התקף לב לעובד בגלל סירוב לעבוד שעות נוספות

1. ביום 7.9.05 לקה התובע באוטם שריר הלב . התובע מייחס אוטם זה בו לקה Xכוח שהתנהל בינו לבין הממונה הישיר אליו, בתאריך 6.9.05, ואשר נסב על סירובו של התובע להישאר לעבוד שעות נוספות ביום העבודה הקודם. התובע הגיש תביעה לנתבע להכיר באוטם שריר הלב בו לקה כ " תאונת עבודה", כמשמעותה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה -1995 (להלן - החוק).   הנתבע דחה בתאריך 15.1.07 את תביעת התובע בנימוק : "על פי המסמכים שבידינו לא הוכח קיום ארוע תאונתי שארע תוך כדי ועקב עבודתך ואשר הביא ל התפתחות מחלתך בתאריך 7.9.05."   כנגד החלטה זו של הנתבע, הוגשה התביעה בתיק שלפנינו. בכתב ההגנה חזר הנתבע על האמור במכתב הדחייה וטען, כי בתאריך 7.9.05, או בסמוך לכך, לא ארעה לתובע תאונת עבודה כמשמעה בחוק, ולחילופין כי לא ארע לתובע אירוע תאונתי חריג כלשהו, וכי השפעת האירוע הנטען על מצב ליבו של התובע היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. כמו כן, טען הנתבע, כי התובע סבל מגורמי סיכון רבים, לרבות עישון כבד, השמנת יתר, עודף שומנים בדם ויתר לחץ דם. 2.         בעב"ל 469/08 אפרים דיצר נ. המוסד לביטוח לאומי , נפסק:   " צודק המערער בטענתו כי יש לבחון את חריגות הארוע ואת הלחץ הנפשי בו היה שרוי, על בסיס סובייקטיבי. עם זאת כבר נפסק כי על אף שקביעת חריגות הדחק הנפשי שבו נמצא המבוטח צריכה להיבחן סובייקטיבית, הבחינה הסובייקטיבית כשלעצמה מצריכה ראיות אובייקטיביות, ואין די בעצם אמירה של המבוטח כדי להוכיח קיומו של דחק נפשי בלתי רגיל [עב"ל 458/99 פלבסקי מאיר נ. ביטוח לאומי, עבודה ארצי, כך לג' (58), 31; עב"ל 1302/00 מיכאל אסולין נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), 3.11.05); ההדגשה הוספה ר.ר.].   3 .          להלן עובדות המקרה כעולה מהעדויות ומהמסמכים שהובאו בפנינו : א. התובע יליד 1954, מכונאי במקצועו ועבד החל משנת 1979 במפעל "פולידור ס. פלסט בע"מ"; ב. בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה, אשר הוגש לנתבע ב-15.6.06, נטען ע"י התובע, כי תאריך הפגיעה הינו 7.9.05, וכי באותו יום היה לו ויכוח קשה עם האחראי עליו בנושא שעות נוספות, כי האחראי שצעק באופן חריג והוא חש לחצים בחזה ולמחרת הויכוח הלך לקופת חולים.        התובע אף ציין, כי אושפז בבית החולים הילל יפה בחדרה; ג.        בנוסף לטופס התביעה, שלח התובע מכתב לנתבע, ב-20.7.06. המכתב חתום ע"י התובע, אם כי נכתב ע"י בן משפחה ובו צוין, כי שם האחראי עליו עימו היה לתובע ויכוח הינו מר X X, וכי הסיבה Xכוח היתה שהתובע לא נשאר לעבוד שעות נוספות יום קודם לכן. באותו מכתב צוין, כי בעבר היו לתובע ויכוחים קטנים עם מר X X על דברים שונים בעבודה, אולם הויכוח, הפעם, היה הכי חזק.            