דוגמא להחלטה בנושא ביטול עיקולים לפני אזהרה: בפני, מחד, בקשתם של המבקשים לביטול העיקולים שהוטלו על זכויותיהם ונכסיהם בטרם אזהרה, על ידי כב' רשמת ההוצאה לפועל א' מירב, בתיק שנפתח כבקשה לביצוע שטר, לבקשת המשיבה, בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב שמספרו 0177711125, ומאידך, בקשת המשיבה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 24/9/2012, במסגרתה הוריתי על ביטול העיקול אצל אחד המחזיקים (חברת "תנובה") וזאת כנגד הפקדת הסך של 50,000 ₪ בקופת בית המשפט. לעניין אופן הדיון בבקשה והדינים החלים עליו, יפים הדברים הבאים מתוך החלטתו של כב' הש' רובינשטיין ברע"א 7815/09 אופיר יונתן דוד נ' אקסלנס נשואה שרותי בורסה בע"מ (פורסם בפדאו"ר): "למקרה שלפנינו, שעניינו בקשה לביטול סעד שניתן טרם הגשת התנגדות, לא הותאם, ככל הנראה, הליך פרוצדורלי מפורש בחוק או בתקנות. הסעד ניתן מתחילה בהתאם לחוק ההוצאה לפועל, אולם הבקשה לביטולו הוגשה לפני ערכאה הנשלטת על-ידי תקנות סדר הדין האזרחי. בסופו של יום, כך דומה, על בקשה זו להידון בכפוף לתקנות סדר הדין האזרחי ובהתאם להוראות המצויות בהן, כדי להחיל על הנתבע את מכלול ההגנות שמקנות לו התקנות.". (ההדגשה שלי - י.ב.). כאמור בתקנות 362 ו- 374 לתקנות סדר הדין האזרחי הרי שמספר תחנות בדיקה נורמטיביות ניצבות בדרכם של צווי העיקול: קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה. קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק הדין. מאזן הנוחות בין הצדדים או הנזק אשר ייגרם למבקש צווי העיקול לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתנו הצווים. שאלת תום ליבו של מגיש הבקשה למתן צווי עיקול זמני. השאלה האם מתן צווי העיקול צודק וראוי בנסיבות העניין. שאלת מידתיות הפגיעה של צווי העיקול - כלומר, שהפגיעה אינה במידה העולה על הנדרש. למרות ששיקולים אלה נזכרים באופן נפרד בתקנות, הרי שאין ספק כי הם חופפים במידת מה זה את זה ומשפיעים זה על זה - לדוג': פשיטא כי השאלה האם ראוי וצודק ליתן את הצו תושפע מתום ליבו (או חוסר תום ליבו) של מבקש הצו וכי מאזן הנוחות (או מאזן הנזקים) בין הצדדים משפיע על שאלת מידתיותה של הפגיעה. שאלת קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, ושמעתי את חקירות המצהירים מטעמם בפני וסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי הוכחה, בשלב זה, תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת התביעה. יש לזכור כי ההלכה היא שבשלב דיוני זה, "די בכך שהוכח שהתביעה אינה טורדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה, אין צורך לפסוק באופן סופי בדבר צדקתו של מי מבעלי הדין." (מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 522 - ההדגשה שלי - י.ב.). עוד נקבע כי: "דונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות.... שיקול הדעת המופעל בדיון בבקשה לסעד זמני נועד רק לצורך קביעתה לכאורה של זכות ולא לצורך הכרעה סופית ומוחלטת בפלוגתה".(שם, שם - ההדגשה שלי - י.ב.). בענייננו, התביעה נסמכת על שיק שמשכה המבקשת מס' 1 על חשבונה בבנק אוצר החייל, לזכות המשיבה, על הסך של 210,722 ₪. מלבד העובדה כי לזכות המשיבה עומדת חזקת התמורה הקבועה בסע' 29(א) לפקודת השטרות, הרי שבחקירתו של המבקש מס' 2 התברר שגירסתו, לפיה יתרת חובה של המבקשת מס' 1 למשיבה עומדת על הסך של כ- 72,000 ₪ בלבד, מבוססת על קריאה מוטעית של כרטסת הנהלת החשבונות של המבקשת עצמה, הכוללת תנועת זכות שלא נפרעה בפועל על הסך של למעלה מ- 215,000 ₪ (ראה פרוטוקול הדיון מיום 15/10/2012, עמ' 26 שורות 10-14 ועמ' 23 שורות 1-8). למעלה מן הצריך אציין כי שאר טענות המבקשים, בשלב זה, נראות לכאורה כלא יותר מ"משאלות לב" לגבי אי התאמות אפשריות בכרטסת או אי-קבלת סחורה, ללא פירוט מינימלי מתבקש (ולו לגבי חשבונית אחת המצויינת בכרטסת המבקשת עצמה). קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק הדין לטעמי הוכח, במידה הנדרשת בשלב זה, דבר קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק הדין, לכשיינתן. ראשית, המבקש מס' 2 העיד בפני כי בכוונתו להעביר את הפעילות העסקית של המבקשת מס' 1 לחברה אחרת, שהקים לאחרונה (ראה עמ' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 15/10/2012, עמ' 21, שורות 6-8). שנית, המבקש מס' 2 הודה, כי המבקשת אינה יכולה "לשלוף סכום כזה (הכוונה לסכום השיק הנתבע - י.