מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה בגין הפרת הסכם פרישה: 1. התובעים קבוצת פורשים של הנתבעת, המרכז לחקר גרעיני - שורק (להלן: "הנתבעת" או "ממ"ג"), פנו בתביעתם לבית הדין וביקשו הכרעתו בשתי שאלות: האחת, זכאות התובעים למענק שנים עודפות ממבטחים, והשניה זכאות התובעים לפיצויים בשל הפרת הסכמי הפרישה שלהם וחיובם בתשלומי מס וביטוח לאומי בתקופת שהותם בפנסיה מוקדמת. הרקע העובדתי 2. כל 17 התובעים, היו עובדי הנתבעת, ממ"ג, הועסקו במסגרתה בתפקידים שונים במשך שנים רבות וכולם פרשו מעבודתם מממ"ג לפרישה מוקדמת לפני הגיעם לגיל פרישה . (מועדי פרישתם מפורטים בנספח א' לכתב התביעה). 3. התובעים פרשו בין השנים 1997 ועד 2003 ופרישתם אופיינה בהליכים דומים. התובעים חתמו על הסכמי פרישה דומים במהותם כדוגמת נספח ב' לתצהיר התובעים. 4. במסגרת הסכמי הפרישה התחייבה ממ"ג כדלקמן: " 2. ביום 3. החל מ- ... 10. שורק ינכה מכל תשלום, שיגיע לעובד על פי הסכם זה, כל מס ותשלום שחובה לנכותם עפ"י דין. 11. א. על אף האמור לעיל ישא שורק בעלות דמי הביטוח הלאומי, שיחולו בגין הגמלאות שתשולמנה לעובד ע"י קרן הפנסיה במבטחים עד להגיע העובד לגיל 65. ב. מס בריאות, שיחול על הגמלאות שתשולמנה לעובד ע"י מבטחים כאמור, יחול על העובד וישולם על ידו. 12. העובד מצהיר ומאשר כי בדק את כל הנתונים והחישובים, המהווים בסיס להסכם זה וכי הוא מסכים לכל תנאי הסכם פרישה זה. כמו כן העובד מצהיר מאשר ומתחייב כי לאחר ששורק ימלא אחר התחייבויותיו, כמפורט בהסכם זה לרבות התחייבויות עתידיות כאמור בסעיף 13 להלן - לא תהיינה לו ו/או לבאים בשמו ו/או מכוחו כל דרישות, טענות או תביעות כלשהן כלפי שורק... בכל הנוגע... לסיום יחסי העבודה בינו לבין שורק ו/או לכל תשלום המגיע לו מאת שורק ו/או מאת כל גוף אחר עפ"י תנאי הסכם פרישה זה. 5. כפי שהעידו התובעים וכן עדי הנתבעת, בטרם נחתם עם כל אחד מהתובעים הסכם פרישה, התקיימו שיחות בין כל תובע למי מטעם ממ"ג אשר בחן איתו את הפרישה המוקדמת ובשיחה זו הובהרו לכל תובע זכויותיו וכן נערכה לכל תובע סימולציה של שיעור הקצבה לה יהא זכאי באם יפרוש. הצדדים חלוקים לאשר אירע בפגישות אלה אולם אין חולק כי התובעים קיבלו לידיהם סימולציות חישוב של גובה הפנסיה שתשולם בברוטו ובנטו וכן קיבלו ייעוץ מחברת שקל על תכנון המס לפרישה. 6. בפועל כל אחד מהתובעים עם פרישתו מממ"ג החל לקבל תלוש קצבה ממבטחים בשיעור שהיו מקבלים אילו היו ממשיכים לעבוד בממ"ג עד גיל הפרישה כדוגמת נספח ג' לתצהיר. 7. בחודש 6/04 התברר לתובעים כי שיעור גמלתם נטו פחת שכן מבטחים הוסיפה לתלוש הקצבה רכיב שכונה "תגמולים 12.16%" בטור ה"ניכויים" ומנגד "תוספת מעסיק" בטור "זיכויים". בפועל סכום הנטו של הפנסיה המוקדמת לתובעים פחת כפועל יוצא מפעולות אלו ומתשלום מס הכנסה גבוה יותר. כלומר, דמי הגמולים והכספים שהועברו למבטחים עבור תשלום הפנסיה המוקדמת נזקפו כהטבה שניתנת ע"י המעסיק - ממ"ג לתובעים והטבה זו חייבת במס ונטל המס ברכיב זה הוטל על התובעים ונוכה מדי חודש משכרם. 