סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומנית

הכלל הוא שכאשר הסכמה בין הצדדים מתועדת בכתובים, חזקה שהכתב מבטא נאמנה את המוסכם. עם זאת, סעיף 80 סיפא לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאני מורה כי "טענה ותביעה נגד מסמך בכתב בנוגע לדברים האמורים ... צריך להוכיח במסמך בכתב או ע"י הודאתו או פנקסו של הנתבע". דוגמא לפסק דין בנושא סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומנית: בפני תביעת הבנק התובע מהנתבע לתשלום סך של 44,322 ₪ המהווה את יתרת חובו של הנתבע בחשבון וזאת בתורת ערב. טענות התובע לטענת התובע שהינו בנק, ביום 17.3.02 פתחה חב' בסט-טק תעשיות בע"מ (להלן: "החברה") את חשבונה בבנק ובמועד סמוך לכך חתם סטיבי רפאל, מי שהיה בעל השליטה בחברה, על ערבות מתמדת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום לטובת הבנק. בחודש ספטמבר פנה הנתבע למנהל סניף הבנק של התובע, מר טננבום, והודיע לו כי הוא מבקש לרכוש את פעילות החברה על כל ציודה וכן להעסיק את סטיבי כעובד שכיר של הנתבע בשכר חודשי בסך 10,000 ₪ נטו. הנתבע ביקש כי הבנק, נושה מובטח שלטובתו היה שעבוד שוטף על כל נכסי החברה, יסכים למכירתה לנתבע, וכתחליף לשעבוד השוטף, ייתן הנתבע ערבות להתחייבות החברה לבנק. באותה עת הסתכמו התחייבויות החברה לבנק בסכום של כ-92,000 ₪ וכללו חוב בחשבון העו"ש בסך של כ-14,000 ₪, הלוואות שניתנו כנגד שיקים דחויים בניכיון בסכום של כ-45,000 ₪, מסגרת אשראי לכרטיס ויזה עסקי על סך 21,000 ₪ והלוואה של כ-12,000 ₪. מאחר ולסטיבי היתה קרן השתלמות על סך של כ-12,000 ₪, הסכים מנהל הסניף כי הנתבע יערוב על סכום של 80,000 ₪ בלבד ולא על כל התחייבויות החברה. לפיכך הוסכם כי הנתבע יחתום על כתב ערבות על סך 80,000 ₪ וכנגד ערבות זו, הבנק שהיה נושה מובטח יסכים למכירת החברה או רכושה לנתבע. הנתבע חתם על כתב הערבות ונספחיו כערב לכל חוב עד לסכום של 80,000 ₪. בעת חתימתו של הנתבע על מסמכי הערבות, הבחין מנהל הסניף כי בטפסים נרשם כי הערבות מתייחסת גם להבטחת החוב בחשבונו האישי של סטיבי ומאחר ולא הוסכם כי הנתבע יערוב לחוב האישי של סטיבי, הורה מנהל הסניף לפקידה כי תמחק מטופס הערבות את מס' חשבון הבנק האישי של סטיבי, כך שהערבות עליה חתם הנתבע תחול ביחס לחשבון החברה בלבד כמוסכם. בחלוף מס' חודשים הודיע הנתבע למנהל הסניף כי הוא פיטר את סטיבי והתעניין לדעת מה מצב חשבון החברה. מנהל הסניף הודיע לו כי נותר חוב בחשבון החברה וביקש ממנו לגרום לפירעונו. ביום 12.12.07 הפקיד הנתבע באמצעות חב' שבבעלותו סך של 5,000 ₪ אשר, לטענתו, היוו את יתרת חובו לסטיבי, כאשר חרף טענה זו, הסכום הופקד לחשבון החברה ולא לחשבון הבנק האישי של סטיבי. ביום 20.1.98 או בסמוך לכך, שלח הבנק מכתבי התראה לחברה, לסטיבי ולפורת, ומשהחוב לא שולם, הוגשה התביעה המשפטית. התובע מוסיף וטוען במענה לטענות הנתבע כי לולא הסכים הנתבע לחתום כערב לחוב, לא היה מסכים הבנק למכירת החב' או רכושה לנתבע. לטענת הבנק, הטענה שהועלתה ע"י הנתבע ולפיה הוא היה צריך להיות ערב מוגן והוטעה ע"י הבנק שגרם לו לחתום על ערבות בסך 80,000 ₪, במקום 56,000 ₪, כדי שיהיה "ערב יחיד" אינה נכונה. התובע טוען כי מרגע שהחב' נמכרה לנתבע לא ניתן לחב' אשראי חדש. יתרת החובה בחשבון החב' נוצרה מחיובים בכרטיס האשראי, שיקים בניכיון שחוללו ועמלות לבנק. מנהל הסניף טוען כי מעולם לא הבטיח לנתבע כי עם הפקדת השיקים לחשבון הבנק של החב' או לחשבונו האישי של סטיבי, יבטל את ערבותו של הנתבע. לבנק לא היה כל קשר והוא לא היה צד ביחסים שבין סטיבי, החב' והנתבע, וערבותו של הנתבע אינה קשורה לשיקים שנמסרו או לא נמסרו לסטיבי ו/או לחב'. לטענת הבנק, הנתבע חייב כערב לחובות החברה סך של 44,321 ₪, נכון ליום 11.2.08. טענות הנתבע לטענת הנתבע, חב' מ.