התובע אף ציין במכתב, כי מנהל המשמרת בשם אלי שי שמע את הויכוח (נ/2) . גרסת התובע בנוגע Xכוח בינו ובין מר X X, כפי שבאה לידי ביטוי בחקירתו הנגדית, הינה שX X פנה אליו בסוף יום העבודה, ב- 5.9.05, ביקש ממנו להחליף תבנית והוא הלך לבעל הבית-מר לאון, והבהיר לו שאינו יכול להישאר מאוחר באותו יום וקיבל אישור ללכת, אלא שבינתיים ההסעה ברחה והוא נ אלץ ללכת ברגל עד הצומת. ביום המחרת, ב-6.9.05, הוא הגיע לעבודה ואז, לטענתו, היה הויכוח בינו ובין X שאמר לו שהוא לא שווה. התובע העיד, כי כאשר הוא אומר שאין הוא יכול להישאר שעות נוספות, אזי מר X צריך להישאר במקומו, וככל הנראה זו היתה הסיבה לכעסו של מר X X.          התובע אף העיד, כי בתגובה לכך שX X הטיח בו שהוא לא שווה כלום, הוא ענה למר X, שאם הוא רוצה שיפטר אותו.   נציין, כי עדות התובע על פיה X X אמר לו, שמצדו של מר X שהתובע יקבל התקף לב, אינה מהימנה עלינו ונראית לנו מוגזמת ומופרזת, על מנת להעצים את הויכוח; ד.         המוסד לביטוח לאומי גבה עדויות ממר אלי שי וממר X X, אולם לא מהתובע. בהודעתו לחוקר של מר אלי שי, מנהל המשמרת, נשאל מר שי על הויכוח בין התובע לבין מר X X. בעניין זה מסר מר שי לחוקר כדלקמן: "ש. זכור לך ויכוח בין דוד לX? ת. כן, היה ויכוח ביניהם, אני לא זוכר מה זה היה, משהו שקשור ; בעבודה              ש. היה ויכוח חריג או שונה מהרגיל?              ת. היו כבר כאלה ויכוחים אך ביום הזה היה ויכוח חזק              ש. אבל אתה לא זוכר על מה היה הויכוח?  ת. אני לא יודע על מה היה הויכוח אך אני שמעתי אותו צועק, את דוד ואז אמרתי לשניהם להפסיק ולא ולצעוק זה קרה יום לפני שהוא הפסיק לעבוד שמעתי בלילה הוא היה בבית חולים אחרי התקף" .   מר שי, העיד מטעם התובע, ובתצהיר העדות הראשית מטעמו (ת/3), מסר כי נכח בעת שהיה ויכוח בין התובע לבין מר X X, בסמוך למועד בו לקה התובע באוטם. מר שי העיד, כי הויכוח היה בטונים גבוהים, וכי: "דוד היה נראה לי כאילו הוא עומד להתפוצץ וכאילו נחנק מחוסר אוויר ... " . בחקירתו הנגדית העיד מר שי, כי לא שמע את תוכן הויכוח, אולם ראה את התובע ואת מר X X מתווכחים ובלשונו: "הם מתווכחים על ענייני עבודה רוב הזמן. אבל באותו יום זה היה ויכוח חריג והתובע עמד להתפוצץ, הוא נכנס לסערה וכאילו חיפש אוויר ..." (עמ' 11, ש' 18-19 לפרוטוקול). ברור מעדותו של מר שי, כי היו ויכוחים רבים בין התובע לבין מר X בענייני עבודה, כאשר התובע היה יותר איש העבודה - איש המקצוע, ומר X X היה האיש הניהולי. מר שי אף העיד, כי לא שמע קללות, אולם תגובתו של התובע, כפי שהוא ראה אותה, היתה תגובה חריגה, שכן התובע נראה נרעש, נעשה אדום ועמד להתפוצץ. מר שי הסביר, שזה שX , בדרך כלל, אינו מרים את קולו, זה לא אומר שהדבר אינו מעצבן, שכן לפעמים דיבור בשקט הוא מעצבן יותר (עמ' 12, ש' 7-8 לפרוטוקול).  