תאונה בטיול עובדים לחו"ל

בהתאם להלכה הפסוקה, ניתן להכיר באירוע נופש או פעילות גיבוש שמקיים המעסיק כ"פעילות נלווית לעבודה" רק בתנאי שנשמרת הזיקה בין האירוע למקום העבודה. למשל אם ניתן להצביע על "העניין" שיש למעביד בקיומו של האירוע ככזה. בנסיבות העניין קיימים נתונים הצריכים להוביל למסקנה הפוכה כמו: ניכוי כל ימי הנופש ממכסת ימי החופשה של העובד; מימון החופשה לא היה מלא במובן זה שהמעסיק מימן רק את הנופש עבור העובדים, אך לא עבור בני זוגם; הנופש לא יוחד לעובדים וגיבושם בלבד, אלא צורפו גם בני משפחה; טיול הטרקטורונים מומן על ידי העובדים, והיה פעילות נפרדת מהנופש; המערערת החליטה על דעת עצמה, באופן וולונטרי, לצאת לטיול הטרקטורונים, כאשר למעסיק בוודאי לא היה אינטרס בקיומו של פעילות "אקסטרים" מסוג זה, אחרת היה גם מממן פעילות זו, ומחייב את כל הקבוצה ליטול בה חלק למטרות גיבוש. ##מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונה בטיול עובדים לחו''ל:## לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (ב"ל 2608-09; השופט מיכאל שפיצר), בו נדחתה תביעת המערערת להכיר בפגיעה בגבה שאירעה במהלך טיול טרקטורונים בתורכיה כתאונה בעבודה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי או החוק). ההליך בבית הדין האזורי בבית הדין האזורי הסכימו הצדדים, כי אין מחלוקת עובדתית כלשהי ביחס לאירועים מושא ההליך, ולכן ביקשו הם להגיש סיכומים על יסוד העובדות המוסכמות הבאות: המערערת ילידת שנת 1980. המערערת עובדת במשביר החדש לצרכן בע"מ (להלן: המשביר או המעסיק). לקראת יום 27.2.2008 יצאה המערערת לטיול בתורכיה שהורכב מהשתלמות ומנופש גם יחד (להלן: הנופש), כאשר חלקה של ההשתלמות בנופש הוא 1/3. הטיול והשהייה היו על חשבון המעסיק, ובן הזוג שילם עבור עצמו. למערערת נוכו ימי חופשה עבור הטיול. הביטוח הרפואי מומן על ידי המעסיק. לטיול האמור יצאו גם עובדים וגם מנהלים (להלן: הנופשים). ביום 27.2.2008 יצאה המערערת לטיול טרקטורונים, כאשר היא נהגה לבדה בטרקטורון. הטיול היה על חשבונה של המערערת, ונבחר מתוך מספר סיורים שהוצעו לנופשים מטעם המעסיק, המשביר לצרכן. במהלך הטיול אירעה למערערת תאונה, כאשר הטרקטורון הדרדר לעומק של 3 מטר, וכתוצאה מכך נפגעה המערערת בגבה ופונתה לבית חולים בתורכיה, שם נותחה (להלן: התאונה). המערערת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) להכיר בתאונה כתאונת עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי, ולשלם לה דמי פגיעה. המוסד דחה את תביעתה של המערערת לתשלום דמי פגיעה מהנימוק הבא: "מעיון בפרטי תביעתך עולה, כי פגיעתך אירעה במהלך טיול בטורקיה שאורגן על ידי מעבידך. טיול לטורקיה אינו בגדר פעולה נלוות במידה סבירה לעבודה ולפיכך אין לראות פעילות זו כפעילות הקשורה לעבודה". בעקבות החלטת המוסד הגישה המערערת לבית הדין האזורי תביעה להכרה בפגיעתה כפגיעה בעבודה. בבית הדין האזורי טענה המערערת בעיקרו של דבר כי בחינת הסממנים, שנקבעו בפסיקה במקרים דומים לאלה, צריכה להוביל למסקנה שלפיה יש להכיר בנופש כ"פעולה נלווית לעבודה", ובפגיעתה כ"פגיעה בעבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי מן הטעמים הבאים: א. המעסיק הוא מי שיזם, ארגן ומימן את הנופש; ב. הנוכחות בנופש הייתה חובה; ג. הנופש כלל בחלקו גם השתלמות לעובדים. המוסד לביטוח לאומי טען כי אין לראות בנופש כ"פעילות נלווית לעבודה", בין היתר, מאחר שהפגיעה ארעה במהלך טיול טרקטורונים, אשר לא היה חלק מתוכנית הנופש, אלא נעשה בנפרד מהקבוצה, ועל חשבונה של המערערת. עיקרי פסק הדין של בית הדין האזורי בית הדין האזורי בחן את נסיבות המקרה והגיע למסקנה כי אמנם קיימות נסיבות המעידות על מעורבות רבה של המעסיק בארגון הנופש, אך עם זאת קיימים נתונים מהם לא ניתן להתעלם המכריעים את הכף לטובת המסקנה כי אין לראות בנופש, ובוודאי שלא בטיול הטרקטורונים, כפעילות נלווית לעבודה. בית הדין האזורי הסתמך בפסיקתו על האמור בפסק הדין המנחה לעניין "פעילות נלווית לעבודה", הוא פסק דין אילוז, וכן על האמור בפס"ד בס שחזר על אותה הלכה, שלפיה יש לבחון את אירוע הנופש בשני שלבים. בשלב הראשון יש לבחון את זיקתו של האירוע לעבודה, ומידת ה"עניין" שמגלה בה המעסיק על פי מבחן הסבירות, ובהתאם למכלול הנסיבות ומשקלן. אם יקבע כי קיימת זיקה בין האירוע לעבודה, יש לבחון בשלב השני את מידת הקשר בין הפעילות הספציפית, בה היה העובד מעורב שעה שנפגע, לאירוע בכללותו, ועד כמה הפעילות הייתה חלק אינטגראלי מן האירוע הכללי ורלוונטית לו, וזאת גם על פי מבחן הסבירות ובהתאם לנסיבות. ביישום המבחן על נסיבות המקרה שלפנינו, קבע בית הדין האזורי כי מצד אחד ניתן לראות מעורבות פעילה של המעסיק בקיומו של הנופש, אשר מעידה על אינטרס מובהק של המעסיק בנופש כמקדם את גיבוש העובדים ורווחתם. מצד אחר ציין בית הדין האזורי, כי קיימים נתונים המעמידים מסקנה זו בספק, כמו למשל, שאלת קיומה של ההשתלמות והיקפה האמיתי; ניכוי ימי הנופש כימי חופשה על ידי המעסיק והעדר חובת יציאה לנופש. לאחר שקילת הנתונים השונים, החליט בית הדין האזורי לדחות את תביעת המערערת בקובעו כי טיול הטרקטורונים, במהלכו נפגעה המערערת, הוא אירוע חיצוני לנופש, מאחר שהמערערת בחרה להשתתף בטיול באופן וולונטרי ושילמה עליו מכספה. לדעת בית הדין האזורי, נסיבות אלה מנתקות בין טיול הטרקטורונים לנופש, על אף שהטיול היה חלק ממגוון סיורים שהוצעו על ידי המעסיק, (מוסכמה ט' לעיל), ולכן אין זה סביר להכיר בטיול כחלק מהנופש. הערעור עיקרי טענות הצדדים המערערת חזרה על טענותיה, שלפיהן יש לראות בפגיעה במהלך טיול הטרקטרונים כפגיעה בעבודה, וזאת בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסיקה, כמפורט להלן: א. המעסיק יזם וארגן את הנופש; ב. ההשתתפות בנופש הייתה חובה; ג. המעסיק מימן את מלוא עלות הנופש ואת דמי הביטוח בגינה; השתתפו בה עובדי החברה ומנהליה; ד. המעסיק הפיק תועלת מהנופש שמטרתו הייתה גיבוש צוות העובדים, העלאת מוטיבציה בקרב העובדים, והגברת המקצועיות באמצעות העברת הרצאות במהלכה הקשורות לתחום העבודה; ד. טיול הטרקטורונים, הפעילות במהלכה נפגעה המערערת, נבחר מתוך מספר אטרקציות שהוצעו לעובדים מטעם המעסיק, ואיננו אירוע חיצוני לנופש. ה. בית הדין האזורי טעה במסקנתו כי כלל לא נראה שהתקיימה השתלמות במהלך הנופש. עובדת קיומה של ההשתלמות