מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא רשימת השימור בבורסה: 1. עניינה של העתירה בהחלטתה של המשיבה (להלן: "הבורסה") מיום 12.7.12, להעביר את העותרת לרשימת השימור של הבורסה. העותרת עתרה כי בית המשפט יורה על ביטול החלטה זו, ויקבע כי על בית המשפט להחזיר את מניות העותרת למסחר ברשימה הראשית של הבורסה. 2. ראשיתה של הפרשה נוגעת לחברה בשם חברה בשם אופק אינטרנשיונל נדל"ן בע"מ (שתכונה להלן: "אופק"). אופק הוקמה בשנת 1966, ומניותיה נרשמו למסחר לראשונה בשנת 1993. לחברת אופק מונה מפרק זמני. ביום 5.4.2009 החליטה הבורסה להשעות את המסחר בבורסה בניירות הערך של אופק. מקץ שנתיים ממועד ההשעיה, ביום 5.4.2011, היו מניותיה של אופק אמורות - לגישת הבורסה - להימחק מהרישום בבורסה. 3. המפרק הזמני של אופק בקש להחזיר את המניות למסחר. ביום 24.7.2011 התקבלה החלטה של בית המשפט (כב' השופטת אלשייך) במסגרת תיק הפירוק של חברת אופק (פר"ק 1726/09) בה קבע בית המשפט כי על הבורסה: "להשיב לאלתר את מניות החברה למסחר בבורסה" (החלטה זו תכונה להלן: "ההחלטה"). הבורסה התנגדה להחלטה, והיתה סבורה - כפי שהיא סבורה גם היום - כי מדובר בהחלטה שגויה. לגישת הבורסה, היה מקום למחוק את מניות אופק מהמסחר לאחר שחלפה תקופה של שנתיים בה ניירת הערך שלה לא נסחרו ברשימת הראשית. הבורסה הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה, אך לא בקשה לעיכוב ביצוע. מאחר שההחלטה לא בוטלה וביצועה לא עוכב, היה על הבורסה לעמוד בה. 4. בהמשך, בהחלטה נוספת במסגרת תיק הפירוק, שב וקבע בית המשפט כי "טוב תעשה הבורסה אם תיתן דעתה כי ההחלטות הקודמות בתיק זה עודן מחייבות וחובתה - כגוף שחלים עליו כללים מהמשפט הציבורי - למלאן בתום לב ובאורח ראוי. בוודאי שלא לנסות לעוקפן על ידי העמדת מכשולים נוספים, או עמידה חריגה על 'קוצו של יוד'" (החלטה מיום 15.11.2011). הבורסה היתה צריכה אם כן להשיב את מניות אופק למסחר. 5. חברת אתלון גלובל סקיוריטי אינק (להלן: "אתלון אינק") היא חברה שהוקמה במטרה להשקיע בחברות הזנק בישראל. היא נרשמה כחברה ביום 30.7.2007. אתלון אינק פרסמה תשקיף ביום 28.2.2011 במסגרת IPO שלא התממש, ואתלון אינק נותרה חברה פרטית. בסוף חודש נובמבר 2011, רכשה אתלון אינק את השלד הבורסאי של חברת אופק מהמפרק הזמני של החברה. במסגרת ההסדר עם המפרק הזמני של אופק, הוסכם כי חברת אתלון אינק תרכוש את השליטה באופק כשהיא ריקה מהתחייבויותיה ומנכסיה לפי סעיף 350 לחוק החברות התשנ"ט - 1999. 6. בית המשפט אישר את ההסדר. נכסי אופק והתחייבויותיה הועברו למסגרת של נאמנות נושים, ואופק נותרה כשלד ריק ללא זכויות וחובות. לאחר מכן בוצע מיזוג הופכי של אופק עם אתלון אינק, במסגרתו הועברו מניות אתלון אינק לאופק תמורת הקצאת מניות וכתבי אופציה של אופק לבעלי המניות של אתלון אינק ומנהליה, וכן הוקצו מניות לבעלי תפקידים ולמשקיעים. אופק פרסמה ביום 29.11.11 דיווח מיידי אודות השלמת ההסדר ועמידתה בדרישות הבורסה לחידוש המסחר. ביום 30.11.11 חוּדש המסחר במניות. ביום 25.12.11 הודיעה אופק על שינוי שמה לאתלון השקעות בע"מ - היא העותרת. כללי השימור 7. העותרת טענה כי זמן קצר אחרי שהיא חזרה להיסחר, היא קבלה ביום 25.1.12 הודעה מהבורסה לפיה היא אינה עומדת ב"כללי השימור" של הבורסה. זאת משום ששיעור החזקות הציבור בה עומד על סכום של 3.5 מיליון ₪, סכום שהוא נמוך מהדרישה ל-5 מיליון ₪ שהוא הרף המזערי להחזקות הציבור בחברה מכוח כללי השימור של הבורסה. 