דוגמא לפסק דין בנושא פינוי עסק בשכירות / פינוי שוכר מעסק: זוהי תובענה ,שהוגשה בסדר דין מקוצר ,לפינוי מושכר שהוא בית-עסק. אקדמות מילין 1. הגב' כ' (להלן: "כ'"), הייתה (עד ליום 26.4.2006) הבעלים הרשום של חנות בשטח 81.59 מ"ר, הנמצאת בטבריה (להלן: "הנכס" או "המקרקעין"). 2. ביום 23.11.2004, התקשרו כ', באמצעות נציגה ומיופה כוחה מר חיים (להלן: "חיים") והנתבע בחוזה שכירות בלתי מוגנת בכתב, לפיו ובין השאר, השכירה כ' את הנכס לנתבע לתקופה של 24 חודשים, החל מיום 1.2.2005 ועד ליום 31.1.2007, עם אופציה להארכת תקופת השכירות ל- 12 חודשים נוספים כל פעם, מיום 1.2.2007 ועד ליום 31.1.2010. (להלן: "חוזה השכירות"). 3. וכן, הותנה והוסכם בין הצדדים לחוזה השכירות ובין השאר, כדלקמן: א. דמי השכירות החודשיים לתקופה מיום 1.2.2005 ועד ליום 31.1.2006 - 2,300$ ארה"ב; לתקופה מיום 1.2.2006 ועד ליום 31.1.2007 - 2,400 $ ארה"ב; ולתקופה מיום 1.2.2007 ועד ליום 31.1.2010 - 2,400$ ארה"ב עם זיכוי של 1,200$ ארה"ב עבור שנה שנייה בלבד מחשבון חודש ינואר 2008 (סעיף 4 לחוזה). ב. השוכר (הנתבע) רשאי להעביר את זכויותיו לחברה שהיא בבעלותו, והוא יהא ערב לקיום חיובי החברה, לפי החוזה (סעיף 5.3 לחוזה). ג. השוכר (הנתבע) התחייב להשתמש ולהחזיק את הנכס במצב טוב ותקין ולתקן, על חשבונו, כל נזק או קלקול שאירעו, בתקופת השירות, בנכס, למעט בלאי סביר. המשכיר (כ'), התחייב לתקן, על חשבונו, נזילות מים, פגמים במבנה ופגמים במערכת הביוב. (סעיפים 6.1 ו- 6.2 לחוזה). ד. בתום תקופת השכירות, על השוכר (הנתבע) לפנות את המושכר ולהחזירו לבעליו, כשהוא ריק ופנוי מכל חפץ השייך לשוכר ובמצב טוב ותקין, כפי שקיבלו בתחילת השכירות, למעט בלאי סביר. וכן, כל המתקנים וההשקעות שנעשו על-ידי השוכר, בתקופת השכירות, יישארו במושכר, למעט מתקנים ניידים אשר נרכשו על-ידי השוכר. ה. וכן: "שום ויתור, הארכה, או הנחה, או שינוי בתנאי כלשהו בהסכם זה על נספחיו לא יהיו בני תוקף אלא אם יעשו בכתב. שום איחור בשימוש הזכויות על-ידי הצדדים לא יחשב כוויתור והצדדים רשאים להשתמש בזכויותיהם כולן או בכל {צ"ל-בחלק}מהן לחוד, או במקצתן הן לפי הסכם זה והן לפי החוק, בכל עת שימצאו לנכון". (סעיף 15.1 לחוזה - ההדגשות שלי-ש.ס.). 4. ביום 17.10.2005, התקשרו כ' והתובע בחוזה מכר מקרקעין, לפיו מכרה כ' מחצית מזכויותיה בנכס לתובע, בתמורה מוסכמת בסך של 585,000 ₪, והכל בכפוף לזכויותיו של הנתבע על-פי חוזה השכירות (להלן: "חוזה המכר"). וכן, נקבע בחוזה האמור, כי החזקה בנכס תימסר לתובע בתום תקופת השכירות על-פי חוזה השכירות. (סעיף 3 לחוזה המכר). 