במהלך הנופש הייתה אחת מהעובדות שהוסכמו בין הצדדים (מוסכמה ג'), ולפיכך לא הביאה המערערת ראיות נוספות להוכחתה. כמו כן, בנוסף להשתלמות, שהיוותה 1/3 מכלל הנופש, גם ב"שני השלישים" האחרים של הנופש התקיימו פעילויות שמטרתן לגבש את צוות העובדים, אשר למעסיק היה אינטרס ברור בקיומן. ו. אין ללמוד מניכוי ימי חופשה בגין הנופש, שיש להתייחס לנופש כחופשה שנתית רגילה. המעסיק ניכה אמנם את ימי החופשה, אך הוא זה שיזם ומימן באופן מלא את כל הוצאות הנופש (בתי המלון, ההסעות לשדה התעופה וממנה, מדריכי הטיולים, והביטוח הרפואי), נתון המלמד על קיומו של אינטרס המעסיק בנופש בשונה מחופשה שנתית רגילה. ז. בית הדין האזורי לא יחס משקל לסתירות בעמדת המעסיק לעניין שאלת חובת הנוכחות בנופש. ח. מדריכי הטיול בנופש הם שהציעו לעובדים את האפשרות להשתתף בטיול הטרקטורונים. מדריכים אלו נשכרו על ידי המעסיק, ולכן אין לנתק את הקשר בין המעסיק לנציגיו. כמו כן הסיור עצמו ל"קמר", שבמסגרתו הוצעו האטרקציות השונות, הופיע בדף המידע על הנופש (להלן: דף המידע), ולכן אין לראות בטיול הטרקטורונים כפעילות עצמאית ויזומה של המערערת, אלא כפעילות נלווית לעבודה. ט. בהתייחס לפס"ד מאירי, שניתן לאחר קיום דיון קדם הערעור בעניינינו, ובו נידון מקרה דומה ביותר למקרה שלפנינו, אך תביעת הנפגע נדחתה, טענה המערערת שיש לאבחן בין שני המקרים. בעוד שבעניין מאירי טיול הג'יפים לא נכלל בתוכנית הפעילויות של הנופש בתורכיה, במקרה הנוכחי טיול הטרקטורונים היה אחד מהפעילויות שהוצעו לעובדים במסגרת הסיור ל"קמר" שצוין מפורשות בתוכנית דף המידע שחולק לנופשים. המוסד חזר על טענותיו בבית הדין האזורי, וביקש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. כמו כן הוסיף המוסד וטען את הטענות הבאות: עיקר הערעור מכוון כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי ולמשקל שנתן לממצאים עובדתיים, ושבהם לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב. בהתאם להלכה הפסוקה, ניתן להכיר באירוע נופש או פעילות גיבוש שמקיים המעסיק כ"פעילות נלווית לעבודה" רק בתנאי שנשמרת הזיקה בין האירוע למקום העבודה. למשל אם ניתן להצביע על "העניין" שיש למעביד בקיומו של האירוע ככזה. בנסיבות העניין קיימים נתונים הצריכים להוביל למסקנה הפוכה כמו: ניכוי כל ימי הנופש ממכסת ימי החופשה של העובד; מימון החופשה לא היה מלא במובן זה שהמעסיק מימן רק את הנופש עבור העובדים, אך לא עבור בני זוגם; הנופש לא יוחד לעובדים וגיבושם בלבד, אלא צורפו גם בני משפחה; טיול הטרקטורונים מומן על ידי העובדים, והיה פעילות נפרדת מהנופש; המערערת החליטה על דעת עצמה, באופן וולונטרי, לצאת לטיול הטרקטורונים, כאשר למעסיק בוודאי לא היה אינטרס בקיומו של פעילות "אקסטרים" מסוג זה, אחרת היה גם מממן פעילות זו, ומחייב את כל הקבוצה ליטול בה חלק למטרות גיבוש. הכרה בפגיעתה של המערערת במהלך טיול הטרקטורונים כפגיעה בעבודה בנסיבות העניין, יהיה בה משום "ביטוח יתר" של המערערת לעומת מבוטחים שכירים אחרים. נסיבותיו של פס"ד מאירי זהות למקרה זה, ולכן יש להחיל על המקרה הנוכחי את אותה הלכה. דיון והכרעה הצדדים הסכימו כי פסק הדין בערעור שלפנינו ינתן על סמך טענותיהם בכתב ובעל פה, ועל סמך כלל החומר המצוי בתיק. אקדים ואומר כי בעת הדיון בקדם הערעור נטיתי לדעה שדינו של הערעור להידחות. אך לאחר שבחנתי את מכלול החומר שהובא לפניי הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבותיו של המקרה הנדון, דין הערעור להתקבל מן הטעמים הבאים. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, קובע כי תאונת עבודה לעובד היא תאונה המתרחשת "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו" של העובד "אצל מעבידו או מטעמו". עם זאת מקדמת דנא קבעה הפסיקה שגם תאונה המתרחשת במהלך "פעילות נלווית לעבודה" יכולה להיחשב כתאונת עבודה, הכול בהתאם למידת הזיקה בין העבודה לבין הפעילות שנעשתה בעת קרות התאונה. הפסיקה פסעה יד ביד עם שינוי העיתים בעולם העבודה המודרני, והכירה גם בפעולות נופש או אירועים חברתיים כ"פעילות נלווית לעבודה" הכל בהתאם לנסיבות, ומתוך הכרה באינטרס של המעסיקים לתרום לגיבוש העובדים ורווחתם. האם ניתן לראות בנופש כ"פעילות נלווית לעבודה"? אין חולק כי לידתו של הנופש במקרה הנוכחי הייתה ביוזמתו של המעסיק, אשר החליט ליתן לעובדיו הטבה כהערכה על עבודתם במהלך השנה. הדבר בא לידי ביטוי כבר בפתח מכתבה של מנהלת משאבי אנוש לעובדים בו הוזמנו להשתתף בנופש בזו הלשון: "רגע הסיום הגיע והמרוץ לאולימפיאדת היעדים מאחורינו, גאים על עבודתכם המאומצת ועל תוצאות שנה זו. אנו שמחים להעניק לכם חופשה קסומה (+השתלמות) בתורכיה, קמר, מלון "פלומה רנסס" הכול כלול חופשה עם ים של פינוקים" (להלן: מכתב ההזמנה). דברים אלה כשלעצמם מצביעים על הזיקה ההדוקה בין הנופש לעבודה. מעובדות המקרה עולה כי הייתה מעורבות פעילה של המעסיק בארגון הנופש, המעידה באופן ברור על קיומו של "עניין" מצדו בנופש. עמד על כך בית הדין האזורי בדברים הבאים: "היוזמה והארגון היו של המעסיק שאף מימן את השתתפות העובדת באופן מלא. המעסיק ארגן את ההסעות וההעברות, והשתתפו בנופש גם נציגי הנהלה מטעם המעסיק שתפקידם היה הנעת העובדים. זאת ועוד, המעסיק נשא בעלות הביטוח הרפואי של העובדים שיצאו לנופש". לפיכך ציין בית הדין האזורי כי "ברי כי בנופש כזה יש אינטרס מובהק למעסיק והוא גיבוש העובדים ורווחתם - פעולות שבדרך כלל מביאות לעלייה בתפוקת העובד". מן האמור עד כה עולה כי עסקינן בחופשה מאורגנת המשלבת נופש, ובהתאם למוסכמות הצדדים, גם השתלמות. את שילוב ההשתלמות בנופש ניתן גם ללמוד מסעיף 9 למכתב ההזמנה בו נאמר כי: "לעובדים המממשים את זכאותם לנופש + השתלמות ינוכה "שווי השתלמות" בתלוש השכר על פי חוק (ההדגשה שלי, ע.ר). נוסיף ונבהיר כי בנסיבות המקרה הנוכחי, בהן מדובר בחופשה ונופש המאורגנים על ידי המעסיק, אין ליתן משקל לכך שימי הנופש נוכו ממכסת ימי החופשה. חופשה מאורגנת על ידי המעסיק היא עדיין חופשה במהותה, לכן אך סביר הוא שימי החופשה ינוכו ממכסת ימי החופשה של המשתתפים בה. נתון זה אינו גורע מהזיקה של הנופש לעבודה. אין גם חשיבות במקרה הנוכחי לכך, שלא הייתה חובה להשתתף בנופש. נופש במהותו אינו מן העניינים שניתן, בדרך כלל לכפות על העובדים את ההשתתפות בהם. נתון זה גם הוא אינו גורע מן הזיקה של הנופש לעבודה לגבי