סירוב לקיים ועדת שליש לאסיר

דוגמא לפסק דין בנושא סירוב לקיים ועדת שליש לאסיר: כב' סגן הנשיא א' אברהם העובדות 1. העותר עושה מאסר בן 16 שנה ושלושה חדשים. ועדת השחרורים מאנה לדון בבקשתו להשתחרר על תנאי, אף שחלפו שני שלישים ממאסרו, כיוון שעתה הוא עושה מאסר חלף קנס. מכאן עתירתו. זוהי תמציתן של העובדות, ומכאן לפירוט מה, שנצטרך לו בהמשך: 2. ביום 8.7.2002 נגזר דינו של העותר, והושתו עליו, בין היתר, 16 שנות מאסר בפועל, שנמנו מיום מעצרו, משמע11.10.1999. נוסף על כך הוטל עליו קנס בסך 400,000 ₪, או שלוש שנות מאסר תחתיו. ביום 29.10.2002 נגזרו על העותר, בעניין אחר, שלושה חדשי מאסר, במצטבר ל-16 השנים שנגזרו עליו קודם לכן. סך כל תקופת מאסרו עומדת, אפוא, על 16 שנים ו-3 חדשים. 3. ביום 17.6.2009 השלים העותר נשיאת שני שלישים של מאסרו, עם "ניכוי מינהלי". ימים אחדים קודם לכן, ביום 31.5.2009, התייצב העותר בפני ועדת השחרורים, וביקש לדחות את הדיון בשחרורו על תנאי. בקשתו נענתה. 4. כחצי שנה לאחר מכן, כיוון שהקנס בן 400,000 ₪ שנגזר בשעתו לא שולם, יצא נגדו צו מאסר. הוא פנה למשיבה וביקש לבטל את הצו ולדחות את תשלום הקנס. המשיבה הסכימה לבקשתו בתנאי שלא יפנה לועדת השחרורים, אלא לאחר שישלם את הקנס, או ישא מאסר תחתיו. העותר הסכים לכך, וחתם על תצהיר ובו ההתחייבות האמורה. 5. חרף הארכה שניתנה לו לא שילם העותר את הקנס. על כן הוצא, ביום 12.12.2011, צו מאסר חדש. העותר שב וביקש לדחות את הפעלת המאסר חלף הקנס עד לחודש פברואר 2012 ובקשתו נענתה. אלא שגם בחודש פברואר 2012 לא שולם הקנס, ולכן יצא ביום 7.2.2012 "צו מאסר עקב אי תשלום קנס". טענות העותר 6. על בסיס השתלשלות העניינים שתוארה מעלה, כשנוסף לה הרישום אצל שב"ס (המעיד לכאורה כי העותר נשא במאסר חלף קנס), מבקש העותר לשכנע, כי את המאסר חלף הקנס הוא נשא זה מכבר, ולאחר שנשא אותו - הספיק גם לשאת בשני שלישים מהמאסר הפלילי, ולכן היה על ועדת השחרורים לדון בבקשתו להשתחרר על תנאי. את חשבונו הוא עורך בלא להתחשב בכל שארע מאז ביקש את דחיית הדיון בעניינו ועד להפעלת פקודת המאסר בחודש פברואר 2012. לשיטתו - שני שלישים ממאסרו נסתיימו בשנת 2009. לכך יש להוסיף שלוש שנות מאסר חלף קנס, וכך אנו מגיעים עד הלום, משמע 2012. על כן שומה היה על ועדת השחרורים לדון בשחרורו, כך העותר. 7. לפי שיטתו זו מתעלם, כאמור, העותר מן האירועים שארעו עד כי יצא צו המאסר. הוא טוען, כי הצו אינו כי אם פעולה טכנית. לגישתו חלה הוראת החוק, לפיה אם לא קבע בית המשפט מתי ישולם הקנס, מועד התשלום הוא מיידי. ואם אין הוא משולם, משמע במעמד השמעת גזר הדין, אזי על העותר לשאת בעונש מאסר תחתיו. וכיוון שהחוק מורה, כי מאסר חלף קנס ייעשה לפני מאסר פלילי, הרי שאת המאסר חלף הקנס יש למנות ממועד השמעת גזר הדין, ולא מיום שיצא הצו לביצוע המאסר, שכאמור איננו כי אם פעולה טכנית לגישתו. 