מכתב דחייה של ביטוח לאומי - טענות שונות בכתב ההגנה

במהלך הדיון התברר כי הסיבה לדחיית תביעתה של התובעת היתה שונה מהאמור במכתב הדחיה ובכתב ההגנה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מכתב דחייה של ביטוח לאומי - טענות שונות בכתב ההגנה: .1התובעת ילדה את בתה, במז"ט, ביום .10/9/95עקב כך הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום דמי לידה (ת/16). הנתבע דחה את התביעה, במכתבו לתובעת מיום 23/11/95, בטענה שהתובעת לא היתה בהריון ביום בו הפסיקה לעבוד. .2כנגד דחיית התביעה, הגישה התובעת את התובענה שבפנינו. בכתב הגנתו המקורי, חזר הנתבע על טענתו שלתובעת לא התקיים "יום קובע", מאחר שהיא לא היתה בהריון כשהפסיקה לעבוד. עם זאת, טען הנתבע כי תיקו המתייחס לתובעת אבד אצלו, והוא שומר לעצמו את הזכות לתקן את כתב ההגנה עם הימצאותו של התיק. במהלך הדיון התברר כי התיק לא נמצא, אך הסיבה לדחיית תביעתה של התובעת היתה שונה מהאמור במכתב הדחיה ובכתב ההגנה. למעשה, החליט הנתבע לדחות את תביעתה של התובעת מחמת טענתו שלא היו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין המקום בו טענה כי עבדה, אלא שמאן דהוא העובד אצל הנתבע, שלח לתובעת מכתב דחיה הנוקט עילת דחיה אחרת, מאחר שזה המכתב היחיד הנוגע לדמי לידה המצוי במחשבו של הנתבע, ואם רוצים לציין סיבה שונה לדחיית תביעה לדמי לידה - יש להוציא מכתב בכתב יד. (ראו דברי ב"כ הנתבע בעמ' 2לפרוטוקול). למותר לציין שהנתבע נהג שלא כראוי. מן הדין היה שאם הנתבע החליט לדחות את תביעת התובעת מחמת טענתו על העדר יחסי עובד-מעביד בינה לבין מי שנטען שהיה מעבידה - שהנתבע יפרש את עמדתו זו במכתב הדחיה, כדי שהתובעת תדע מה בדיוק הביא את הנתבע לדחות את תביעתה ותדע כיצד לטעון בפני בית הדין את טענותיה, כאשר היא מגישה תובענה כנגד דחיית תביעתה. אנו מקווים כי בתקופה שחלפה מאז הוצאתו של מכתב הדחיה, ידע הנתבע לעדכן את המחשב שלו, ולכלול בו גם עילות תביעה אחרות, כדי שעובדי הנתבע יצליחו להוציא מכתבי דחיה מפורטים ומדוייקים, גם אם אין הם חרוצים דיים כדי לכתוב בכתב יד. מכל מקום, כתב ההגנה תוקן והדיון נסב סביב השאלה האמיתית שהיתה שנויה במחלוקת בין הצדדים - שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין בית העסק בו עבדה, שהוא בבעלות בני משפחתה. אלה עובדות המקרה: .5 התובעת מתגוררת עם בן-זוגה (מר אבי שקיר, שייקרא להלן: "אבי"), במושב דלתון. באותו מושב מתגוררים גם בני משפחתו של אבי, אביו (מר בנימין שקיר, שייקרא להלן: "בנימין"), ואחיו. .6 בשנת 1953, הקים בנימין עסק של הסעות. העסק הלך והתפתח, התווספו לו משאיות, ובמקביל, החלו חמשת בניו של בנימין (לרבות אבי), כשבגרו, לעבוד עמו כשותפים בעסק. בחלק מהתקופה (לפחות בשנים 1994ו-1995) כלל העסק גם מכולת במושב דלתון. היום כולל העסק 7משאיות ומעסיק כ- 10עובדים (כולל בניו של בנימין). .7 המשאיות של העסק עוסקות, חלקן בעבודות המצריכות משאיות עם מנוף באזור אשקלון, וחלקן האחר - בהסעת מצרכים חקלאיים - כגון תערובות להאכלת עופות אל לולים במושבי האזור. .8 כאשר לקוח של העסק מעוניין שיבצעו עבורו הובלה, הוא מתקשר לבית העסק, מזמין הובלת מוצר (דוגמת תערובת) למועד מסויים, ועל העסק לדאוג לספק לו את המוצר המוזמן מהמקום בו הוא מצוי (כגון "אסם הגליל" או "מילובר") במועד הרצוי. הנהג מקבל חשבונית או מסמך אחר לשם חיובו של הלקוח, ועליו להחזיר לבית העסק, לאחר ביצוע ההובלה, שיק בסכום בו חוייב. .9 בעבר, היתה עבודת הניירת לרבות התיאום בין הנהגים לבין