8. התובעים אף טענו כי בסמוך לארוע בו התברר להם כי חוייבו במס גבוה יותר בשל העברת דמי הגמולים למבטחים, אף התברר להם כי ממ"ג ביטחה אותם בפנסיית יסוד בלבד, אשר אינה מזכה אותם בזכויות שארים נכות ומענק עבור שנים עודפות וזאת לטענתם בניגוד למצב אחר במהלך השנים לפיו בוטחו בפנסיה מקיפה. עלה מהראיות כי ממ"ג בהסכם בין המדינה לבין מבטחים הסדירה את קצבת הנכות והשארים אך התובעים אינם זכאים למענק שנים עודפות. את טענותיהם של התובעים למצג העובדתי השגוי בעניין ביטוחם בפנסיית יסוד תלו התובעים בדו"ח פרוט התשלומים השנתי שקיבלו מקרן הפנסיה כאשר שם מצויין כי הם מבוטחים בפנסיה מקיפה (נספח ה' לכתב התביעה), כן בטופס 161 שמסרה הנתבעת לתובעים בסיום עבודתם (לדוגמא נספח ו' לתצהיר משה סער), וכן בהטבות המס שניתנו להם בהתאם לסעיף 45א' לפקודת מס הכנסה המאפשר החזר בשיעור 35% עבור הפרשות לפנסיה. 9. עוד עלה מהראיות כי בהתאם להסכם הפרישה שילמה ממ"ג לכל אחד מהתובעים הן גמלה חודשית בשיעור שהיו מקבלים לו היו ממשיכים לעבוד, כן ניתנו לתובעים דרגות פרישה וכן בוצעה הפרשה לפנסיה (חלק עובד ומעביד) למבטחים, מגיל הפרישה המוקדמת ועד גיל הפרישה החוקי, כאשר בעת ההסכמים גיל הפרישה היה 65 ועלה עד לגיל 67. בעניין זה ממ"ג התאימה עצמה לשינוי החקיקתי והמשיכה לשלם עד גיל 67 את הגמלה החודשית ודמי גמולים הגם שעל פי ההסכם גיל הפרישה בעת החתימה עליו היה גיל 65. ממ"ג אף הגדילה את שיעור הגמולים שהעבירה למבטחים עבור כל תובע (חלק העובד) מ- 5.5% ל- 7% בהתאם לשינויים שחלו בהוראות הדין והשינויים בגובה ההפרשות של העובדים. טענות התובעים 10. בעניין נטל המס - טענו התובעים כי הנתבעת התחייבה במסגרת המו"מ שהתקיים בינה לבין התובעים לשאת בכל העלויות של התשלומים לקרן הפנסיה ולכן התנהלותה הינה בגדר הפרת הסכם. לחילופין, טענו התובעים כי הנתבעת הציגה בפניהם מצגים כי תשלומי הפנסיה המוקדמת שתבוצע ע"י מבטחים תהיה בתשלום נטו, כאמור בסימולציה שקיבלו, וכי הנתבעת תישא בנטל המס הביטוח הלאומי וכל סכום אחר במידה ויחוייבו. בעניין זה טענו התובעים כי המצגים שהוצגו להם היו בגדר הטעיה ומצג שווא וגרמו לכך כי יסכימו לפרוש מהנתבעת. עוד נטען כי המו"מ שהתנהל עם התובעים באשר להסדרי הפרישה נערך בחוסר תום לב כאשר לא הובאו בפני התובעים כל העובדות הרלבנטיות. באשר לתביעת התובעים למענק שנים עודפות - טענו התובעים טענות הנוגעות להעדר תום לב של הנתבעת במהלך המו"מ וכי לא הובא לידיעתם כי אינם מבוטחים בפנסיית יסוד וכי הנתבעת ומבטחים יצרו מצג שווא כי הם מבוטחים בפנסיה מקיפה. על כן טוענים התובעים כי על הנתבעת לשלם להם מענק שנים עודפות הן עבור התקופה בה שהו בפנסיה מוקדמת. טענות הנתבעת 11. הנתבעת טענה כי כל עילות התביעה של התובעים הינם כתוצאה מיישום הוראות הדין החל לעניין מיסוי הפרשות