מר שי העיד, כי ברור היה לכולם שלX אין סמכות לפטר עובדים ולהגיד לתובע שהוא מפוטר, ולכל היותר הוא יכול להמליץ להנהלה לפטר עובדים. כמו כן ברור מעדותו של מר שי, כי בכל הוויכוחים שהיו בין התובע לבין מר X X, גם בעבר, נכחו עובדים אחרים שעבדו באולם הייצור, כך שנוכחות עובד אחר בעת הויכוח אינה דבר חריג . בהתאם לעדותו של מר שי, הויכוח בין התובע לבין מר X X התרחש בבוקר יום 6.9.05, ולא בסוף יום העבודה (עיין עמ' 12, ש' 15-21 לפרוטוקול);   ה.         מר X X בהודעתו לחוקר שנגבתה ממנו במקום העבודה, ב-9.11.06, מסר כי היו בינו ובין התובע הרבה ויכוחים מקצועיים, כל הזמן, במשך כל השנים, וכי לא זכור לו ויכוח חריג כלשהו.                  מר X X מסר לחוקר: "הוא לא בא לעבודה ב-7.9.05 לפי הרשום לי ביומן. יום לפני כן לא היה בינינו ויכוח חריג או שונה מהרגיל ...". מר X X נשאל ספציפית לגבי ויכוח על שעות נוספות והשיב, כי אינו זוכר, וכי לא רשום לו , אם היה צורך בשעות נוספות וכי העבודה תמיד בעומס ובלחץ. מר X X סירב לחתום על ההודעה לחוקר, מבלי שיקבל ממנה העתק (עיין נ/9 וכן עדות החוקר, מר שלום מרחבי, עמ' 13 לפרוטוקול) ; ו.          מר X X בעדותו לפנינו, אישר את האמור בהודעה לחוקר וציין, כי היה ויכוח בינו לבין התובע, וכי לא זכר כי המדובר בויכוח חריג והוא זוכר שהיו ויכוחים במסגרת העבודה, מבלי לזכור ויכוח ספציפי (עיין עמ' 2 לפרוטוקול מ-18.10.09); בחקירתו הנגדית העיד מר X, כי הוא היה מתווכח עם התובע בצורה מקצועית על אופי ביצוע העבודה, וזאת כאשר התובע סירב לבצע את המוטל עליו, וכי הטונים הגבוהים נבעו מכך, שהויכוח אירע בתוך מפעל מרעיש. מר X חזר על גרסתו, כי הויכוח, יום לפני בו לקה התובע באוטם, היה מסוג הויכוחים הרגילים בינו לבין התובע וכי אינו זוכר ויכוח מיוחד על שעות נוספות, או אירוע של צעקות יוצאות דופן בסמוך למועד בו הפסיק התובע לעבוד. יחד עם זאת, אישר מר X כי היה ויכוח בינו ובין התובע, יום לפני אשפוזו של התובע, וכי יתכן כי היו כעסים הקשורים לסירובו של התובע לעבוד בשעות נוספות. מר X אף השיב בתשובות מתחמקות - כגון "אני לא זוכר", או "יכול להיות", וזאת על מספר שאלות ספציפיות המתייחסות Xכוח, לעובדים שנכחו מסביב, ולשאלה - האם התובע קיבל אישור ממנהל המפעל. מר X גם לא זכר את תוכן המילים בהם השתמש כלפי התובע באותו ויכוח, אולם לא הכחיש, כי אמר לתובע, באותו ויכוח, מילה כמו "מטומטם" . לאחר שזכרונו רוענן, העיד מר X: "אני זרקתי מילים, הוא זרק מילים, רעננו את זכרוני, פגע בתור בי מנהל שאמר לי שאני אפס ושאני לא יודע ולא מכיר את העבודה וכמעט הכל תX בו מבחינת ביצוע. כנראה שזה גרם ליתר התלהטות בינינו" (עמ' 18, ש' 10-11 לפרוטוקול). יחד עם זאת, חזר מר X על גרסתו, כי הויכוח בינו ובין התובע, ביום שקדם למועד בו אושפז התובע עם אבחנה של אוטם, לא היה ויכוח חריג, וכי גם בעבר היו ויכוחים, בהם הוא והתובע קיללו אחד את השני ; ז.         