הלקוחות ולבין המקום ממנו מובילים את המצרכים, מבוצעת על ידי בנימין. אולם, בנימין היה עסוק גם בדברים אחרים; הוא היה בקשר עם מנהל החשבונות של העסק, הנמצא מחוץ למושב וכן היה אחראי על הקשר עם הבנקים, בצפת. בנוסף לכך, ביום 1/5/94, החל בנימין לעבוד גם במקום אחר - בבית קירור השייך למושבי האזור ונקלע לקשיים, אליו נקרא בנימין לשקם אותו, בהיותו מקובל כאחד מנכבדי האזור. לפיכך, התעורר הצורך בעובד נוסף שיבצע את עבודת התיאום בין הנהגים, הלקוחות וספקי המוצרים, וכן לביצוע שאר עבודות הניירת במשרדי העסק. .10לצורך כך, החלה התובעת לעבוד בעסק. המועד המדוייק של תחילת עבודתה של התובעת לא הוברר. עם תחילת עבודתה, עבדה התובעת במקביל לבנימין, כנראה לצורך לימוד המטלות הכרוכות בעבודתה, ובהמשך - קיבלה על עצמה יותר ויותר משימות עד אשר ניהלה למעשה את כל העבודה המשרדית של העסק; התיאום בין הנהגים, הלקוחות והספקים, עריכת החשבוניות, בדיקת התאמת השיקים לחשבוניות, בדיקת דפי החשבון מן הבנקים וכיו"ב, למעט הקשר עם מנהל החשבונות וחלק מהיציאה לבנקים שהמשיכו להתבצע על ידי בנימין. בד בבד - הפחית בנימין את פעילותו בעסק והקדיש זמן רב יותר לעבודתו בבית הקירור. .11המועד הראשון שבו נרשמה התובעת כעובדת בבית העסק, היה יום .1/8/94 החל ממועד זה גם שולמה לתובעת משכורת, שנקבעה על ידי בנימין, והוצאו לה תלושי משכורת. משכורתה של התובעת שולמה במזומן, לאחר שנוכתה ממנה עלות המצרכים שהתובעת נטלה לעצמה מן המכולת שהיתה שייכת לבית העסק. לעתים, נאלצה התובעת לבצע עבודה גם בשעות הערב והלילה, אך היא לא קיבלה על כך גמול שעות נוספות. שכרה של התובעת עודכן בהתאם לתוספות היוקר, והיא קיבלה גם דמי הבראה, אם כי לא היתה מודעת לכך. .12התובעת ביצעה את עבודתה, בשעות הבוקר, במשרד המצוי בביתו של בנימין, שם יש מכשיר קשר שבאמצעותו היתה בקשר עם נהגי המשאיות. בשעות אחה"צ עבדה התובעת עבור העסק בביתה, ואם התעוררה בעיה שהצריכה יצירת קשר במכשיר הקשר נעשה הקשר על ידי בנימין, שבדרך כלל היה בביתו אחה"צ. .13התובעת ילדה, כאמור לעיל, ביום 10/9/95ויצאה לחופשת לידה. .14במהלך חופשת הלידה לא הסכים בנימין לקחת עובד חיצוני, שלא מהמשפחה, במקומה של התובעת. עבודתה של התובעת בוצעה בחלקה על ידי בנימין שניסה להקדיש יותר זמן לעסק, בחלקה על ידי אשתו של בנימין, אך ככל הנראה היא לא הצליחה לסייע הרבה (לדברי בנימין: "היא לא מהדור החדש"), וכן היתה פקידה בשם אושרת, מאשקלון, שהתנדבה לסייע בהתקשרות טלפונית. מכל מקום - העסק לא התנהל כראוי במהלך חופשת הלידה של התובעת. .15לאחר סיום חופשת הלידה שבה התובעת לעבודתה הרגילה. אך השתנו מספר דברים: א. העסק רכש מערכת "מירס" הכוללת מכשירי קשר ופלאפונים. לכן ההתקשרות עם הנהגים קלה יותר; ברוב המקרים אין צורך במכשיר הקשר כי ניתן להתקשר עם הנהגים בפלאפונים. רק כאשר אחד מהם "לא זמין", יש צורך להשתמש במכשיר הקשר. לפיכך, התובעת מבצעת כעת את כל עבודתה מביתה ולא מביתו של בנימין. ב. העסק כבר אינו כולל מכולת, כך שהתשלום של השכר לתובעת נעשה בלא ניכוי בגין קניית המצרכים. .16עד כאן, קביעת עובדות המקרה, שנעשתה בהסתמך על עדותם של כל העדים ועל המסמכים שהוגשו. אמנם, היו מספר סתירות בין עדותה של התובעת לעדותו של בנימין, כנטען בסיכומי ב"כ הנתבע, אך הם לא היו בעניינים מהותיים, ונראה היה (לפחות בענין שעות העבודה אחה"צ) שחלק מעדותו של בנימין נעשתה מתוך להיטות לסייע לתובעת. עם זאת, אין בכך כדי להפחית ממהימנותם של התובעת ושל אבי. הקפדה יתרה בבדיקת התביעה .11הלכה