מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה נגד מארגן טיול: 1. זוהי תביעת נזיקין בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, מהנדס אלקטרוניקה ומחשבים כבן 37 שנים, במהלך טיול במסגרת עבודתו ביום 8.10.96. התובע טוען לרשלנות מצד החברה המארגנת את הטיול. 2. העובדות הצריכות לעניין: 2.1 בזמן הרלוונטי לתביעה עבד התובע כמהנדס מחשבים בחברת טלרד. ביום 8.10.96 אירגנה חברת טלרד "יום כיף" לעובדיה, כ- 100 במספר והם יצאו לטיול לצפון הארץ. הטיול אורגן ע"י נתבעת 1, אשר היתה מבוטחת ע"י נתבעת 2. 2.2 במהלך הטיול, בסביבות השעה 16: 00 התפצלה קבוצת המטיילים לשניים, הקבוצה האחת יצאה לרכיבה על אופניים והשניה לגלישה באומגה, התובע בחר באפשרות הראשונה ויצא עם עוד כ- 40 איש לרכיבה על אופניים. 2.3 אין חולק שכעבור זמן קצר נפל התובע מן האופניים במקום הנראה בתמונה נ1/ בעת שרכב על מים במקום שהוא כעין מעבר מים ונחבל בקרסולו באופן ממשי. התובע פונה לבית החולים עבר ניתוח ותהליך שיקום ארוך. 2.4 התובע היה באי-כושר מלא כחמישה חודשים, הוא שב לעבודתו בטלרד ב- 1.3.97. שם עבד עד ליום 23.4.99. 2.5 ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה שנכותו הרפואית של התובע עקב התאונה הינה 10% לפי תקנה 48(3) בגין הגבלה בתנועות הקרסול ו- 5% לפי תקנה 49(2) בגין הגבלה בתנועות הסובטלריות , תנועות הקרסול כלפי פנים וחוץ (עמ' 29 לפרוטוקול). 3. שאלת החבות התובע, כאמור לעיל, החליק בעת שרכב על האופניים במעבר המים, זה הנראה בתמונה נ1/ ובנספח ב' לתהיר התובע. השאלה האם יש לייחס לנתבעת רשלנות כלשהי בגין אותה החלקה. אין חולק על העובדות שתוארו לעיל, המחלוקת נסבה על מספר שאלות עובדתיות שיפורטו ויבחנו להלן, על המשמעות המשפטית שיש לייחס להן וממילא על השאלה האם יש להטיל חבות על הנתבעת. עוד יודגש שאין חולק שמדובר במעבר מים חלקלק שתואר ע"י אחד העדים כמקום שבו היו "מים בגובה נמוך אך מכוסה באצה מאד חלקה" (עמ' 9 לפרוטוקול) ואין חולק שהנתבעת היתה מודעת לסכנת ההחלקה עקב רכיבה על מעבר המים ובלשונו של מדריך הטיול מר מיכאל קריינין: "ש.אתה אמרת שכאשר ראית שהרוכבים עוברים את המעבר ברכיבה זה הדליק נורה כי ידעת שזה מאד מסוכן, מהיכן ידעת שזה מסוכן. ת. כי מראש ידוע, שכל הקטע הזה תמיד אנו אומרים לאנשים שצריך לרדת מהאופניים ולעבור כי זה מקום חלק. ש. איך ידעת שזה מאד מסוכן. ת. ידע כללי אם לא יודע לנסוע במקומות חלקים אתה עלול ליפול , אם אתה לא יודע להפסיק עם הפידלים אתה עלול ליפול. ש. מי אמר לך שאסור לעבור במים עם אופניים . ת. לי , אף אחד לא אמר, אך אלה היו כללי החברה, בטח זה בא מהנהלת החברה וכל המדריכים תמכו בזה שהמקום מסוכן" (עמ' 23 לפרוטוקול). השאלות העובדתיות השנויות במחלוקת הן אלו: א. האם המדריך הסביר למטיילים בתחילתו של טיול האופניים על הסכנה הנעוצה ברכיבה על מעבר המים. ב. האם המדריך ביקש מהרוכבים בסמוך למעבר המים לרדת מן האופניים ולעבור את המעבר רגלית. באשר לשאלה