8. אשר לבקשותיו לדחות את הדיון בעניינו אצל ועדת השחרורים, וחתימתו על התחייבות שלא להתייצב בפני ועדת השחרורים בטרם ישלם את הקנס או יישא במאסר תחתיו, הוא מתרץ בכך שאין הוא יודע משפט, והייעוץ שקיבל בשעתו (מבא כוחו הקודם) "לא היה מזהיר" כלשונו. החשוב הוא, לשיטתו, הדין המהותי, והוא שצריך שיכריע בשאלה, אם זכאי הוא עתה ששחרורו יידון בפני ועדת השחרורים אם לאו. טענות המשיבה 9. לשיטת המשיבה, עד ליום בו יצא צו המאסר עקב אי תשלום הקנס, משמע פברואר 2012, נשא העותר מאסר פלילי, ומאותו יום הופסק המאסר הפלילי, והעותר החל נושא מאסר חלף קנס למשך שלוש שנים, כמצוות סעיף 46 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "חוק העונשין"). שחרור מוקדם על תנאי איננו אפשרי עתה, באשר עניין לנו במאסר חלף קנס, שכן חוק שחרור על תנאי, התשס"א-2001 (להלן - "חוק שחרור על תנאי ממאסר") הוציא מהגדרת " מאסר", מאסר בשל אי תשלום קנס. על כן אין העותר זכאי היום לקיום דיון בשחרורו המוקדם, עד כי ישלים את נשיאת שלוש שנות המאסר שהושתו עליו חלף הקנס, כפי שהתחייב בכתב. דיון 10. בטרם אכנס לעוביה של קורה אציין, כי הסתמכותו של העותר על רישומי שב"ס אינה ממין העניין. לא רישומי שב"ס הם הנותנים, כי אם גזרי הדין של בתי המשפט המחוזי והשלום, והדין החל על האופן שבו יש למנות את מניין ימי המאסר, ובתוך כך תחילת נשיאת המאסר עקב אי תשלום קנס. 11. ועוד הערה בטרם דיון עניינה בהתנהגותו של העותר מיום שהשלים לשאת שני שלישים ממאסרו, כאשר ביקש דחיה בדיון אצל ועדת השחרורים, ואף התחייב בתצהיר, כי לא יפנה לועדה אלא לאחר שישלם את הקנס, או ישא מאסר תחתיו. ובכן בעניין זה מקובלת עליי עמדת הסניגור הנכבד, כי אם טעה בשעתו העותר טעות שבדין, גם אם היה מלווה בידי עורך דין, טעותו לא תעמוד לו לרועץ עתה, גם אם התחייב שלא לפנות לועדה, כשהוא עושה כן בתצהיר. החשוב לענייננו הוא כיצד מורה הדין למנות את ימי המאסר. 12. אחר הערות אלו אנו באים לשאלה בה יש להכריע, משמע ממתי מתחיל מניין ימי המאסר עקב אי תשלום קנס, האם מן היום בו ציווה בית המשפט בגזר הדין כי על הנאשם לשלם קנס, כטענת העותר, או מיום שיצא צו המאסר, כטענת המשיבה. במאמר מוסגר אציין, כי כאשר בית המשפט איננו קובע מועד לתשלום הקנס, מועד התשלום הוא מיידי (ס' 66 לחוק העונשין), ואם כך, הרי שלפי עמדת העותר - נשיאת המאסר חלף הקנס היא, כאמור, ביום מתן גזר הדין. 13. לכאורה, אם גוזר בית המשפט על נאשם קנס, ובנוסף מאסר למקרה שלא ישולם הקנס, אין צורך בפעולה שיפוטית נוספת על מנת "להפעיל" את עונש המאסר, שהרי זה כבר נקבע בגזר הדין. בחוק החרות לא מצינו הוראה, המחייבת קיומה של פעולה שיפוטית נוספת בטרם ייאסר הנאשם, לאחר שבא מועד תשלום הקנס. ואם כאלה הם פני הדברים, כי אז די, לכאורה, בהוראת בית המשפט בגזר הדין, כי אם לא ישולם הקנס ישא הנאשם מאסר. אילו זו היתה המסקנה, כי אז המועד לתחילת נשיאת המאסר חלף קנס היתה במועד שנקבע לתשלום (או מועד גזר הדין, אם לא נקבע מועד). 