הנתבעת טענה, כי מדובר בתיק מירמה ועמדה על דחיית תביעה. יש לציין כי הנתבעת צירפה מסמכים ובתוכם דו"ח חקירה אשר בירור העלה כי מדובר במסמכים אשר הוגשו בזמנו לתיק בימ"ש ואין מדובר במסמכים חדשים אשר בצדק ציין ב"כ התובע בתגובתו להחלטת בימ"ש כי הוא מתנגד לצירוף מסמכים חדשים אשר לא הומצאו במהלך הישיבות בתיק זה. המדובר בתביעה כספית על סך 37,000 ₪ שהוגשה ב-2.11.10 בסדר דין מהיר והוגדרה כתביעה "כספית, שיבוב, סוברגציה". המדובר בתביעה בעקבות נזקי רכוש שנגרמו לרכב מסוג מיצובישי מגנום בתאונת דרכים מיום 18.9.06. עמדת התובע בתצהיר מיום 26.2.11 תאר התובע את נסיבות התאונה כדלקמן: "בתאריך 18.9.06, לא זוכר שעה מדויקת, נהגתי ברכב מיצובישי מגנום בעל רישוי מס' 8288924 (להלן: "רכב המיצובישי") שבבעלות אבראהים סעדה. נסעתי ברח' ויצמן בנהריה כאשר מר סעדה אבראהים יושב לידי ותוך כדי נסיעה, רכב אחר שנסע לפני מסוג מיצובישי סופר לנסר (להלן: "רכב הסופר לנסר") עצר באופן פתאומי בכביש, אני לא הצלחתי לבלום ואז רכב המיצובישי בו נהגתי פגע מאחור ברכב הסופר לנסר (להלן: "התאונה"). אחרי התאונה הייתה שיחה בינינו לגבי מי אחראי לאירוע התאונה ובהמשך החלפנו פרטים וכל אחד נסע לדרכו". בעת חקירתו בביהמ"ש בתאריך 8.3.11 הוסיף: "...נסעתי בטנדר מיצובישי מגנום יש לו שני צבעים: צבע אדום וכסף. אתה מציג לי צילום ואני מאשר. לשאלתך ברכב בזמן התאונה שנהגתי בו ואם הארגז היה פתוח או סגור מאחור, אני משיב שהוא סגור, זה האוטו המופיע בצילום שהראית לי. לשאלתך מה קרה אחרי התאונה, אני משיב - לפני הייתה מיצובישי סופר לנסר לבנה אני הייתי בקבוץ גשר הזיו במפעל, הייתי בזמן העבודה הגענו לכיוון של נהריה היינו אני והקבלן השני הוא ישב איתי ברכב. הרכב מלפנים בלם באתי מקבוץ גשר הזיו לכיוון נהריה. הגענו לכיכר עברתי את הכיכר היה לפני רכב מיצובישי לבן הוא עצר ולא הייתה לי אפשרות נכנסתי בו מאחור, הוא עצר בפתאומיות ופגעתי בו. לשאלתך אם מיד לאחר התאונה ירדתי להחליף פרטים, אני משיב שירדנו מהרכב. התאונה קרתה, נסענו לצד וירדנו, דיברנו על התאונה מי אשם, הגיע שוטר ושאל אם יש נזק, אמרנו שלא רק נזק רכוש, החלפנו פרטים כל אחד לכיוונו". מר סעדה אבראהים, מעבידו של התובע ובעל הפוליסה, אשר נסע אף הוא ברכב בזמן התאונה, העיד בעניין זה כדלקמן: "באנו לכיוון נהריה, נכנסנו העירה לפני שנכנסנו לכיכר היה רכב לפנינו ובדיוק באמצע הסיבוב בלם על המקום. אני לא יודע למה הוא עצר, לא שמתי לב, אז נכנסנו ברכב שלו. הוא עצר בלי שום סיבה, אני לא יודע מה קרה לו שהוא עצר, זה היה משהו מוזר. בא שוטר בבגדים אזרחיים ושאל אם יש נזקי גוף שניתן פרטים אחד