8. כללי השימור הם דרישות מינימום החלות על חברות הנסחרות בבורסה, המהוות תנאי להמשך רישומן של חברות אלה כחברות ציבוריות. כללי השימור נקבעו בחלק הרביעי של תקנון הבורסה, ובהנחיות הבורסה בדבר הפסקה זמנית של המסחר, העברה לרשימת השימור, השעיית המסחר בניירות ערך ומחיקת ניירות ערך מהרישום למסחר (להלן: "ההנחיות"). מניות של חברות העומדות בתנאי השימור, יכולות להיסחר ב"רשימה הראשית" של הבורסה. ככלל, נסחרים ניירות ערך הרשומים ב"רשימה הראשית" בבורסה במהלך כל יום המסחר, על כל שלביו. לצד המסחר ברשימה הראשית, קיימות מסגרות נוספות של מסחר שהן מצומצמות יותר. אחת המסגרות הללו היא המסחר במסגרת "רשימת השימור". המסחר של ניירות ערך שברשימת השימור מתקיים רק בשני השלבים הראשונים של יום המסחר. 9. התנאים הנדרשים על ידי הבורסה ביחס למסחר של מניות ב"רשימה הראשית" מתייחסים למספר קריטריונים - שווי החזקות הציבור במניות, שיעור החזקות הציבור במניות וההון העצמי של החברה על פי כל אחד מארבעה הדוחות הכספיים האחרונים שהוגשו על ידיה. אם חברה אינה עומדת בדרישות השימור, הבורסה רשאית להעביר את המסחר בה לרשימת השימור. בדרך כלל בודקת הבורסה את העמידה בדרישות פעמיים בשנה - בחודש ינואר ובחודש יולי. הבורסה מודיעה לחברה אם היא אינה עומדת בתנאי השימור. אם החברה אינה עומדת בתנאים גם 6 חודשים לאחר ההודעה של הבורסה, מניות החברה עוברות להיסחר ברשימת השימור. בהתאם לתקנון הבורסה, אם תוך 24 חודשים לאחר שנייר ערך החל להיסחר ברשימת השימור לא נוצרו התנאים המאפשרים חזרה של המסחר לרשימה הרגילה, יימחק נייר הערך מהמסחר בבורסה באופן אוטומטי. כדי שניירות ערך של חברה שנסחרים ברשימת השימור יחזרו להיסחר ברשימה הראשית, על החברה לעמוד בקריטריונים שנקבעו בהקשר זה על ידי הבורסה. גם הקריטריונים הללו מתייחסים לשווי מניות החברה, לשיעור אחזקות הציבור בה ולהון העצמי שלה, והם מחמירים יותר מהקריטריונים למסחר ראשוני ברשימה הראשית. 10. בכול הנוגע לחברה חדשה העוסקת במחקר ופיתוח (חברת מו"פ), קבעה הבורסה כללים מקלים יותר ביחס לעמידתה של חברה כזו בכללי השימור. כך בין היתר, שווי אחזקות הציבור בנדרש על ידי הבורסה ככול שהדבר נוגע לחברת מו"פ חדשה, עומד על 16 מיליון ₪ בלבד (לעומת 20 מיליון ₪ שווי אחזקות ביחס לחברה שאינה חברת מו"פ). בנוסף, חברת מו"פ חדשה אינה נדרשת לעמוד בכללי השימור לתקופה של 3 שנים מהמועד בו מניותיה החלו להיסחר בבורסה. כך קובע בהקשר זה בס' 2ח להנחיות: "ס"ק 8א בחלק הרביעי לתקנון הבורסה לא יחול על חברת מו"פ כהגדרתה בהנחיות על פי החלק השני לתקנות, במשך תקופה של שלוש שנים מהמועד בו נרשמו לראשונה ניירות הערך שלה למסחר בבורסה". ההקלות האלה נועדו לעודד את פעילותן של חברות מו"פ, גם אם הן אינן עומדות בשנים הראשונות לקיומן בכללי השימור שנקבעו על ידי הבורסה. 11. לאחר ההסדר והמיזוג ההופכי בין אתלון אינק לבין אופק (שכאמור שינתה את שמה לשם העותרת), פנתה העותרת לבורסה בהתייחס לכללים בהם יהיה על העותרת לעמוד לצורך חידוש המסחר בניירות הערך שלה ברשימה הראשית. במכתב הבורסה מיום 23.11.2011, השיבה הבורסה לפנייה וציינה כי: "יחד עם זאת, שקלנו שוב את בקשתכם מיום 20.11.11 כי נבחן את עמידתה של החברה בתנאים לחידוש המסחר בהתחשב בכך שפעילות אתלון הינה פעילות מו"פ, והחלטנו, לפנים משורת הדין, לבדוק את עמידת החברה בתנאים הנדרשים מחברה חדשה שהינה חברת מו"פ" (ההגדשה שלי, ר.