י.פ. טכנולוגיות מתקדמות (1995) בע"מ (להלן: "חב' מ.י.פ.") הינה חב' שבשליטתו העוסקת בעיבוד שבבי. חב' מ.י.פ חתמה ביום 4.8.07 זכרון דברים עם חב' בסט-טק על רכישת ציוד בית המלאכה של חב' בסט-טק. במסגרת עסקת רכישת הציוד התחייבה חב' מ.י.פ לרכוש את בית המלאכה וציודו בתמורה לתשלום של 200,000 ₪ בתוספת מע"מ. במסגרת העסקה אמור היה סטיבי בעל השליטה בבסט-טק להמציא אישור מסניף בנק דיסקונט, התובע, לפיו אין כל שעבוד על ציוד בסט-טק כפי שהצהיר בהסכם. ביום 5.9.07 או בסמוך לכך הודיע סטיבי לנתבע כי חרף הצהרותיו בזכרון הדברים הסתבר לו כי ציוד בית המלאכה נשוא העסקה משועבד לבנק. סטיבי ביקש מהנתבע לגשת לסניף הבנק ולבדוק אם יש דרך לפתרון הבעיה. ביום 5.9.07 הגיע הנתבע לסניף הבנק התובע, נפגש עם מנהל הסניף, מר טננבום, אשר הציג בפניו את מסמכי הבנק הקשורים לחוב בסט-טק. לדבריו, מנהל הבנק אמר לו כי חובה של בסט-טק מסתכם נכון ליום 5.9.07 בסך של 56,000 ₪ הכוללים המחאות דחויות וממסרים דחויים וכרטיסי אשראי. מנהל הבנק הסביר לנתבע כי חובה זה של בסט-טק מובטח בשעבוד על הציוד שלה. מנהל הסניף הוסיף ואמר לנתבע באותה פגישה כי לבסט-טק חוב נוסף בסך של כ-12,000 ₪ שמקורו בהלוואת גישור שנטלה, אם זאת מנהל הסניף אמר לו בצורה מפורשת כי חוב זה אינו חלק ממצבת החובות שכן קיימת לגביו בטוחה נפרדת. הנתבע הסביר את מהות העסקה למנהל הסניף והבהיר לו כי מאותו מועד ואילך לבסט-טק לא תהיה עוד פעילות עצמאית ו/או הכנסה שמקורה בבית המלאכה והציוד בבית העסק. כמו כן, הסביר למנהל הסניף כי עלות העסקה העומדת על סך 200,000 ₪ בתוספת מע"מ וכי תמורת העסקה צריכה להשתלם בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2007 וכי 50,000 ₪ כבר שולמו על חשבון העסקה. הנתבע הבהיר למנהל הבנק כי העסקה לא תצא לפועל כל עוד הציוד משועבד לבנק. מנהל הסניף שמח על העסקה ולדבריו, ממילא סכום חובה של בסט-טק שעמד על סך של 56,000 ₪ באותו מועד המובטח בשעבוד על הציוד, בעוד שהחב' וסטיב צפויים לקבל מהעסקה סך כולל של 200,000 ₪ בתוספת מע"מ, סכום אשר מכסה את כל החוב. לפיכך, מנהל הסניף אמר לנתבע כי יחתום, באופן זמני בלבד, על ערבות שתעמוד בתוקפה עד שיוכנס לחשבון בסט-טק סך של 50,000 ₪ שהיה מובטח ע"י השעבוד, כאשר מנגד התחייב מנהל הסניף לשחרר באופן מיידי את השעבוד על הציוד. לדברי הנתבע, מנהל הסניף הבטיח לו כי עם הכנסת כספים בגובה החוב נכון לאותו מועד בסך של 56,000 ₪, ערבותו תסתיים ותבוטל. הנתבע האמין למנהל הסניף ועל בסיס אותם מצגים שניתנו לו ע"י מנהל הסניף הסכים להצעתו ופנה לחתום על טפסים לפני פקידה בשם שמרית. לטענת הנתבע, מנהל הסניף לא מסר לו באותו מעמד את יתרת החשבון הנערב נכון ליום 5.9.07, כאשר כיום הוא מבין כי סך החובות באותו מועד היה נמוך בהרבה מזה שהוצג לו. הפקידה שמרית ערכה מסמכים שונים ומילאה עליהם את הסך של 80,000 ₪, לשאלתו מדוע העלתה את הסכום שכן מנהל הסניף אמר לה כי סך החובות מסתכמים ב-56,000 ₪ בלבד, הטעתה אותו הפקידה במתכוון וענתה לו שהסכום של 80,000 ₪ נועד כדי לכסות ריביות והוצאות שהצטברו עד למועד פירעון החוב שהוצג לו וכי מדובר בענין שבשגרה. הנתבע טוען כי היום הוא מבין כי פקידת הבנק