התובע טוען בסיכומיו כי מקום בו הנתבעת טוענת מרמה או הטעייה כלפי התובע, הרי שעליה לתמוך טענותיה בראיות בעלות משקל רב יותר מאשר באופן רגיל. נטען כי כתב ההגנה אינו כולל טענת מרמה ואינו מפרט את הנסיבות מהן ניתן להסיק מרמה, ולכן הנתבעת מושתקת מלהעלות טענת מרמה. נטען כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוגבר הנדרש להוכחת מרמה. התובע טוען כי לא הוגש כנגדו כתב אישום ומכך יש ללמוד כי לא היה ממש בתלונת הנתבעת. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא טענת מרמה נגד נפגע בתאונת דרכים: כללי בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1974 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1960, טוען כי ביום 24.7.03 נפגע בתאונת דרכים, במהלך עבודתו, עת נהג באופנוע, אשר השימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעת בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל - 1970. הנתבעת טוענת, בתמצית, כי גרסת התובע כוזבת. היא טוענת כי התובע נפגע במהלך עבודתו ללא קשר לאופנוע שהיה מבוטח על ידה. מעבר למחלוקת בשאלת החבות הצדדים חלוקים גם בשאלת הנזק. בתיק נשמעו ראיות. נדון תחילה בשאלת החבות. החבות הראיות התובע ציין בתצהירו כי משנת 1991 הוא עובד כאיש תחזוקה בבית הספר החקלאי "מקוה ישראל" בחולון. ביום הארוע, אשר יצויין כי היה יום חמישי בשבוע, בצע עבודות צביעה בבית הספר. הוא עבד, לבדו, בבניין אחד, כאשר במקביל אליו בוצעו עבודות צביעה בבניין אחר, על ידי עובד אחר, מר משה בלס (להלן: "בלס"). העבודות בוצעו לבקשת מנהלם, מר עזרא דוד (להלן: "עזרא"), בתקופת החופשה מהלימודים. התובע החל עבודתו בשעות הבוקר. בשלב מסוים, בשעה 10:30 לערך, נזקק לפחית צבע נוספת. לשם כך רכב על אופנועו למבנה אחר, בו אוחסן מלאי של צבע. בהגיעו למקום פנה לחדרו של עובד בשם איציק כהן, ממנו היה אמור לקבל את הצבע. עובד זה לא היה בחדרו ולא אותר על ידי התובע. לפיכך, רכב התובע על אופנועו חזרה לבניין בו בצע את העבודות, ללא הצבע. "סמוך לאחר תחילת רכיבתי על האופנוע, על גבי כביש סלול במתחם ביה"ס ותוך כדי סיבוב שמאלה בשל תוואי (שגיאת הכתיב תוקנה, א.ל.) הכביש, החליק האופנוע על גבי הכביש, נפלתי לכביש והאופנוע נפל על ברכי השמאלית. נפגעתי בגבי התחתון ובברכי השמאלית. לא היו עדים לתאונה. לאחר מנוחה קצרה במקום הנפילה המשכתי בנסיעתי לבניין בו בוצעו עבודותיי, ובהמשך בשל כאבי פניתי לביתי". התובע הוסיף וציין בתצהירו כי לאחר התאונה ביקש מהעובד הנוסף שצבע במקביל אליו, בלס, שיבצע במקומו את יתרת העבודה שנותרה "על מנת שאוכל להעדר מהעבודה למחרת היום ולהתפנות לקבלת טיפול רפואי ומנוחה עקב פגיעתי בתאונה. מר בלס ציין בפניי כי לא יוכל להחליף אותי למחרת היום. אדגיש כי המדובר היה בעבודה "מעין קבלנית" במובן זה שהובטח לנו שכר כנגד ביצועה, בין אם תבוצע מהר יותר או פחות יותר ובלבד שתסתיים במהלך ימי החופש ובטרם תחילת הלימודים. מטעם זה היינו מעוניינים לסיימה בדחיפות. אנני זוכר מתי התנהלה שיחתנו זו, אם כי זו התנהלה כמובן ביוזמתי. ייתכן וקוימה בסמוך לאחר התאונה בטרם פניתי לביתי ויתכן שקוימה טלפונית מביתי בערב יום התאונה. כמו כן אנני זוכר אם שוחחתי עם מר בלס פעם אחת או פעם נוספת כגון לאחר העדרותי וחזרתי למקום העבודה. כמו כן אנני זוכר את תכניה המדויקים של שיחה זו במהלכה ציינתי בפני מר בלס כי נפלתי ונפגעתי ואת בקשתי שיחליף אותי...עוד אציין כי בעת ששיחה זו קוימה בינינו כלל לא ידעתי שהפגיעה שארעה לי הינה בגדר תאונת דרכים". בשעות הערב של אותו היום פנה התובע למרפאת מנסבך בחולון של שירותי בריאות כללית ונבדק על ידי ד"ר מריימס סמיון. בתדפיס הביקור, בשעה 19:24, נרשם: "לדבריו ב 24.7.03 בעבודה נפל ונחבל באזור הסקרום וברך שמאלית". למחרת בשעות הבוקר טופל באותה המרפאה גם על ידי ד"ר שרמן יבגני. סיווג התאונה שנרשם במסמכים מתאריכים אלו הוא "תאונת עבודה". רק במסמכים הרפואיים החל מתאריך 4.8.03, אם כי לא בכולם אלא רק בחלקם, נרשם כי סיווג ארוע של תאונת דרכים ובתאריך 19.8.03 נרשם: "נחבל בברך שמאל מאופנוע שנפל עליו". בהפניה שנרשמה על ידי המעביד עבור קופת החולים (טופס בל/250) מתאריך 3.8.03, תשעה ימים לאחר הארוע, נרשם: "כאשר נסע בוספה במתחם ביה"ס נפל עם הוספה על הרגל". בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") מיום 23.9.03 ציין התובע: "נסעתי עם האופנוע להביא צבע מאיש תחזוקה ולא היה ובחזרה בסיבוב החלקתי עם האופנוע על רגל שמאל והגב התחתון ובכוחות עצמי לאחר הפציעה הלכתי לקופ"ח". התובע דיווח על התאונה למשטרת ישראל בתאריך 4.8.03. בטופס ההודעה מאותו היום ציין, לעניין תיאור התאונה, כך: " נסעתי להביא צבע להמשך הצביעה שאני צובע בתוקף שירותי כאיש תחזוקה ולא מצאתי צבע כי לא היה אף אחד בחדר התחזוקה של ביה"ס וחזרתי חזרה למקום העבודה (הצביעה) ובהמשך הדרך בסיבוב החלקתי (מהווספה) האופנוע במתחם ביה"ס ונפלתי על הרגל, רגל שמאל באזור הברך מכה חזקה וגם נפגעתי בגב התחתון ונזקקתי לטיפול רפואי ובכוחות