ר.). 12. בהתאם לאמור במכתב הנ"ל, הפעילה הבורסה - בהתייחס להחזרת ניירות הערך של העותרת למסחר ברשימה הראשית - את הקריטריונים החלים על חברת מו"פ חדשה. על בסיס עמדה זו של הבורסה, חודש המסחר במניות העותרת. אין חולק כי אלמלא היו מופעלים ביחס לעותרת כללים החלים על חברת מו"פ חדשה, היא לא היתה עומדת בדרישות החזקות הציבור של הבורסה בהתאם להנחיות. כך, על פי ההנחיות, שווי החזקות הציבור בחברה חדשה צריך לעמוד על 20 מיליון ₪, בעוד שביחס לחברת מו"פ הדרישה היא ל-16 מיליון ₪ בלבד. שווי אחזקות הציבור של העותרת עמד על 17.4. מיליון ₪ בלבד, ולכן לא ניתן היה לקבוע כי היא עומדת בדרישות אלמלא היו מוחלות עליה הדרישות המקלות החלות על חברת מו"פ. 13. כחודש לאחר שחודש המסחר במניות העותרת, ביום 25.1.2012, הודיעה הבורסה לעותרת כי היא אינה עומדת בכללי השימור. לעותרת ניתנה אורכה של 6 חודשים לשם עמידה בכללים. משלא עמדה העותרת בכללים עד למועד שניתן לה, החליטה הבורסה להעביר את ניירות הערך שלה לרשימת השימור ביום 16.7.2012. מיום 16.7.2012 נסחרים ניירות הערך של העותרת ברשימת השימור. טענות העותרת 14. העותרת טענה כי הבורסה הציגה בפניה מצג לפיו היא חוזרת למסחר ברשימה הראשית כחברת מו"פ חדשה. העותרת הסתמכה על מצג זה תוך שינוי מצבה לרעה. לכן, הבורסה (שיש לראותה כגוף "דו מהותי" עליו חלים עקרונות המשפט המנהלי), אינה רשאית לחזור בה מהמצג שלה, אלא בנסיבות חריגות שאינן קיימות במקרה דנן. בנוסף, כך נטען, לא היה כל שינוי נסיבות לאחר שהתקבלה החלטת הבורסה ביחס לחזרת מניות העותרת למסחר, שיכול להצדיק את שינוי ההחלטה. העותרת הפנתה להנחיות הבורסה, הקובעות כאמור ביחס לחברת מו"פ חדשה כי כללי השימור לא יחולו עליה במשך תקופה של 3 שנים מהמועד בו נרשמו לראשונה ניירות הערך שלה למסחר בבורסה. לכן היה על הבורסה להמשיך להתייחס לעותרת כאל חברת מו"פ חדשה במשך 3 שנים מיום 30.11.11. 15. העותרת טענה כי לאחר חידוש המסחר במניותיה שהתאפשר עקב החלטת הבורסה ליישם עליה את הכללים החלים על חברת מו"פ חדשה, פעלה העותרת כנדרש מחברה ציבורית, והוציאה לצורך כך הוצאות שונות. בין היתר היא מינתה יועץ משפטי שילווה אותה בהליכים מול הבורסה והרשות לניירות ערך; היא מינתה שני דירקטורים חיצוניים; היא מינתה ועדת ביקורת ורו"ח מבקר פנימי; היא שילמה את האגרות הנדרשות מחברה ציבורית לבורסה; והיא הקפידה לדווח לבורסה ולרשות לניירות ערך על עסקיה בהתאם לדין. 16. לגישת העותרת - בניגוד לעמדתה של הבורסה - לא נפלה טעות בהחלטה המקורית של הבורסה להחזירה למסחר כחברת מו"פ חדשה, והחלטה זו התקבלה כדין ובסמכות. העותרת הוכרה על ידי הבורסה כחברת מו"פ, והיא חברה חדשה. זאת משום שביום 30.11.11, כאשר חוּדש המסחר במניותיה של העותרת, רשמה העותרת למסחר 27 מיליון מניות חדשות, בעוד שהמסחר חודש רק ב-136 מניות שנותרו בעקבות עסקת המיזוג. כלומר, במועד האמור העותרת רשמה למסחר למעלה מ-99.9% ממניותיה, בעוד שאחוז המניות שהמסחר בהן חודש הוא מזערי וזניח. העותרת אף התייחסה למדיניות לפיה יש לעודד חברות העוסקות במסחר ובפיתוח. 