בפנינו איפוא מקרה שבו נתבע חסר ביטוח צד ג' או מקיף (כפי שהודה בעדותו ובהגנה) מבקש להתכחש בדיעבד למכתב הודאה באחריות. 1. תביעת שיבוב בגין נזקי רכוש לרכב שביטחה התובעת, בתאונה מיום 9.5.09. ההנמקה תהא תמציתית כאמור בתק' 214ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. 2. הנהג ברכב המבוטח מר X העיד כי נסע מכיוון הקריות לכיוון חיפה (בכביש החדש - כביש שמן). הוא ביקש לעקוף את הרכב שלפניו, הוא הרכב בו נהג הנתבע. הוא עקף את רכב הנתבע אך תוך כדי העקיפה סטה הנתבע שמאלה ופגע ברכבו. הפגיעה היתה פגיעת אורך לכל צד ימין של הרכב המבוטח, כנחזה בתמונות ת/1. מר X העיד כי הפגיעה הראשונית היתה פגיעת כנף לכנף (כנף שמאל קדמית ברכב הנתבע וכנף ימנית קדמית ברכבו). תיאור זה יכול להתיישב עם פגיעת האורך ברכבו של העד, שרכבו השתפשף לאורכו כנגד הכנף השמאלית או אף צד שמאל של רכב הנתבע. לדברי העד, ביקש הנתבע שלא להזמין משטרה ונתן פרטים. העד אמר לו שבכוונתו לרשום מה שקרה ושיחתום לאורת אישור שהוא מודה באשמתו. הנתבע הסכים וחתם, לאחר שמר X קרא לו את הנוסח. 3. גרסת הנתבע (ורעייתו אשר ישבה עמו) - שונה. לדבריו הוא נסע במסלול הימני וביקש לעקוף רכב שלפניו. הוא אכן עקף אותו רכב שלפניו משמאלו, והספיק כמעט לחזור לנתיבו לאחר העקיפה. אלא שאז ותוך כדי עקיפה לא זהירה של רכב הנתבע, פגע רכב התובע ברכבו, כאשר התובע נוסע במהירות גבוהה. היינו למעשה התיאור כאן הינו שהתובע פגע ברכב הנתבע, תוך כדי שהאחרון עצמו מבצע עקיפה. הנתבע ורעייתו אמנם דוברים את השפה העברית ועדותם היתה בעברית; אך לדבריהם אין הם יודעים לקרוא ולכתוב בעברית (טענה ספציפית זו של אי הבנת הכתוב בעברית - מקובלת עליי, הואיל וגם התובע ציין שהקריא לנתבע את הנוסח שרשם, בטרם חתם עליו האחרון). הנתבע ורעייתו טוענים כי מר X מסר שרשם על הנייר את פרטי הנתבע כדי למסור אותם לאביו וביקש שהנתבע יחתום. הנתבע שרצה להרגיע את אשתו שנכנסה לפאניקה חתם על הנייר, אך מר X לא קרא לו את הכתוב והוא סבר בסה"כ שמדובר על רישום פרטיו. מבין שתי הגרסאות, עדיפה עלי גרסת מר X. אין חולק כאמור כי הנתבע חתם למר X על נוסח של הודאה באחריות, בזו הלשון: "אני נאסר עייש עם הרכב אופל (המספר האחרון הוא ת.ז. של הנתבע -י.פ.) נסעתי בנתיב הימני ועברתי לשמאלי, בלי לשים לב פגעתי בפורד פוקוס 9053250 שנסע מצד שמאל ששייך לבובי X (פורטה ת.ז.)". טענת הנתבע כי סבר שהוא חותם פשוט על מכתב מסירת פרטים אינה מסברת את האוזן. ראשית הנתבע העיד כי הוא נוהג משנת 1988, וחזקה כי הבין שלא נדרשת כלל חתימה שלו על טופס מסירת פרטים אישיים או דף נייר שבו פשוט רשם הנהג השני את פרטי הנתבע. לאיזה צורך נדרשת חתימה כזו, אם מדובר רק על מסירת פרטים של עצמו? שנית, גרסה זו של הנתבע שנזכרה בעמ' 4 למעלה בפרוטוקול, שונה מן הגרסה שנזכרה בכתב ההגנה. שם נטען כי מר X מסר לנתבע כי רשם על הנייר לא רק את הפרטים של הנתבע, אלא גם את פרטי קרות התאונה. רוצה לומר, בעוד שבאולם ביהמ"ש מסר הנתבע גרסה ממנה עולה שסבר שהוא רק חותם לאות אישור שאלו פרטיו, הרי שבכתב ההגנה