5. וכן, ביום 18.9.2008, רכש התובע מכ' את יתרת זכויותיה בנכס, (המחצית השנייה) .החל מיום 12.10.2008, התובע הינו הבעלים הרשום של הנכס. (ת/3). 6. חוזה השכירות הסתיים, למעשה, ביום 31.1.2010 והנתבע לא פינה את המושכר ולא החזירו לתובע. טענות הצדדים 7. התובע טוען, כי הוא הבעלים הרשום של הנכס. חוזה השכירות הסתיים ביום 31.1.2010. משא ומתן שהתנהל בין הצדדים לכריתת חוזה שכירות חדש נכשל. הנתבע הפר את חוזה השכירות, אף הפרה יסודית, בכך שלא פינה ולא החזיר את הנכס לתובע, עם גמירת חוזה השכירות, כמתחייב מהחוזה האמור. הנתבע מחזיק, למעשה, בנכס, שלא כדין וכמסיג גבול. התובע זכאי, על-פי הדין, לסעד הפינוי. טענות הנתבע 8. טענתו המהותית של הנתבע, לענייננו-שלנו, אחת היא: חוזה השכירות הוארך, בהסכמה, בעל פה ובאותם תנאים, לתקופה נוספת של 5 שנים וזאת בשל התיקונים וההשקעות הרבות שהוא עשה בנכס. הפלוגתא 9. הפלוגתא העיקרית שבין הצדדים נסובה, למעשה, סביב שאלה אחת: האם תוקפו של חוזה השכירות הוארך כדין לתקופה נוספת של 5 שנים החל מיום 31.1.2010, אם לאו? מסכת הראיות 10. מטעם התביעה, העידו שניים: חיים והתובע. שניהם הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם (ת/1 ו- ת/2 - והכל בהתאמה). וכן, הוגשו מטעמה שני מוצגים נוספים, ת/3 - נסח רישום הזכויות בנכס בלשכת רישום מקרקעין בנצרת, ו-ת/4 - מכתב התובע לנתבע, מיום 23.9.2009 ואישור מסירה. 11. להגנה העידו שניים: מר ברוך מילפירר - חותנו של הנתבע (להלן: "ברוך"), והנתבע. שניהם הקדימו הגישו תצהירי עדות ראשית שלהם (נ/2 ו- נ/3, והכל בהתאמה). וכן, הוגש מטעם ההגנה מוצג נוסף: נ/1 - מכתב ב"כ התובע לנתבע, מיום 20.1.2010. דיון 12. התובע העיד ,בכתב ובעל-פה, כי הוא הבעלים החוקי והרשום של הנכס. חוזה השכירות הסתיים ביום 31.1.2010 ומעולם לא הסכים להאריך את תוקפו. בין הצדדים התנהל משא ומתן לקראת כריתת חוזה שכירות חדש בנוגע לנכס, אך הוא נכשל ולא הבשיל לידי חוזה מחייב. הנתבע דחה את הצעתו בעניין זה. בעקבות כך, דרש הוא, בכתב ,מהנתבע לפנות את המושכר עם גמירת חוזה השכירות. הנתבע מיאן לעשות כן. בהתנהגותו זו, מפר הנתבע את חוזה השכירות, אף הפרה יסודית. הנתבע מחזיק את הנכס שלא כדין וכמסיג גבול ואף לא משלם דמי שכירות של הנכס. כתוצאה מהפרת חוזה השכירות על-ידי הנתבע, נגרמו לו נזקים רבים. טענתו של הנתבע, כי תוקפו של חוזה השכירות הוארך, בהסכמתו ,בעל פה, של התובע ולפניו בהסכמתם ,בעל-פה , של כ' וחיים, הינה הזויה ואינה אמת. (ת/2, סעיפים 18-2; עמ' 17, ש' 13; עמ' 18, ש' 26, עמ' 19, ש' 15-14; ש' 23-19; עמ' 23, ש' 11-1; עמ' 24, ש' 33-32; עמ' 25, ש' 2-1, ש' 14-13, ש' 32-25; עמ' 26, ש' 6, ש' 18-16). 