17. העותרת טענה עוד כי החלטתה של הבורסה בענין העברת העותרת לרשימת השימור ניתנה בהעדר סמכות. זאת משום שהבורסה אינה מוסמכת לקחת בחשבון את הקריטריון של שווי החזקות הציבור. עוד נטען כי החלטת הבורסה מנוגדת גם להנחיות הבורסה עצמה, שכן המחיר הממוצע של המניה נבחן רק במשך חודש אחד ולא במשך רבעון. העותרת הוסיפה כי התנהלות הבורסה וכללי השימור אינם סבירים, לאור המשבר הכלכלי שהיה בשנת 2011. טענות הבורסה 18. מנגד, טענה הבורסה כי היא לא הציגה לעותרת מצג לפיו יוחלו עליה הכללים החלים על חברת מו"פ חדשה. לגישת הבורסה, היא לא קבעה מעולם כי העותרת היא חברת מו"פ חדשה, וקביעה כזו היא ממילא בלתי אפשרית. זאת משום שהעותרת אינה חברה חדשה אלא חברה שנרשמה עוד בשנת 1966, ושמניותיה נרשמו למסחר לפני כ-20 שנה. לכן הבורסה לא היתה יכולה ליישם עליה כללים החלים על חברה חדשה. הבורסה רק הסכימה - ואף זאת לפנים משורת הדין - ליישם על העותרת קריטריונים מסוימים - אלה החלים על חברת מו"פ חדשה בעת רישום מניותיה למסחר לראשונה. 19. הבורסה פעלה לטענתה כפי שהיא היתה סבורה כי התקנון מכתיב לה. הבורסה התייחסה להחלטת בית המשפט במסגרת תיק הפירוק של אופק, בה נקבע כי יש להשיב את מניות החברה לאלתר למסחר בבורסה. לגישת הבורסה - גם מטרתה של העותרת היתה כי מניותיה יושבו למסחר, ולא היתה מבחינת העותרת כל משמעות לאופן בו הדבר יבוצע. כך נעשה גם ניסיון לטעון כי החברה עומדת במבחן "שווי אחזקות הציבור". לו היתה הבורסה מקבלת את הטענה - היתה העותרת חוזרת להיסחר כחברה רגילה ולא כחברת מו"פ חדשה (הבורסה הפנתה בהקשר זה גם למכתב מיום 22.1.2011 אל הבורסה, בו ההתייחסות היא לחזרה למסחר בנסיבות של חברה רגילה שאינה חברת מו"פ). 20. לגישת הבורסה, העותרת לא ציפתה כי היא תקבל הטבות כלשהן לאחר שהמסחר במניותיה יחודש. כך, גם בפנייה של המפרק זמני, אין אזכור של העובדה כי העותרת היא חברת מו"פ חדשה שמניותיה נרשמות לראשונה למסחר. גם בית המשפט לא התייחס לענין זה בהחלטותיו. לאור ההחלטה השיפוטית שנזכרה לעיל, שמנעה את מחיקת ניירות הערך של העותרת מהבורסה, ומאחר שעמדת הבורסה היתה כי לא מתקיימים התנאים בתקנון הבורסה לחידוש המסחר, וכאשר בקשות הבורסה להבהרת ההחלטה לא נענו על ידי בית המשפט - עמדה הבורסה בפני דילמה ביחס לאופן בו עליה לקיים את החלטת בית המשפט. הבורסה נאלצה - לשיטתה - "להגמיש" את תקנונה ולחדש את המסחר במניות העותרת בהתאם לתנאים הנדרשים מחברת מו"פ חדשה, הגם שהיא לא היתה כזו. כך הוחלו התנאים ביחס לשווי אחזקות ציבור נמוך יותר, כפי שנדרש מחברה חדשה שהיא חברת מו"פ. הקריטריונים המתייחסים לחברת מו"פ חדשה יושמו לגישת הבורסה רק לצורך החזרה למסחר של ניירות הערך של העותרת, ולא מעבר לכך. כך עולה, לטענת הבורסה, מהמכתב של הבורסה לעותרת מיום 23.11.2011. מהמכתב עולה כי הבורסה לא הכירה בעותרת כחברת מו"פ חדשה שמניותיה נרשמו למסחר לראשונה. היא רק הסכימה כי לצורך חידוש המסחר - תיבדק עמידתה בתנאים בהתאם לתנאים הנדרשים מחברת מו"פ חדשה. 21. לגישתה של הבורסה, היא מעולם לא הבטיחה ולא התחייבה כי העותרת תיחשב כחברת מו"פ חדשה. היא רק הקלה עליה את החזרה של ניירות הערך שלה למסחר ברשימה הראשית לאחר ההשעיה לאור הנסיבות המיוחדות. לצורך החזרה למסחר, ורק לצורך כך, יושמו כללים מקלים שהם הכללים החלים על חברת מו"פ חדשה. אין בכך כדי להקנות לעותרת מעמד או הכרה של חברה חדשה. 22. לטענת הבורסה, אין מקום לקבל את טענת העותרת לפיה היא הסתמכה על מצג מטעם הבורסה. העותרת היתה מעוניינת מאוד כי מניותיה יחזרו להיסחר בבורסה, והיתה מסכימה לכך בכול תנאי. לכן לא נכון כי העותרת "הסכימה" כי מניותיה יחזרו להיסחר רק לאור המצג של הבורסה. היא היתה מסכימה לכך גם לו היתה יודעת מראש שיהיה עליה לעמוד בכללי השימור. ההחלטות השיפוטיות היו הטעם לכך שהמסחר במניות העותרת חודש, וההחלטות הן אלה שהביאו ל"מצג" הנטען של הבורסה. 