המעסיק למבטחים החל מ- 5/04. בעניין זה טענה הנתבעת כי מבטחים פעלה כדין ואין כל שחר לטענות התובעים בדבר הפרת הסכם, הטעיה, מצג שווא או התנהלות שלא בתום לב. הנתבעת הוסיפה וטענה בעניין שאלת נטל המס כי נוהל מו"מ פרטני עם כל תובע, נמסרה לו סימולציה של תשלומי ברוטו ונטו, תלוי מועד הצגת הסימולציה, ולא ניתנה לתובעים כל התחייבות לגילום עלות הפרשות מעסיק לקרן הפנסיה או גילום כל מס אחר, אלא ההפך שכן נרשם בצורה מפורשת כי ינוכו מכל תשלום המגיע למי מהתובעים מס ו/או תשלום שחובה לנכותם עפ"י דין. עוד נטען ע"י הנתבעת כי במסגרת הסכם הפרישה התחייבו התובעים כי עם חתימתם על ההסכם יש בכך משום סילוק סופי ומוחלט של כל תביעותיהם בקשר לעבודתם ופרישתם ואף בשל כך הם מנועים מהגשת תביעתם זו. בנוסף טענה הנתבעת כי כל התחייבות שנוטל מעסיק לשלם למי מעובדיו או פורשיו, הינה התחייבות לתשלום ברוטו ולא הייתה כל התחייבות לתשלום נטו כפי העולה מהסכם הפרישה ומהסימולציה. באשר לתביעה למענק השנים העודפות - הנתבעת טענה כי התובעים אינם זכאים למענק זה ולא הוכיחו כל מקור חוקי או הסכמי לזכאות הפיצוי לאחר צאתם לפנסיה. בהתאם להסכמים שחתמה עליהם ממ"ג התובעים לא היו מבוטחים בפנסיה מקיפה אלא בפנסיית יסוד ובמסגרת ההסדר שנערך בין המדינה לבין קופות הפנסיה הוסדרו השלמת כספים ותשלומים למבטחים בגין ביטוח נכות וביטוח שארים לשם השוואת התנאים לפנסיה מקיפה וזאת בשנת 05' רטרואקטיבית. בנוסף נטען כי התובעים אינם זכאים למענק שנים עודפות מאחר ותקנון קרן הפנסיה הרלבנטית אינו חל עליהם ובנוסף על כך כל התובעים אשר סיימו 35 שנות שירות בממ"ג קיבלו במסגרת ההסכם של הפרישה מענק שנים עודפות ולא ניתן ליתן מענק זה לתקופה של פנסיה מוקדמת אלא רק לעבודה בפועל. ההליך בבית-הדין 12. בטרם נפרט הכרעתנו בשתי השאלות שבמחלוקת נתאר את אופן ניהול ההליך כפי שהתקיים בביה"ד מאז הגשת התביעה. התביעה הוגשה ב- 1/07 כנגד הנתבעת ודיון מוקדם ראשון לאחר הגשת כתב הגנה (שהוגש באיחור בהסכמת ב"כ התובעים), נקבע ליום 17.3.09. בדיון המוקדם העלו התובעים שלוש בקשות מקדמיות: האחת, למחוק מכתב ההגנה את כל ההפניות למבטחים, שאינה צד להליך. השניה, לקבל פרוט מדוייק בדבר העילה לחיוב במס. השלישית, לפצל את הדיון בתיק בין שאלת החבות לשאלת הסכומים. הנתבעת הסכימה לפיצול הדיון כך שתחילה תידון השאלה העקרונית ולאחריה במידת הצורך יתקיים דיון בשאלת הסכומים. בהחלטה שניתנה ע"י כב' השופטת שרה מאירי ביום 21.6.09, נדחתה הבקשה בעניין מחיקת טענות מכתב ההגנה וכתב ההגנה נשאר כפי שהוא. כך גם נדחתה הבקשה לקבל פירוט בדבר עילות החיוב במס. התקבלה בקשת התובעים לפיצול הדיון לאור הסכמת הנתבעת. התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית לביה"ד לאחר אורכות שניתנו ב- 11/09. הנתבעת הגישה את תצהיריה ב- 20.1.10 והתיק הועבר לשמיעת ראיות בפני הנשיאה דאז, השופטת פוגל לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2010. בין