הראשונה, עלה מהראיות שכל המטיילים נתכנסו יחד, קיבלו הסברים כלליים ואז נתפצלו לשתי קבוצות, האחת, כאמור לעיל, לגלישה באומגה והשניה לרכיבה באופניים, לגירסת הנתבעת שתימוכין לה נמצאו בעדות המדריך: "הרוכבים הודרכו והוזהרו עוד בהיותם בסככה, ההדרכה כללה הוראות זהירות בחצית כביש והסברנו לגבי מעבר מים, שיש מקום שהוא חלק וכולם מתבקשים לרדת" (עמ' 22 לפרוטוקול). ראשית יאמר, שתחילה כשהעד נתבקש לאמר מה כללה ההדרכה לא הזכיר את עניין מעבר המים (עמ' 21 לפרוטוקול), רק כשנשאל שאלות יותר ספציפיות הוסיף דבר אזהרה זו, ואולם עיקרו של דבר שכנגד עדות זו ניתנו עדויות של ארבעה אחרים ממשתתפי הטיול וכולם הכחישו דבר מתן הסברים ואזהרה לגבי מעבר המים, איני יכולה להתעלם מהפגמים שנפלו בהכנת התצהירים, בין היתר לעדים נמסרו תצהירים מוכנים והם נתבקשו לשנותם ולהתאימם, היינו הגירסה הבסיסית נכתבה לא ע"י העדים עצמם אלא ע"י התובע או ב"כ ולא רק זאת אלא שחלק מהעדים לא חתמו כלל בפני עורך-דין וגם לא הוזהרו וזאת למרות שהוגשו "תצהירים מאושרים" מטעמם (עמודים 8 ו- 9 לפרוטוקול), אך למרות פגמים חמורים אלו, ולאחר שהזהרתי עצמי בעניין הפגמים בתצהירים, יכולה אני לאמר שעדי ההגנה היו מהימנים עלי ואכן ככל הנראה בתחילתו של טיול האופניים לא ניתנו הנחיות ספציפיות לגבי מעבר המים, ניתנו הנחיות והוראות זהירות כלליות אך אלו לא כללו התייחסות למעבר המים. יצויין שהמדריך העיד שזוכר מה שנהג לעשות תמיד והוא סבור ומניח שכך גם עשה באותה הפעם, אך הוא לא יכול היה להעיד ביחס לפעולה הספציפית באותו היום, ומנגד, כאמור, שורה של עדים הכחישו קבלת ההסברים. באשר לשאלה השניה - היינו האם המדריך עמד בסמוך למעבר המים וביקש מהרוכבים לעבור את המעבר בהליכה . מסתבר שפעולה כזו אכן נעשתה, אלא שהיא לא נעשתה על הצד הטוב ביותר, היינו ההנחיה החשובה ניתנה למספר רוכבים מצומצם שעמד על יד המדריך, הרחוקים יותר לא שמעו אותה, המדריך לא דאג לאסוף את כל האנשים סביבו על מנת שישמעו הנחיה חשובה זו. וכך מעיד עד ההגנה לורן טשרניאק: " לאחר שחצינו את הכביש והמשכנו לרכוב מעט, מספר רוכבים ביניהם הייתי אני המתינה למדריך . כאשר הגיע המדריך הוא שוחח מספר שניות עם מספר אנשים מהקבוצה אני הייתי מרוחק מספר מטרים כך שלא שמעתי את דברי המדריך. בעת ששוחח המדריך עם הקבוצה היו על ידו רק מספר קטן של אנשים ( להערכתי פחות מעשרה רוכבים) בעוד כל שאר הרוכבים שהשתתפו בטיול ( כארבעה רוכבים) היו מפוזרים לאורך המסלול ולא יכלו לשמוע את דבריו, אריה רכס היה על ידי בעת שהמדריך שוחח עם האנשים שהיו סביבו" (סעיפים 5-7 לתצהיר עדותו). דברים דומים הצהיר גם עד הגנה מר רוני ביאלה. עד ההגנה מר איתן גולדפרב העיד שהוא כן שמע אזהרה מהמדריך לבל יחצו את המים כשהם רכובים אלא: ש"בעת שאמר המדריך דברים אלו היו על ידו רק מספר קטן של אנשים (להערכתי פחות מעשרה רוכבים) בעוד כל שאר הרוכבים שהשתתפו בטיול (כארבעים רוכבים) היו מפוזרים לאורך המסלול". דברים דומים העיד התובע (עמ' 13 