23. עוד טענה הבורסה בסיכומיה, כי על בעלי ענין בחברה חדשה (בין אם חברת מו"פ ובין אם כזו שאינה חברת מו"פ), חלים תנאים המונעים את זכותם לעשות עסקה או פעולה במניות במהלך תקופה מסוימת. תנאים אלה לא הוחלו על העותרת, משום שהעותרת לא ראתה את עצמה כחברת מו"פ חדשה, לטוב ולרע. עוד נטען כי ביחס לחברה חדשה (חברת מו"פ או שאינה כזו) שאינה מגייסת כסף מהציבור, נדרש שווי החזקות ציבור של 40 מיליון ₪ - שהעותרת לא עמדה בו. גם מכאן ניתן להסיק כי העותרת לא ראתה את עצמה כחברת מו"פ חדשה לכול דבר וענין. 24. הבורסה טענה עוד כי אין לקבל את טענת העותרת לפיה היא שינתה את מצבה לרעה לאור המצג של הבורסה. יש לבחון את מצבה של העותרת לאור האלטרנטיבה - שניירות הערך שלה היו נמחקים לחלוטין מהרישום למסחר. מצבה של העותרת שופר לעומת האפשרות הזו. לכן, לא ניתן לקבוע כי העותרת שינתה את מצבה לרעה. הבורסה הפנתה בהקשר זה לפסיקה לפיה לא ניתן לקבוע כי עותר שינה מצבו לרעה, אם הוא לא היה יכול לנהוג באופן שונה אלמלא ההבטחה שניתנה לו לטענתו. הבורסה טענה כי לאחר החזרה של החברה למסחר, היא ערכה בדיקות תקופתיות. משהסתבר כי החברה לא עמדה בדרישות, נשלחו אליה הודעות והיא נסחרת כיום ברשימת השימור. 25. בתשובתה התייחסה הבורסה גם ליתר טענות העותרת. היא טענה כי קיימת לה סמכות מכוח חוק ניירות ערך לבחון גם את שווי החזקות הציבור במסגרת כללי השימור. כן נטען כי החלטת הבורסה אינה מנוגדת להנחיות הבורסה, משום שהבורסה מחשבת את שווי המניה לפי השווי הממוצע של המניות במהלך כל אותם ימים בהם מתקיים מסחר במניות במהלך הרבעון הרלוונטי. הבורסה הוסיפה וטענה כי בית המשפט נוהג להתערב בהחלטותיה רק במקרים חריגים. להלן נדון בטענות הצדדים. האם הבורסה הציגה לעותרת מצג לפיו היא תחיל עליה את הכללים החלים על חברת מו"פ חדשה? 26. הנושא הראשון שיש לבחון אותו הוא השאלה מה המצג שהציגה הבורסה לעותרת, כאשר התקיים בין הצדדים הדיון בשאלת החזרת מניות העותרת למסחר ברשימה הראשית של הבורסה. ב"כ הבורסה הודה בישיבת יום 6.1.13, כי הבורסה לא אמרה לעותרת באופן מפורש כי היא אינה מתכוונת להתייחס לעותרת כאל חברת מו"פ חדשה. לכן, יש לבחון את השאלה, לאור מכלול הנסיבות - הדברים שנאמרו וההקלות שניתנו לעותרת - מהי ההבנה הסבירה שהיתה יכולה להיות לעותרת ביחס להתנהלות הבורסה ביחס אליה, לאחר שמניותיה יוחזרו למסחר. 27. אני סבורה כי ההנחה של העותרת לפיה הבורסה מתכוונת להפעיל עליה את הכללים החלים ביחס לחברת מו"פ חדשה, היתה הנחה סבירה. כאמור, הבורסה אינה חולקת על כך כי היא התכוונה ליישם על החברה את הכללים החלים על חברת מו"פ חדשה, אלא שלשיטתה - יישום זה היה אמור להיות רק לצורך החזרת מניות החברה למסחר בבורסה, אולם לא בהתייחס לתקופה שלאחר מכן. במילים אחרות, לגישתה של הבורסה, היא הסכימה לאפשר למניות החברה להיסחר ברשימה הראשית של הבורסה, למרות שהחברה לא עמדה בכללי הבורסה לצורך כך. כך תיארו ב"כ הבורסה בסיכומים מטעמם את אופן הפעולה של הבורסה ביחס לעותרת - "בחסות ההחלטה השיפוטית וההחלטה הנוספת, 'מגמישים' את תקנון הבורסה