עצמי קמתי והפסקתי לעבוד כי לא יכולתי ואחה"צ הלכתי למנסבך לטיפול". הנתבעת התלוננה במשטרת ישראל כנגד התובע כי בצע עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה, נוכח חשדה כי התובע נפגע ללא קשר לאופנוע. התאונה נחקרה על ידי המשטרה והתיק נסגר מבלי שהוגש כתב אישום. לא ידוע מתי הוגשה התלונה אך יצוין, כי המשטרה גבתה הודעות מהמעורבים לאחר חלוף יותר משנתיים מהארוע. בהודעת התובע במשטרה מתאריך 6.12.05 הוא חזר וציין גרסתו, על פיה רכב על אופנועו להביא צבע מאיציק, החליק ונפל. הוא נשאל מדוע לא סיפר לרופא באותו היום כי נפל מאופנוע והשיב: "סיפרתי לו שנחבלתי בעבודה קיבלתי מכה בברך ובגב וכואב לי הגב". לגבי הדברים שמסר לבלס ציין, כי לא הגיע אליו מיד לאחר הפציעה וכי אינו זוכר מה אמר לו. כאשר נשאל מדוע אין שפשופים בצד שמאל של גופו השיב: "אין שפשופים אולי אני עשוי מברזל". לשאלה מדוע לא אמר לבלס ולרופא ביום הפגיעה כי החליק עם האופנוע השיב: "לא כאב לי ביום המקרה רק בלילה הרגשתי כאב". הוא נשאר באותו היום בעבודה עד השעה "שתים - שלוש". בהודעת התובע במשטרה מתאריך 18.6.06 צוין: "אני נפלתי מהקטנוע בשטח בית הספר בו אני עובד וזהו ורק בערב הלכתי לרופא כי לא חשבתי על פציעה פגיעה רק בערב התחילו כאבים וזהו". באשר לדברים שאמר לבלס ציין: "אני אמרתי לו שנפלתי מהקטנוע ותחליף אותי וזהו הוא לא החליף אותי...גם לו הייתה עבודה...ברגע שאתה עובד עם אדם באותו מקצוע הוא חשב נפילה ולא שמע שאמרתי אופנוע". הוא אישר כי ייתכן ואמר לבלס כי נפל ולא ציין אופנוע. לרופא אמר: "נפלתי בעבודה ולא אמרתי שום מעורבות קטנוע או אופנוע...הוא לא שאל אותי אני אמרתי בעבודה וזהו". בחקירתו בבית המשפט אישר התובע כי פנה לשכור שירותי עו"ד ביום 13.8.03, בעצת חברים (עמ' 11). הוא החל את עבודות הצביעה כ 15-20 ימים עובר לארוע. הוראות הוא קיבל מהמנהל עזרא. עבודת הצביעה הייתה בקבלנות (עמ' 13). מדובר היה בבניינים המשמשים תלמידי פנימייה. עזרא נתן את ההוראות אך "הוא לא דואג לצבע, הפנימיות שייכים למדור אחר ושם סיפקו לנו את הצבע...איציק כהן שהיה אחראי על הצבע...במקרה הזה של הפנימיות שזה שייך לו, הוא אמר כל מה שאני צריך הוא מספק לי, גם כשנגמר המלאי...עזרא אמר לי מה שחסר לי בהתחלה אקח מאיציק" (עמ' 13). באשר לתאור התאונה, חזר על גרסתו, על פיה נסע באופנוע על מנת להביא מאיציק פח צבע, לא מצא את איציק, נסע שוב על האופנוע על מנת לחזור למקום עבודתו, החליק ונפל. "קיבלתי מכה חזקה בברך, עד שהתאוששתי יצאתי מתחת לאופנוע, אמרתי שאני חייב לגמור את העבודה כי יש לי עוד עבודות. לא חשבתי על המכה, היא הייתה מכה יבשה. המשכתי את העבודות השניות, חזרתי לבניין ושחזרתי לבניין, המשכתי עם התיקונים שלי, ראיתי שאני לא מרגיש טוב אמרתי שאלך הביתה. נחתי גם קצת בעבודה. זה היה אחרי כמה שעות. הרגשתי את הכאבים, אמרתי שאנוח בבית אקח כדורים. באותו זמן היה חבר בשם בלס שעבד בבניין השני, אני לא זוכר אם הלכתי אליו באותו רגע או שהתקשרתי אליו בערב. גם הוא עבד בעבודה קבלנית. אמרתי לו תעשה טובה אמרתי שהחלקתי לא זוכר אם אמרתי באופנוע, הוא אמר עזוב אותי יש לי מלא עבודה, אמרתי לו טוב תודה" (עמ' 15-16). הוא הלך לביתו בשעה 14:00 - 15:00 לערך, "המשכתי עוד כמה תיקונים" (עמ' 16). לבלס אמר "שנפלתי במהלך העבודה, כואבת לי הרגל, אם אפשר שיחליף אותי". הוא לא דיווח למנהלו עזרא על התאונה "כי חשבתי שאחזור לעבודה אחרי יום יומיים" (עמ' 17). הוא היה מעורב בתאונות דרכים נוספות, בשנים 2002 ו- 2010 (עמ' 18). בשנת 2000 נפגע בתאונת עבודה. הוא לא ידע שנפילתו מהאופנוע מהווה תאונת דרכים: "מאיפה אני יודע? נפלתי בעבודה לא ידעתי שזה תאונת דרכים גם כשהלכתי לרופא הוא אמר לי שזו תאונת עבודה...חשבתי שתאונת דרכים זה מישהו שנמצא מחוץ לעבודה". לד"ר סמיון אמר "הייתי בעבודה, נפלתי על האופנוע וקיבלתי מכה והגב כואב לי" (עמ' 18). בתאריך 4.8.03 נרשם במסמכים הרפואיים כי מדובר בתאונת דרכים "כי הרופא אמר לי" (עמ' 20). הנתבעת העידה מטעמה מספר עדים: עזרא, בלס, ד"ר מריימס סמיון, ד"ר שרמן יבגני ושני חוקרים, אשר הקלטות חלק מהשיחות שניהלו בנושא הוגשו. עזרא היה מנהלו של התובע במועד הארוע. עזרא נחקר על ידי חוקר מטעם הנתבעת, גבי עטייה, בתאריך 19.11.03. עזרא גם מסר הודעה במשטרה בתאריך 2.11.05. בשיחתו עם החוקר ציין, כאשר נשאל לגבי ידיעותיו אודות הארוע: "לא ידוע לי מילה וחצי מילה, לא אמר לי לא מכה ולא נמסר לי, אני לא יודע. אני יודע בדיעבד שהוא אחר כך...הוא לא בא כי הייתה לו תאונה. אבל איפה, מה, מי, מו, אני לא יודע. לא אמר לי, לא הודיע לי, לא דיבר איתי חצי מילה". הוא ציין כי התובע מסר לבלס כי הייתה לו תאונה. כאשר נשאל אם ייתכן שהתובע החליק עם אופנועו השיב: "יכול להיות". הוא אישר שהתובע לא היה אמור לדווח לו על שעות עבודתו כיון שמדובר בעבודה קבלנית לצביעת מבנה. עם זאת, היה על התובע להודיע על כך שעבר תאונה ונפגע. לגבי הטענה שהתובע נסע לאיציק על מנת לקחת צבע ציין: "אני לא שלחתי אותו לאיציק ואיציק לא היה נותן לו צבע...