ב.)", כלשונו, ועליה לשלמו בתשלומים. זאת, בצירוף אישור משרד רואי החשבון עובד-מטלון, שהציגו המבקשים, מובילים למסקנה כי קיימת הכבדה אפשרית על ביצועו של פסק הדין. לעניין זה יש לזכור כי "אשר לתנאי, המופיע בתקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בדבר קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין: מקבל אני את טענת המבקשת לפיה גובה סכום התביעה עשוי, בנסיבות המתאימות, להוות אינדיקציה לכך שאי מתן צו עיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין, אך זאת כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען." (רע"א 903/06 דלק-חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' גסטון אטיאס (עטיה), פורסם בפדאו"ר - ההדגשה שלי - י.ב.). מאזן הנוחות בין הצדדים או הנזק אשר ייגרם למבקש צווי העיקול לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתנו הצווים לעניין מאזן הנוחות טענה ב"כ המשיבה בסיכומיה כי המשיבה תיוותר בפני שוקת שבורה אם העיקולים יבוטלו, שכן, כפי שנלמד מן הדיון, בכוונת המבקשים להעביר את הפעילות לחברה אחרת ואף מצבה הכלכלי של המבקשת מס' 1 כשלעצמו אינו שפיר. מאידך, טען ב"כ המבקשים כי העיקולים בבנקים גורמים למבקשים לנזק ממשי, ושממילא לא תפסו דבר, וכן, לעניין העיקול בחברת "תנובה" כבר נטען על ידי ב"כ המבקשים, כי הוא עלול להביא לקריסתה הכלכלית של המבקשת מס' 1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה הבאות: א. בעניין העיקולים על מוסדות פיננסיים ובנקאיים, הרי שלאור תשובת ב"כ המשיבה לשאלתי בדיון ולפיה רק בבנק אוצר החייל נתפסו כספים, הרי שנזקם של שאר העיקולים עולה על תועלתם ואין להותירם על כנם ללא תוחלת. ב. בעניין העיקול על חברת "תנובה" ובנק אוצר החייל, נראה כי נזקיה של המשיבה בגין ביטול עיקולים אלה יעלה על נזקיהם של המבקשים, שכן, בניגוד לנטען על ידי ב"כ המבקשים בסיכומיו, בדבר העובדה שהמבקשת מס' 1 מפיקה לכאורה הכנסה קבועה מהפעלת משק החלב ומכירת החלב לתנובה, הרי שהכנסה זו מצוייה בסכנה לאור הכוונה להעביר את הפעילות לחברה החדשה, כפי שהודה המבקש מס' 2 בעצמו. אם תתממש אפשרות זו, עלולה המשיבה להיוותר בפני שוקת שבורה. שאלת תום ליבו של מגיש הבקשה למתן צווי עיקול זמני ב"כ המבקשים טען בסיכומיו כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב עת הציגה לפרעון שיקים שמשכה המבקשת מס' 1 על חשבונה, בסכום העולה מספר מונים על סכום החוב הנטען על ידה, ובהם שיק פיקדון על הסך של 600,000 ₪. עד טען ב"כ המבקשים כי המשיבה לא הציגה תמונה מלאה בפני רשמת ההוצאה לפועל וכך, למשל, לא הציגה את מכתבו למשיבה מיום 29/8/2012, בו ביקש להימנע מהצגת שיק הפיקדון האמור לפרעון. התלבטתי לא מעט בעניין טיעון זה. מחד, ההלכה היא כי "מוטלת על המבקש חובה לגלות את כל העובדות העשויות להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט. הפונה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשתו. במקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוונטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, מתוך ראיית האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט". (מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 525 - ההדגשה שלי - י.ב.). כמו כן נקבע לא אחת כי "בדונו סעד זמני מכהן בית המשפט כבית משפט של יושר. עליו לבדוק אם קיימים שיקולים שלא להיעתר לתובע, דהיינו, אם בא התובע לבית המשפט ביושר ובניקיון כפיים, או שמא מעלים הוא עובדות חשובות מידיעתו של בית המשפט". (מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 524 - ההדגשה שלי - י.