לפרוטוקול). המדריך העיד שהוא נעמד לפני מעבר המים והסביר לכולם שיש לרדת מן האופניים, הוא עצמו נוהג היה להמשיך ברכיבה, לעצור אחרי המעבר ואז לעזור לאנשים לעבור. כשנשאל מדוע לא הקפיד שאכן אנשים ממלאים את הוראותיו הבהיר ש" אנשים באים להנות ולא מכניסים משמעת שכולם יעמדו דום" (עמ' 28 לפרוטוקול). כאן יש להעיר שהמדריך עצמו רכב במעבר המים ואחריו עוד מספר משתתפים וביניהם התובע שהחליק. עדות התובע שלא שמע את אזהרת המדריך היתה מהימנה עלי והיא נתמכה בעדויות עדי ההגנה שההסבר אכן ניתן אלא שהוא ניתן לקבוצה קטנה של אנשים ולא לכל המשתתפים. ומכאן חוזרים אנו לפתחם של דברים האם העובדות שתוארו לעיל יש בהם להצביע על רשלנות מצד הנתבעת, דומני שהתשובה מתבקשת מאליה, הנתבעת היתה מודעת לסכנת ההחלקה במעבר המים, אלא שמסתבר שהיא לא עשתה די ליידע את כל המשתתפים שמהמקום מסוכן ועליהם לרדת מן האופניים ולילך רגלית, לנתבעת חובת זהירות קונקרטית ומושגית, המדובר בנזק צפוי והנתבעת לא עשתה כל שצריכה היתה לעשות, ההסברים שנתנה לא הגיעו לאזניהם של כלל משתתפי הטיול ובהם התובע ובדרך פשוטה למדי ההסברים היו יכולים להגיע לאזניהם, כוונתי לכך, שכל שנדרש מצד הנתבעת היה לוודא שכל המטיילים ישמעו את האזהרה, על המדריך היה לדאוג שכל המשתתפים יהיו סביבו בעת מתן ההנחיה שאין לרכב במעבר המים, הנתבעת יכולה היתה גם להנהיג שיטות נוספות, כמו מתן דף הסבר מודפס למטיילים ועוד, כל השיטות קלות ליישום ואינן דורשות אלא מאמץ מועט והשקעה כספית אפסית. 4. אשם תורם האם יש מקום לייחס אשם תורם לתובע? גם על שאלה זו יש לדעתי להשיב בחיוב, יש לייחס לתובע אשם תורם בשל שני היבטים. כבר שנינו שמספר אנשים עמדו בסמוך למדריך ושמעו הסבריו, שנינו גם שהתובע היה בקירבת מקום (תצהיר העד טשרינאק ועדות התובע עצמו) כשהתובע נשאל: "אתה חוצה את הכביש ואתה נוסע ללא הפסקה עד שאתה מגיע למעבר המים? השיב: "לא, נסעו לפני עוד כמה אנשים והם עצרו ושאלתי למה הם עוצרים והם אמרו שהם מחכים למדריך, הסתובבתי בינתיים ולא ראיתי שהמדריך מגיע" (עמ' 13 לפרוטוקול) . התובע טוען כאמור לעיל שלא ראה שהמדריך מגיע וממילא לא ראה שנותן הסברים כלשהם, מתצהירו משתמע שנסע ברצף וכלל לא עצר ליד מעבר המים, מעדותו עולה שהגיע למעבר המים, ראה מספר אנשים ממתינים למדריך ועשה כמותם, אלא שבשונה מהם הוא בחר ל"הסתובב" בשטח, משהתובע בחר להסתובב ולא להמתין יחד עם האחרים למדריך נראה לי שהיה עליו למצער, לברר האם נמסר מידע כלשהו, חוסר הבירור שלו לא היה סביר ותרם באופן ישיר לקרות התאונה. הסברו שראה אחרים רוכבים ועשה כמותם - אינו משכנע. גם הרכיבה על מעבר המים בלא נקיטת כל אמצעי זהירות, כמו האטה משמעותית איננה התנהגות סבירה, עד ההגנה רוני ביאלה העיד שנסע נסיעה איטית (עמ' 10 לפרוטוקול), עד ההגנה גולדפרד העיד שהוא נסע הרבה שנים על אופניים ומטייל עם האופניים, המעבר היה נראה לו קל ולכן עבר למרות אזהרת המדריך שאין לרכב במעבר המים (עמ' 7 לפרוטוקול), עד ההגנה טשרינאק העיד