13. חיים העיד, לעניין זה, בכתב ובעל-פה, כי הוא בא-כוחה הנכון והחוקי של חמותו כ', על-פי יפוי כוח נוטריוני, והיה מוסמך לעשות, בשם כ' ובין השאר, כל פעולה משפטית בקשר לנכס. בזמנו, הוא ניהל את המשא ומתן לקראת כריתת חוזה השכירות. הוא חתום, בשם כ', על חוזה השכירות. הוא הדין באשר לחוזה המכר. חוזה השכירות, משקף וממצה את כל הזכויות והחיובים של הצדדים לו - הנתבע מזה וכ', ולאחריה, התובע מזה. מעבר לחוזה השכירות "לא היו התחייבויות נוספות או אחרות בכל הנוגע להסכם השכירות, לרבות תוקפו" (ת/1, סעיף 5 סיפא). בהתאם לחוזה השכירות, על הנתבע לפנות את הנכס בתום תקופת השכירות (כולל תקופת האופציה), ביום 31.1.2010, ואין לנתבע זכות כדין להאריך, על דעת עצמו,את תוקפו של החוזה דנן ובניגוד לרצונו של התובע. מעולם לא ניתנה לנתבע כל "הבטחה ו/או התחייבות בין בעל פה ו/או בכתב להארכת תוקפו של הסכם השכירות ולמעשה שהותו של הנתבע במושכר [הנכס-ש.ס] גם לאחר סיום תוקפו של הסכם השכירות הופכת אותו לפולש ולדייר בלתי חוקי על כל המשתמע מכך". (ת/1, סעיף 7). (ת/1, סעיפים 7-2; עמ' 11, ש, 14, ש, 24-21; עמ' 12, ש' 4-3; עמ' 13, ש' 24-18; עמ' 14, ש' 28-11, עמ' 16, ש' 33, עמ' 17, ש' 1). 14. הנתבע העיד, לעניין זה, בכתב ובעל-פה, כי חותנו ברוך מנהל, בשמו, את כל העניינים המינהליים שלו. העובדות נשוא התובענה, הן בידיעת ברוך, שניהל, בשמו ובמקומו, את המשא ומתן לקראת כריתת חוזה השכירות. המשא ומתן דנן התנהל, בזמנו, בין ברוך, מטעם הנתבע, וחיים, מטעם כ'. לאחר חתימת חוזה השכירות, הוא עשה תיקונים והשקעות רבות בנכס. בזמנו, כ', באמצעות בא-כוחה, חיים, הבטיחה להם והתחייבה, כי: "הסכם השכירות יחודש לפחות לתקופה נוספת של 5 שנים נוספות על סמך העובדה כי הוספנו והשקענו בחנות ותחזקנו אותה בסכומים גבוהים, הגם שבחלקם הניכר חלים על המשכיר" (נ/3 - סעיף 8). התובע עודכן, לאחר שרכש את הנכס מכ', על התחייבותה זו של כ'. גם התובע עצמו התחייב, במפורש, בפניו ובמספר הזדמנויות, להרשות לו (לנתבע) ולאחריו לחברה שבבעלותו (להלן: "החברה") להחזיק ולהשתמש בנכס - המושכר בתנאים כפי שנקבע בחוזה השכירות, לתקופה נוספת של חמש שנים לפחות. חוזה השכירות גם הוארך וחודש, בהסכמה, בעל פה ובאותם תנאים לתקופה נוספת של חמש שנים. רק מבחינה פורמאלית לא חתמו הצדדים עליו. וכן, בהתאם למוסכם בין הצדדים ובשל היחסים הטובים ששררו דאז ביניהם, הוא תיקן, לבקשת והסכמת התובע, נזקים שונים שתיקונם על התובע, והכל בהתחשב ב -"הסכמות להארכת הסכם השכירות לתקופה נוספת בת 5 שנים לפחות ובאותם דמי שכירות ותנאים, עם החברה, כאשר הנתבע לא דאג לשאת תיקונים ונזקים אלה" (נ/3, סעיף 14, סיפא). כמו-כן, לאור ההסכמות וההתחייבויות האמורות של התובע, הוא נמנע מלדרוש ממנו החזר ההוצאות בגין התיקונים וההשקעות שנעשו בנכס - המושכר. הוא שילם את דמי השכירות עבור הנכס כסדרם. דא עקא, שהתובע ומשום מה הפר את הבטחותיו, התחייבויותיו והסכמתו בעל פה, להארכת תוקפו של חוזה השכירות, באותם תנאים, לתקופה נוספת של 5 שנים .במעשהו זה, מתנהג התובע בחוסר תום לב ובדרך לא מקובלת ובניגוד לדין. יצוין, כי בסמוך לפני הגשת התובענה, חזר התובע והדגיש בפניו את הסכמתו והתחייבותו להאריך את תוקפו של חוזה השכירות, באותם תנאים, לחמש שנים נוספות. (נ/3, סעיפים 11-2, 14, 17, 19, 21, 22, 29, 31, 36 ו- 38; עמ' 31, ש' 12, ש' 21; עמ' 32, ש' 32-18). 15. גם ברוך העיד, לענייננו-שלנו, בכתב ובעל-פה, כי הוא בא-כוחם של הנתבע, ולאחר מכן החברה, והמטפל, באופן אישי, בשם ובמקום הנתבע והחברה, בכל ההליכים הקשורים לחוזה השכירות, החל משלב המשא ומתן, בהמשך כריתת חוזה השכירות וקיומו ולבסוף, המשא ומתן שהיה לאחר מכן בין הצדדים. התובע אינו הבעלים של מלוא הזכויות בנכס. חוזה השכירות אינו משקף, למעשה, את היחסים המשפטיים - עסקיים בין התובע מצד אחד והנתבע ולאחר מכן החברה מצד שני. כאשר נכנס הנתבע לנכס, , בוצעו תיקונים ושיפוצים רבים במושכר, בעלות כוללת בסך 250,000 ₪. בהמשך, בוצעו עבודות תחזוקה ותיקונים במושכר בעלות רצינית. עובדות אלה היו בידיעתם של כ', חיים ובהמשך - התובע. כ', באמצעות בא-כוחה - חיים, הבטיחה והתחייבה לו, כי בתום תקופת השכירות, יחודש חוזה השכירות באותם תנאים, לפחות לשתי תקופות שכירות של 5 שנים כל אחת. דמי השכירות המוסכמים של הנכס , שולמו במועד וכמוסכם. לאחר שהתובע רכש את זכויותיה של כ' בנכס, הוא (התובע) עודכן על מערכת היחסים שהייתה להם עם כ' , כולל ההשקעות בנכס-המושכר, הבטחתה והתחייבותה של כ' להארכת תוקפו של חוזה השכירות. 16. ברוך המשיך והעיד, כי: "כפי שהדברים סוכמו בין הצדדים ולאור היחסים הטובים ששררו בין הצדדים, אנו תיקנו לבקשת ובהסכמת התובע נזקים שונים על חשבוננו, בהתחשב בהסכמות להארכת הסכם השכירות לתקופה נוספת ב- 5 שנים לפחות ובאותם דמי שכירות ותנאים, כאשר הנתבע דאג שלא לשאת בעלות תיקונים ונזקים אלו". (נ/2, סעיף 20). וכן, התובע "התחייב מפורשות בפניי, מספר פעמים, לאור העובדות כמפורט לעיל ובהמשך, כי אנו נמשיך להיות במושכר באותם דמי שכירות על פי ההסכם שהיה בינינו לבין גב' כ' לתקופה