודה הקבוע היה במעלות והן כאשר הועבר לכרמיאל. גם אם לדעת התובע או בא-כוחו, היה ראוי לפצותו - בכסף - על כך שזמן הנסיעה מביתו במעלות למקום העבודה בכרמיאל התארך, לעומת זמן הנסיעה לעבודה, כאשר מקום העבודה הקבוע היה במעלות, כדבריו בדיון לפני כב' השופטת קוטן [14.11.10, עמ' 2, ש' 26-23] - פיצוי כספי על זמן נסיעה לעבודה הינו בגדר "תביעה כלכלית", שבית-הדין אינו מוסמך לדון בה. משלא הראו שקיימת הוראה ספציפית, המחייבת את המעביד לשלם שכר עבודה על זמן הנסיעה לעבודה, במקרה כזה - ולא הראו, שכן, אף בא-כח התובע אמר [שם, ש' 25]: "לטעמי התקשיר נועד לכסות מקרים כאלה, גם אם התקשיר לא מכסה מגיע לו כסף עבור זה, אי אפשר לדרוש מאדם שיסע ארבע שעות ..." אזי - לא הוכחה עילת תביעה לקבלת ההצהרה הנדרשת, בדבר זכאות לתשלום שכר עבודה, עבור שעות הנסיעה לעבודה וממנה. סיכום התובע היה מנהל בית-הדואר במעלות והועבר לעבוד בבית-הדואר בכרמיאל; הוא לא מילא אחר הוראת הניוד ולא התייצב במקום העבודה שנקבע לו, מיום 3.9.07 ועד 14.10.07, לאחר שבקשתו למנוע את הניוד נדחתה, בהחלטה שיפוטית, וללא שקדמה לה החלטה המעכבת את ההחלטה על ניודו. משכך - אין התובע זכאי לתשלום בגין התקופה הנ"ל, בה לא עבד. בתקופה בה מקום עבודתו של התובע נקבע בבית-הדואר בכרמיאל - אין הוא זכאי לתשלום הוצאות אש"ל, כאילו מקום עבודתו הקבוע נותר בבית-הדואר במעלות; ואף לא לתשלום שכר עבודה בגין שעות הנסיעה לעבודה וממנה. בהתחשב בתוצאה - ישתתף התובע בהוצאות הנתבעת, בתשלום חלקי של שכ"ט עו"ד, בסך 5,000 ₪; לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 ימים מיום מקבלת פסק-דין זה. דואר ישראל / רשות הדוארדואר