שהוא שקל אם לעבור ברכיבה או בהליכה והחליט לעבור ברכיבה (עמ' 4 לפרוטוקול). העולה מעדויות אלו, שכל עדי ההגנה, אלו ששמעו את אזהרת המדריך ואלו שלא שמעו אותה, העידו על נקיטת אמצעי זהירות כלשהם לפני מעבר המים הואיל וכל בר בי-רב מבין שסכנה טמונה במעבר כזה. התובע לא העיד כדבר הזה, הוא לא העיד שהאיט ולא העיד שנקט באמצעי בטיחות או זהירות כלשהם, כל שהוא העיד שראה את המדריך ועוד שניים רוכבים ועשה כמותם, שילוב שני הדברים שצויינו לעיל, היינו העובדה שהתובע לא חיכה למדריך לשמוע את הסבריו ולא התעניין אחר כך מה היו ההסברים ובנוסף חצה ברכיבה ומבלי שהוא נוקט באמצעי זהירות כלשהם, כמו האטה, היו בבחינת התנהגות רשלנית, סכנת החלקה על גבי מים היא מהדברים הידועים ועל כל אדם הרואה מכשול כזה בדרכו, שומה להזהר ולנקוט פעולות מתאימות. העובדה שהתובע לא עשה כן תרמה תרומה ממשית לקרות התאונה וסבורה אני שיש להעמיד את שיעור הרשלנות התורמת של התובע על 25%. 5. אבדן השתכרות התובע כאמור לעיל הוא מהנדס מחשבים, משנת 93 עבד "בטלרד", שנתיים וחצי עבד באגף התוכנה בתפקיד מהנדס תוכנה ולאחר שהגיע למסקנה שהתחום איננו מתאים לו פנה לממונים וביקש לעבור לאגף השיווק, בקשתו נענתה וסוכם שבאוקטובר ולאחר שיסיים מספר מטלות יעבור לאגף השווק, התאונה ארעה כזכור באוקטובר ולאחריה היה התובע בחופשת מחלה כ- 5 חודשים. התובע שב לעבוד במרץ ובהתאם לסיכום החל לעבוד באגף התוכנה בצוות מהנדסי מערכת. שכרו של התובע במועד קרות התאונה עמד על 9,734 ש"ח ברוטו ונכון למתן עדותו (אוגוסט 99) עמד על 13,400 ש"ח ברוטו, היינו משכורתו עלתה. יצויין ויודגש שהתובע מתלונן על מגבלות והפרעות בתפקוד אלא שהממונה עליו מר אריה אמיר העיד שפגיעת התובע עשויה להפריע לו בתפקיד שווקי, אך הוא לא העיד שקידומו בעבודה נעצר או שפגיעתו השפיע באופן כלשהו על עבודתו או על יכולת השתכרותו, על סמך עדות זו וכמובן על סמך העובדה הברורה ששכרו עלה כעולה מתלושי שכר ניתן לקבוע שלא היה לתובע כל הפסד השתכרות עד ליום זה (למעט השלמה של 25% לדמי הפגיעה של המל"ל בתקופת אי-הכושר). באשר לעתיד - לתובע פגיעה בקרסול, פגיעה זו אין לה משמעות תיפקודית ניכרת כשמדובר במהנדס תוכנה, ברם התובע העיד שבחר לעבור לעבוד באגף השווק (עוד לפני התאונה) כיוון שתחום זה מתאים לו יותר וטומן בחובו אפשרויות השתכרות גבוהות יותר, עוד הוא העיד שחלפו מספר שנים מאז עזב את תחום התכנון וכיום איננו מסוגל בשל פערי מידע לחזור לתחום זה, מקבלת אני עדותו שמעדיף את תחום השווק ושהוא עשה צעדים לעבור ולעבוד בתחום זה לפני התאונה, אך מתקשה אני לקבל דבריו שאיננו מסוגל עוד לחזור לתחום התכנון, יכול והדבר ידרוש ממנו לימודים מסויימים, אך אין זה סביר שאיננו יכול עוד לעסוק בתחום זה. עלה מעדותו ומהמסמך מ1/ שאכן התובע פוטר מעבודתו בטלרד אך יודגש שלא הוכח כל קשר בין הפיטורין לתאונה והתובע גם לא טוען כך, אך כעובדה התובע איננו עובד למן אז . כידוע מלאכת פסיקת הפיצוי בגין אבדן כושר השתכרות בעתיד אינה