נוספת של חמש שנים לפחות". (נ/2, סעיף 26). כמו-כן, התנהלו דין ודברים בין הצדדים, ואף סוכם, במפורש, כי חוזה השכירות יוארך, באותם תנאים, לתקופה נוספת של 5 שנים, ועל סמך ההסכמות וההתחייבויות דנן של התובע, נמנע הנתבע מלדרוש מהתובע החזר עלות ההשקעות בנכס המושכר. לאחרונה ולפני הגשת התובענה, חזר התובע והביע בפניהם את הסכמתו והתחייבותו להאריך את תקופת השכירות כמוסכם בין הצדדים, באותם תנאים, לתקופה נוספת של 5 שנים. דא עקא, שהתובע הפר את החוזה שבעל-פה דנן ואף מתנהג כלפיהם בחוסר תום לב. (נ/2, סעיפים 2, 3, 6, 8, 11, 13 עד 17, 20, 26, 27 עד 29, 32, 34, 35, 43, 52, 55; עמ' 26, ש' 30; עמ' 27, ש' 22-7, עמ' 30, ש' 32-21, עמ' 31, ש' 4-1, ש' 8). מהימנות העדים ומשקל הראיות 17. אפתח ואומר, כי על-פי התנהגותם של העדים והתרשמותי הישירה מהם ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במהלך המשפט וכיוצא באלה, עדויותיהם של עדי התביעה, חיים מזה והתובע מזה, היו סבירות, שלמות, קוהרנטיות ומהימנות בעיניי. בעדויות אלה, לא מצאתי סתירות כלשהן. עדויות אלה, מחזקות ומאשרות האחת את רעותה. וכן, מצאתי אישור, חיזוק ותימוכין לעדויות אלה בשאר המוצגים המונחים בפניי, במיוחד המסמכים המצורפים למוצג ת/2, מוצגים ת/3 ו-ת/4 וכן, מוצג ההגנה נ/1, שהוגש לאמיתות תוכנו ללא כל סייג, ובו נרשם במפורש ובין השאר, כי "מעיון בהסכם השכירות [חוזה השכירות-ש.ס], עולה כי תוקפו מסתיים ביום 31.1.10 וזאת לאחר מימוש כל תקופת השכירות לרבות תקופת האופציה" (נ/2, סעיף 3), וכי: "נתבקשתי ע"י מרשי [התובע-ש.ס] להודיעך כי אין בכוונתו לחדש את הסכם השכירות עימך וכי עם סיום תוקפו של הסכם השכירות ביום 31.1.10 הינך נדרש לפנות את המושכר ללא כל דיחוי ולהחזירו לידי מרשי כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ" (נ/2, סעיף 4). 18. דין שונה באשר לעדויותיהם של עדי ההגנה, הנתבע מזה, וחותנו - ברוך- מזה. עדויות אלה ועם כל הכבוד והענווה, אינן סבירות לחלוטין ואינן מהימנות כלל. בהן, מצאתי סתירות מהותיות, פנימיות וחיצוניות, היורדות לשורשו של עניין והכל ללא הסבר סביר ומהימן. לדאבון הלב, היה תיאום גרסאות בין עדים אלה, וברוך הינו עד מעוניין עד למאוד בתוצאות המשפט. יש להתייחס לעדותו של ברוך בזהירות רבה. 19. וכן, הסתירות המהותיות, הפנימיות והחיצוניות, שהיו בעדויות עדי ההגנה, לעניין ההתחייבות וההסכמה בעל-פה, כביכול, להארכת תוקפו של חוזה השכירות ל- 5 שנים נוספות, החל מיום 31.1.2010 ואילך, היו בעניינים קרדינאליים במיוחד: מועד ההתחייבות וההסכמה - האם בשלב המשא ומתן לקראת