ומיישמים לגבי חידוש המסחר במניות אתלון העותרת תנאים הנדרשים מחברה חדשה שהינה חברת מו"פ, במקום תנאים הנדרשים מחברה חדשה שאינה חברת מו"פ" (ר' ס' 11 לסיכומי הבורסה). אולם - כך טוענת הבורסה כאמור - "הגמשת" הכללים היתה רק לצורך החזרת המניות למסחר. משעה שהמניות יירשמו למסחר, התכוונה הבורסה לשיטתה לעמוד על כך כי העותרת אכן תעמוד בכול הכללים, ללא יישום ההקלות שניתנות לחברת מו"פ חדשה ביחס לכך. 28. תוצאה זו אינה סבירה בעיני. למעשה משמעות הדבר הוא מתן "כרטיס כניסה" לחברה שאינה עומדת בכללים, כאשר ברור ומובן שמהרגע בו החברה "תיכנס" למסחר - היא תהיה חשופה של סיכון שהיא תוצא ממנו - שכן כאמור היא אינה עומדת בכללים הנדרשים לצורך המשך המסחר של מניותיה ברשימה הראשית של הבורסה. ההנחה כי החברה ידעה כי לכך הבורסה מתכוונת, וכי היא אף הסכימה לכך - איננה הנחה סבירה בעיני. 29. בסיכומים מטעמה, התייחסה הבורסה לעובדה כי העותרת ניסתה - במסגרת מאמציה להשיב את המניות למסחר בבורסה - לטעון בין היתר גם כי מניותיה מוחזקות על ידי גופים שונים שלטענתה נחשבו כ"ציבור" לצורך בדיקת גובה החזקות הציבור במניות. הבורסה טענה כי לו היתה טענה זו מתקבלת, העותרת היתה חוזרת להיסחר בבורסה כחברה רגילה וכלל לא כחברת מו"פ. לגישת הבורסה, טענה זו מדגישה את העובדה כי מבחינת העותרת העיקר היה שהמניות יחזרו להיסחר, ללא קשר לשאלה באיזה תושג התוצאה הזו. אני סבורה כי המסקנה מהאמור לעיל היא שונה. כך, לו היתה טענתה של העותרת מתקבלת - והבורסה היתה קובעת כי העותרת עומדת בתנאי של החזקות הציבור במניות, התוצאה היתה שונה ממה שקרה במקרה דנן. לא היתה נוצרת הסיטואציה בה המניות יחזרו להירשם במצב בו ברגע החזרה תימצא העותרת בהפרה של כללי השימור. לו היתה מתקבלת עמדתה הפרשנית של העותרת והמניות היו חוזרות למסחר לאור קביעה כי העותרת עומדת בתנאי של החזקות הציבור - הרי קביעה זו היתה תקפה גם לאחר מכן. מכאן שהעותרת היתה עומדת (כל עוד לא היה חל שינוי) בתנאי השימור גם לאחר שמניותיה היו חוזרות למסחר. דווקא דוגמה זו מעידה על כך כי קביעה של הבורסה ביחס ל"כניסה" למסחר, צריכה להיות תקפה גם ביחס להמשך המסחר, ואין היגיון בקביעה שכוחה יפה רק לצורך "פתיחת השערים", אולם אין לה כל משמעות מייד לאחר מכן. 29. ב"כ הבורסה טענו בישיבת יום 6.1.31 ובסיכומים מטעמם, כי הם עמדו בפני דילמה לאור החלטת בית המשפט שהורתה להם להשיב את המניות למסחר לאלתר. כפי שצוין לעיל, הבורסה היתה סבורה כי החלטה זו של בית המשפט היא שגויה. עמדת הבורסה היתה כי יש למחוק את המניות מהמסחר, ולא התקיימו התנאים על פי תקנון הבורסה המאפשרים את חידוש המסחר. הבורסה היתה סבורה אם כן כי אין מקום להחזיר את מניות החברה למסחר. הבורסה מצאה עצמה "נאלצת" לעשות כן בניגוד לרצונה ולעמדתה המשפטית. רק לאור ההחלטה (שנזכרה לעיל, של כב' השופטת אלשייך), שהבורסה לא הסכימה איתה. לכן - כך עולה מגישת הבורסה - הבורסה חיפשה דרך להחזיר את מניות החברה למסחר, רק כדי לעמוד בהחלטה של בית המשפט. אולם היא בקשה לעשות זאת לעשות זאת תוך "מיזעור הנזקים" מנקודת המבט של הבורסה, היינו תוך שמירת האפשרות של הבורסה לחזור ולהוציא את המניות מהמסחר בהקדם האפשרי. לכן הבורסה מצאה לנכון "להגמיש" את הכללים שבתקנונה, אולם רק לצורך חידוש המסחר, ולא מעבר לכך. 30. אני סבורה כי העובדה כי ההחלטה אותה קבל בית המשפט, איננה צריכה להשפיע