העובדים שכן השתתפו בו ומן האינטרס של המעסיק בנופש, במיוחד על רקע מעורבותו הרבה של המעסיק בארגון הנופש בכללותו. הנה כי כן, בבחינת כלל נסיבות המקרה על פי מבחן הסבירות, הגענו למסקנה כי מדובר בנופש מאורגן אשר למעסיק היה אינטרס ברור בקיומו, ולפיכך יש לראות בנופש כ"פעילות נלווית לעבודה". טיול הטרקטורונים - האם אירוע חיצוני לנופש? נקדים ונאמר כי מסקנתנו היא שיש לראות בטיול הטרקטורונים כפעילות הקשורה לנופש בכללותו, ולא כפעילות חיצונית לו, וזאת מן הטעמים הבאים: לנופשים חולק "דף מידע לאורחי המשביר לצרכן", עליו הופיע לוגו המעסיק ולוגו חברת הנסיעות, "קשרי תעופה בע"מ", ובו תואר מפרט הנופש. מפרט הנופש כלל תיאור של זמני הארוחות, פירוט הארוחות במסגרת "הכל כלול", תוכניות בידור לערב, טיפולי ספא, וקיומו של דלפק מידע של חברת הנסיעות בו ניתן להזמין טיולים. בנוסף לכך צוין בסעיף 4 לדף המידע "'חצי יום סיור לקמר' [יום שבת/יום רביעי]". כאשר בהתאם למוסכמה ט' לעיל, טיול הטרקטורונים נבחר מתוך מספר סיורים שהוצעו לנופשים מטעם המעסיק. דהיינו טיול הטרקטורונים בו השתתפה המערערת בעת התאונה היה פועל יוצא מתוכנית הנופש, ולפיכך יש לראותו כחלק אינטגרלי מפעילויות הנופש שהוצעו למערערת ולנופשים, שבהן היו רשאים לבחור. אמנם במקרה זה שילמה המערערת בעצמה עבור טיול הטרקטורונים ובחרה בו, אבל איננו סבורים כי נתון זה מנתק את הזיקה בין ההשתתפות בטיול למעסיק. ראשית, בדף המידע ניתן למצוא תוכניות נוספות שהוצעו לנופשים אשר היו כרוכים בתוספת תשלום מצידם. כך למשל השתתפות בטיפולים אחרים בספא מאלו שצוינו בתוכנית היו כרוכים בתשלום נוסף, וכן הזמנת משקאות חריפים במסגרת המסעדה ("הכל כלול") או במסגרת תוכנית הבידור. התשלום במקרים אלה אינו הופך פעילויות אלה לחיצוניות לנופש המאורגן, הן ממשיכות להיות חלק מהנופש המאורגן. שנית, העובדה כי טיול הטרקטורונים הוצע על ידי המעסיק, הופכת את הבחירה החופשית להשתתף בטיול לבחירה שאיננה שונה מהבחירה להשתתף בכל אחת מהתוכניות האחרות שהוצעו בתוכנית דף המידע. אכן, המקרה הנוכחי הוא במובנים רבים מאד אחיו התאום של עניין מאירי, בו בנסיבות מאד דומות נדחתה התביעה להכיר באירוע כפגיעה בעבודה. ברם אין המדובר בתאומים זהים לגמרי. ההבדל הוא דק כחוט השערה, אבל הוא הבדל מכריע. בעוד שבעניין מאירי נקבע כי "למעסיק לא היה יד ורגל בטיול הג'יפים, וכי הוא לא יזם פעילות זו, לא עודד את ההשתתפות בה, לא מימן אותה והיא אף לא הייתה חלק מהתוכנית הכוללת של הנופש המאורגן", הרי שבמקרה הנוכחי מי שיזם והציע את טיול הטרקטורונים לנופשים, מתוך מספר סיורים, היה המעסיק, בהתאם למוסכמה ט' לעיל. זאת ועוד התכנון לערוך סיורים באזור "קמר" צוין מפורשות בדף המידע לנופשים, ומכך ניתן ללמוד כי היה חלק מהתוכנית הכוללת של הנופש המאורגן. כפי שנאמר בפס"ד אילוז: "מצב הדברים עשוי היה להיות שונה, אילו הוכח שהמערער נפגע בתאונה אגב פעילות ספורט, או פעילות אחרת, שלא הייתה כלולה בתכנית האירוע שהוצעה לעובדים; או שקיים את הפעילות בה נפגע, ללא קשר ובלא זיקה לתכנית האמורה; או שהעובד נפגע בתאונה אגב פעילות פרטית אליה נקלע ביוזמתו מחוץ למסגרת הפעילויות שנקבעו בתכנית" (ההדגשות שלי, ע.