14. אלא שתוצאה זו אינה סבירה. ראשית אציין, כי אף שעניין לנו בחיוב כספי המוטל במשפט פלילי, לאחר שנתקיים הליך הוגן בו היה בידי הנאשם להתגונן כדבעי, השמתו במאסר בשל אי תשלום קנס, בטרם יתקיים הליך שיפוטי נוסף לשם ביצוע המאסר חלף הקנס, עשויה לפגוע באפשרויות העומדות בפניו לעשות לתשלום החוב, ובתוך כך לבקש ביטול של תוספת פיגורים לקנס, פריסת התשלום הקנס לשיעורין או דחייתו, הכל לפי שנותן בידו המחוקק לעשות, כגון בסעיף 66 לחוק העונשין (דחיית תשלום הקנס), סעיף 69 לחוק העונשין (ביטול תוספת פיגורים), וחוק המרכז לגביית קנסות (פריסה התשלום לשיעורין). 15. נוסף על פגיעה זו בזכותו של הנאשם לפעול להסדרת הקנס בטרם ייאסר, ניתן לראות מצבים ממצבים שונים, בהם הפעלה "אוטומטית" של המאסר חלף הקנס תביא לתוצאה קשה לנאשם. הבה וניטול מקרה, בו גזר בית המשפט על הנאשם מאסר בפועל, ובנוסף השית עליו קנס, ומאסר שישא בו אם לא ישולם הקנס, אך לא קבע את מועד תשלומו של הקנס (זהו למעשה המקרה שלפנינו). במקרה שכזה - המועד לתשלום הקנס הוא מיידי, משמע במועד גזר הדין (ס' 66 לחוק העונשין). הפעלה אוטומטית של עונש המאסר, לפי שיטתו של העותר, משמעה שבתחילה נושא הנאשם עונש מאסר במקום הקנס שלא שולם. בתוצאה זו לא ירצה נאשם כלשהו, ודאי כאשר הוא מגיע לפאתיה של ועדת השחרורים. הוא ירצה להתייצב בפני ועדת השחרורים בתום שני שלישים מתקופת המאסר בה נשא, ושאיננה כוללת את המאסר חלף הקנס. ואמנם, מעשה יום ביומו הוא, שאסירים מתייצבים בפני ועדת שחרורים בחלוף שני שלישים ממאסרם הפלילי, תקופת מאסר שאינה כוללת את המאסר חלף הקנס, והועדה דנה בשחרורם. 16. על החשיבות שבקיומו של הליך שיפוטי ל"הפעלת מאסר" ניתן ללמוד בדברים שיצאו מלפני בית המשפט העליון ברע"פ 837/12 מדינת ישראל נ' גוסקוב, נבו (8.5.2012), שם נותן בית המשפט תוקף להסכמת הצדדים, לפיה - "בהודעת דרישה במכתב רשום שיקבל החייב מן המרכז לגביית קנסות יופיעו מועד גזר הדין, סכום הקנס שלא שולם, וקרן ופיגורים (החוב), ימי המאסר שנגזרו לריצוי חלף הקנס ככל שלא ישולם, ונקיבת תקופת זמן של 15 יום שבמהלכה ניתן להסדיר את החוב, או לפנות לבית המשפט שקבע את הקנס והמאסר לשם השגה בשאלה אם שולם הקנס אם לאו. כן ייאמר במכתב הדרישה, כי בידי החייב לפנות למרכז לגביית קנסות הן לשם בירור וטענה כי החוב שולם על-ידי הצגת אסמכתא, או לשם בקשה לדחיה או פריסה של החוב בהתאם לסעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ו-1996. ניתן לומר את הדברים גם בדף נלוה לטפסים הקיימים (הכוונה מן הסתם בעיקר לטופס "דרישה לתשלום קנס" שבתוספת לחוק המרכז, הכולל ממילא פירוט החוב), עוד בטרם תיקונם הפורמלי. תוקף הסדר זה - בתוך שבועיים מהיום." הסכמה זו הושגה לאחר שבדיון קודם מיום 5.3.2012 קבע בית המשפט העליון: "לאחר עיון ושמיעת הצדדים סברנו כי מחד גיסא יש מקום לאפשר לחייב לא רק לדעת על סכום החוב ואורך המאסר הצפוי חלף החוב, אלא גם לאפשר השגה שיפוטית כנגד הפעלת המאסר. מאידך גיסא אין מקום למסגרת שתסרבל את הדברים ותאפשר לחייבים לחמוק מן התשלום. הצענו למדינה, לעניין תקופת הביניים עד לחשיבה ותיקונים במישור הסטטוטורי ככל שיידרשו, כי בהודעה במכתב רשום שיקבל החייב מן המרכז לגביית קנסות יופיעו אלה: סכום החוב, אורך המאסר הצפוי אם לא ישולם, ותקופה - כגון 15 יום - שבמהלכה ניתן לפנות לבית המשפט שקבע את הקנס והמאסר לשם השגה בשאלה אם שולם הקנס אם לאו; ככל שתוגש השגה יעוכב ביצוע המאסר עד לבירור. באי כוח המדינה ישיבו להצעתנו תוך 10 ימים". 