לבין הוגשה בקשת רשות ערעור כנגד החלטת השופטת מאירי, הוחלט כי אין להתערב בהחלטת ביה"ד והשופטת וירט-ליבנה בהחלטתה איפשרה הגשת עמדה של רשות המיסים בשאלות הדרושות להכרעה בתחום דיני המס. התיק הועבר להוכחות למותב בראשותי ב- 9/10 ונקבע בפני לדיון הוכחות ב- 2/11 על פי יומני. במועדים: 19.1.11; 22.2.11, נחקרו התובעים על תצהיריהם וכן רו"ח יולוס נחקר על חוות דעתו ובעקבות כך, ניתנה הצהרה של ב"כ התובעים כי אלו עדייה. בדיון שנערך ביום 25.5.11 נחקרו עדי הנתבעת לרבות רו"ח כהן מטעם המדינה בעניין חבות המעסיק. בסיום החקירות הודיעה ב"כ הנתבעת כי מטעמה לא הסתיים שלב הבאת הראיות שכן לא נעשו חקירות בשאלת גובה הנזק לאור החלטת השופטת מאירי בדבר פיצול הדיון. בהחלטתנו לאחר הדיון נקבע כי לא היה מקום לפיצול הדיון ובפועל נוהלו ההוכחות לרבות הראיות שהוגשו באופן שלא פוצל הדיון, אך אם יקבע פס"ד כי על המדינה לשלם סכומים לתובעים הרי שככל שלא תהיה הסכמה בעקבות פסה"ד ההצהרתי בדבר גובה הסכומים המשולמים יהיו רשאים הצדדים לפנות לביה"ד. 13. במקביל לתיק זה נוהל תיק בביה"ד האזורי לעבודה בבאר-שבע בפני מותב בראשות הנשיא מיכאל שפיצר (כתוארו אז), של קבוצת תובעים בה נדונו שאלות משפטיות זהות (עב 3023/07 הורניק ואח' נ. הקריה ואח'). הנתבעת הגישה תצהיר בתיק זה של הגב' פרלמוטר אשר אף נתנה תצהיר בתיק הנ"ל בבאר-שבע. בעת החקירה הוגש תצהיר הגב' פרלמוטר וכן פרוטוקול חקירתה בתיק עב (ב"ש) 3023/07. בתיק זה הסתיימה שמיעתו ואף הוגשו סיכומי התובעים עוד בטרם החל ביה"ד שמיעתו של הליך זה. ביום 20.5.12 ניתן פס"ד בתיק עב (ב"ש) 3023/07 ופסה"ד הוגש כאסמכתא לתיק ביה"ד ע"י הנתבעת. התובעים התבקשו ליתן עמדתם להודעה זו וכן ביה"ד איפשר השלמת טיעונים לתובעים בעקבות פסה"ד. התובעים נתנו הסכמתם להגשת פסה"ד כאסמכתא וטענו כי על פסק-דין זה הוגש ערעור לביה"ד הארצי וצרפו את כתב הערעור להודעתם זו. התובעים בחרו שלא להשלים טיעונים לסיכומיהם והודעתם הנ"ל הוגשה ביום 21.6.12, בעקבות כך ניתן פסה"ד כעת על ידינו. הכרעה 14. ייאמר על ידינו כבר בראשיתה של הכרעה זו, ובפרט לאור פרוט העובדות, הטענות וההליך שהתקיים בפנינו, כי מצאנו שיש לדחות את טענות התובעים ביחס לתביעותיהם והסעדים המבוקשים על ידיהם ועל כן יתייתר בכל מקרה קיומו של דיון בסכומים הנתבעים ,הכל כפי שנפרט להלן בהכרעה זו. תביעת מענק שנים עודפות 15. התובעים טענו כי הם זכאים לקבל מענק שנים עודפות מקרן הפנסיה מבטחים חרף פרישתם המוקדמת וביססו טענתם זו על העובדה כי במהלך השנים הוצג בפניהם מצג שווא לפיו הינם מבוטחים בפנסיה מקיפה בקרן מבטחים זאת עד לשנת 2004 ובשל כך בהיותם מבוטחים בפנסיה מקיפה יש לצרף לשנות עבודתם בפועל את השנים בהם שולמה להם הפנסיה המוקדמת וככל שהתקופה המצטברת עולה על 35 שנה על מבטחים לשלם להם את המענק. התובעים ביססו טענתם זאת על מצגים של דו"ח פירוט תשלומים שנתי שקיבלו