נכון, איציק, הוא איש תחזוקה, אבל איציק לא נותן לו למבנה...זה גם לא הגיוני...פתאום נגמר לו הצבע. זה לא הגיוני" ובהמשך ציין: "אני התעצבנתי למה הוא לא סיים את העבודה". בהודעתו במשטרה ציין עזרא כי בלס אמר לו שהתובע הודיע שהוא חולה. "אחר כך נודע לי שהוא סיפר שהלך בחצר נסע עם הווספה לנגריה להביא משהו ובדרך נפל או החליק". עוד הוסיף: "שמעתי גרסה מבלס כי שמואל אמר שעבד ונפל כנראה כך סיפר לו בהתחלה וממה שאני מבין שיש שתי גרסאות". הוא ציין כי התובע לא היה אמור להודיע לו שהוא נוסע לאיציק לקחת צבע, אך "אם הוא נפל ונפצע חובה עליו להודיע לי וזה לטובתו". עוד ציין כי התובע יכול היה לפנות אליו לבקש להזמין צבע "אבל אם במהלך עבודה של צביעה וחסר לו יכול להיות שעלה לו רעיון לפנות לאיציק ולקבל צבע". בעדותו בבית המשפט מסר כי "מסרתי כל מה שנמסר לי על ידי איש תחזוקה שעבד איתו, מה קרה באותו הארוע...אבל לא שמעתי ישירות משמואל" (עמ' 47). הוא אישר כי התובע ובלס היו אמורים לצבוע שני מבנים, כל אחד מבנה אחר (עמ' 48). באותה התקופה הוא שהה בבית הספר. הנוהל לגבי תאונה הוא חובת דיווח למנהל או לאגף כח אדם. התובע לא דיווח לו ישירות על התאונה (עמ' 49). הוא הסביר כי איציק כהן היה "איש התחזוקה של כל מקווה" (עמ' 51). לגבי שימוש התובע בקטנוע הסביר כי "במסגרת התפקיד שלו במדור הכללי בבית הספר אין צורך בקטנוע, או משהו דומה לזה, כי המבנים הם סמוכים אחד לשני ברגל, לא נוסעים עם אופנוע, אלא אם כן יהיה צורך ללכת למקום אחר, כי מקווה זה עסק קטן, אבל אנחנו לא מדברים על כל מקווה". הוא אינו זוכר אם התבקש לספק עוד צבע (עמ' 52). עוד הוסיף כי לאחר שהתובע נפגע: "אני זוכר שכעסתי נורא כי ידעתי איזה תיק נופל עלינו ברגע שהוא נפגע, נפצע. לא יכול למלא את תפקידו וצריך מישהו אחר בקיץ לעשות את העבודה. אני מניח שהייתה עוד עבודה לפניו, זו הערכה שלי". עוד ציין כי אם היה חסר צבע "הם היו צריכים ללכת לדוב. יכול להיות שאם לדוב אין - דוב יפנה אותם לאיציק... אבל מבחינתי - דוב... יכול להיות שהוא הלך, אבל זה לא בהוראתי...יכול להיות שהוא הלך...אם הוא הלך בניגוד להנחיות" (עמ' 58). הוא ציין כי אם היה חסר צבע היה על התובע לפנות אליו: "אני הייתי הכי קרוב אליו, כדי להשיג את איציק הוא היה צריך לחפש את כל מקווה ואני במטר, 200 מטר ממנו...300 מטר ממנו" (עמ' 61). הוא אישר כי המרחק מהבניין שצבע התובע למקום מושבו של איציק הוא כקילומטר (עמ' 62). לדעתו "הוא לא יכול לקחת דלי של צבע עם וספה...הוא לא צריך קטנוע...לא צריך כלום...הוא לא צריך ללכת לכלום" (עמ' 64) בלס, כאמור, עבד במקביל לתובע ביום הארוע, בצביעת מבנה אחר. בלס שוחח עם חוקר מטעם הנתבעת, גבי עטיה, בתאריך 19.11.03 ומסר הודעות במשטרה בתאריכים 2.11.05 ו - 2.7.06 (או 2.2.06, התאריך אינו רשום באופן ברור). הקלטת השיחה עם החוקר היא באיכות ירודה מאד, רוב המשפטים ורוב דבריו של בלס קטועים ואינם נשמעים בבירור. יצוין כי השיחה נערכה בהשתתפות פעילה של עזרא, מנהלם של בלס ושל התובע. במהלך ההקלטה נשמע בלס מציין: "אני לא יודע כלום מה קרה...הוא אמר שהוא נפל...אבל לא, לא אותו יום, למחרת...לא באותו יום...בא יום אחרי זה, אמר שהוא נפל והוא חיפש, לא זוכר מה חיפש אצלי". הוא נשאל אם הוא יודע ממה נפל התובע והשיב: "אני לא יודע, הוא הראה לי טפסים רפואיים...לא זוכר אם זה למחרת, אולי כן". בשלב זה התערב עזרא ואמר: "לא, לא יכול להיות למחרת, לא יכול להיות...הוא לא יכול...הוא לא היה פה, הוא לא הופיע פה". ובלס אמר אז: "אין לי מושג לגבי תאריכים". עזרא המשיך ואמר שהתובע פנה לבלס ביום חמישי "הוא זרק, הוא לא גמר את העבודה והוא זרק את זה". כאשר נשאל בלס ממה נפל התובע השיב: "שום דבר. הוא אמר לי שהוא החליק, לי הוא אמר ככה". כאשר נשאל שוב, "החליק ממה?" השיב: "אין לי מושג". בשלב זה אמר עזרא: "היו שם בננות?" והחוקר שאל: "הוא נפל בתוך החדר, מחוץ לחדר, בכביש, באוטו, באופנוע, בכיסא, סולם?" ועזרא שאל: "הוא נפל מהאופנוע הוא סיפר לך או מה? הוא הלך לחפש..." בשלב זה לא ניתן להבין היטב את הדברים שנאמרים על ידי בלס. בתמלול ההקלטה נרשם: "הוא אמר לי שהוא החליק במבנה". בהמשך שואל עזרא: "הוא החליק במבנה?" והחוקר שואל: "בתוך המבנה?" אך תשובתו של בלס אינה נשמעת ולא ידוע מה השיב, כמו גם הדברים שאמר לאחר מכן. בהמשך שואל החוקר שוב: "אתה אומר הוא נפל במבנה" ובלס משיב: "מותק , אני לא יכול...". החוקר ממשיך ושואל: "זה מה שהוא אמר לך" ובלס משיב בהמשך: "אמר לי שמשהו, הלחיצו אותו, לא יודע מי". עזרא מתערב שוב ואומר: "אף אחד. מי ילחיץ אותו?" בלס אומר: "הלחיצו אותו...את המקום, לא יודע". לאחר דברים נוספים שאומרים החוקר ועזרא אומר שוב בלס : "מה שאני אמרתי זה מה שאמת, אמת שאני..." והחוקר שואל: "מה זה אמת? שהוא אמר שהוא החליק... במבנה" יודגש כי בלס השיב בסמוך לאחר שנשמעה המילה "החליק" בשאלת החוקר וטרם נשמעה המילה" במבנה": "זה מה שהוא אמר, מה שהוא אמר לי", כך שמהאזנה לשיחה עולה כי התשובה אינה מאשרת את השאלה: "החליק במבנה" אלא את המילה "החליק" בלבד. בהמשך ציין: "פה מדובר על הצביעה שהוא השאיר לי...