17. הנה כי כן, בית המשפט העליון מניח, כי גם מקום בו נקבע בגזר הדין מאסר עקב אי תשלום קנס, יש מקום לקיומו של הליך שיפוטי נוסף לשם הפעלת המאסר, על מנת שיידע הנאשם כי הוא עומד בפני מאסר אם לא ישלם את הקנס, גם אם מאסר זה הושת בגזר הדין במפורש, יידע מהו סכום הקנס שהוא נדרש לשלם, ובכלל זה תוספת פיגורים, ותינתן לו ארכה בת 15 יום להסדיר את החוב, בטרם יופעל המאסר. וראו עוד, לשם המחשת הדעה הנוהגת בדבר ההכרח בקיומו של הליך שיפוטי נוסף בטרם מאסר, ע"פ (מחוזי מרכז) 357-02-12 שם טוב נ' מדינת ישראל, נבו (2012), שם מונה בית המשפט שלושה שלבים בטרם מאסרו של הנאשם, הראשון - הטלת מאסר חלף קנס; השני - הוצאת צו לביצוע מאסר; והשלישי - ביצוע צו המאסר. 18. אנו מגיעים כדי כך, שהפעלה אוטומטית של המאסר במקום קנס, מייד בהגיע מועד הפרעון אותו קבע בית המשפט (ובמקרה שלא קבע - במועד מתן גזר הדין), מביאה לידי תוצאה בלתי סבירה, העשויה לפגוע, לעיתים באורח קשה, בנאשם דווקא. ואמנם, בפרקטיקה הנוהגת אין אוסרים אדם במועד שנקבע לתשלום הקנס, בטרם נעשית פעולה שיפוטית נוספת, משמע הוצאת "צו מאסר עקב אי תשלום קנס", גם במקרים בהם בית המשפט השית את הקנס באופן מפורש בגזר הדין, וקבע לצידו תקופת מאסר בה ישא הנאשם אם לא ישולם הקנס. בית המשפט העליון מניח אף הוא קיומה של חובה שכזו להליך שיפוטי נוסף בטרם הפעלת עונש המאסר חלף הקנס. 19. היכן ניתן לעגן בהוראות הדין פרקטיקה נוהגת זו, לבד מן התוצאה השלילית שבהפעלה אוטומטית של המאסר חלף הקנס, עליה עמדנו למעלה? ובכן הוראת דין אחת בה נוכל להסתייע היא זו הקבועה בסעיף 129א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - "החסד"פ"), וזו לשונו: (א) לא הוטל מאסר במקום קנס כאמור בסעיף 71 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בעת מתן גזר הדין, רשאי בית המשפט להטילו בצו מיוחד, על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, שהוגשה לאחר שהקנס לא שולם במועדו; ... (ב) לא יינתן צו מאסר לביצוע מאסר במקום קנס, או צו מיוחד כאמור בסעיף קטן (א), אלא בנוכחות הנידון או סניגורו או אם בהזמנה למשפט או לדיון למתן הצו המיוחד צוין כי ניתן להטיל מאסר במקום קנס על נידון שלא יתייצב. (ג) צו מאסר כאמור בסעיף קטן (ב) שניתן שלא בנוכחות הנידון או סניגורו, לא יבוצע בטרם הומצאה לנידון התראה בכתב על כך לפחות 14 ימים מראש; בהתראה תצוין מזכירות בית המשפט שאליה ניתן לפנות לבירורים וכן האפשרות לבקש פריסה או דחיה של תשלום הקנס ופטור מתשלום תוספת פיגורים, בהתאם להוראות סעיפים 66 ו-69 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וסעיפים 