לשני. בהתחלה היה ויכוח, עצרת לא עצרת, בסוף דיברנו לחצנו יד וכל אחד נתן את הפרטים שלו והמשכנו, זה מה שקרה. אני לא זוכר מעבר חצייה במקום בו הייתה התאונה, אני לא זוכר אם אשה עברה במקום ובגלל זה הייתה העצירה הפתאומית". ולהלן: "לשאלתך אם אחרי התאונה מיד ירדנו להחליף פרטים, אני משיב - לא. לא דיברתי עם עלי ישר עצרנו וירדנו לדבר... לשאלתך אם אני זוכר ליד מה החלפנו פרטים, אני משיב - על הרכב שלו מקדימה. על הרכב שלי או שלו, אני לא זוכר או על הגג, אני לא זוכר". נהג הרכב השני אשר נפגע מהתאונה, מר גלעד בר קציר, העיד בעניין זה כדלקמן: "זה היה ברח' ויצמן, עצרתי להולכת רגל, היא עברה ומישהו נכנס בי מאחור... קבלתי מכה מהפגיעה עצמה עצרנו בצד הייתה ניידת הם נתנו לנו לברר ביחד". ולהלן: "לשאלתך מה עשו הנהגים ישר אחרי התאונה, אני משיב - שהם לא יצאו ישר מהרכב הם המתינו ברכב". ולהלן: "לשאלתך איך לקחנו פרטים אחד מהשני, אני משיב - רשמנו, עמדנו ורשמנו פרטים. עמדנו ליד הרכב ורשמנו, ליד הרכב שלו עמדנו ורשמנו. רשמנו על הקבינה". התברר, כי בתאריך 21.6.07, דהיינו, כ-9 חודשים לאחר התאונה מסר גלעד גרסה בעניין נסיבות התאונה בפני חוקר חב' הביטוח מר ביסאן אחסאן. פרוטוקול החקירה כפי שנרשם בכתב ידו של החוקר הוצג וסומן נ/1. בשלב מאוחר יותר הודפס הפרוטוקול. בעמ' 8 לפרוטוקול המודפס נרשמו שאלות החוקר ותשובות גלעד כדלקמן: "ש. מה סוג הרכב שפגע ברכב שלך? ת. טנדר מסוג מיצובישי מגנום. ש. איזה צבע? ת. שחור. ש. איך זכור הצבע שלו? ת. בעת שרשמתי את מס' הרישוי שלו אני זוכר שזה היה בצבע שחור. ש. איפה רשמת את הפרטים? ת. על נייר. ש. איפה הנייר שעליו רשמת את מס' הרישוי של הטנדר? ת. את הנייר מסרתי לאבא שלי ולא יודע מה עשה עם זה. ש. האם אתה בטוח שהטנדר היה בצבע שחור ולא בצבע אחר? ת. כן אני בטוח שזה היה בצבע שחור. ש. האם מדובר בטנדר עם ארגז סגור או ארגז פתוח? ת. עם ארגז פתוח." ולהלן בעמ' 9: "ש. מה עשיתם מיד לאחר התאונה? ת. אני מיד עם עצירת רכבי לאחר שנהדף קדימה השארתי את רכבי במקומו ומיד יצאתי מהרכב ונגשתי לרכב שמאחורי ואז הבחנתי שמדובר באותו טנדר מיצובישי מגנום והנהג והנוסע המשיכו לשבת בתוך הטנדר עם חלונות סגורים ואז בקשתי מהנהג שעמדתי ליד החלון שלו לפתוח את החלון והוא המשיך להתעלם ממני ואני באותה עת רציתי להתקשר להזמין משטרה ואחד הנוכחים במקום אחר לי כי כבר התקשר והזמין משטרה ואני בשלב זה עד שהגיעה המשטרה רשמתי את מס' הרישוי של הטנדר שיהיה לי וכו'". ולהלן בעמ' 10: "ש. תאר לי איך נראה הטנדר? ת. טנדר בצבע שחור עם ארגז פתוח עם מגן קדמי בצבע אפור". ולהלן: "ש. אני מציג בפניך סתם תמונה, האם