הכאבים בחזה מהם סבל התובע, החלו בלילה שבין 6.9.05 ל-7.9.05 (עיין עמ' 7, ש' 6-7 לפרוטוקול). ח.       התובע לא סיפר, בעת שהגיע לקבלת טיפול רפואי, על מקרה מיוחד שקרה לו במקום העבודה וההסבר שנתן לכך היה, שלא רצה לעשות מהויכוח סיפור גדול, מאחר ורצה לשוב לאותו מקום העבודה, כי זה היה מקור פרנסתו. התובע אישר בחקירתו הנגדית, כי זו לא הפעם הראשונה שהיה ויכוח בינו לבין מר X X. ט.         בסיכום האישפוז מבית החולים הילל יפה נרשם, כי התובע בן 52, היפרליפידמי ומעשן עד לפני כשנה, סובל מיתר לחץ דם ומהשמנת יתר, אולם אינו מקבל טיפול קבוע, פנה לרופא המשפחה כ-6-8 שעות לאחר תחילת הכאבים בחזה, שהחלו בלילה, לראשונה בחייו. מאחר ובא.ק.ג נצפו ממצאים המצביעים על אוטם, הוא פונה לחדר המיון; אין איזכור כלשהו Xכוח בעבודה. לתובע בוצע צנתור, אשר הדגים היצרות ונעשתה הרחבה עם הכנסת תומכן (עיין נ/6). בגיליון הקבלה למכון הלב צוין באנמנזה, כי במהלך הלילה ב-3:00 התעורר בשל כאבים בחזה שנמשכו כל הלילה ובבוקר פנה לקופת חולים. ברישום אצל רופא המשפחה, בתאריך 7.9.05, בשעה 09:58 בבוקר נרשם, כי התובע סובל "מהלילה מכאבים בקדמת החזה, קבועים ולחצים, ספק קשורים למאמץ." אין איזכור Xכוח חריג כלשהו בעבודתו של התובע בעת פנייתו לרופאת המשפחה, ב-7.9.05, או בפניותיו לאחר שחרורו מבית החולים. 4. הגם, שבין התובע לבין מר X X היו, במשך תקופת עבודתם המשותפת, ויכוחים לא מעטים, והגם שהתרשמנו, שהתובע הפריז בחריגותו של האירוע, הרי עדותו של מר שי, שהינו עד אובייקטיבי עשתה עלינו רושם מהימן, וממנה עולה, כי היתה חריגות מסוימת בוויכוח בין התובע לבין מר X X, ביום הקודם למועד בו לקה התובע באוטם, וכי התובע הגיב באופן נרעש, נעשה אדום ונראה כמי שהולך להתפוצץ. ככל הנראה, החריגות וההתרגשות בגין הויכוח, היו על רקע עלבונות אישיים שהטיחו מר X X והתובע זה בזה, ואשר חרגו מעימותים ביניהם שהיו דבר שכיח והיו על אופי ואופן ביצוע העבודה. זו היתה גם גרסתו של מר שי בהודעה שמסר לחוקר, כי המדובר היה בוויכוח חזק באותו יום בהשוואה Xכוחים הרגילים. עדותו של מר שי עשתה עלינו רושם מהימן, יותר מעדויות התובע, שניסה להפריז לכיוון חריגות הויכוח , ויותר מעדותו של מר X X, אשר ניסה להתחמק והשיב על שאלות רבות ב- "לא זוכר" ו- "יכול להיות" . נשוב ונדגיש, כי בהתאם לעדותו של מר שי, הויכוח היה בשעות הבוקר, בסמוך לתחילת יום העבודה, ב-6.9.05.   5.        