פסוקה היא כי שומה על בית הדין לעבודה לבחון בקפידה יתרה טענה של קיום יחסי עובד-מעביד בין קרובי משפחה ואף בין אדם לבין תאגיד שבשליטת קרוב משפחתו (ראו למשל: דב"ע לג/108- 0המוסד לביטוח לאומי - כץ, פד"ע ה 31; דב"ע לג/159- 0מרקו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 134; דב"ע מח/141- 0גלנדאור - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 98, דב"ע נא/6- 0שוורץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 202וכן דב"ע נג/78- 0פייגלשטוק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 283ועוד). .12בין הקריטריונים שאותם יש לבחון כאשר בוחנים את מהות היחסים, נמצא ענין של סדירות העבודה, תשלום שכר ריאלי, ועניינים אחרים שיש בין עובד למעביד. .13אנו סבורים שלמרות קירבת המשפחה בין התובעת לבין השותפים בשותפות, הוכח כי התובעת אכן היתה עובדת בבית העסק של השותפות. שכרה של התובעת בהתחשב בתפקידה, אינו בלתי ריאלי. התובעת התייצבה לעבודה באופן סדיר, וביצעה מטלות שהיו נחוצות לעסק. התובעת ידעה להעיד יפה על מהותו של בית העסק ועל תפקידיה, וברור שהיא מכירה את העסק היכרות מבפנים, ולא כמי שמוציאים לה תלושי שכר פיקטיוויים. התובעת קיבלה תוספות יוקר ודמי הבראה, ובהתחשב במהות תפקידה, אין זה בלתי סביר שלא שולם לה גמול שעות נוספות. העובדה שבמהלך חופשת הלידה של התובעת לא התקבל לעבודה עובד אחד במקומה, לא נבעה מהעדר צורך בעבודתה (כפי שנטען בסיכומי הנתבע) אלא נבעה מסירובו של בנימין לקבל לעבודה אדם שאינו מן המשפחה. אולם, מכל העובדות שנקבעו לעיל מתברר כי העסק היה זקוק לעובד שיבצע את עבודתה של התובעת, בין אם הוא מהמשפחה ובין אם לאו, והתובעת סייעה רבות לעסק בכך שביצעה את עבודתה. .14מסקנתנו איפוא היא שלמרות שעלינו להקפיד בבחינת טענתה של התובעת שהיתה (ועודנה) עובדת בבית העסק, אנו סבורים שהתובעת הוכיחה כי אכן היו יחסי עובד-מעביד בינה לבין השותפות. .15יתרה מכך, אף אם התובעת לא היתה מוכיחה קיומם של יחסי עובד-מעביד כאמור, עדיין היה צריך לראותה כעובדת, וזאת לאור ההגדרה המרחיבה שבסעיף 1לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- .1995כל התנאים האמורים בהגדרה זו התקיימו בתובעת; העסק הוא "מפעל", התובעת עבדה באופן סדיר, ואילולי עשתה היא את עבודתה, היתה השותפות נזקקת לעובד אחר שיבצע את העבודה (וזאת, אף שכאמור לעיל בתקופת חופשת הלידה לא נשכר עובד אחר, אך ברור כי אילו התובעת לא היתה עובדת מלכתחילה או אילו לא היתה צפויה לחזור לעבודה לאחר חופשת הלידה - לא היה העסק מחזיק מעמד בלי לשכור עובד אחר תחתיה). לסיכום .16לאור האמור לעיל, התובעת הוכיחה את קיומם של יחסי עובד-מעביד בינה לבין העסק, יחסים החורגים מעזרה משפחתית, וכיון שכך היא זכאית לתשלום דמי לידה. .17אשר על כן, אנו מקבלים את התביעה ומחייבים את הנתבע לשלם לתובעת דמי לידה בגין לידת בתה ביום 10/9/95, על פי השכר ששולם לה על ידי השותפות, כמפורט בטופס התביעה ת/.16 .18על הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט בסך -. 600ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/10/97, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/10/97ועד התשלום בפועל. בסכום ההוצאות הבאנו בחשבון גם את מורת הרוח שיש לחוש כלפי הנתבע, הן על אופן ניסוחו של מכתב הדחיה, הן על סיבת ניסוחו כך והן על השהיית הדיון בשל איבוד התיק המתייחס לתובעת. .19כל צד זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.כתב הגנהמסמכיםביטוח לאומי