כריתת חוזה השכירות, או עם סיומו או לאחר סיומו; מיהות האדם שהתחייב ונותן ההסכמה (כ', חיים, התובע); מיהות האדם שההתחייבות וההסכמה ניתנו לו (ברוך, הנתבע,החברה) מקום מתן ההתחייבות וההסכמה; וצורת מתן ההתחייבות וההסכמה. (ראו והשוו- סעיפים 10-8 לתצהיר התובע שצורף לבקשה למתן רשות להתגונן (להלן: "הבקשה"); פרוטוקול הדיון בבקשה (להלן: "הפרוטוקול"), עמ' 4, ש' 32-25; עמ' 5, ש' 17-12, ש' 22, ש' 30-28; סעיפים 6 עד 8, 10 עד 12, 16, 18, 26 ותצהיר ברוך שצורף לבקשה; הפרוטוקול, עמ' 2, ש' 21-13, ש' 23; עמ' 3, ש' 10-3; עמ' 4, ש' 21-; נ/2, סעיפים 6, 8, 12 עד 15, 20, 26, 27, 32, 34, 43, 45, 47, 52; עמ' 26, ש' 30; עמ' 27, ש' 14-7, ש' 33, עמ' 28, ש' 11-2; עמ' 30, ש' 25-21, ש' 32-29, עמ' 31, ש' 8-1; נ/3, סעיפים 8 עד 11, 14, 19, 21, 27, 36; עמ' 31, ש' 12, ש' 36-21, עמ' 32, ש' 32-23; עמ' 34, ש' 8-1). 20. זאת ועוד, עדויותיהם של הנתבע וברוך, בכל הקשור לתוקפו של חוזה השכירות, הינה עדות בעל-פה כנגד תוכנו של מסמך בכתב, ובתור שכאלה, אינן קבילות המה. 21. זאת אף זאת וכמבואר, בחוזה השכירות הותנה והוסכם במפורש, כי "שום ויתור, הארכה או הנחה, או שינוי בתנאי כלשהו בהסכם זה על נספחיו לא יהיו בני-תוקף אלא אם יעשו בכתב..." (סעיף 15.1 לחוזה השכירות - ההדגשות שלי-ש.ס). יוצא, כי גם אם הייתה הסכמה בעל פה להארכת תוקפו של חוזה השכירות, מעבר לתקופת השכירות המוסכמת כאמור בחוזה השכירות, ואינני קובע כך, הרי אין להסכמה כזו תוקף משפטי כלשהו. דין הוא, כי עסקה כזו, טעונה מסמך בכתב (סעיף 79 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969). 22. זאת גם זאת, חוזה השכירות קובע את זכויותיהם וחיוביהם של הצדדים החתומים עליו. עדויותיהם של עדי ההגנה, לענייננו, כי כ' או חיים התחייבו והסכימו, בעל פה, להאריך את תוקפו של חוזה השכירות, ל- 5 שנים נוספות החל מיום 31.1.2010, לא רק שאינן סבירות עד למאוד ואינן מהימנות כלל בעיניי, אלא שהן גם עומדות בסתירה מוחלטת, קוטבית ופוזיטיבית לעדותו של חיים, הסבירה, המהימנה והראויה למלוא המשקל. 23. אלא בכך לא סגי. עדויותיהם של הנתבע וברוך, כי התובע התחייב והסכים להאריך את תוקפו של חוזה השכירות לתקופה נוספת של 5 שנים החל מיום 31.1.2010 ואילך, עומדות גם הן בסתירה פוזיטיבית, מוחלטת וקוטבית לעדותו של התובע, הסבירה, המהימנה והראויה למלוא המשקל. 