העלימה ממנו במכוון את העובדה שהסכום שנבחר על ידה מכיוון שהוא מכניס את הנתבע להגדרת "ערב יחיד" ומוציא אותו מהגדרת "ערב מוגן". ענין זה הסתבר לו רק בדיעבד לאחר עיון בבקשת התובע לצירופו כנתבע. לאחר שהנתבע חתם על מסמכי הערבות ביום 5.9.07, הבנק הכין מיידית את מסמכי הסרת השעבוד על הציוד, כמוסכם. בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2007 הוכנסו לסניף שבנדון כל תמורת העסקה, קרי סך של 231,000 ₪ כולל מע"מ בשישה תשלומים. לטענת הנתבע, בפגישה שקיים בבנק ביום 24.1.08 שמה הפקידה שמרית לב לכך כי הבנק לא עצר את פעילות חשבונה של בסט-טק ואפשר לה להמשיך ולהשתמש בכרטיסי אשראי. שמרית אמרה לו כי בו במועד תוציא מכתב לביטול כרטיסי האשראי, כאשר באותו זמן עמד חובה של בסט-טק לבנק על סכום הנמוך מסכום התביעה. לטענת הנתבע, במשך חצי שנה מאז הפגישה לא טרחו נציגי הבנק או בא כוחו לחזור אליו והוא סבר כי הענין סגור, אולם במהלך חודש יולי 2009 התקבל אצלו מכתב המבשר לו כי הוגשה תביעה נגד בסט-טק וסטיבי וכי הבנק מבקש את צירופו של הנתבע. לטענת הנתבע, משהוא מילא את התחייבותו והזרים לבנק סך של 56,000 ₪ ולאחר שהוזרמו לבנק כל כספי תמורת העסקה בסך של 231,000 ₪, צריך היה מנהל הבנק לקיים אחר התחייבותו שלו ולבטל את ערבותו של הנתבע. הבנק פעל באופן שגוי בכל הנוגע לחשבונה של בסט-טק ואפשר לבסט-טק ולסטיבי יד חופשית לפעול בחשבון הבנק ולעשות שימוש בכרטיסי האשראי תוך הגדלת חוב של החב'. מנהל הבנק ניצל את מצוקתו של הנתבע, כאשר גילה כי ציוד החב' משועבד וניצל את חוסר הבנתו וניסיונו בענין זה, שכן זו הפעם הראשונה שבה חתם הנתבע על ערבות. עדות התובע מטעם התובע הוגש תצהירו של מר טננבום שבו פורטו הטענות שהובאו לעיל. בחקירתו הנגדית ביחס להיקף הערבות, כאשר נשאל האם הסכים כי הנתבע לא יערוב למלוא התחייבויות בסט-טק באותו מועד, שכן היתה קרן השתלמות כבטוחה, השיב כי קרן ההשתלמות היתה אמורה לפרוע הלוואה על סך 12,000 ₪. מר טננבום נשאל האם סכום התביעה כלל את ההלוואה על סך 12,000 ₪ אשר הועמדה לפירעון לפני הגשת התביעה והוא השיב בחיוב. מנהל הסניף הסביר כי קרן ההשתלמות זוכתה ביום 30.6.09 בסכום של 10,388 ₪ באמצעות ההוצל"פ וזאת כמופיע בתדפיס החשבון. מנהל הסניף אישר כי בחודש אוגוסט 2007 החשבון היה מוגבל לפי חוק שיקים ללא כיסוי. מנהל הסניף גם אישר כי לאחר החתימה על כתב הערבות החב' המשיכה לבצע פעולות בכרטיסי האשראי וזאת במסגרת שהותרה לה בסך 21,000 ₪. לדבריו אלו חלק מהדברים שהיו עדיין קיימים בפעילות החברה, כמו גם ניכיונות. לדברי מנהל הסניף, חשבונות החב' לא אופסו ומאחר ולחב' היה כרטיס אשראי עם מסגרת של 21,000 ₪, הבנק אפשר לחב' לפעול במסגרת זו ושל אלפי ₪ בודדים. לדברי מנהל הסניף, הנתבע ידע על המסגרת הזאת והוא היה ערב לה, לדבריו, הבנק לא הגדיל כל אשראי לחב' כאשר השאיר את מסגרת כרטיס האשראי על כנה. לדבריו, במהלך התקופה נעשה שימוש צנוע למדי בכרטיס האשראי לאורך מס' חודשים, דבר שהיה סביר בעיניו. מנהל הסניף השיב כי "מר פורת ומר סטיבי באו והם לא ביקשו בשום שלב לסגור את חשבון החב'. הם לא טענו שהחב' מפסיקה לפעול לחלוטין. אם היה מביא איזה שיק שהוא גבה מלקוחותיו והיה מפקיד בחשבון, בוודאי שאי אפשר היה לסגור את החשבון בשלב זה. הפעילות בחב' נמשכה ובסה"כ מה שקרה שבאו שני אנשים מכובדים, אחד מהם ביקש לערוב לחב' הוא לא ביקש לסגור את חשבון החב', הוא לא ביקש להפקיד כסף ולפרוע את כל חובותיה ואני מצדי אבטל את כל כרטיסי האשראי ואפרע