מקרן הפנסיה שם צויין כי הם מבוטחים בפנסיה מקיפה, טופסי 161 שנמסרו להם בסיום עבודתם ע"י הנתבעת אשר מטפסים אלה ניתן ללמוד כי זכו להטבות מס בהתאם לסעיף 45א' לפקודת מס הכנסה. מאידך, הנתבעת הפנתה את ביה"ד במסגרת התצהירים והראיות להסכמים שנערכו בין המדינה, משרד הבטחון, ההסתדרות הכללית ומבטחים, כאשר בהתבסס על מכלול הסכמים אלה עולה כי התובעים לא בוטחו בפנסיה מקיפה אלא בפנסיית יסוד ועל כן אינם זכאים למענק שנים עודפות. הנתבעת אף טענה כי עילת התביעה ברכיב זה אף אם היתה מוכחת היתה צריכה להיות מופנית כנגד קרן הפנסיה מבטחים ומשזו לא צורפה לכתב התביעה אין לקבל תביעה זו. בנוסף על כל אלה טענה הנתבעת טענות משפטיות באשר להעדר זכות מענק שנים עודפות שכן מענק זה משולם רק עבור השנים בהם התובעים עבדו בפועל ואין לצרף לתקופת עבודתם את תקופת הפנסיה המוקדמת. 16. נפרט להלן את הרקע העובדתי ההסכמי כפי שהובא בפנינו בתצהירי הנתבעת ובמסמכיה המהווים את הבסיס העיקרי להכרעתנו כי התובעים אינם זכאים למענק שנים עודפות כפי שנתבע על ידם: א. עובדי מערכת הבטחון (ובכללם התובעים), בוטחו בקרן פנסיית יסוד בלבד ללא כל הפרשות נוספות עד לחודש 3/62. ב. ביום 15.11.66 נחתם הסכם 66' בין המדינה (משרד הבטחון), ההסתדרות הכללית ומבטחים (להלן: הסכם 66') במסגרתו הוסכם כי החל מ- 4/62 (בדיעבד) תעביר המדינה כספים לקרן מיוחדת אשר תבטיח לעובדים נוסף על פנסיית היסוד בה היו מבוטחים גם ביטוח נכות ושארים. הסכם זה הוחל אף על עובדי הנתבעת במסגרת הסכם מפעלי. במסגרת הסכם זה המשיכו התובעים להיות מבוטחים בקרן יסוד עפ"י תקנות קרן היסוד ובמקביל העבירה הנתבעת כספים לקרן מיוחדת באחריות משרד הבטחון ובניהול מבטחים להבטחת הזכויות הנלוות, היינו זכויות לפנסיית שארים ופנסיית נכות מלאה (הפרשה בשיעור 2% מהשכר ובהמשך 4.5% מהשכר). ג. הזכות למענק שנים עודפות נקבעה לראשונה בתקנון מבטחים בסעיף 31 אשר קבע כדלהלן: "חבר בקרן במשך 35 שנה לפחות בהן שולמו עבורו 420 תשלומים חודשיים מלאים בהתאם לתקנה 2 לתקנות, אשר פרש לפנסיה וזכאי לפנסיית זקנה בשיעור של 70% יהיה זכאי בנוסף לפנסיה גם למענק בגובה 6.25% מהשכר הקובע בעד כל חודש חברות העולה על 420 חודשים. המענק ישולם בעת הפרישה". ד. בתקנון 1998 של קרן מבטחים, בתקנה 28 נקבעה אותה ההוראה כפי שנקבע בסעיף 31 לעיל אולם הוסף לו תת סעיף בו נאמר כי חבר שהיה מבוטח בקרן פנסיית יסוד וקרן פנסיה מקיפה יהיה זכאי למענק כאשר תקופות חברות בקרן יסוד או לתגמולים יקנו זכויות חלקיות בקרן פנסיה מקיפה. ה. בהתאם להוראות חוק הפיקוח מונה למבטחים מנהל מיוחד אשר הודיע למנכ"ל משרד הבטחון בסוף שנת 03' כי לא ניתן יהיה להמשיך להפעיל את הקרן המפורטת לעיל לשם תשלומי ביטוח נכות ושארים (נספחי יב' לתצהיר צידקי). בעקבות מכתב זה התגלעו מחלוקות בין המדינה, ההסתדרות ומבטחים אשר בעקבותיהם ניתנה חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה אשר