24. הנה-כי-כן, מסקנתי היא, כי חוזה השכירות נגמר, בתום תקופת השכירות המוסכמת, כולל תקופת האופציה, ביום 31.1.2010. לא הייתה כל הסכמה, לא בכתב ולא בעל פה, להאריך את תוקפו, מעבר לתקופה האמורה. על-פי הדין שלעניין וחוזה השכירות, עם גמירת חוזה השכירות,היה על הנתבע לפנות את הנכס-המושכר, ולהחזירו לתובע בהתאם לסעיף 10 לחוזה השכירות. הנתבע הפר את חוזה השכירות, אף הפרה יסודית, ולא החזיר את הנכס המושכר לתובע בתום תקופת השכירות המוסכמת. הוא מחזיק ומשתמש בנכס- המושכר שלא כדין וכמסיג גבול. הנתבע זכאי לסעד הפינוי. שאר טענות הנתבע 25. לא מצאתי ממש בשאר טענותיו של הנתבע ודינן להידחות. אין ממש בטענה, שאין יריבות בין הצדדים וכי החברה הינה בעלת דינו של התובע. ראשית, טענה זו נטענה, לראשונה, בכתבי הסיכומים ומהווה, למעשה, הרחבת חזית פסולה. הצדדים הסכימו, מראש ובין השאר, כי לא יהא הרחבת או שינוי חזית פסולים (עמ' 11, ש' 10). שנית ולגופם של דברים אומר, כי הן על פי חוזה השכירות (סעיף 5.3) והן על פי הדין (סעיף 6 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט - 1969) חבותו של הנתבע, על-פי חוזה השכירות, אינה ניתנת להמחאה, כולה או מקצתה, לחברה, ללא הסכמת התובע. הסכמה כזו, לא ניתנה כלל. שלישית, הנתבע הוא הבעלים והמנהל היחידי של החברה.תשלום דמי השכירות לתובע-המשכיר על-ידי החברה והוצאת קבלה על כך בשם החברה והכל לפי בקשת השוכר , אינם גורעים, כהוא זה, מחיוביו של הנתבע כלפי התובע, על פי חוזה השכירות (סעיף 10 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973). רביעית, עדי התביעה העידו, בכתב ובעל פה, כי הנתבע הוא, למעשה, בעל הדין הנכון בהליך זה ולא החברה. חמישית, התובע העיד, לעניין זה, כי הנתבע הוא בעל דינו הנכון בהליך זה, עדות שלא נסתרה כלל. (עמ' 20, ש' 12-8, ש' 24-22, עמ' 21, ש' 3-1). בשולי הדברים 26. בשולי הדברים מבקש אני לציין, כי התופעה במקומותינו של סירוב דיירים לפנות מושכר ולהחזירו למשכיר, עם גמירת חוזה השכירות, מדאיגה מאוד ונהפכה למכת מדינה. היא פוגעת, שלא כדין בקניינו של המשכיר שהוא זכות חוקתית מוגנת.היא פוגעת במרקם החברתי העדין ובנורמות מוסריות.היא מעשה בניגוד לדין. אין להשלים עם תופעה זו. על בית-המשפט לעשות את הכל לשם עקירת תופעה זו מן השורש. התוצאה 27. התוצאה היא, איפוא, כי אני נעתר לתביעה ומורה בזה על פינויו של הנתבע וכל אדם אחר מטעמו ובכלל זה החברה מהנכס-המושכר, בתנאים הקבועים בסעיף 10 לחוזה השכירות, וזאת בתוך 7 ימים מיום המצאת פסק-הדין לידו. וכן, אני מחייב בזה את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 20,000 ₪. להסרת ספק, אני נעתר לבקשתו של התובע לפיצוי סעדים, ומרשה לו לתבוע, סעדים נוספים בשל אותה עילת תביעה, בהליך נפרד. פינוי מושכרשכירותפינוי עסק / חנותפינוי