השאר אני לא יודע מה היה...הוא בא אלי ואמר לי להשלים, ושהוא נפל". ושוב שואל החוקר: "נפל איפה? זה אנחנו מדברים" ותשובתו של בלס: "החליק, ככה הוא אמר". ושוב החוקר שואל: "החליק איפה? במבנה?" ותשובתו של בלס: "הוא אמר לי שהוא...שהתלכלך והיה צריך לנקות ו...", כאשר המשך הדברים אינו ברור. בהמשך נשמע החוקר אומר: "יכול להיות שהוא החליק במבנה" ועזרא אומר: "לא יודע. אם החליק במבנה, אז צריך הוא לבוא ולהודיע...זה חובתו להודיע שהייתה לו תאונה". בהמשך נשמע בלס אומר: "אמר אין לי כלום, ברוך השם". הוא אישר כי התובע היה מגיע "עם הוספה" לעבודה. בהמשך נשמע בלס אומר שוב שהתובע סיפר לו "שהוא החליק" וכן: "אני זוכר שהוא הראה לי, רצה להראות לי, אמרתי לו אני מאמין לך". בהודעתו במשטרה מיום 2.11.05 ציין בלס כך: "לקראת סוף העבודה שנמשכה כשבועיים באחד הימים בא אלי שמואל אני חושב שזה היה בשעות הבוקר אמר לי שהוא החליק בגלל שמישהי הלחיצה אותו אבל לא הזכיר וספה או משהו כזה וביקש שאני אחליף אותו שאסיים את המבנה שלו ואני סרבתי ופניתי לעזרא ואמרתי לו למחרת אם אתה חושב שאני צריך להחליף אותו אז עזרא אמר לי שהוא שמואל צריך לסיים את העבודה". בלס ציין כי התובע לא אמר לו כיצד החליק וממה נפגע והוסיף: "האמת שלא כל כך התעניינתי כי הרגיז אותי שביקש שאני אחליף אותו היה נסער וזועם". הוא ציין כי לא ראה את התובע מגיע עם וספה למבנה. הוא נשאל אם אמר לחוקר הנתבעת שהתובע נפל במבנה והשיב: "זה מה שהבנתי לכן אמרתי כך כי שמואל לא הזכיר וספה". הוא ציין עוד: "שבא אלי היה צולע ושאמר לי להשלים ואני סרבתי הוא הלך ואני לא עקבתי אחריו איך הלך ולכן לא ראיתי". הוא נשאל מהיכן היו אמורים לקחת צבע במקרה של מחסור והשיב: "אני יודע שכל הצבע במחסן של המבנה כאן, וגם היו מקרים שהיינו לוקחים מאיציק כהן שזה המקרה שצבעתי את הפנימיה שזה גוף אחר וזה באחריות איציק שממנו מקבלים צבע". בהודעתו מיום 2.7.06 נשאל שוב לגבי הדברים שמסר לחוקר, כאילו התובע נפל בתוך מבנה, והשיב: "כן נכון זה משהו אמר לי נפלתי בתוך המבנה לא מוספה אני יצאתי אחרי זה לחופש וכשחזרתי אמרו לי שמואל נפל מוספה ואני אמרתי מה הוא עשה עוד תאונה". בחקירתו בבית המשפט ציין: "הבחור פנה אלי...בטענה שהוא החליק, כנראה...הבנתי, שהאם בית הלחיצה אותו והוא החליק, זה מה שאני הבנתי...הוא אמר שהוא החליק, הוא לא ציין, הוא לא ציין לי איפה הוא החליק. לפי הבנתי, שהוא החליק במבנה. זה מה שהבנתי". הוא ציין כי התובע לא אמר לו שהוא החליק במבנה וגם לא היכן החליק. הוא עצמו סבר שהתובע החליק במבנה. "הוא אמר שהיא הלחיצה אותו והוא החליק" (עמ' 107). התובע לא אמר לבלס מי הלחיץ אותו אך הוא סבר שמדובר באם הבית. בלס ציין: "כשהוא פנה אליי...זה לא עניין אותי מי הלחיץ אותו ולמה הלחיצו אותו.פשוט אני בשפה שלנו כאילו זה הולך כאילו שאני הולך לבצע עבודה שעזרא יבקש ממני שאני אעשה טובה שמישהו אחר יקבל כסף" (עמ' 109). לעניין הדברים שאמר לחוקר, כי התובע אמר שהחליק במבנה השיב: "כנראה היה בז'רגון שלי שהחלקה הייתה במבנה, ככה תרגמתי את זה, כי לא, לא היה מוזכר לא אופנוע, לא וספה...זה אני שמעתי כשחזרתי מהחופש. אחרי שסיימתי את העבודה יצאתי לחופש...כשחזרתי שמעתי...רק אז שמעתי ששמואל החליק מוספה...הוא לא אמר לי שהוא החליק מוספה, הוא אמר שהלחיצו אותו...התרגום שלי שהיא הלחיצה אותו והחליק כי אני לא שמעתי וספה" (עמ' 110 - 111). "כשהוא פנה אלי אני לא רציתי לשמוע כי אני, כי אני באופן אישי לא רציתי לקבל את העבודה שלו, לבצע את העבודה...זה הכעיס אותי כל המצב הזה" (עמ' 116). הוא הסביר שוב, שלא התעניין מדוע החליק התובע כי כעס על כך שהתובע ביקש שיחליף אותו. (עמ' 127). הוא אינו זוכר מתי פנה אליו התובע וסיפר לו שהחליק: "הפוקוס שלי, הכי חזק שאני זוכר, שהוא אמר לי שהוא החליק ושאני אחליף אותו וזה הכעיס אותי". כנראה שהתובע בא אליו באותו היום (עמ' 130) ושוב ציין: "אני שוב פעם חוזר, הפוקוס שלי הוא שהוא בא אליי, הוא נפל, הכעיס אותי" (עמ' 131). "אני לא, לא רציתי לשמוע שום דבר שיכול כאילו לגרום לי לעשות את העבודה שלו...אני אומר את זה ישר ולעניין, פשוט לא רציתי לשמוע את זה, פשוט זה כאילו רציתי לנער את זה ממני" (עמ' 134). הוא אישר שאיציק נמצא במרחק של כקילומטר ממקום המבנה שצבע התובע (עמ' 135). ד"ר מריימיס סמיון הוא הוא הרופא אשר טיפל בתובע ביום הארוע במרפאת ויינסבך של שירותי בריאות כללית. בתדפיס הביקור, כאמור, לא נרשמה מעורבות של אופנוע אלא נרשמה רק נפילה במהלך העבודה. בעדותו בבית המשפט ציין כי אם מטופל מוסר לו כי הייתה מעורבות של רכב הנושא נרשם והארוע מסווג כתאונת דרכים, זאת בהתאם להנחיות המנהליות לרופאי קופת החולים (עמ' 78). התובע נבדק פעם נוספת על ידי ד"ר מריימס בתאריך 1.9.03, כאשר גם בתדפיס ביקור זה לא נרשם כי מדובר בתאונת דרכים (עמ' 79). ד"ר יבגני שרמן, כאמור, בדק את התובע בתאריך 25.7.03, למחרת הארוע. בעדותו בבית המשפט ציין כי הוא נוהג לשאול מהו מנגנון הטראומה, נפילה או קבלת מכה ממשהו, ובהתאם לכך מסווג את התאונה (עמ' 88). הוא ציין כי "לא תמיד חולה שבא למרפאת קופת חולים מספר הכל. למה? לא יודע...