פירעון מוקדם את הניכיונות ואת ההתחייבויות בכרטיסי האשראי, את כל זה הוא לא ביקש ממני... חייבים להדגיש שלא הייתי צד להסכם, לא ראיתי את ההסכם, אני מבחינתי היה חוב, היה שעבוד, ה"ה סטיבי ופורת הגיעו ומר פורת הציע כתחליף לשעבודים לתת את ערבותו וזה נראה לי סביר מבחינה עסקית ולא ידעתי מה הולך להיות בחב'. ידעתי שיש לי ערב, יש לי חוב קטן ובצורה כזאת פעלתי גם בהמשך הפעילות של החב'" (עמ' 15 לפרוט' ש' 15 ואילך). ובהמשך השיב מנהל הסניף: "לא התבקשתי לסגור את חשבון החב'. אני רק מעלה על דעתי את האפשרות שפורת היה אומר קח 80,000 ₪ ותפעל לסגור את כל חשבונות החב'. הוא לא אמר כזה דבר. הוא הציע את ערבותו וקיבלתי את זה.אם היה אומר שהוא רוצה לפרוע את כל ההתחייבויות בפירעון מיידי ולשלם 80,000 ₪ והיה מבקש ממני באותה הזדמנות כהשלמת העסקה לשחרר את השעבודים, וכל זה בהנחה שזה היה בהסכמת החב' או בעל החב', כמובן שהייתי מסכים לדברים האלה..." ולשאלה: " אבל הוא הפקיד את הסכומים האלה. השיב: נכון, אבל זה לא בסיטואציה שאמרתי. אם זה היה בסיטואציה שאמרתי, אז הייתי מסכים. הוא הציג לי סיטואציה של מצב מתמשך כי אין דבר כזה ערבות מוגבלת בזמן. ערבות אישית מוגבלת בזמן לא קיים דבר כזה. ידעתי שיש לי ערב ובסיטואציה הזאת אפשרתי את פעילות החב', דהיינו שנכנסים שיקים ויש יתרת זכות לאפשר לבעל החב' למשוך את הסכום כל עוד שזה ב"אפס" ולאפשר לו להפעיל כרטיס אשראי במסגרת קטנה." מנהל הסניף אישר כי בטופס המידע לערב לא סומן במועד החתימה על הערבות כי החב' אינה עומדת בהתחייבויותיה וכך לא צוין כי החשבון היה מוגבל לפי חוק שיקים ללא כיסוי. עדות הנתבע הנתבע חזר על טענותיו שפורטו לעיל ובחקירתו הנגדית השיב כי ערבותו צריכה היתה להימשך על פי הבטחת מנהל הבנק עד לאחר הפקדת התשלום הראשון בסך 56,000 ₪ וכי אז ישוחרר מערבותו. הנתבע נשאל כיצד הוא מסביר את העובדה לפיה ביום 5.9.07, במועד שבו נפגש עם מנהל הסניף, כבר חלפו למעלה מ-30 יום מיום ההסכם עם בסט-טק, כלומר המועד לתשלום 50,000 ₪ עפ"י ההסכם כבר חלף, מדוע לא שילם את הסכום למנהל הבנק לצורך הסרת השעבוד. לשאלת בית המשפט בענין זה השיב הנתבע: "אם מנהל הבנק היה מתאר לי את האמת והיה מתאר לי מצג אמיתי שזה חשבון מוגבל שיש בעיה עם החשבון, אז זה מה שהייתי עושה כי תוך שבועיים הכנסתי לחשבון בנק 150,000 ₪. אני מתקן, הכנסתי לסניף סך של 150,000 ₪ כוונתי בסניף לסטיב המנהל של החב' ולבסט-טק החב'." (עמ' 20 לפרוט' ש' 3). העד נשאל האם כל השיקים שנתן הוכנסו לחשבון החב' והשיב כי סך של 81,000 ₪ הוכנס לחשבון החב' וכי הסתבר לו בדיעבד כי יתר השיקים הופקדו בחשבונו של סטיב (עמ' 20 לפרוט' ש' 13 ואילך). לשאלת בית המשפט: "למה אחרי שהכנסת את השיקים לא ביקשת ביטול הערבות?" השיב הנתבע: "אולי הייתי נאיבי. נתתי בו אמון. לא ניגשתי לבנק, לא ראיתי את הבנק עד שחצי שנה יותר מאוחר הגיעה אלי הודעה שיש איזה חוב שאני ערב לו. אמונה שלמה במנהל הבנק זה מה שהוא אמר לי וזה מה שהוא הכתיב לי." (עמ' 21 לפרוט' ש' 5 ואילך). בעמ' 21 מול ש' 20 נשאל הנתבע: "ש. מפנה לסע' 13 לתצהירך. באת אתה טוען לחתום על 56,000 ₪ ושמרית החתימה אותך על 80,000 ₪ ואתה טוען שהיא אמרה לך שזה בגין הוצאות. לפי טענתך, אמרת שהערבות היתה זמנית לזמן קצר עד שאתה משלם את הכסף. מדוע לא אמרת, גברתי, אין ריבית והוצאות, עוד שבועיים אתה פורע את החוב. למה הסכמת לחתום על הערבות? ת. כשראיתי שהיא מחתימה אותי על 80,000 ₪ אמרתי שזה לא מה שסיכמתי עם מנהל הבנק והיא אמרה לי