מלאכה קלה שכן רב הסתום על הנגלה, להעריך במה יעסוק התובע בעוד 10 ו- 20 שנים, מה יהיה שיעור השתכרותו, והאם נכותו תשפיע בדרך כלשהי על יכולת עבודתו, היא משימה קשה הואיל ויש לשקול ולהעריך דברים אשר אינם מבוססים כולם אלא על הערכות. הדברים שנאמרו משתלבים ונשזרים בשאלה מהו שיעור הנכות התיפקודית, נכות בקרסול לגבי אדם שעיסוקו כעיסוקו של התובע האם תיפקודית היא? מהעבר ניתן ללמוד שנכות זו לא פגעה כלל בהשתכרות התובע, אך בעתיד, תלוי במה יבחר התובע לעסוק ומה יציע לו העתיד. בהתחשב בעובדה שכיום התובע אינו עובד ומשמעות הדבר שעליו להתמודד בשוק העבודה ויכול ובגלל מגבלתו, ההיצע העומד בפניו מוגבל יותר ויכול ובעתיד יתקשה בביצוע מטלות מסוימות שיעצרו קידומו וממילא יפגעו בהכנסתו, נראה לי לנכון לפסוק לו פיצוי בגין העתיד על בסיס כ- 60% מתחשיב אקטוארי המתבסס על שכרו ועל נכותו והוא מגיע ל260,000- ש"ח. ביחס לעבר, התובע זכאי להשלמת 25% מעבר לתקבולי המל"ל, ההפסד שלו בתקופת העדרות בת 143 ימים שהם 4.7 חודשים היה 45,749 ש"ח (9,734X4.7) - 25% הם אפוא 11,437 ש"ח. על סכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.97 (ממוצע). 6. הוצאות בעבר התובע טוען להוצאות בסכום של כ- 6,000 ש"ח כערכם כיום, ב"כ הנתבעת מדגיש שהוצגו קבלות על מוניות גם עבור תקופה שהתובע שהה בבי"ח ומבקש ללמוד מכך על נסיון לשייך לתאונה הוצאות שאינן קשורות לה, טיעון זה אינני מקבלת, התובע העיד שאשתו לא נוהגת ולפיכך תחת להסתייע בו לנסיעות שונות כפי שהם נוהגים תמיד, השתמשה במוניות, הוצאות אלו הן הוצאות ישירות הנובעות מהתאונה ויש לפצות התובע בגינם. התובע טוען לפיצוי של 10,000 ש"ח, בגין החלפת מכונית לגיר אוטומטי - תביעה זו היא בגדר הרחבת חזית ואין להענות לה, גם ענינית אין לה הצדקה. 7. סיעוד סביר שהתובע נזקק לעזרה מוגברת של בני-משפחה, בהעדר עדות של אותם בני משפחה ועל יסוד עדות התובע אני פוסקת לו 4,000 ש"ח, בגין העתיד בהתחשב בנכות התובע אני פוסקת לו פיצוי גלובאלי בשיעור 10,000 ש"ח בהנחה שיתקשה בביצוע פעולות מסוימות במשק בית. בנכות התובע איני סבורה שיש לפסוק פיצוי בגין ניידות, מה גם שלתובע היה רכב לפני התאונה יש לו כיום וסביר שגם בעתיד כך יהיה. 8. כאב וסבל בהתחשב בנכותו אני מוצאת לנכון להעמיד הפיצוי על 40,000 ש"ח כערכם כיום. 9. התוצאה אפוא מכל הנאמר לעיל שאני פוסקת לתובע פיצוי כדלקמן: 9.1 בגין הנזק הלא ממוני 40,000 ש"ח 9.2 בגין הוצאות 6,000 ש"ח 9.3 סיעוד בעבר ובעתיד 14,000 ש"ח 9.4 הפסד שכר בעתיד 260,000 ש"ח 9.5 הפסד שכר בעבר 11,437 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.97. מהסכומים הנ"ל ינוכו 25% בשל רשלנותו התורמת של התובע, מהיתרה ינוכה המענק שקיבל התובע מהמל"ל (כולל דמי הלנה) כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומו ועד ליום התשלום על פי פסק הדין. על סכום זה יווסף תשלום שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ כחוק. נופשסוכני נסיעות (תביעות)