ר). אולם, אין זה המקרה שלפנינו. קראתי את דברי חברי הנשיאה נילי ארד וסגן הנשיאה יגאל פליטמן, ולא השתכנעתי לשנות את דעתי. טיול הטרקטורונים היווה חלק בלתי נפרד מהנופש המאורגן. בנופש המאורגן היו חלקים שעל המשתתפים היה להוסיף תשלום עבורם כמו עיסוי, משקאות בבר וכיו"ב, וחלקים ללא תשלום נוסף. אלה גם אלה חסו תחת מסגרת הנופש המאורגן, וכל הפרדה ביניהם היא במידה רבה מלאכותית, ואינה מצדיקה אי הכרה בתאונה כפגיעה בעבודה. לאור כל האמור לעיל, דעתי היא כי יש לראות בטיול הטרקטורונים כחלק אינטגראלי מהנופש בכללותו, וכ"פעילות נלווית לעבודה". לפיכך יש להכיר בפגיעתה של המערערת במהלך טיול הטרקטורונים כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. סגן הנשיאה, השופט יגאל פליטמן 1. לאחר עיון בדעת חברי השופט רבינוביץ אין דעתי כדעתו. 2. אשר לדעתי: א. פעילות של נהיגה בטרקטורון שעובד בחר בה ומוסיף עליה תשלום במסגרת נופש שמארגן המעביד ושבמהלכה נפגע העובד - איננה בגדר תאונה שארעה "תוך ועקב העבודה" על פי סעיף 79 לחוק. ב. אין לקשור על פי מבחני הזיקה והסבירות, בין "העבודה" גם במובנה הרחב הכולל נופש ופעילות משותפת ומאורגנת שאירגן המעביד לעובדיו, לבין אותה פעילות מיוחדת בא נפגעה המערערת במהלך הטיול על הטרקטורון שננהג על ידה. ג. אירגון מעביד נופש לעובדיו איננו כולל כיסוי ביטוחי של כל פעולות העובד האפשריות במסגרת הנופש. אלא, יש לאבחן בין פעילות שיש לה זיקה ישירה "לעבודה" כמו השתלמות ופעילות משותפת של העובדים במסגרת הנופש, לבין פעילות אישית הנתונה לבחירתו של העובד. ד. בנסיבות המקרה, לא נראה לנו שניתן לקשור סיבתית על פי מבחני הזיקה והסבירות, בין עבודת המערערת, קופאית במשביר לצרכן, לבין הפעילות של נהיגה בטרקטורון שהיא בחרה בה, ושילמה עבורה, יצאה אליה עם בעלה ובמהלכה נפגעה, במסגרת הנופש שאורגן על ידי המעביד עבור עובדיו. 3. סיכומו של דבר - אם תשמע דעתי, יידחה הערעור. הנשיאה נילי ארד 1. בנסיבות המקרה הנדון אף דעתי היא כי דין הערעור להידחות, ובקצירת האומר אפרט טעמיי למסקנה זו. בית הדין האזורי התייחס לבחינתה הנדרשת של פעילות נלווית כפי שנקבעה בפסיקתנו ובהתאם קיים בחינה דו-שלבית של נסיבות האירוע מושא תביעתה של המערערת להכיר בה כנפגעת עבודה [ראו: עב"ל 91/99 אלברט אילוז - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז 209; עב"ל 825/06 המוסד לביטוח לאומי - עפרה קיפרמן (לא פורסם), 10.12.2007 (פרשת עפרה קיפרמן); עב"ל 31210-09-10 יובל מאירי- המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), 13.11.2011 (להלן: פרשת יובל מאירי); עב"ל 1190/02 אילנה גרוס - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), 12.9.2004]. בשלב ראשון, בחן בית הדין האזורי האם מתקיימת זיקה בין האירוע החברתי, הלא היא נסיעת העובדים לנופש בתורכיה, לעבודה, והאם ניתן לראות באירוע זה פעילות נלווית לעבודה. בהקשר זה, קבע בית הדין האזורי כך: "ניתן לראות מעורבות פעילה של המעסיק בארגון הנופש - היוזמה והארגון היו של המעסיק שאף מימן את השתתפות העובדת באופן מלא, נשא בעלות הביטוח הרפואי"; "בנופש כזה יש אינטרס