ורק בדיעבד נודע לי שעצם חתימתי מהווה... אבל היתה לה מטרה להחתים אותי על 80,000 ₪ ולהפוך אותי לערב לא מוגן." העד אישר כי בניגוד לטענתו הוא לא היה ערב לחשבונו האישי של סטיבי, שכן מס' חשבונו של סטיבי נמחק ע"י הבנק. באשר לטענתו לפיה הבנק אפשר לסטיבי להמשיך ולקנות ניירות ערך בחשבון השיב כי אינו יודע אם ענין ניירות הערך היה אחרי או לפני הערבות. דיון והכרעה אין חולק כי הנתבע חתם על מסמכי הערבות לחשבונה של בסט-טק עד לסך של 80,000 ₪. הנתבע טען כי ערבותו היתה זמנית וכי היא התייחסה לסכום של 56,000 ₪ בלבד, לטענה זו של הנתבע אין כל סימוכין והיא מנוגדת לאמור במסמכי הבנק, דהיינו טענתו מהווה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. הכלל הוא שכאשר הסכמה בין הצדדים מתועדת בכתובים, חזקה שהכתב מבטא נאמנה את המוסכם. עם זאת, סעיף 80 סיפא לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאני מורה כי "טענה ותביעה נגד מסמך בכתב בנוגע לדברים האמורים ... צריך להוכיח במסמך בכתב או ע"י הודאתו או פנקסו של הנתבע". בהתאם לפסיקה חד משמעית של ביהמ"ש העליון מש"התחייבות" זו לה טוען התובע לא מצאה את ביטויה בהסכמים, אין להתייחס אליה כלל וכאמור בע"א 85/ 758 ר. שנקמן מהנדסים יועצים בע"מ נ' שפלר שמואל, קבלן בנין בע"מ: "משלא מצאה ההבטחה ביטוי בהסכם, אלא במהלך המגעים בין הצדדים לקראת חתימתו של ההסכם, אין בה כדי לקבוע את הזכויות והחובות הנובעות מההסכם, כש"ההלכה היא שמה שקובע הוא מה שהוסכם בחוזה ולא מה שקדם לו במשא ומתן.... ההסכם הסופי הוא שגיבש את רצונם של הצדדים ורק הוא הקובע מכאן ואילך את היחסים המשפטיים ביניהם". ראה בענייו זה גם ע"א 74 /101 חירם לנדאו עבודות עפר כבישים ופתוח בע"מ נ' פיתוח מקורות מים (ארצות חוץ) בע"מ ל (3) 661, עמוד 665 : "כאשר מנהלים צדדים לעסקה מסחרית משא-ומתן ביניהם, ואף מחליפים ביניהם טיוטות לעריכת הסכם סופי וחותמים על הסכמים חלקיים וזמניים עד לעריכת ההסכם הסופי, אין עוד לחזור אל מה שנאמר או נכתב במשך המשא-ומתן אלא ההסכם הסופי הוא המגבש את רצונם, ורק הוא הקובע מכאן ואילך את היחסים המשפטיים ביניהם, על כך נאמר עוד ב-ע"א 138/56, [1], בע' 1479: "אין אנו אלא נותנים תוקף לכוונת הצדדים, בדחותנו כל הוכחה המוצעת לסתירת המסמך, כי למסמך יש ערך קונקלוסיבי, ודברים שאינם כלולים בו אינם נשוא להוכחה בבית-המשפט, מפני שאינם לענין." ובלשונו של השופט זוסמן ב-ע"א 22/63, [2], בע' 1416:".... עדות להוכיח שמה שכתוב אינו מה שהוסכם לא נפסלת בעצם, רק על שום שדרך הראיה היא פסולה, פסול הראיה נובע מן העובדה, כי דרך הבריות להרבות בדברים במשא-ומתן קודם עשיית המסמך, אך רק מה שהוסכם בפועל עולה על הכתב, ומה שלא נרשם במסמך, אות הוא שאינו חלק מן התניות המוסכמות, שאילו היה, היה אף הוא מוצא את מקומו בין שאר הדברים שזכרם בא במסמך." די בהלכות האמורות כדי לדחות את טענות הנתבע שלפיהן, לפני החתימה על כתב הערבות הוסכם בינו ובין מנהל הבנק כי יחתום על ערבות זמנית ע"ס 56,000 ₪ וכאשר סכום זה יופקד בבנק הוא ישוחרר מערבותו, כאשר דברים אלו לא מצאו ביטויים במסמכים עליהם חתם הנתבע. הלכה פסוקה היא, כי אדם נחזה כמי שיודע ומבין על מה הוא חותם. "על פי ההלכה המקובלת, קיימת חזקה לפיה חתימת אדם על גבי מסמך כלשהו מהווה למעשה עדות לכך שנתן הסכמתו לתוכן האמור במסמך, לאחר שקרא והבין את מהותו (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117). דברים אלו ודאי נכונים, כאשר עסקינן במסמכים כה מהותיים, כגון