תמונה זו אומרת לך משהו? ת. אתה הצגת בפני דף שבו שתי תמונות, תמונה עליונה של טנדר מיצובישי בצבע אדום וכסף מס' רישוי 8288924 ותמונה נוספת מתחתיה שבה רואה אותו טנדר אדום אותו מס' רישוי ומישהו עומד בחזית שלו ומצביע, אני רוצה לציין כי הטנדר שבתמונה הוא לא הטנדר שפגע ברכבי ואני בטוח בזה שהטנדר שפגע בי היה בצבע שחור וללא קבינה בארגז שלו". ולהלן בעמ' 11: "ש. אני חוזר שנית ומציג לך שוב ותזכר טוב ותתרכז ותן לי תשובה חד משמעית האם הטנדר שאני מציג לך בתמונה הוא זה הטנדר שפגע ברכב שלך? ת. אני זוכר טוב מאד את צבע הטנדר שפגע בי זה היה בצבע שחור ולא אדום וכסף כפי שנראה בתמונה שאתה מציג בפני". בעת שנחקר גלעד בגזרה זו במהלך חקירתו בביהמ"ש ב-8.3.11 השיב לשאלות ב"כ התובע כדלקמן: "אתה טוען בפני שהתובע עומאר ואבראהים אומרים שהרכב שפגע בי הוא מיצובישי מגנום בעל אותו מספר בצבע אדום ולא בצבע שחור כפי שאני אומר, לשאלתך אם יכול להיות שטעיתי וזה הרכב ובגלל התאונה הייתי מבולבל והתבלבלתי בצבע כי המספר אותו מספר והדגם אותו דגם רק הצבע שונה, כי החקירה הייתה אחרי 10 חודשים, אני משיב - שמה שאמרתי אחרי 10 חודשים היה נכון. מה שזכרתי אז שהרכב שפגע בי הוא רכב שחור ולא זה, זה מה שזכרתי... לשאלתך אם יכול להיות שהייתה טעות בצבע כפי שמסרתי לחוקר, אני משיב - שלא טעיתי. אני זוכר שהחוקר הציג לי תמונה ובקש שאזהה את הרכב. אמרתי לו שזה לא הרכב הפוגע, אני זוכר מיצובישי מגנום אבל עברו 5 שנים, היום אני לא יכול לזכור אם זה הרכב או לא הרכב". התובע מפנה את תשומת הלב לנספח ד' לכתב סיכומיו, טופס מידע על נתוני תיק כללי - תאונה מס' תיק 3438/06 שהוא מסמך שהפיקה משטרת ישראל (יחידת מרחב גליל) בתאריך 5/10/06 כאשר בפרטי כלי הרכב המעורבים תואר הרכב הפוגע כדלקמן: מס' הרכב - 8288924, סוג הרכב - משא ב.אחוד סגור - תא. כפול. תוצר הרכב - מיצובישי תאילנד. טוען התובע, כי התברר שמיד לאחר התאונה רשם גלעד את כל הפרטים של הטנדר הפוגע בכתב ידו על פיסת נייר ומכיוון שכעבור ימים ספורים מסר במשטרת ישראל את נתוני הרכב הפוגע כפי שנרשמו על ידו כשהוא עומד על יד הרכב הפוגע ורושם את הפרטים כשהנייר מונח על חזית הרכב הפוגע, הרי שיש לייחס משקל מכריע לפרטי הרכב הפוגע כפי שנרשמו בזמן אמת ונמסרו בסמוך לכך ע"י גלעד במשטרת ישראל. פרטי הרכב הפוגע כפי שנמסרו במשטרת ישראל זהים לנתונים אשר מסרו התובע ומעבידו מר סעדה אבראהים, דהיינו, רכב מיצובישי מגנום בעל מס' רישוי נקוב כפול קבינה שלו ארגז סגור מאחור ולא כמתואר ע"י גלעד 9 חודשים מאוחר יותר בעת שנחקר ע"י חוקר חב' הביטוח. התובע מפנה את תשומת הלב לכך שלמרות שחוקר הביטוח