הכירה באותם מצגים להם טענו התובעים ונקבע באותה חוות דעת כי במישור היחסים בין העובדים למדינת ישראל קמה למדינה חובה חוקית להעניק את זכויות ביטוח שארים ונכות להם התחייבה בהסכם במסגרת של תוכנית של פנסיה מקיפה וזאת מכח ההסכם ומכח דיני מניעות והתחייבות שלטונית. עוד קבע היועץ המשפטי כי על הממשלה לפעול לאלתר להסדיר את זכויות העובדים הן כלפי העבר בהתחשבנות מול מבטחים והן כלפי העתיד כאשר המימון בעניין תקציבי של המדינה ולא משפטי. 17. במקובץ מכל הראיות שהוצגו לעיל והמצב העובדתי והמשפטי של זכויות הפנסיה שעוגנו בהסכמים ע"י המדינה עם מבטחים, עולה כי התובעים היו מבוטחים מרבית תקופת עבודתם בפנסיית יסוד בלבד ולא הופרשו בעבורם מלוא דמי התגמולים לפנסיה מקיפה וזכויותיהם לנכות לשארים במסגרת הפנסיה המקיפה, נרכשו באופן שונה מאשר לחברים אחרים המבוטחים בפנסיה מקיפה בקרן הפנסיה מבטחים. הפסיקה קבעה חזור ושנו בעניין זכויות מבוטחים בקרנות פנסיה כי מטעמי שיוויון ועזרה הדדית עליהם מושתת קרן הפנסיה אין הקרן רשאית להעמיד למקצת מעמיתיה זכות שאינה מעוגנת בתקנון. כמו כן אין חולק כי תקנון הקרן גובר על כל תניה חוזית לבר-תקנונית והוא זה המחייב (ע"ע ארצי 600026/97 מבטחים נ' מר פיורסט, בג"ץ 6460/02 אליאב ואח' נ. ביה"ד הארצי לעבודה). 18. כפי שהוצג בפנינו הסכם 66' הינו הסכם לבר-תקנוני ואינו יכול להקנות לתובעים את שלא הוקנה בתקנון. יתרה מכך, מענק שנים עודפות נקבע בתקנון מבטחים ב- 1980 לראשונה כאשר ההסכם בבסיסו שולמו ונרכשו לתובעים זכויות עבור פנסיית נכות ושארים הוא משנת 1966. 19. התובעים לא הוכיחו כי היתה התחייבות כלשהי של הנתבעת לבטחם בביטוח פנסיוני המעניק להם מענק שנים עודפות. התבססות התובעים על עמדת משרד הבטחון ועמדת מבטחים באגף שוק ההון באוצר אינם יכולים להוות ראיה לזכאותם לקבלת מענק זה. 20. יתרה מכך, אנו מקבלים את טענת הנתבעת כי התובעים אינם זכאים לקבלת שנים עודפות עבור שנות תשלום הפנסיה המוקדמת ע"י הנתבעת ולא ניתן לצרפם כחלק משנות העבודה בפועל של התובעים. מענק שנים עודפות הינו פיצוי לעובד אשר כבר צבר את מלוא הזכויות בקרן הפנסיה המקיפה (70%) אולם ממשיך לעבוד בפועל ולהפריש כספים לקרן באופן מלא מבלי שהוא צובר אחוזי גמלה נוספים. במקרה זה של התובעים, התובעים לא המשיכו לעבוד, קיבלו פנסיה מוקדמת ע"י מבטחים באמצעות מימון של הנתבעת, אך לא צברו המשך זכויות באופן מלא בקרן הפנסיה המקיפה. זאת ועוד, תובעים אשר פרשו לאחר 35 שנות שירות קיבלו בפועל מהנתבעת בפרישתם מענק שנים עודפות ובכך יש להוכיח כי יש צורך בשנות עבודה בפועל (ראה תצהיר מר צידקי, מר הרמן ואח'). לדעתנו אין לראות בשנים בהם שהו התובעים בפנסיה מוקדמת כשנות עבודה הנכללות לשם צבירה למענק שנים עודפות. נוסיף ונאמר כי תכלית מענק שנים עודפות משתקפת אף מההוראה המקבילה לו הקבועה בסעיף 39 (ו') לחוק שירות המדינה (גמלאות) נוסח משולב תש"ל-1970 אשר קובע כי בשלושה תנאים יהיה זכאי עובד לקבלת מענק של שנים עודפות, פרישתו מהשירות לאחר הגיעו לגיל 60, תקופת שירותו בפועל היתה 35 שנים לפחות, והוא זכאי לקצבה בשיעור מירבי. העקרון העומד בהוראה זו כמו גם בהוראות תקנון מבטחים בשנים 1980 ו- 1998 הוא כי המענק ישולם לאחר 35 שנות שירות בפועל. 