אשר על כן, הננו קובעים, כי בויכוח בין התובע לבין מר X X, בתאריך 6.9.05, היה משום חריגות מסוימת.   לעניין זה , עיין גם בדב"ע נד / 0/268 יוסף ניב נ. המוסד לביטוח לאומי ( 25.1.95 ) , כי:   "יאמר תחילה כי ארוע חריג בעבודה אין משמעו בהכרח ארוע חד פעמי. גם ארועים חוזרים ונשנים אחת לכמה חודשים לדוגמה או אפילו אחת לכמה שבועות, יכול ולא יהיו שיגרתים לעבודה - והכל מותנה בעוצמתם ובתדירותם ובהתייחס לנפגע הספציפי שבו מדובר... אם נוסיף על כך את סמיכות הזמנים בין הנסיעה הנדונה (ובעניננו העבודה הרצופה בשלוש משמרות) לבין הכאבים בהם נתקף המערער שבישרו את בוא האוטם ואת אישפוזו באותו היום, כי אז הננו סבורים שסופקה ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה יועץ רפואי..." באשר למידת חריגותו של הויכוח, כפי שציינו לעיל, המדובר בחריגות מסוימת, אולם די בה בשלב ראשון לצורך מינוי מומחה רפואי. מידת החריגות תשקול בעת קביעת הקשר הסיבתי המשפטי בין העבודה לבין האוטם וזאת לאחר קבלת חוות דעת המומחה. (עיין בדב"ע נה / 0/48 אברהם פוליק נ. המוסד לביטוח לאומי, פסק הדין מתאריך 1.2.96, פיסקה 16 בפסק הדין). 6.         באשר לטענות הנתבע, המתייחסות לאנמנזה ולהעדר רישום על הויכוח החריג במסמכים הרפואיים, נציין, כי יש הבדל בין אנמנזה סותרת לבין אנמנזה שותקת. יש הבדל אם הגרסה באנמנזה סותרת את גרסתו של המבוטח, כפי שנמסרה למוסד לביטוח לאומי, או לבית הדין, לבין מקרה בו האנמנזה אינה תורמת לגרסה, אולם גם אינה סותרת אותה. השופט רבינוביץ בעב"ל 37/03 משה פרומברג נ. המוסד לביטוח לאומי , הבהיר כי קיימים סייגים למתן משקל לאנמנזה כפי שנקבע גם בעב"ל 166/99 דניאל גרץ נ. המוסד לביטוח לאומי ועל פיהם: "רואים אנו שההלכה בעניין משקלה של האנמנזה אינה מאיינת ראיות אחרות המוכחות בפני בית הדין, אלא משמשת כאחת העדויות והראיות, מתוך המכלול הכולל של הראיות שבפני בית הדין. הנובע מכך שאין, ובכל תנאי, ליתן לאנמנזה משקל מכריע ומוחלט לדחיית בתביעה כל אימת שלא מזכיר מבוטח תובע במפורט ובמדוייק, בהיותו בבית החולים, את אירועי העבודה." ועיין גם במאמרם של ד"ר גרשון גרונפלד עו"ד ושל פרופ' גדעון אלרואי, משקל האנמנזה בהוכחת אירוע תאונתי, "רפואה ומשפט", גיליון 31 מ- 12.04, עמ' 34, שם קיימת התייחסות לכך שהחוק אינו מטיל חובה על הרופא המטפל לרשום ברשומה רפואית את נסיבות הפגיעה שהביאו לצורך בטיפול רפואי אלא יותר דגש על עבר רפואי, אבחון המצב הרפואי והוראות הטיפול ואת מסקנתם כי: "רישום האנמנזה הוא כלי, המשמש רופאים ואנשי צוות רפואי, לחקר מחלת המטופל וזאת לצורך קבלת החלטה רפואית באשר למטופל בהירות ודיוק סבירים. חקירת הנסיבות אשר הביאו לפניה לטיפול רפואי מהווה חלק קטן מן המבנה הכולל של האנמנזה ומידת פירוט נסיבות אלה תXה במידה רבה ברלבנטיות, שלהן לטיפול