שטר משכנתה" (ראו לעניין זה, ע"א  1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2) 559; ע"א 6645/00 ערד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365, 376-375). (כב' השופט גרוניס ברע"א  11519/04 יפה לבקוביץ נ בנק הפועלים) העיקרון הוא כי מי שחותם על חוזה מביע הסכמתו לתניות בחוזה בחריגים שנקבעו בפסיקה, בע"א 325/88 יוסף כהן טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק, סקר בית המשפט העליון את ההלכה בעניין זה כדלקמן: "אומר על כך השופט (כתוארו אז) זוסמן בע"א 467/64 בעמ' 117: "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא." אכן קיימים יוצאים מן הכלל (שענייננו אינם בגדרם) אך אפילו יוצאים מן הכלל אלה מסויגים "אך אפילו עיוור או אנלפבית שחתם על המסמך, והמסמך נוגע לעסקה מאותו סוג שהוא חפץ בה, אלא שהחותם טעה או הוטעה לגבי פרטי העסקה, והפרטים אינם תואמים את העסקה שהוא דימה לעשותה, הטענה "לא נעשה דבר" אינה עומדת לחותם". באותו ענין קובע כבוד השופט שמגר בע"א 413/79 בעמ' 38: "אין הטענה עומדת גם למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים." באותו מקרה (טוויל) קובע בית המשפט העליון כי: "הנה כי כן רואים אנו לפנינו אדם מבוגר, בר דעת ומנוסה, המעיד על עצמו שהוזמן ליטול חלק בניהולו של המוסד על מנת להבריאו, וחרף זאת חותם על מסמכים המטילים על המוסד חבויות אדירות, מבלי לטרוח לעיין בהם ואף מבלי לבקש הסבר כלשהוא על תוכנם. בחתימתו על השטרות לא הוטעה יוליוס לחשוב שהוא חותם על מסמכים אחרים או שונים, ועל כן הוא גם מרחיק עצמו מן הטענה ש"לא נעשה דבר"". הנתבע הינו אדם בוגר, יודע קרוא וכתוב, שידע כי הוא חותם על ערבות, וחזקה היא כי הוא מבין את החשיבות המקופלת בעצם הטבעת חתימה על מסמכים בנקאיים. לא למותר להביא בהקשר זה דבריו של כב' השופט י' דר (ביהמ"ש המחוזי חיפה), ה"פ (מחוזי חיפה) 100/06 סלע יעקב ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' בנוגע למסיכת ה"היתממות" שעוטים על עצמם, חדשות לבקרים, אנשים משכילים ומנוסים בהופכם באחת לבורים ועמי הארץ, שעה שהם נדרשים לקיים התחייבויות שנטלו על עצמם במסגרת חתימה על מסמכים בנקאיים: "תופעה ידועה ומוכרת בתביעות של בנקים נגד בעלי חשבונות, הוא הפער העצום בין תפקודם היומיומי של בעלי החשבונות ושל ערבים לחשבונות בכל מה שנוגע להלכות העולם ולהלכות מסחר לעומת חוסר תפקודם המוחלט, כאשר נבדקת (בדיעבד) הבנתם וידיעתם, בכל הכרוך בחשבונותיהם ובערבויותיהם. יכול אדם להיות איש עסקים ממולח, המנהל עסקים מקיפי עולם במליונים, עושה עסקות ענק, חותם על חוזים רבי היקף ומנהל עסקיו במומחיות, אולם כאשר הבנק תובע ממנו כסף על יסוד התחייבות, מתברר שבענין זה בלבד ענייננו בחירש, שוטה ואילם, עיוור מלידה שלא קרא מעולם מסמך, חותם על מסמכים מבלי להבין את תכנם, משלא הסבירו לו משמעותה של ערבות, סבר שהוא חותם על מסמך רק משום שהתבקשה חתימתו למזכרת ואין בכך כדי לחייב אותו. אלה פני הדברים בעניינם של המבקשים .....