5ב ו-5ג לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, לפי הענין; דרכי ההמצאה הקבועות בסעיף 237(ד) לא יחולו על התראה לפי סעיף קטן זה. (ד)   הוטל על נידון מאסר במקום קנס, בצו מיוחד כאמור בסעיף קטן (א), שלא בנוכחות הנידון או סניגורו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הצו האמור, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש בתוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנידון הצו המיוחד, ואולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע; הוראות סעיף 130(ט) יחולו, בשינויים המחויבים, לענין החלטת בית המשפט לפי סעיף קטן זה. 20. הוראת חוק זו הוספה כתיקון מס' 46 לחסד"פ (ס"ח 2035, 22.11.2005), על מנת לאפשר הוצאת צו מאסר במקום קנס גם בלא נוכחותו של הנאשם, וטעמים שונים ניתנו לתיקון (ראו נא הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 26 והוראת שעה), (תיקון מס' 2), התשס"ה-2005, ודברי ההסבר שם, הצעות חוק הממשלה 189, 11.7.2005). יחד עם זאת, ואף שכאמור עיקר עניינו של הסעיף הוא בנוכחותו של נאשם בעת מתן צו מאסר, נוכל להסתייע בו על מנת לדלות את שאנו תרים אחריו. הדברים מכוונים ל ס"ק 129א(ב), המפריד בין שני המצבים הבאים: המצב האחד - בו במסגרת גזר הדין השית בית המשפט מאסר במקום קנס שלא ישולם; והמצב האחר - בו בית המשפט לא כלל מאסר חלף הקנס בגזר הדין. אף שס"ק 129א(ב) איננו מציין את מקור החובה לקיומה של פעולה שיפוטית נוספת בטרם ייאסר הנאשם שלא שילם קנס, הוא מניח כי יש צורך בפעולה שכזו, אותה הוא מכנה "צו מאסר לביצוע מאסר במקום קנס", אם כי הוא מתנה, כי בעת שניתן הצו יש צורך בנוכחותו של הנאשם וגו'. 21. סיכומם של דברים אנו באים לידי כך, שבטרם ייאסר נאשם לאחר שלא שילם קנס במועדו, יש צורך בהוצאת "צו לביצוע מאסר במקום קנס", גם כאשר הקנס הושת בשעתו בידי בית משפט בגזר הדין. פועל יוצא מכך, כל עוד לא הוצא הצו - הרי שאם הנאשם נושא מאסר בעת הגיע מועד הפרעון, המאסר איננו מופסק על מנת לשאת במאסר חלף הקנס, כי אם מעת שניתן צו לביצוע מאסר כאמור. 22. מכאן לענייננו. כאמור, בגזר הדין הושת על העותר קנס בסך 400,000 ₪, ושלוש שנות מאסר אם לא ישולם. בעת שהוטל העונש שהה הנאשם במעצר, שהיה מעתה ואילך למאסר, כאשר בית המשפט מצווה, כי מניין ימי המאסר יתחיל מיום המעצר (קרי ביום 11.10.1999). על מאסר זה נוספו שלושה חדשי מאסר, שהושתו על העותר ביום 29.10.2002 בעניין אחר. 23. ביום 17.6.2009 השלים העותר ריצוי שני שלישים ממאסרו בן 16 השנים ושלושת החדשים. במועד זה היה בידו להתייצב בפני ועדת השחרורים ולבקש כי ישוחרר על תנאי. אלא שהוא ביקש מן הועדה לדחות את הדיון, על מנת להסדיר את תשלום הקנס, ובקשתו נענתה. משחלפה כחצי שנה והקנס לא שולם, הוצא נגד העותר "צו מאסר עקב אי תשלום קנס", אלא שהצו בוטל לבקשת העותר, שביקש לדחות את תשלום הקנס. הסכמת המשיבה לדחייה ניתנה, כפוף לכך שהעותר לא יפנה לועדת השחרורים כל עוד לא ישלם את הקנס או ישא מאסר תחתיו. העותר התחייב לכך, וביצוע המאסר חלף קנס נדחה. אלא שגם בחלוף כשנתיים לא הסדיר העותר את תשלום הקנס, ולכן הוצא, ביום 12.12.2011, צו ביצוע מאסר נוסף, וגם אותו ביקש העותר לדחות (עד לחודש פברואר 2012), ובקשתו נענתה. משחלפה גם תקופה זו, והקנס לא שולם, יצא צו מאסר עקב אי תשולם קנס, אותו לא ביקש עוד העותר לדחות, והוא עומד עד היום מכונו. 