21. לסיכום פרק זה ,אנו קובעים ,כי התובעים לא הופלו ע"י הנתבעת לעומת יתר עובדי מערכת הבטחון, לא הוצגו להם מצגי שווא בעניין זה והם אינם זכאים לפיצוי עבור שנים עודפות מקרן הפנסיה מבטחים שכן לא בוטחו בגין רכיב זה במהלך השנים ואף לא ניתן לקחת בחשבון במסגרת חישוב הזכויות למענק שנים עודפות לו היו זכאים לקבל את המענק ממבטחים, את השנים בהם שהו בפנסיה מוקדמת. שאלת חבות המס החל משנת 2004 22. עיקר טענת התובעים כפי שהוצגה בתצהירים ובטיעונים שבפנינו כי הנתבעת התחייבה במסגרת המו"מ וכן בהסכם שבינה לבין התובעים כי תשלם לתובעים הפורשים בפרישה מוקדמת, פנסיה מוקדמת אשר תמומן על ידה ותועבר למבטחים שיהיה הגורם המשלם של הפנסיה. התובעים טענו כי הוצגו להם מצגי שווא וניהלו איתם מו"מ תוך הפרת חובת תום הלב והגילוי הנאות וכי על הנתבעת לשאת בתשלום המיסוי שחוייבו התובעים החל משנת 04' בפנסיה המוקדמת ששולמה להם ע"י מבטחים. 23. התובעים בתצהירים פרטו את תקופת עבודתם, פרטו כל אחד במועד בו פרש את ההליך בו הופנו לגורם במחלקת כח האדם בנתבעת על מנת לקבל פרטים באשר לתנאי תוכנית הפרישה, הוצגה בפניהם סימולצית שכר וכן תנאים נוספים כגון העלאות בדרגה לפני פרישה ומענקים נוספים אשר כמכלול הביא אותם לידי קבלת החלטה להצטרף לתוכנית הפרישה. אין חולק כי התובעים, וכך עלה אף מחקירותיהם, קיימו מספר פגישות עם נציגי הנתבעת ככל שביקשו קיבלו ייעוץ מס וסימולצית גובה הפנסיה לתקופת הפרישה המוקדמת, הן בערכי ברוטו והן בערכי נטו ורק לאחר מכן חתמו על הסכם הפרישה. יתרה מכך, בהסכם הפרישה נאמר באופן מפורש כי התובעים בדקו את כל הנתונים והחישובים המהווים בסיס להסכם, הצהירו כי ככל שיהיה צורך בניכוי מס כלשהו ינוכה המס על פי הדין וכי לא תהיה להם תביעות כלשהם כלפי הנתבעת. 24. תצהירי התובעים לא חושפים כל אמירה, התבטאות או התחייבות אחרת שיש בה כדי להוות בסיס עובדתי על מנת לשכנע אותנו כי הנתבעת התחייבה הסכמית בעל-פה, בכתב או בהתנהגות לשאת בנטל המס שהוטל על התובעים או לשלם להם את פנסיית הפרישה המוקדמת בערכי נטו ולא בערכי ברוטו. התובעים התנגדו להעדת מר שלמה וורגן כעדות הזמה לאחר עדויותיהם ואכן ביה"ד הסכים כי ככל שרצתה הנתבעת לזמן את מר וורגן היה עליה לעשות כן קודם לכן, אך כאשר באים אנו לבחון את הראיות שהביאו בפנינו התובעים וכאשר נטל הראיה בעניין התחייבות בע"פ מוטל על כתפיהם, אנו סבורים כי על התובעים היה לזמן את מי ממחלקת כח האדם אשר לטענתם הבטיח להם כי הפנסיה תשולם בערכי נטו ולא בערכי ברוטו וכי מי מעובדי הנתבעת אשר ניהל איתם את המו"מ הציג להם מצג שווא כטענתם. לצערנו התובעים לא