לרעה על זכויות העותרת. כפי שהבהרתי בראשית הדברים, הנושא החשוב בעיני הוא השאלה מה היה המצג שהבורסה הציגה לעותרת, ובעיקר השאלה מהי המסקנה הסבירה שהעותרת היתה צריכה להסיק ממצג זה. המסקנה לפיה הבורסה מבקשת להחזיר את המניות למסחר רק כדי "להפיס" את דעתו של בית המשפט, אולם היא אינה מתכוונת להחיל על החברה את הכללים החלים על חברת מו"פ חדשה ברגע שהמניות יירשמו למסחר בהתאם לכללים החלים על חברת מו"פ חדשה - איננה בעיני מסקנה סבירה. המסקנה האחרת סבירה יותר בעיני. העותרת יכלה והיתה צריכה להבין, כי כאשר הבורסה מסכימה - לפנים משורת הדין לשיטתה - להחיל עליה את הכללים החלים על חברת מו"פ חדשה, משמעות הדבר היא כי כללים אלה יחולו עליה לא רק לצורך החזרה למסחר, אלא גם לצורך המשך ההתנהלות. במילים אחרות, העותרת יכלה להניח כי הבורסה תחיל עליה את הכללים המקלים הנוגעים לחברת מו"פ חדשה גם בהתייחס לתקופת ה"חסד" בת ה-3 שנים, שבמסגרתה הבורסה אינה בוחנת עמידה בכללי השימור של חברות מו"פ חדשות, ואינה מעבירה אותן לרשימת השימור. לו היתה הבורסה רוצה שהעותרת תבין כי מדובר בהחלטה שתחול רק על ההחזרה של המניות למסחר, היה על הבורסה להודיע על כך לעותרת באופן ברור ומפורש. אני סבורה כי הבורסה לא עשתה כן, וכי לא היה ניתן להסיק ממצגיה ובכלל זה מהמכתב שהיא כתבה לעותרת כי זו עמדתה. 31. הבורסה טענה כי שאלת היותה של חברה "חדשה" היא שאלה עובדתית. גם אם טענה זו היא נכונה, אין בה כדי להשליך על הדיון בעתירה זו. זאת משום שטענתה העיקרית של העותרת איננה כי היא אכן היתה חברת מו"פ חדשה (אם כי העותרת טוענת גם טענה כזו), אלא כי הבורסה הסכימה להחיל עליה את הכללים החלים על חברת מו"פ חדשה. ואכן - גם הבורסה מסכימה כי היא אכן עשתה כן. המחלוקת בין הצדדים מתייחסת רק להיקף התחולה של ההכרה הזאת, ולא לעצם האפשרות של הבורסה להחיל על חברה שאיננה "חדשה" את הכללים החלים על חברה חדשה. לכן, הדיון בשאלה האם החברה היא אכן חדשה אם לאו, איננו רלוונטי. האם החברה שינתה מצבה לרעה כתוצאה מהמצג של הבורסה? 32. התנאי הנוסף שעל העותרת להוכיחו כדי שעתירתה תתקבל, הוא כי היא שינתה את מצבה לרעה על סמך המצג שהוצג לה על ידי הבורסה. אני סבורה כי העותרת עמדה בנטל והוכיחה גם את התנאי הזה. בהתאם למצג של הבורסה הניחה העותרת כי היא תוכל להיסחר ברשימה הראשית למשך שלוש שנים לפחות, גם אם לא תעמוד בכללי השימור. לאור ההנחה הזו - שכפי שהובהר לעיל היתה הנחה סבירה - העותרת הוציאה את כל ההוצאות הכרוכות בהיותה חברה ציבורית הנסחרת בבורסה. 33. הבורסה טענה כאמור כי לא ניתן לקבוע כי העותרת שינתה את מצבה לרעה - משום שהאלטרנטיבה שעמדה בפניה היתה כי מניותיה יימחקו מהמסחר בבורסה. זו היתה אפשרות טובה פחות, ולכן - גם אילו ידעה העותרת כי עמדתה של הבורסה היא כי היא מתכוונת להחיל עליה את הכללים החלים על חברת מו"פ חדשה רק לצורך חידוש המסחר אולם לא לאחר מכן - היא היתה בכול זאת מסכימה לעמדת הבורסה. הבורסה הפנתה בהקשר זה לפסק דין שניתן על ידי בעת"מ 60115-03-11 רותם פיליפס נ. משרד הביטחון אגף שיקום נכים, ולקביעה העולה ממנו - לפיה כדי לבחון את הנושא של שינוי מצב לרעה, יש לבחון האם העותר יכול היה לנהוג בצורה שונה. 34. אני סבורה כי מכלול הנסיבות הרלוונטיות במקרה דנן, מעידות על כך כי העותרת היתה יכולה לנהוג בצורה שונה, ולא להסכים לאפשרות כי מניותיה יוחזרו למסחר, אולם מייד לאחר