אומרים אתה יודע מה דוקטור? שכחתי להגיד שזה היה גם תאונת דרכים...או שכחתי להגיד שזה גם היה תאונת עבודה...אז זה בביקור הבא אפשר להוסיף" (עמ' 90). ההקפדה היא בהתאם לדרישות המנהליות של קופת החולים (עמ' 91). לגבי ההקפדה על נהלים, בשנת 2003, ציין כי "כן יכול ליפול טעות" (עמ' 92). לגבי החותמת שהוספה לאחר מכן כי מדובר בתאונת דרכים ציין: "החולה...חזר למשרד, אמר לפקידה שזה גם תאונת דרכים, והיא שמה את החותמת, ככה זה הולך" (עמ' 93). החוקר גבי עטייה אישר בחקירתו בבית המשפט כי חקר גם את התובע וגם הגב' דיתה גרשוני מבית הספר. חקירות אלו לא הוגשו. הוא אישר כי חקר את התובע בביתו. כאשר נשאל אם בדק וצילם את האופנוע הפגוע בתאונה השיב, כי אין ברשותו תיעוד לגבי האופנוע והוא אינו זוכר מדוע לא צילם את האופנוע ולא התייחס לאופנוע (עמ' 139 ואילך). טענות הצדדים התובע טוען בסיכומיו כי מקום בו הנתבעת טוענת מרמה או הטעייה כלפי התובע, הרי שעליה לתמוך טענותיה בראיות בעלות משקל רב יותר מאשר באופן רגיל. נטען כי כתב ההגנה אינו כולל טענת מרמה ואינו מפרט את הנסיבות מהן ניתן להסיק מרמה, ולכן הנתבעת מושתקת מלהעלות טענת מרמה. נטען כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוגבר הנדרש להוכחת מרמה. התובע טוען כי לא הוגש כנגדו כתב אישום ומכך יש ללמוד כי לא היה ממש בתלונת הנתבעת. התובע טוען, כי הנתבעת נמנעה מלזמן עדים אשר נחקרו על ידי חוקר מטעמה ובהם דיתה גרשוני, איגור - מנהלו של איציק כהן, איציק כהן, נציג משטרת ישראל ועוד. כל זאת יש לזקוף כנגד הנתבעת. השיחות המוקלטות אינן ברורות דיין. בשיחה בין החוקר ובין עזרא ובלס שאל החוקר שאלות מגמתיות ומוטות והציג הנחות שקריות. התמלולים שהוצגו על ידי הנתבעת אינם תואמים במלואם להקלטות. הנתבעת נמנעה מלצרף תמלולי שיחות שהתקיימו בין החוקר ובין התובע וכן עם אנשים נוספים. יש להניח שהנתבעת בדקה את האופנוע ואף בנושא זה לא הגישה ראיות. כל אלו פועלים כנגד הנתבעת ומלמדים על חוסר תום ליבה. גרסת התובע לגבי התאונה היא אותה הגרסה עוד מעת שמסר הודעתו הראשונה במשטרה. באשר לעדי הנתבעת - עזרא כלל לא היה עד לתאונה ובשיחתו עם החוקר אישר כי ייתכן והתובע נפל מהאופנוע. גם בלס לא היה עד לתאונה וניכר כי אינו זוכר העובדות הרלוונטיות. נמצאו סתירות בהודעותיו ממועדים שונים. בלס לא זכר מתי פנה אליו התובע. הוא אישר בהודעתו במשטרה כי ייתכן והתובע נפל מאופנוע, למרות שלא הזכיר אופנוע. הוא אישר בחקירתו בבית המשפט כי התובע לא אמר לו שהחליק במבנה אלא הוא עצמו הסיק זאת. יש לקבל גרסת התובע כי נסע להביא צבע כגרסה נכונה וסבירה. דברי עזרא כי לא היה על התובע לפנות לאותו איציק לקחת צבע - מקורם בכעסו על התובע שלא פנה אליו ולכן יש לנקוט משנה זהירות באשר לדבריו. העדר איזכורה של תאונת דרכים בתיעוד הרפואי הראשוני אינו שולל גרסת התובע. העדר הרישום עשוי לנבוע גם משגגת הרופא. לא בכל המסמכים ממועדים מאוחרים יותר נרשם כי מדובר בתאונת דרכים אלא רק בחלקם, מה שמעיד שנהלי הרישום אינם תמיד מקוימים. גם אם לא ציין התובע תחילה בפני הרופאים כי נפל מאופנוע אין בכך כדי לשלול גרסתו. ניסיון החיים מלמד שלא אחת נפגעי תאונות דרכים אינם מציינים בבדיקתם הרפואית הראשונה כי נפגעו מרכב אלא מתארים פגיעתם כתאונת עבודה, בין אם בשל כך שליבם לא היה נתון להגדרות טכניות מדויקות ובין אם בשל חוסר השכלה משפטית. התובע הוא פועל כפיים ולא היה ער להגדרת הארוע. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי התובע לא הרים הנטל להוכיח תביעתו. הנתבעת מפנה לכתב ההגנה שהגישה, שם הכחישה נסיבות הארוע וחבותה. עדותו של התובע היא עדות יחידה, בעלת סתירות וללא תימוכין. מיד לאחר התאונה לא איזכר התובע ולו במילה מעורבות של אופנוע בקשר לפגיעתו. רק מיום 4.8.03 נטענה לראשונה מעורבות האופנוע. סביר היה שהתובע יספר שאופנוע נפל עליו, שהרי זה היה הגורם לפגיעתו. התובע היה מעורב בעבר בתאונות דרכים. גם אם לא ידע שהארוע מוגדר כתאונת דרכים, לא סביר שישמיט את מעורבות האופנוע בפגיעה. בחקירתו במשטרה אישר התובע כי לא סיפר לרופאים תחילה כי נפגע כתוצאה מנפילה מאופנוע ואילו בתצהירו ציין כי סיפר כי נפל מאופנוע. התובע אינו זוכר מתי שוחח עם בלס ואינו יכול להסביר מדוע לא אמר לא לבלס ולא לרופאים ביום הארוע ולמחרת הארוע כי נפגע מאופנוע. הנתבעת מפנה לדבריו של בלס לחוקר, על פיהם סיפר לו התובע, כנטען, כי נפל במבנה. רק כ - 12 ימים לאחר התאונה מסר התובע לראשונה על מעורבות אופנוע, במקביל לפנייתו למשטרה, לצורך קבלת אישור משטרה ולאחר התייעצות עם חברים. במשך 12 ימים גרסתו הייתה ללא ציון מעורבות רכב. זוהי הגרסה הראשונית והאמיתית. טענת התובע כי נסע לאיציק כהן בשל מחסור בצבע אינה הגיונית. עזרא העיד כי התובע לא היה אמור לפנות לאיציק כהן על מנת לקחת צבע. עזרא מסר