פרישה מעבודה עקב תסמונת התעלה הקרפלית

ביום 22.9.09 ניתן פסק דיננו ובו נדחתה תביעת התובע להכיר בפגימה בשתי ידיו (תסמונת התעלה הקרפלית) ובצווארו כמי שהיא תוצאה של פגיעה בעבודה, לפי עילת המיקרו טראומה. במסגרת ערעורו של התובע (עב"ל 592/09) הסכימו הצדדים להצעת בית הדין לפיה ידחה הערעור לענין תסמונת התעלה הקרפלית ולענין הצוואר יתאפשר לתובע לבסס תשתית ראייתית בכל הנוגע ל"פעולת נשיאת זרנוק המים הכבד בלחץ גדול על פני הכתף", שכן פעולה זו "אפשר שתקים תשתית מיקרוטרואמטית מספקת להעברת העניין למומחה יועץ רפואי". בדיון מיום 2.11.11 גיבשו הצדדים את התשתית העובדתית להלן: "1. התובע יליד שנת 1946 עבד ככבאי מבצעי משנת 1977 ועד לחוש מאי 2003 עת הפסיק לעבוד בפועל. בשנת 2005 הוא פרש מטעמי בריאות. 2. במסגרת עבודתו התובע נשא זרנוק מים על כתף ימין ולעיתים גם בצד שמאל. בממוצע גס נישאת הזרנוק נמשכה כשעה וחצי ליום. מובהר שביום בהם לא היו אירועים מבצעיים שחייבו שימוש בזרנוק אז התובע נשא את הזרנוק במסגרת בדיקות תקינות בפרק זמן שלפחות שעה. והיו ימים בהם היתה פעילות מבצעים ואשר מעבר לבדיקת התקינות התובע השתמש בזרנוק לפעמים לפרקי זמן ארוכים יותר. 3. מובהר כי נשיאת הזרנוק כאמור היא זרנוק שפועל בלחץ מים שבין 8-12 אטמוספרות וקוטרו כ-3 צול ובעת הפעלתו הוא מייצר רטט שפועל על הכתף והצוואר." בו ביום מונה פרופ' צינמן כמומחה יועץ רפואי לבית הדין (להלן - המומחה). בחוות דעתו מיום 11.11.11 ציין המומחה כי התובע סובל מבלטי דיסק באזור עמוד השדרה הצווארי "והתפתחות מילופטיה צווארית עם ממצאים נוירולוגיים בגפיים". המומחה קבע כי הפגימה האמורה אינה תוצאה של תנאי העבודה כפי שתוארו שכן "עבודה כפי שתוארה אינה גורמת לתנועות חוזרות ונישנות של ע"ש צווארי גם אם מדובר בעבודה קשה. אין ספק שבנסיבות המקרה הייתה מתפתחת המחלה גם באם התובע היה עובד בעבודה משרדית". ביום 25.1.12 הוחלט, לבקשת התובע, על מינוי מומחה רפואי נוסף. ביום 2.2.12 הוחלט כי המומחה הנוסף יהיה רופא תעסוקתי, וזאת לאור הסכמת הצדדים. תחילה מונת ד"ר תיבון-פישר, אך לבקשתה בוטל המינוי וביום 3.9.12 מונתה ד"ר קרין ציקל שלום (להלן - המומחית הנוספת). ביום 10.10.12 ניתנה חוות דעתה של המומחית הנוספת. המומחית הנוספת התייחסה לפגימות בצוואר וקבעה כי "לפי עובדות המקרה והמסמכים מדובר על פגימה מסוג מיקרוטראומה". המומחית הנוספת הציגה מחקרים שונים מהם עולה כי קבוצת עובדי מכבי האש הם בסיכון גבוה לסבול מפגיעות שריר שלד. המומחית הנוספת קבעה כי "השפעת תנאי עבודתו של התובע ככבאי מבצעי, הינה בשיעור מעבר ל- 80% מאשר כאבי צוואר בעבר והשפעות הגיל. לאחר תאונת דרכים חזר לעבודתו ללא ממצאים אובייקטיביים רפואיים". ביום 14.11.12 ביקש הנתבע להעביר למומחית הנוספת את שאלות ההבהרה להלן: "1. מהן התנועות החוזרות ונישנות פעמים אין ספור ביום עבודה אותן מבצע התובע בצווארו ע"פ החלטת בית הדין? נא תיאורך המפורט. 2. מהן הפגימות הזעירות והבלתי הפיכות שנגרמו לתובע עם כל תנועה, מה הן התנועות שמתוארות בתשובתך לעיל בצווארו? נא הסבר ופרט. 3. מה הקשר בין אישפוזו עקב מחלת "גוליאן ברה" בשנת 2003 לעבודה? 