מובהק למעסיק והוא גיבוש העובדים ורווחתם". מנגד, "קיימים סממנים שלא ניתן להתעלם מהם, המפחיתים מהיכולת להתייחס לנופש כפעילות נלווית לעבודה במידה סבירה". זאת, מש"לא נראה כי התקיימה השתלמות הקשורה לעבודה במהלך הנופש" ו"אילו התקיימה השתלמות כלשהי, המעסיק העמיד אותה על שליש מהיקף החופשה כאשר מרכיב החופש עומד על 2/3 - החלק הארי של הפעילות"; לא היתה חובת יציאה לנופש, ו"המעסיק ניכה לעובדים שהשתתפו בנופש ימי חופש ממכסת החופשה השנתית שלהם, פעולה זו מחזקת את הסברה כי המעסיק ראה בנופש חופשה שנתית ולא עבודה". בשלב שני- נדרש בית הדין לבחינת ליבת האירוע התאונתי. לאמור, ככל שהאירוע החברתי בכללותו הוכר כפעולה נלווית לעבודה, האם מתקיימת הזיקה הנדרשת בין האירוע החברתי כאמור, לבין האירוע התאונתי בו נפגעה המערערת במהלך נהיגתה בטרקטורון. בנדון זה, הוברר כי העובדים שהשתתפו בנופש, היו רשאים לעשות בזמנם הפנוי ככל העולה על רוחם, לפי בחירתם ועל אחריותם. לפי שנקבע בפסק הדין, בהסתמך על הודעתה של המערערת, המערערת עשתה "תכנית לעצמה" ובחרה בטיול טרקטורונים מתוך מספר סיורים שהוצעו לנופשים. הטיול "היה בתוספת תשלום והטיולים לא כלולים במפרט של הטיול". לאור זאת, קבע בית הדין כי "אף שמדובר בסיור שהיה חלק ממגוון סיורים שהציע המעסיק... הרי שהתשלום הנפרד והבחירה החופשית לצאת לטיול מנתקת את הזיקה בין השתתפות בטיול לבין המעסיק". לאור ממצאים עובדתיים אלה, הגיע בית הדין האזורי למסקנה לפיה "נראה כי הפעילות בה נפגעה התובעת הייתה פעילות חיצונית לנופש". מסקנה זו בדין יסודה [ראו והשוו: פרשת יובל מאירי, פרשת עפרה קיפרמן, עב"ל 1006/01 ירדנה שרתוק - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), 28.8.2002]. גם אילו נמצא כי מעורבות המעסיק מטה את הכף להיותה של הנסיעה לתורכיה פעילות "נלווית לעבודה", הרי שפעילות של טיול טרקטורונים בה נפגעה המערערת במהלך פעילות הנופש חורגת מפעילות זו. שכן, לא התקיימה הזיקה הנדרשת בין האירוע התאונתי של טיול טרקטורונים במהלכו נפגעה המערערת לבין אירוע הנופש בתורכיה, ככל שהוא מהווה פעולה נלווית לעבודה. הנה כי כן, משנמצא, כי בעת האירוע התאונתי, הייתה המערערת בפעילות פרטית עליה החליטה ביוזמתה בלבד, בהעדר זיקה או רלבנטיות לפעילות שאורגנה על ידי המעסיק, לא התקיים השלב השני הנדרש להכרה באירוע זה בכללותו, כתאונה בעבודה. סוף דבר - אשר על כן, דעתי היא כי דין הערעור להידחות, ללא צו להוצאות. נציג ציבור, מר ראובן בוימל אני מצטרף לפסק דינו של השופט רבינוביץ, מנימוקיו. נציג ציבור, מר יצחק קאול אני מצטרף לפסק דינו של השופט רבינוביץ ולנימוקיו. סוף דבר על דעת השופט עמירם רבינוביץ, ונציגי הציבור מר ראובן בוימל ומר יצחק קאול, וכנגד דעתן החולקת של הנשיאה נילי ארד וסגן הנשיאה השופט יגאל פליטמן - הערעור מתקבל. אנו קובעים כי יש להכיר בפגיעתה של המערערת במהלך טיול הטרקטורונים כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. המוסד לביטוח לאומי ישלם למערערת הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא למוסד פסק דין, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל.תאונות בטיולים