עוד כי לא היה צורך בשימוש בקטנוע במסגרת העבודה. דיון והכרעה לאחר שקילת הראיות וטענות הצדדים מסקנתי היא כי התובע עמד בנטל להוכיח את גרסתו לארוע כנדרש במשפט אזרחי ועל פי מאזן הסתברויות. אני נותנת אמון בגרסתו כי ביום הארוע נפגע עת החליק עם אופנועו, המבוטח על ידי הנתבעת, במהלך עבודתו, בתחום בית הספר, בנסיעה בין המבנים, כנטען על ידו. טענת הנתבעת כי גרסת התובע כוזבת, מסתמכת, למעשה, על שני ראשים. האחד, כי לא התובע לא אמר מיד לאחר התאונה, במשך כ- 9 ימים (עד לתאריך 3.8.03), לא לרופאים המטפלים ולא לחברו לעבודה, כי בפגיעתו מעורב אופנוע. השני, כי התובע אמר, לכאורה, לבלס, מיד לאחר הארוע, כי נפגע "בתוך המבנה". לטעמי, אין בשניים אלו כדי לפגוע באמינות גרסתו של התובע ולהביא למסקנה כי הגרסה על פיה נפגע ללא קשר לנסיעתו באופנוע היא מסתברת יותר. לטעמי, את מכלול הראיות והעדויות יש לבחון לאור התמונה העובדתית הכוללת ולאור האווירה ששררה במקום עבודתו של התובע בסמוך לארוע. מדובר היה בשני עובדים, התובע ובלס, אשר התחייבו לבצע עבודת צביעה, בקבלנות, בפרק זמן קצוב, תמורת סכום מוסכם. מדובר היה בעבודה אשר שני העובדים רצו לבצעה במהירות וללא כל עיכוב, לפני צאתם לחופשה, כאשר גם מנהלם, עזרא, רצה כי העבודה תסתיים במהירות וללא כל תקלות, לפני תום חופשת הלימודים. יום הארוע, כזכור, היה יום חמישי, כאשר בלס, בהתאם לדבריו לחוקר, היה אמור לצאת לחופשה ביום ראשון מיד לאחר מכן. שלושת העובדים, התובע, בלס ועזרא העידו מספר פעמים, בכמה הזדמנויות, כי הנושא העיקרי שעניין אותם היה סיום העבודה במהירות. נושא זה עמד בראש מעייניהם וניתן לומר שנושא זה עניין אותם באופן כמעט בלעדי באותה העת. כאשר ארע הארוע, אין חולק כי נוצרה אווירה של מתח וכעס בין התובע ובין בלס ועזרא. התובע עצמו, מיד לאחר שנפגע, חשב תחילה כי מדובר בפגיעה קלה, "מכה יבשה", ניסה להמשיך לעבוד, נוכח לדעת שהוא מתקשה בכך, חשש שלא יספיק לסיים העבודה לה התחייב ולכן פנה לבלס בבקשה שיסייע לו בבצוע העבודה. בלס ציין מספר פעמים והדגיש כי כעס מאד על התובע שפנה אליו בבקשה זו, לה סרב. הוא אמר באופן גלוי כי כלל לא התעניין בדבריו של התובע לגבי התאונה: "לא רציתי לשמוע שום דבר שיכול כאילו לגרום לי לעשות את העבודה ... שלו...פשוט לא רציתי לשמוע את זה, פשוט זה כאילו רציתי לנער את זה ממני", "זה הרגיז אותי", "הכעיס אותי". עזרא, מנהלם של השניים, גם הוא לא הסתיר את כעסו על התובע, בשל כך שעזב את העבודה אותה היה אמור לסיים: "אני זוכר שכעסתי נורא כי ידעתי איזה תיק נופל עלינו ברגע שהוא נפגע, נפצע. לא יכול למלא את תפקידו וצריך מישהו אחר בקיץ לעשות את העבודה", "התעצבנתי", "כעסתי נורא". עזרא כעס על התובע גם על כך שלא דווח לו באופן ישיר על כך שהפסיק העבודה ולא סיימה, כאשר הוא נאלץ לשמוע על כך מבלס. בחינת התמונה הכוללת מביאה, לטעמי, להבנה של התשובה לשאלה אותה העלתה הנתבעת, מדוע לא ציין התובע מיד לאחר התאונה את נסיבותיה המדויקות ומדוע אינו יכול להביא עדים להם אמר מיד לאחר התאונה כיצד נגרמה בדיוק. התובע, כאמור, סבר כי מדובר בחבלה קלה. כך אמר אף לבלס. הוא רצה לשוב ולסיים עבודתו במהירות האפשרית על מנת לקבל השכר עבור עבודה זו ולצאת לחופשה ועל מנת לא להתעמת עם חברו לעבודה ומנהלו. במצב זה, הוא לא ייחס כלל חשיבות לפירוט מדוקדק ומלא של כלל הנסיבות והסתפק בתיאור כללי של התאונה, בלשון כללית, כנפילה בעבודה. הוא אכן נפל במסגרת עבודתו וציין זאת מיד, הן בפני בלס והן בפני הרופא המטפל. מדובר בתאונה עצמית ולא בתאונה בה מעורבים כלי רכב נוספים. סביר בעני כי לא ראה חשיבות מיוחדת בציון העובדה שנפל מאופנוע, כאשר לא היו מעורבים גורמים נוספים, וסבר כי די בכך שציין שנפל במסגרת עבודתו. סביר בעני כי לא ידע שקיימת חשיבות בציון עובדת מעורבות האופנוע לצורך התחשבנות כספית בין קופת החולים וחברת הביטוח. רק לאחר מספר ימים, לאחר שהתברר לו כי אין מדובר במכות יבשות בלבד אלא בפגיעה מעבר לכך, ולאחר ששוחח עם אחרים, הבין כי, למרות שמדובר בתאונה עצמית, מדובר בתאונת דרכים בהתאם לחוק, הבין כי עליו לדאוג לדווח על התאונה למשטרת ישראל וכי עליו לדאוג לסווג הארוע כתאונת דרכים ברישומי קופת חולים. לכן, פנה ביום 3.8.03 למעבידו, על מנת לבקש הפנייה מתאימה, כאשר בהפניה זו נרשמו, לראשונה, לאחר שהבין את חשיבות העניין, העובדות באופן מדויק. באשר לבלס ולרופאים המטפלים - בלס כלל לא התעניין בנסיבות הארוע והתובע כלל לא מצא לנכון לפרט בפניו את נסיבות הארוע. הנושא היחיד שעניין את שניהם היה כיצד לסיים העבודה, כאשר בלס, אשר היה אמור לצאת לחופשה מיד לאחר מכן, כעס מאד על התובע ועל בקשתו. הפנייה לרופאים המטפלים לא הייתה על מנת לגבש עילת תביעה או לבסס תביעת פיצויים. הפנייה הייתה על מנת לקבל טיפול אשר יאפשר לו לחזור כמה שיותר מהר לבצוע העבודה. התובע לא היה ער לכך שגם נפילה מאופנוע מסווגת כתאונת דרכים וכי יש לכך משמעות כספית מבחינת נהלי קופת החולים. בהתאם לכך, כאשר נשאל לגבי הארוע השיב באופן כללי, כי "בעבודה נפל