כאמור, כל הממולחים, הפיקחים והמשכילים מאבדים את התכונות החיוביות האלה והופכים להיות מוגבלים לחלוטין, כאשר מגיע הדבר לחתימה על מסמכי בנק. אין קל יותר מאשר לטעון, בדרך כלל לאחר חלוף שנים (כאשר מוגשת התביעה), שפקיד הבנק לא הסביר את משמעות המסמך, משל אין בעליה של חברה ומזכירת עיריה מבינים מהי משכנתא; משל אין בעליה של חברה ומזכירת עיריה מסוגלים לקרוא מסמך, או לפחות לדעת שחתימתם על גבי המסמך, גם אם לא קראו אותו, מחייבת אותם..." זאת ועוד מנהל הסניף הכחיש בתצהירו את טענת הנתבע מכל וכל והצהיר כי אלמלא הסכים הנתבע לערוב לחובות החברה, לא היה הבנק מסכים למכירת רכושה של החברה לנתבע, מנהל הבנק הצהיר כי מעולם לא התחייב בפני הנתבע כי ערבותו תבוטל עם הפקדת השיקים לחשבונה של החברה או לחשבונו של סטיבי. וכי טענתו של הנתבע לפיה הוטעה לכאורה ע"י הבנק כאשר הוחתם על ערבות בסך 80,000 ₪ במקום 56,000 ₪ אינה נכונה. העדפתי את גירסתו של מנהל הסניף על פני עדותו של הנתבע. גרסתו של הנתבע אינה מתיישבת עם העובדות כפי שהוכחו. בהתאם להסכם שבין הנתבע לבסט-טק, במועד שבו פנה הנתבע לבנק, לדבריו, לצורך שחרור השעבודים, כבר הגיע מועד תשלום מרבית הכספים שהוא היה צריך להעביר לבסט-טק, כך שהנתבע יכול היה לשלם את סכום יתרת החוב של בסט-טק לבנק לאלתר ולהביא לביטול השעבודים, תוך הימנעות מוחלטת מחתימה על ערבות לחובות החברה. הנתבע השיב כי אילו מנהל הבנק היה מציג בפניו מצג אמיתי שזה חשבון מוגבל ויש בעיה עם החשבון, מן הסתם היה מסלק את החוב מיד (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 1). ההסבר שנתן הנתבע בענין זה אינו סביר, אינו מתקבל על הדעת ואינו משכנע כלל ועיקר. אין זה סביר כי הנתבע יחתום על ערבות לחובות החברה, כאשר הוא יכול להסיר את השיעבודים באופן מיידי, באמצעות הסכום שכבר היה בידו באותו מועד. זאת ועוד, הנתבע לא רכש את פעילות החברה ואת חובותיה, אלא רק את ציודה, לפיכך היות חשבונה של החברה מוגבל אינו משנה מבחינתו, שכן כל שביקש הוא שחרור השיעבודים על הציוד. עובדה נוספת המחזקת את גירסת הבנק וסותרת את גירסת הנתבע הינה זו לפיה הנתבע מעולם לא פנה לבנק בדרישה לבטל את ערבותו, לאחר שהופקדו כספים בבנק. התשובה שנתן במענה לשאלת בית המשפט לענין זה לפיה היה נאיבי (עמ' 21 לפרוטוקול ש' 5) אינה מספקת ואינה מהווה הסבר להתנהלותו. חזקה על אדם סביר, כי אם נתן ערבות מוגבלת בזמן המותנית בהפקדת סכום כסף, הוא יפנה לבנק לבטל את הערבות מיד לאחר שהפקיד את אותו סכום בחשבון. הוכח כי הנתבע חתם כערב לסכום של 80,000 ₪ על כתב ערבות כערב יחיד וכי חתם גם על דף מידע לערב הנספח לכתב הערבות. העובדה לפיה הבנק לא סימן על גבי דף המידע לערב את היות החברה "חייב מוגבל" או שהחברה אינה מקיימת את התחייבויותיה, אינה פוגמת בערבותו של הנתבע. ומכל מקום, הנתבע לא הוכיח כי העדר סימונים אלו גרם לו נזק מכל סוג שהוא, כאשר מעדיף אני בענין זה את עדותו של מנהל הסניף, מר טננבום, על פני גרסתו של הנתבע. מאמין אני לגירסת מר טננבום ולפיה הסביר לנתבע כדבעי את מצבה של החב' כאשר היה בבנק, וכדבריו: "הנתבע לא עשה עלי רושם של אדם תמים ונאיבי והתרשמתי כי הוא יודע לנהל את ענייניו היטב". חוק הערבות קובע בסעיפים 22 ו-23 כהאי לישנא: 22 (א) נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, את כל הפרטים הבאים, כפי שנקבעו בחוזה שבינו לבין החייב: (1) הסכום הנקוב בחוזה שבין הנושה לבין החייב (להלן - הקרן); (2) שיעור הריבית השנתי, בחישוב המביא בחשבון ריבית דריבית בהתאם למועד הפרעון; (3) תקופת החיוב, סכומי הפרעון של הקרן ושל הריבית ומועדי הפרעון; (4) היתה הריבית משתנה - שיעור הריבית בעת כריתת החוזה בהתחשב בריבית דריבית בהתאם למועד הפרעון בעת כריתת החוזה, ודרך השינוי; (5) היות הקרן או הריבית צמודות, ובסיס ההצמדה; (6) תוספות שנקבעו לפי סעיף 25(א)(4); (7) שיעור ריבית בשל איחור בפרעון וכן כל תשלום שיחויב בו החייב בשל אי קיום החיוב