24. פעל יוצא מהשתלשלות עניינים זו - ביום 7.2.2012 הפסיק העותר לשאת במאסרו הפלילי, והחל נושא במאסר עקב אי תשלום קנס, אותו הוא צפוי להשלים בחודש פברואר 2015. משך כל אותה תקופה, וכל עוד לא בוטל צו המאסר עקב אי תשלום הקנס, אין בידי העותר לבקש את שחרורו על תנאי, שכן אין בידי ועדת השחרורים לצוות על שחרור מוקדם כאשר מדובר במאסר עקב אי תשלום קנס, כך קובע סעיף 1 לחוק שחרור על תנאי ממאסר (בהוציאו מאסר שכזה מגדר "מאסר" כמשמעו בחוק). 25. אלו הם, אפוא הדברים, והם מוליכים למסקנה בדבר דחיית העתירה. בטרם סיום מצאתי להעיר הערות אחדות, שעניינן תחושת הצדק שבה מבקש העותר להיתלות, והדברים מכוונים לכך, שבשנת 2009 השלים העותר לשאת שני שלישים של המאסר הפלילי, ואם היה יוצא כבר אז צו מאסר עקב אי תשלום הקנס, היה היום העותר משלים את נשיאתו, ומתייצב בפני ועדת השחרורים. כיוון שבשעתו לא יצא צו מאסר עקב אי תשלום קנס, הרי שהיום הוא ייאלץ להמתין עד לשנת 2015 בטרם יוכל להתייצב בפני ועדת השחרורים. 26. ובכן ראשית אציין, כי לעותר לא עומדת זכות מוקנית לשחרור מוקדם. נקודת המוצא היא פסיקתו של בית המשפט, שגזר את דינו לעונש מאסר של 16 שנה ושלושה חדשים, ואותו על העותר לשאת, אלא אם תתקבל בקשתו לשחרור מוקדם. שנית, על מצב העניינים אליו נקלע היום אין העותר יכול לבוא בטרוניה לאיש, כי אם לעצמו. סמוך להשלמת שני השלישים של המאסר עשתה המשיבה להוצאת צו לביצוע המאסר עקב אי תשלום קנס, אלא היה זה העותר שביקש את דחייתו, על מנת להסדיר את תשלום הקנס. שלישית, אינני משוכנע, כי העותר לא נהג בשעתו בחוכמה, כאשר ביקש את דחיית הדיון אצל ועדת השחרורים עד כי יסדיר את תשלום הקנס. מצוות סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר היא, כי אי תשלום הקנס יהווה שיקול מן השיקולים שתשקול הועדה בבואה לדון בשחרור על תנאי. אי תשלום קנס בשיעור עצום של 400,000 ₪ משקלו רב בתוך מכלול השיקולים שהיתה שוקלת הועדה אילו התקיים הדיון, ואפשר בהחלט, שהיה במשקל עודף זה להטות את הכף לחובת העותר, משמע לטובת המסקנה בדבר דחיית בקשתו לשחרור על תנאי. ולבסוף אציין, כי בידי העותר לשוב ולנסות להסדיר את הקנס, שאם יעשה כן - לא יהא עליו להמשיך בנשיאת המאסר חלף הקנס, ועניינו יובא בפני ועדת השחרורים. 27. סוף דבר, לו דעתי נשמעת, יש לדחות את עתירת העותר. אברהם אברהם, שופטאב"ד כב' השופט ב' ארבל: אני מסכים. בנימין ארבל, שופט כב' השופט ש' אטרש: אני מסכים. שאהר אטרש, שופט הוחלט, אפוא, פה אחד לדחות את העתירה. א' אברהם, שופט, ס. נשיא[אב"ד] ב' ארבל, שופט ש' אטרש, שופא בית סוהר / כלאאסירים