ונחבל" ולא הוסיף פרטים נוספים. הנתבעת מפנה לשיחה המוקלטת שערך החוקר מטעמה עם בלס, כארבעה חודשים לאחר הארוע. הנתבעת טוענת כי בשיחה זו אמר בלס כי התובע סיפר לו שהוא "החליק במבנה" ועוד יותר מכך: "בתוך המבנה". בעניין שיחה זו אציין מספר דברים. ראשית, קלטת השיחה היא, כאמור, ברמה ירודה ביותר. רוב המשפטים מפיו של בלס קטועים ואינם ברורים וספק בעני אם ניתן לתת משקל כלשהו לאמור בקלטת זו ולחלקי המשפטים הנשמעים בה. שנית, בלס לא אמר בשיחה זו כי התובע סיפר לו שהחליק "בתוך המבנה", למרות ניסיונות רבים של החוקר לדלות תשובה זו מבלס. תשובותיו של בלס לשאלה אם נפל התובע בתוך המבנה אינן נשמעות כלל בקלטת ובלס לא אמר כי נפל בתוך המבנה. שלישית, גם אם בלס אמר שהתובע אמר לו שנפל "במבנה", באופן כללי, הרי שבעדותו בבית המשפט הבהיר כי, למעשה, התובע לא אמר לו דברים אלו אלא בלס עצמו הסיק זאת. אם נזכור, כי בלס כלל לא התעניין כיצד נפל התובע ומה היו נסיבות הארוע וכי כל תשומת ליבו הייתה לנושא סיום העבודה וכיצד הוא מונע מצב בו עבודת התובע עוברת אליו, נגיע למסקנה, כי לא ניתן לתת משקל כלשהו לדברים אותם אמר בלס, כאשר הוא עצמו הודה כי מדובר בדברים אותם הוא הבין והסיק על פי מחשבותיו בלבד, ואין מדובר בדברים אותם אמר לו התובע. עוד אציין כי התרשמתי מבלס כי לא זכר היטב את ההתרחשויות ולא זכר פרטים שונים, זאת עוד מתחילת הדרך. לחוקר, כארבעה חודשים לאחר הארוע, סיפר כי התובע בא מיד ביום הארוע להראות לו טפסים רפואיים, מה שאינו מתיישב עם ההיגיון וסדר הדברים, גם לשיטת הנתבעת. בלס לא זכר כי הארוע היה ביום חמישי. בלס סיפר כי התובע אמר לו שמישהו הלחיץ אותו אך סיפור זה, אף הוא, אינו ברור. לאחר מכן סיפר כי התובע אמר לו שיש לכלוך שצריך לנקות, כאשר גם נושא זה לא הובהר. משיחתו עם החוקר עולה כי לא זכר פרטים רבים, כאשר עזרא התערב בשיחה באופן פעיל והזכיר לו נושאים שונים. יש להניח כי התובע סיפר לבלס, מיד ביום הארוע, כי נפל בעבודה, בתחום בית הספר, מבלי לפרט פרטים נוספים, שהרי אלו כלל לא עניינו את בלס. כיון שמדובר בחצרי בית הספר ובתחום מבני בית הספר - סיפר בלס לחוקר, את שהסיק לעצמו, כי מדובר בנפילה "במבנה", להבדיל מתאונה מחוץ לחצרי בית הספר. לנתבעת טענות רבות כנגד הגיון גרסתו של התובע, אך לא אוכל להסכים עמה. יצוין כי הנתבעת טוענת כי התובע לא היה אמור לפנות לאיציק כהן על מנת לקחת צבע נוסף, אלא שאף בלס אישר בחקירתו במשטרה כי על מנת לצבוע מבנים בפנימייה נהוג היה לפנות ליצחק כהן, אשר הפנימיות היו בסמכותו. גם עזרא, בחקירתו במשטרה, אמר שייתכן ש"עלה" לתובע רעיון לקחת צבע מאיציק כהן. גם הטענה שלא היה צורך לנסוע עם האופנוע לקחת את הצבע - אין בה ממש. בלס אישר כי התובע נהג להגיע עם האופנוע לעבודתו, ונסיעה של ק"מ על מנת לקחת פח צבע נראית סבירה בעני. אכן, עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין ויש להיות ערים לכך. עם זאת, לא לכל תאונה יש עדים ולעיתים יקשה על תובע שהיה מעורב בתאונה עצמית, ללא עדים, לגייס ראיות חיצוניות על מנת לתמוך בגרסתו, במיוחד אם אינו בעל מודעות גבוהה להיבטים המשפטיים הנוגעים לניהול תביעה על פי החוק. בענייננו, גרסתו הראשונית של התובע, בכתב, למעבידו, מספר ימים לאחר הארוע ועוד טרם היה מיוצג, היא גרסה מפורטת וגרסה זו ניתנה מאז לאורך כל הדרך. התובע הותיר רושם אמין. כאשר לא זכר פרטים מסוימים הודה כי אינו זוכר. איני מוצאת בסיס לקבוע כי גרסתו היא גרסת כזב. איני סבורה כי יש בראיות אחרות כדי לפגום באמינות הגרסה ואיני סבורה כי יש לשלול גרסת התובע רק בשל העובדה שלא היה ער לכך, שלצורך הגשת תביעה עתידית ומניעת חשד של מרמה כלפיו, עליו לדאוג לעצמו לעדים פוטנציאלים ולפרט בפני כל מי שהוא בא עמו במגע את מלוא פרטי התאונה, מיד לאחר התרחשותה. לאור כלל האמור, ובהעדר מחלוקת לעניין היות האופנוע בו נהג התובע מבוטח כדין על ידי הנתבעת, על הנתבעת לפצות התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בארוע. הנזק התובע נפגע בברך שמאל (שבר של האמיננס) ובגב התחתון (שבר ללא תזוזה בקצה הסקרום). התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד והתובע עמד בפני ועדות רפואיות של המוסד. תחילה נקבעו לו נכויות זמניות והחל מיום 1.6.04 הועמדה נכותו הצמיתה על 10% בגין הפגיעה בברך בהתאם לסעיף 35(1)(ב) (דומה) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956. יצויין כי בשנת 2010 התובע הגיש תביעה להחמרה, שנדחתה. ועדה רפואית לעררים דנה בערר התובע על קביעה זו וביום 26.5.10 דחתה את הערר. ועדת העררים ציינה: "אין החמרה. ובנוסף, לא נותרה כל נכות אחרת סביב הגב והברך השמאלית". הנתבעת מבקשת ללמוד מרישום זה כאילו נקבעה דרגת נכותו של התובע על ידי ועדת העררים על 0% אך יש לדחות הטענה. הועדה לעררים דנה אך ורק בשאלה אם קיימת החמרה אם לאו, השיבה בשלילה וציינה כי גם לא נותרה "נכות אחרת", כאשר, לטעמי, יש לפרש זאת כנכות אחרת מעבר לזו שכבר נקבעה לתובע בעבר. קביעת המוסד היא קביעה על פי דין ובהתאם להוראות