טען שחתם על גרסה, אלא שלא ידע שהוחתם על גרסה לא נכונה. שלישית, בעוד בכתב ההגנה נטענה גרסה לפיה מיהר הנתבע להרגיע את אשתו ולטפל בה ולכן חתם על הנייר ונסע עם אשתו מהמקום (כביכול כדי לבאר מדוע לא טרח לבדוק על מה הוא חותם ולו על דרך דרישה שמר X יקריא לו), הרי שבאולם ביהמ"ש מסרה האישה שמר X הוא שהסתלק מבלי למסור פרטים. בכתב ההגנה המפורט לא נטען ולו ברמז שהתובע הסתלק מבלי למסור פרטים. בפנינו איפוא מקרה שבו נתבע חסר ביטוח צד ג' או מקיף (כפי שהודה בעדותו ובהגנה) מבקש להתכחש בדיעבד למכתב הודאה באחריות; מכתב שבו אישר גרסת מר X, וחתם עליו לאחר שתוכנו הוקרא, והוא הבין גם הבין על מה הוא חותם. עם זאת אציין למעלה מן הצורך כי אף לו שעיתי לגרסתו הבסיסית של הנתבע בדבר אופן קרות התאונה, הרי היה האשם רובץ לפתחו. שכן הוא אישר שמדובר בכביש רחב עם שדה ראיה פתוח לגמרי מאחור, ולכן משמעות גרסתו אינה אלא שיצא לעקיפה לא זהירה מבלי לבדוק שהמסלול שמשמאלו, שאליו סטה לצורך ביצוע העקיפה, פנוי. היינו לא בדק במראה שאין רכב שנוסע מאחור באותו מסלול (הוא אישר שיש שדה ראיה לאחור פתוח למרחק של 500 מ' ויותר). לפיכך לו שעיתי לגרסתו (ואיני שועה לה), המשמעות הינה שחסם נתיבו של מר X תוך עקיפת פתאום לא זהירה. לא מצאתי ממש בטענות ב"כ הנתבע בסיכומיה: כך טענה כי בפוליסת התובעת קיימת הגבלת גיל וותק, כאשר התובעת לא המחישה את גילו של מר X וותק הנהיגה שלו. אמנם על התובעת להוכיח תביעתה ואולם ניתן לצפות שמי שחולק על קיום הכיסוי הביטוחי, היינו מהות טענתו כלפי התובעת היא ששילמה כמתנדבת, יטרח ויעורר הטענה, היינו יפרט מדוע זה שילמה כמתנדבת; ולא יצפה שהתובעת תביא מיוזמתה ראיות ביחס לטענה שלא עוררו. הרי בנקל ניתן היה לעורר הטענה ואז אלמלא הוכיחה התובעת את גילו וותק הנהיגה של מר X, יכול והיה בה ממש. אלא משלא מעוררים כלל עניין זה (וכאן אין די בהכחשה סתמית של כתב התביעה), הנחת העבודה הסבירה של התובעת אמורה להיות שאין כל טענה בעניין זה. למותר לציין שלו אכן חלקה ב"כ הנתבע על התקיימות תנאים אלה, יכולה היתה להפנות שאלה למר X ביחס לגילו, ואף לבקש שיציג תעודת זהות או את רשיון הנהיגה. הוא גם לא נשאל, ולו שאלה אחת, האם הורשה לנהוג ברכב על ידי המבוטח (אני מציין הדבר לאור טענת ב"כ הנתבעת שגם בענין זה לא הוכחו תנאי הכיסוי הביטוחי). לא יעלה על הדעת שבכל תביעת שיבוב תצטרך התובעת לנחש טענות מעין אלה וליזום הבאת ראיות בעניין, כאשר הצד שכנגד אינו טורח ליתן להן כל ביטוי בכתב ההגנה, ואף לא חוקר אודותיהן. התביעה נתמכה בחוות דעת שמאי ובשונה מהטענות בסיכומים, כן הומחש התשלום על דרך צירוף הוראת התשלום על סך 12,297 ₪ (גם אם ראוי היה לצרף גם את חשבונית המוסך). אני מקבל איפוא את התביעה ומחייב הנתבע לשלם לתובעת בתוך 30 יום את הסכומים הבאים: סך של 12,297 ₪ כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.6.09 ועד מועד התשלום. שכ"ט עו"ד בשיעור 2,000 ₪. החזר אגרה ששולמה כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית מיום בו שולמה. מסמכיםהכחשת תאונהתאונת דרכים