4. אלו ממצאים נוירולוגיים כיום קשורים לנותר [כך במקור - א.א.] מאשפוז בשנת 2003, ואלו לפגיעה הצווארית, נא הסברך המפורט. 5. מה משקל תאונה הדרכים בשנת 1997 על הפגיעה בצוואר? נא הסברך והערכה באחוזים. 6. כיצד נגרמה הפגיעה בצווארו דהיום בצירופן של פגימות זעירות ובלתי הפיכות בעבודה אם היו? נא הסברך. 7. לאור כל האמור לעיל כיצד קבעת שעבודתו גרמה ל-80% נזק בצווארו? נא הסברך המפורט." ביום 5.1.13 נדחתה הבקשה של הנתבע להעביר למומחית הנוספת את שאלות ההבהרה, וכך נקבע: "לאחר עיון בבקשת הנתבע לשאלות הבהרה ובתגובות החלטתי לדחות את הבקשה. באשר לשאלות 2-1 : המומחית מציינת כי היא מתייחסת לעובדות המקרה. באשר לשאלות 5-3: המומחית אינה צריכה להתייחס במפורט למחלת הגוליאן ברה או לתאונת הדרכים משנת 1977. די בכך שהיא התייחסה לקשר הסיבתי בין תנאי העבודה למחלה ולשאלת מאזן ההשפעות. שאלות 7-6: המומחי אינה צריכה להסביר במפורט את מנגנון הגירמה ודי בכך שהתייחסה במפורש לקיומו של קשר סיבתי. ...." לאור דחיית הבקשה האמור ניתן צו לסיכומים. הצדדים סיכמו את טענותיהם. הנתבע ביקש, במסגרת סיכומיו ביקש הנתבע למנות מומחה רפואי אחר - שכן המומחית הנוספת סטתה מהעובדות המוסכמות. לאחר עיון בטיעוני הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה בכל הנוגע לפגיעה בעמוד השדרה הצווארי, ואלו טעמינו בתמצית: אכן, בפני בית הדין מונחת גם חוות דעתו של המומחה - פרופ' צינמן. אך כאשר מונחות בפני בית הדין שתי חוות דעת של המומחים מטעמו, הדעת נותנת שככלל ובהעדר טעמים מיוחדים תועדף חוות הדעת שהיא לטובת המובטח. הנתבע סבור כי במקרה זה קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את פסילת חוות הדעת של המומחית הנוספת. בקליפת אגוז, מציג הנתבע שני טעמים: האחד, המומחית הנוספת סטתה מהעובדות המוסכמות וקבעה את דעתה על ידי עובדות אחרות שעולות מהמחקרים שהציגה; השני, המומחית הנוספת התעלמה ממצבו הרפואי הקודם של התובע. בכל הכבוד, אין בידינו לקבל את טענות הנתבע. באשר לטענה הראשונה - עיון בחוות הדעת של המומחית הנוספת לא מעלה כי היא הסתמכה על עובדות אחרות מאלה שהוצגה לה. נהפוך הוא. המומחית הנוספת מצינת שהיא קובעת את דעתה על יסוד "עובדות המקרה והמסמכים" (מסמכים שפורטו בחלק הראשון של חוות הדעת - א.א.). העובדה שהמומחית הנוספת ראתה לנכון להציג מחקרים הקושרים בין עבודת הכבאי לבין בעיות של שריר ושלד, אין משמעה כי המומחית חרגה במקרה זה מהעובדות המוסכמות, ותוכן תשובתה בענין זה מדבר בעד עצמו. באשר לטענה השניה - עיון החלק הראשון של חוות הדעת מעלה כי המומחית הנוספת היתה ערה למצבו הרפואי הקודם של התובע ובכלל זה מחלה הגוליאן ברה ותאונת הדרכים משנת 1977. על רקע אלה העריכה המומחית הנוספת כי תרומת תנאי העבודה עלתה על 80%. משכך, לא ניתן לקבל את הטענה כי המומחית התעלמה מהמצב הרפואי הקודם. סוף דבר - התביעה להכיר בפגיעה בעמוד השדרה הצווארי כבפגיעה בעבודה לפי עילת המיקרו טראומה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ₪. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. רפואהתסמונת התעלה הקרפלית (CTS)פרישה