הרפואי, לדעתו של המטפל. אין על המטפל חובה חוקית לרשום את הנסיבות המדוייקות שהובילו לפניית כל מטופל לטיפול רפואי. השימוש הנעשה ברישום האנמנזה בעת הבירור המשפטי לשאלת קיומו של אירוע תאונתי במסגרת תביעות תאונות עבודה, חורג מן ההגיון המנחה את רושם האנמנזה. על כן, מן הראוי לבחון בכל מקרה נתון האם לאור אופי הפגיעה הנטענת מתבקש, מבחינה רפואית, רישום נסיבות הפגיעה המדוייקות באנמנזה ולעשות שימוש ברישומים אלה בזהירות רבה. יש לשקול אף העדפת מקורות ראייתיים אחרים להוכחת קיום אירוע תאונתי." בענייננו המדובר באנמנזה שותקת ולא באנמנזה סותרת. 7. משזו היא מסקנתנו, נזקקים אנו לחוות דעתו של מומחה רפואי , על מנת שייעץ לנו בשאלת הקשר הסיבתי שבין הארוע החריג שתואר לעיל לבין האוטם בו לקה התובע כמפורט במסמכים הרפואיים. 8. אנו ממנים את פרופסור א. קרן מבית החולים ביקור חולים בירושלים כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין. כב' המומחה מתבקש להשיב על השאלות הבאות: א. מהי המחלה ממנה סבל התובע, כמפורט במסמכים הרפואיים, בעת אישפוזו ב-7.9.05? ב. האם לדעת המומחה יש קשר סיבתי בין הוויכוח בעבודתו התובע בינו לבין מר X X, וויכוח שאירע בתאריך 6.9.05 בשעות הבוקר בסמוך לתחילת יום העבודה, לבין המחלה שאובחנה אצלו בתאריך 7.9.05? ג. אם יקבע המומחה, כי קיים קשר סיבתי בין הוויכוח בעבודת התובע בתאריך 6.9.05, בשעות הבוקר, לבין המחלה ממנה סבל התובע ב-7.9.05, האם השפעת הוויכוח על הופעת המחלה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות נתונים אישיים שהיו קיימים בתובע בטרם לקה במחלה ואשר עליהם ניתן ללמוד מהחומר הרפואי המצורף להחלטה זו. ד. האם יש לומר שהוויכוח בעבודה בתאריך 6.9.05 החיש את בואה של המחלה, כך שאילמלא וויכוח זה, יתכן שבואה של המחלה היה נידחה למועד מאוחר יותר כלשהוא או שלא היה מופיע כלל? 9. המומחה מתבקש לבסס את חוות דעתו על העובדות כפי שנקבעו בהחלטתינו זו ועל המסמכים הרפואיים המצורפים מהם ניתן ללמוד על מצב בריאותו של התובע והם: א. כרטיסו הכללי של התובע וכן כרטיס רפואי; ב. תיקו הרפואי של התובע מבית חולים הילל יפה, חדרה, לרבות, כמובן, סיכום האישפוז; ג. המסמכים נ/5 ו-נ/6; ד. חוות דעת רפואית מטעם התובע של פרופ' קפלינסקי; נציין כי המדובר בחוות דעת מ-22.6.08, אשר אינה מבוססת על התשתית העובדתית שנקבעה ע"י בית-הדין, כמפורט בהחלטה מ-23.6.11 (ולא ברור, מדוע חוות דעת זו קיימת מחודש 6/08, לא הוגשה קודם לכן). ה. חוות דעת ד"ר זהבית זיו נר מטעם הנתבע מתאריך 19.12.06. 10. המומחה מתבקש להכין חוות דעתו ולהעבירה לבית הדין, במידת האפשר, תוך 30 יום. שכר טרחתו של המומחה ישולם מתקציב המדינה, באמצעות קופת בית הדין, כמקובל.התקף לב / אוטם שריר הלבשעות נוספותסירוב עבודה