ב.). ניכר היה מעדויותיהם של נציג המשיבה (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 15/10/2012 שורות 1-15, ועמ' 17, שורות 1-10) כי הצגת השיקים לפרעון, בסכום העולה באופן ניכר על סכום החוב הנטען, נעשתה ב"עידנא דריתחא", כאשר נוכחו לדעת שהמבקשים מפגינים זלזול מוחלט בחובם למשיבה. ברם, הדבר אינו מצדיק אי-הבאת נתון זה בפני רשמת ההוצאה לפועל במסגרת הבקשה להטלת העיקולים. היה על המשיבה להבהיר כי פעלה כך, למרות שהחוב הנטען הינו נמוך, ולהסביר את ההגיון בדרך פעולתה (גם משאלות ב"כ המשיבה עצמה עולה כי לא היה הגיון של ממש שכן רק "בדרך נס", כלשונה, היה נפרע השיק על הסך 600,000 ₪). נשאלת השאלה האם בשל אי-גילוי זה יש להורות על ביטול העיקולים כולם. דומני, כי באיזון בין זכויות הצדדים ולאחר ששמעתי מפי המבקש מס' 2 בעצמו על כוונה להעביר את הפעילות העסקית לחברה אחרת, הרי שיש למצוא דרך אחרת לבטא את "מחיר" אי-הגילוי - ולכך אתייחס בהמשך. המבקשים אינם יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם כאשר הם פועלים, לכאורה, או מתכננים לפעול, להותיר את המשיבה בפני שוקת שבורה בכל הנוגע לגביית החוב הנטען. שאלת מידתיות הפגיעה והאם מתן הצווים ראוי וצודק בענייננו, מידתיות הפגיעה נגזרת מן החלופות המוצעות על ידי המבקשים, חלף הפגיעה האפשרית כתוצאה מהותרת העיקולים על כנם. המבקשים לא הציעו חלופה ממשית לעיקולים אשר הוטלו, אלא לכל היותר ביקשו "להמירם לאלתר" (מבלי לציין באילו נכסים או כספים - ראה סע' 5 לבקשה מס' 4 שהוגשה ביום 23/9/2012). דומה כי בכלל הנסיבות, בהעדר הצעה קונקרטית להמרת העיקולים, ובהתחשב במהותו של החשש להכבדה ומאזן הנוחות, ניתן לומר כי הותרת חלק מן העיקולים על כנם תהא מידתית ומוצדקת. ברם, לאור הלכת אופיר נ' אקסלנס הנזכרת בפתח החלטתי זו, ככל שיוותרו עיקולים על כנם הרי שיש להתנות את המשך קיומם בהפקדת ערבויות מצד המשיבה, וזאת לאור הדרישה לכך בתקנות סדר הדין האזרחי (שהרי ערבויות אלה הן חלק מ"מכלול ההגנות" שהדין מעניק למבקשים בערכאה זו). בשלהי הדברים אציין כי איני מקבל את טענת ב"כ המבקשים כי איני רשאי לעיין מחדש בהחלטתי בדבר ביטול העיקולים הזמניים בקבוצת "תנובה" כנגד הפקדת ערובה על סך 50,000 ש"ח, שכן המדובר בהחלטת ביניים שניתן לעיין בה בכל עת, ובוודאי כאשר ניתנה על פי צד אחד וכאשר הבקשה לביטול העיקולים היא ממילא, על פי ההלכה, בבחינת "דיון דה-נובו" בבקשה המקורית להטלתם. סוף דבר - צווי העיקול שהוטלו על זכויות המבקשים בכל המוסדות הפיננסים והבנקאיים (למעט "בנק אוצר החייל") - מבוטלים. צווי העיקול שהוטלו על זכויות המבקשים בקבוצת "תנובה" יושבו על כנם בתוך 5 ימים מהיום, עד לסך של 100,000 ₪ (בהתחשב בסכומים שנתפסו בבנק אוצר החייל וסכומים שהופקדו בקופת בית המשפט) וזאת אלא אם יפקידו המבקשים סכום נוסף זה בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית, בתוך 5 ימים מהיום, או מחצית מסכום זה במזומן או בערבות בנקאית ומחצית נוספת בערבות צד ג' של אדם שאינו בן משפחתם ואף אינו מנהל במבקשת מס' 1 או בעל מניות בה או בעל עניין או עובד שכיר, להנחת דעתה של המזכירה הראשית. המשך קיומם של צווי העיקול הזמניים, או הטלתם מחדש בקבוצת "תנובה" מותנה בכך שהמשיבה תפקיד את הערבויות הבאות, בתוך 3 ימים מהיום: ערבות צד ג' על סכום של 50,000₪, לטובת המבקשים (בכפוף להחלטת בית המשפט) וללא הגבלה בזמן. לערבות יצורפו תלושי שכר של הערב לשלושת החודשים האחרונים, העתק תעודת הזהות שלו, וציון הקשר שבינו לבין המשיבה. צד ג' לא יהא מנהל בו או בעל מניות או בעל עניין או עובד שכיר באותו תאגיד. ניתן להמיר ערבות זו בערובה (היינו - ערבות בנקאית או מזומן). בנוסף לכך, מותנים תחילת או המשך תקפם של הצווים בהפקדת ערבון (בערבות בנקאית או במזומן) בגובה 20,000 ₪, לטובת המבקשים (בכפוף להחלטת בית המשפט בהליך העיקרי) וללא הגבלה בזמן. הערבויות תישאנה את התנאים הנדרשים על פי תקנות סדר הדין האזרחי, וכן תוצמדנה למדד המחירים לצרכן, ללא הגבלה בזמן. בנסיבות העניין, לאור מה שקבעתי בעניין חובת הגילוי של המשיבה, הרי שלמרות התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.עיקול