סעיף 6ב לחוק הפיצויים, נכותו הרפואית של התובע עומדת על 10%. נפנה להעריך את נזקי התובע בגין התאונה ותחילה, הפגיעה התפקודית והפסדי ההשתכרות. התובע נעדר מעבודתו עד ליום 11.10.03. בתצהירו ציין כי חזר תחילה לעבודה משרדית ולעבודות קלות ולאחר מכן חזר לעבודתו הרגילה, אם כי לטענתו, הוא נתקל בקשיים לבצעה עקב מגבלותיו. בחקירתו ציין: "אני עובד רגיל כי אין לי ברירה" (עמ' 23). הוא אישר כי הוא ממשיך לבצע לעיתים עבודות פרטיות "לפעמים אני משפץ צבע ותיקונים מדי פעם עם עזרת הילדים" (עמ' 24) "עבודות קטנות אני יכול לבד אם לא אני לוקח איתי את משה בלס" (עמ' 26). התובע זימן לעדות את אמרכל מקווה ישראל, מר יאיר מדר, אשר המציא את תיקו האישי של התובע ומסמכים נוספים. מר מדר נשאל לגבי הפסדים שנגרמו לתובע בגין התאונה והוא השיב, בכתב, לאחר שבדק הנושא, כי לא קוזזו ימי חופשה או מחלה לתובע בגין ימי העדרותו וכי הוא קיבל שכר מלא על כל מרכיביו, ללא קיזוז שעות נוספות או פרמיות. כמו כן, ציין מר מדר, הופרשו בתקופת היעדרותו של התובע כל הסכומים בגין הזכויות הסוציאליות להן הוא זכאי. מר מדר ציין, במסגרת תשובותיו לשאלות שנשאל, בכתב, כי לא חל כל שינוי בדירוג התובע מאז התאונה. בעדותו ציין כי התובע אמור לפרוש בגיל 67, גיל הפרישה (עמ' 30). מאז התאונה והוא נותר באותו התפקיד (עמ' 31). התובע עובד קבוע ואין טענות לגבי עבודתו (עמ' 32- 33). מתלושי השכר שצירף התובע עולים הנתונים הבאים: השכר השנתי (ברוטו) לשנת 2002, עובר לתאונה, עמד על 94,615 ₪. בשנת 2003, שנת התאונה - 93,185 ₪, כאשר מדווחים 12 חודשי עבודה מלאים. בשנת 2004 - 89,993 ₪. בשנת 2005 - 103,393 ₪. בשנת 2006 - 103,076 ₪. בשנת 2007 - 96,822 ₪. בשנת 2008 - 110,852 ₪. בשנת 2009 - 106,781 ₪. בשנת 2010 - 106,123 ₪. לגבי שנת 2011 צורפו נתונים רק לגבי שמונה חודשים אך מהנתונים עולה כי השכר החודשי עלה יחסית לשנת 2010. מכלל הנתונים עולה, אם כן, כי לא נגרם לתובע כל הפסד שכר עד היום ושכרו אף השביח מעט בשנים האחרונות. התובע בסיכומיו טוען כי נגרמו לו הפסדי שכר, כיון שאם יוצמד שכרו עובר לתאונה למדד, הוא היה אמור להשתכר יותר. אין ממש בטענה זו. שכר העובדים אינו מוצמד באופן שגרתי למדד ולא ניתן לערוך חישוב הפסדים באופן זה, לגבי עובד אשר ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה ללא שינוי. התובע עצמו העיד כי לא נגרמו לו הפסדי שכר עד היום וכי חזר לעבוד באופן רגיל, מעבידו הבהיר כי לא נגרמו לו כל הפסדים ומתלושי השכר עולה אותה המסקנה. יש לזכור כי הפסדי שכר לעבר הם נזק מיוחד, הטעון ראיות של ממש להוכחתו. בעדר ראיות התומכות בהפסד כזה - לא ניתן לפצות התובע בגין כך. באשר להפסדי השכר לעתיד - התובע טוען בסיכומיו כי נכותו היא תפקודית, בהיותו עובד כפיים. נטען כי יתכן ויפוטר נוכח תכניות הבראה הצפויות אצל מעבידו. עוד נטען כי פגיעתו בתאונה גרעה גם מכושרו להשתכר כעצמאי במסגרת עבודות פרטיות אותן הוא מבצע. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי בהעדר כל הפסד, כל מגבלה וכל שינוי בעבודתו של התובע עקב התאונה ובהעדר נכות תפקודית - אין לפצות התובע. לאחר שקילת כלל הטענות והראיות, אני סבורה כי, מחד, אין להתעלם מכך שמקצועו של התובע הוא מסגר והוא עוסק בעבודות כפיים, כך שלפגיעתו עשויה להיות השלכה תפקודית בעלת משמעות. אם יאלץ לחפש מקום עבודה אחר עשויה הנכות בגין התאונה להקשות עליו בשוק העבודה, במיוחד נוכח גילו, וגם להקשות עליו בבצוע עבודות כעצמאי. מאידך, התובע עובד שנים רבות באותו מקום עבודה, הוא עובד קבוע, מאז התאונה חלפו קרוב לעשר שנים והתובע מתפקד כהלכה ולשביעות רצון הממונים עליו, שכרו השביח עם השנים ולא נגרם לו הפסד עד היום בגין התאונה. בנסיבות אלו, הערכה גלובלית של הפסדי ההשתכרות תתאים ולא חישוב אקטוארי. אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד, לרבות הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות, על סכום כולל של 65,000 ₪ נכון להיום. בגין כאב וסבל זכאי התובע לפיצוי בסכום כולל של 20,000 ₪, נכון להיום, כולל ריבית. התובע עותר לפיצוי בגין עזרת צד שלישי, נסיעות והוצאות רפואיות, לעבר ולעתיד. לא הוצגו קבלות כלשהן. בשים לב לטענות הצדדים, טיב הפגיעה והיות התאונה תאונת עבודה, אני מעמידה את סכום ההוצאות בגין ראשי נזק אלו, לעבר ולעתיד, נכון להיום, כולל ריבית, על סכום של 7000 ₪. מסכום הפיצויים יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי, למעט דמי פגיעה, שהרי לא נפסקו הפסדי שכר לעבר. בהתאם לאישור המוסד שהוגש לתיק מדובר בסכום כולל של 36,314 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ליתרת הסכום יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% כולל מע"מ והוצאות המשפט (אגרה ועדים), כל הוצאה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתה ועד היום. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעת ולאחר מכן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. מרמהתאונת דרכים