הרימו נטל זה, בחרו שלא להזמין את מר וורגן לעדות, הגם שהוא אינו עובד יותר בנתבעת ואף בשל כך כשלו בטענתם למצג שווא. 25. לא זו אף זו, נקבע בפסיקה כי דרך המלך בתשלום שכר ובעניינו אף בתשלום פנסיה מוקדמת, הוא תשלום ברוטו. השכר המשולם ע"י המעסיקים כמו גם ע"י קרנות הפנסיה משקף את הסכום המגיע לעובד או לפנסיונר, סכום ברוטו ממנו ינוכו תשלומים לרשויות המס השונות לרבות מס הכנסה וביטוח לאומי. הסכום ברוטו מהווה גם את הבסיס לביצוע תחשיבים של זכויות שונות המגיעות לעובד. ניתן אומנם לסכם תשלום שכר בנטו אך התחייבות מעין זאת צריכה להיות מאובטחת בהסכם פרטני ובהיר כאשר מוסכם כי המעסיק נוטל על עצמו את תשלומי המס השונים. במקרה זה, בו מדובר על סיכום של מתן הטבה פנסיונית לפורש במסגרת הסכם פרישה מוקדמת, חייב היה להיות הסכם ברור ומפורש המגדיר כי תשלום הפנסיה הינו בנטו. התובעים לא הציגו מסמך רשמי המוכיח כי אכן הצדדים סיכמו ביניהם כי הפנסיה המוקדמת תשולם בערכי נטו, אלא ההפך, בהסכם רשום כי אם יחול מס הוא יחול על הפורש ואף בסימולצית השכר ניתן לראות כי רשומים סכומי הברוטו ובפועל אחרי ניכויי מס שונים מהו הנטו. זאת ועוד, ככל שהיה משתנה שיעור המס אף בתקופה שעד 04' היה חיוב המס חל על התובעים ולא על הנתבעת. 26. ככל שטענת התובעים יוצאת כנגד חיוב התובעים במס ע"י מבטחים כאשר בתלושי השכר נרשם כהכנסה נוספת תשלום הגמל ששולם ע"י הנתבעת למבטחים ועל כך חויבו התובעים במס, הרי שטענות אלה היו צריכות להיות מועלות במסגרת כתב תביעה כנגד מבטחים ולא כנגד הנתבעת. מדובר בפעולה חשבונאית בתלושי השכר שבוצעה עפ"י הוראות מס הכנסה לפיה יש לראות בתשלום גמלה כחלק משכר המחויב במס הכנסה, ועל כן פעלה מבטחים כדין בעת רישום התקבול מחד וחיוב המס מאידך. לא היה כל שיקול דעת למבטחים לשלם את הפנסיה המוקדמת ולא לחייב במס וככל שלא עשתה זאת קודם למועד מ- 04' ושגתה, אין בכך כדי להכשיר כעת שגיאה זו ולהותירה על כנה. בענין זה ניתנה חוות דעתו של רו"ח יעקב כהן אשר נחקר על תצהירו והסביר באופן מפורש כי כאשר מועברים סכומים לקרן פנסיה לשם הבטחת ביטוח פנסיוני של עובד לשעבר, עפ"י הוראות רשויחות המס יש ליצור ניכוי וזיכוי לעובד בהתאם לסעיפים 45א' ו- 47 לפקודת מס הכנסה, דבר אשר בסופו של יום מחייב זקיפה של הכנסה מחד ותשלום מס מאידך כפי שנעשה ע"י מבטחים. 27. לסיכום פרק זה, מצאנו כי יש לדחות את כל טענות התובעים כנגד הנתבעת בדרישתם לחייב את הנתבעת בתשלום המס אשר נוכה מהפנסיה המוקדמת ששולמה להם ע"י מבטחים. סוף דבר 28. כאמור לאור כל קביעותינו דלעיל, התביעה נדחית על כל רכיביה. לאור האמור אין לנו צורך להדרש לבירור הכספי ביחס לכל אחד מהתובעים. מאחר ומדובר בעובדים אשר פרשו לפרישה מוקדמת בשנים 97' עד 03' ובהינתן פס"ד זה במועד בו מירב התובעים אם לא כולם עברו את גיל הפרישה, החלטנו לפנים משורת הדין שלא להשית על התובעים הוצאות בגין תביעה זו. הפרת חוזהחוזההסכם פרישהפרישה