הנערב. (ב) נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, בנוסף לפרטים לפי סעיף קטן (א), את הפרטים הבאים: (1) היות הערב ערב יחיד או ערב מוגן; (2) מספר הערבים וחלקו היחסי של הערב בחיוב; (3) היות הערבות ערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים; (4) שיעור הריבית כמשמעותה בסעיף 25(א)(2). (ג) גילוי הפרטים המפורטים בסעיף קטן (א)(1), (3) ו-(4), יהא כפי שהם מעודכנים למועד כריתת חוזה הערבות. (ד) גילוי הפרטים שבסעיף קטן (א) לגבי ערבות לחיוב עתיד לבוא, יהא כפי שהם ידועים לנושה בעת כריתת חוזה הערבות או כפי שניתן לקבוע אותם במועד האמור. 23(א) לא גילה הנושה לערב יחיד את הפרטים המפורטים - (1) בסעיף 22(א)(1) - פטור ערב יחיד מערבותו אם בעת כריתת החוזה היה פער משמעותי בין סכום הערבות לסכום ההלוואה; (2) בסעיף 22(א)(2) - ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי שיעור הריבית המינימלי המקובל בחוזים מאותו סוג; (3) בסעיף 22(א)(4) - ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי שיעור הריבית המינימלי המקובל בחוזים מאותו סוג; (4) בסעיף 22(א)(3), (5), (6) או (7) ובסעיף 22(ב)(2) - ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי אומד דעתו בעת כריתת חוזה הערבות; (5) בסעיף 22(ב)(1), (3) או (4) - פטור ערב יחיד מערבותו. (ב) הוכיח הנושה שערב יחיד ידע פרט מהפרטים הקבועים בסעיף 22, לא יחול סעיף קטן (א) בכל הנוגע לאותו פרט. הנתבע לא טען מדוע הוא פטור מערבותו עקב אי סימון בטופס של היותה של החברה הנערבת חייב "מוגבל באמצעים" וכי היא אינה עומדת בתשלום חובותיה, כאשר סעיף 23 (5) לחוק הערבות, אינו מונה פרטים אלו כחלק מהפרטים שאי גילוים לערב פוטר אותו מהערבות. זאת ועוד, סעיף 23 (ב) לחוק הערבות קובע "הוכיח הנושה שערב יחיד ידע פרט מהפרטים הקבועים בסעיף 22, לא יחול סעיף קטן (א) בכל הנוגע לאותו פרט." כאמור העדפתי את עדותו של מנהל הסניף ולפיה הוא פירט לנתבע את מצבה של החברה כדבעי, פירט את סך כל חובות החברה, כולל הניצול בעו"ש וכולל הנכיונות, חוב שהסתכם ב-92,000 ₪, כך שממילא הנתבע ידע על כל הפרטים שיש לגלותם לערב יחיד ולפיכך אין הוא רשאי להעלות כל טענה בעניין זה. לא הוכח כי הבנק פעל בניגוד לחובתו כבנקאי או בניגוד למוסכם עם הנתבע. מאמין אני לעדותו של מנהל הסניף שלפיה הוא לא נתבקש להקפיא את הפעילות בחשבון החברה וגם הנתבע עצמו לא טען כך. הבנק אפשר לחב' בסט-טק להמשיך ולפעול בחשבון קיים בכרטיס אשראי בתחומי המסגרת ולמשוך רק סכומים המצויים בזכות עקב היות החשבון מוגבל. אינני רואה בכך דרך פעולה בלתי סבירה של הבנק, בניגוד לטענת הנתבע. משקבעתי כי מנהל הסניף פירט בפני הנתבע את מצבה של החברה בשלמות וכי הנתבע ידע על היקף בחובותיה, ממילא אין להחיל את הוראות הפסיקה עליהן הסתמך הנתבע ביחס למקרים שבהן הבנק הפר את חובותיו ביחס לערב. באשר לטענת הנתבע לפיה הסכום של 12,000 ₪ ששולם על ידי הנתבע נכלל בסכום התביעה, מקבל אני את טענת הנתבע כי יש להפחית סכום זה מסכומה של התביעה ואינני מקבל את טענתו של התובע לפיה סכום זה הוקטן בהוצל"פ כטענת ב"כ התובע שנטענה בעלמא, מבלי שעובדה זו הוכחה בכל צורה שהיא. העולה מהמקובץ הוא כי אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 32,322 ₪ בצירוף ריבית כמפורט בכתב התביעה, בצירוף אגרה כפי ששולמה ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. התובע יגיש פסיקתה לחתימתי בתוך 10 ימים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. חוקים עותמאנים