מכן יוחלו עליה כללי השימור החלים על חברה רגילה. הבורסה טענה כאמור כי האלטרנטיבה היתה כי מניות העותרת יימחקו מיידית ממסחר. אולם, טענה זו איננה טענה מדויקת. כאמור, אף הבורסה מודעת לכך כי בית המשפט החליט כי על הבורסה להחזיר את המניות למסחר לאלתר. בית המשפט כזכור חזר והזכיר לבורסה כי עליה לפעול בהתאם להחלטה זו. כלומר - הסיכון של מחיקת המניות ממסחר לא היה קיים למעשה, לפחות כל עוד ההחלטה של בית המשפט נותרה בעינה (וכאמור הבורסה לא בקשה לעכב את ביצועה). הבורסה היתה חייבת להחזיר את המניות למסחר בכול מקרה, והסיכון של מחיקה לא היה סיכון ממשי, לפחות עד לדיון בבקשה רשות הערעור אותה הגישה הבורסה על ההחלטה. 35. זאת ועוד - בניגוד לפסק הדין בענין פיליפס שנזכר לעיל, במקרה דנן, להחזרת המניות למסחר בבורסה היתה גם השלכה שהיתה כרוכה בהוצאות מבחינת העותרת. העותרת טענה כי בקשר עם המסחר בבורסה היא מינתה יועץ משפטי, שני דירקטורים חיצוניים, ועדת ביקורת ורו"ח מבקר פנימי. בנוסף היא שילמה את האגרות הנדרשות מחברה ציבורית לבורסה והקפידה לדווח לבורסה ולרשות לניירות ערך על עסקיה. כאשר מדובר בהחלטה שיש לה משמעות גם של הוצאת הוצאות וקבלת התחייבויות - לא ברור אם העותרת היתה מסכימה לה, לו היא היתה מודעת לכך שברגע שמניותיה יחזרו להיסחר בבורסה הרי (בהעדר שינוי ביחס למצב אחזקות הציבור) היא תימצא מפרה את כללי השימור. 36. זאת ועוד, כפי שעולה מסיכומי הבורסה, העותרת העלתה גם טענות אחרות ביחס לעמידתה בכללי השימור. כך, העותרת ניסתה לטעון כי היא עומדת בתנאי של אחזקות הציבור, משום שהיא התייחסה לאחזקות של גופים שונים שהחזיקו את מניותיה כחלק מ"אחזקות הציבור". מבלי לחוות דעה לגופה של טענה זו, הרי לא מן הנמנע שהעותרת היתה מבקשת לעמוד עליה, ולהביא לכך שהבורסה תכיר בה כחברה העומדת בכללי השימור מכוחה. כלומר - בפני העותרת עמדו מספר אפשרויות פעולה. לכול אחת מהן היו השלכות כאלה ואחרות. העותרת בחרה לפעול כפי שפעלה בהסתמך על המצג של הבורסה, מצג שכפי שצוין, היו לו גם השלכות במישור ההוצאות וההתחייבויות שהעותרת לקחה על עצמה. לכן, ניתן לקבוע כי העותרת שינתה את מצבה לרעה בהסתמך על מצג הבורסה לפיו הבורסה תראה אותה כחברת מו"פ חדשה לצורך החזרת מניותיה למסחר. 37. הבורסה טענה כי העותרת לא עמדה בחובות הנדרשים ממנה בהיותה חברה חדשה. טענה זו לא עלתה במסגרת התשובה של הבורסה לעתירה ולכן לעותרת לא היתה הזדמנות להשיב עליה. אם הבורסה סבורה כי חלות על העותרת חובות כאלה או אחרות הנובעות מהיותה חברת מו"פ חדשה - הבורסה רשאית לדרוש מהעותרת לעמוד בחובות אלה. אינני מחווה דעה לגופו של ענין מהן החובות החלות על העותרת, ואם תתגלע מחלוקת בהקשר זה, יוכלו הצדדים להעלות טענותיהם בקשר לכך בהמשך. 38. לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי דין העתירה להתקבל. הבורסה לא העלתה טענות נוספות למעט הטענות שפורטו לעיל ונדונו בפסק הדין. לכן, עולה מעמדת הבורסה כי אם תתקבל הטענה לפיה היא הציגה מצג לעותרת וכי העותרת שינתה מצבה לרעה על סמך מצג זה, יש אכן מקום לקבל את העתירה. 39. לכן, אני סבורה כי על הבורסה לנהוג כלפי העותרת כאילו העותרת היא חברת מו"פ חדשה החל מיום רישומה למסחר (ביום 30.11.11), על כל ההשלכות הנובעות מכך. אני מחייבת את הבורסה לשאת בהוצאותיה של העותרת בקשר עם העתירה בסכום כולל של 12,000 ₪. דיני חברותשוק ההון / ניירות ערך