גבה מגלעד עדות בנוכחות אביו (עמ' 6 לדו"ח החקירה המודפס פיסקה אחרונה) לא מצא לנכון החוקר לשאול את אביו של גלעד מה עלה בגורל "הנייר" שגלעד מסר לו ושעליו רשומים פרטי הרכב הפוגע. מנגד היו עדויות התובע ומעבידו אבראהים אמינות וסדורות ולא התגלו בהן סתירות. התובע ואבראהים שללו כל אפשרות, כי נסעו ברכב מיצובישי מגנום בצבע שחור עם תא פתוח מאחור וגם החוקר לא מצא רכב כזה בבית משפחת אבראהים למרות שביקר בשיח' דנון מספר פעמים. בגרסאות גלעד התגלו לעומת זאת סתירות הן לעניין פרטי הרכב והן לעניין נסיבות הגעתו של גלעד לאחר התאונה לבדיקה בבי"ח, בעוד שלחוקר הביטוח מסר גלעד, כי הגיע לבי"ח בכוחות עצמו הרי שבחקירתו הנגדית טען, כי אביו הסיע אותו לבי"ח. למרות שבמסגרת החקירה הנגדית הכחיש גלעד, כי סבל מסחרחורות, הרי שמעיון בגיליון חדר המיון עולה, כי סבל מחבלת ראש. בעוד שחוקר הביטוח טען שגלעד אישר בכתב ידו ובחתימתו בשולי התמונה, כי הרכב שבתמונה איננו הרכב הפוגע הרי שבחקירתו בביהמ"ש הכחיש גלעד, כי הערה נרשמה בכתב ידו ולמעשה אף הכחיש את חתימתו למרות שאישר, כי מדובר בחתימה דומה. אשר לגזרת הנזק - בתאריך 24.11.08 הגישה חב' הביטוח ישיר תביעה נגד התובע דנן ונגד הנתבעת דנן לפיצוי בעד כל הנזקים שנגרמו למבוטחה שהוא אביו של גלעד. לפי הנוהל המקובל פנתה קודם לכן חב' הביטוח ישיר אל הנתבעת בדרישה לפיצוי ואולם נדחתה על אף שהנתבעת דנן לא הודיעה ולא שלחה אף מכתב אל התובע ו/או לאבראהים, כי היא מתנערת מאחריותה עפ"י הפוליסה. בתאריך 22.6.09 ניתן פס"ד נגד התובע בלבד על סמך אישור מסירה בלתי תקין ומאידך התביעה כנגד הנתבעת דנן נזנחה. בתאריך 11.10.09 ועל סמך פסה"ד פתחה חב' הביטוח ישיר תיק הוצל"פ כנגד התובע ובמאי 2010 קבל התובע את האזהרה ורק אז נודע לו לראשונה על תיק התביעה. התובע דנן הגיש בקשה לביטול פסה"ד ואולם בסופו של דבר הושגה פשרה בין חב' הביטוח ששמה המלא איי.די.איי. חב' לביטוח בע"מ לפיה נמחקה בהסכמה הבקשה לביטול פסה"ד ואולם הוסכם, כי כל הליכי הביצוע שנפתחו יעוכבו עד למתן פס"ד סופי בהליך דנן. מכיוון שכך, מבקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם, בנוסף לסכומי הנזק הישירים, גם את ההוצאות שנגרמו כתוצאה מניהול ההליך בבימ"ש השלום בתל אביב-יפו. עמדת הנתבעת על פי עמדת הנתבעת, יש לדחות את התביעה על הסף ולחלופין לגופה. טענות הסף המועלות על ידי הנתבעת נשענות על: העדר יריבות (הנתבעת לא ביטחה את הרכב אשר היה מעורב בתאונה), התיישנות (חלוף למעלה מ-3 שנים מיום קרות האירוע עליו חל חוק חוזה ביטוח) ועד מועד הגשת התביעה ע"י נהג מבוטח הנתבעת. יש לדחות את התביעה גם לגופה על סמך כך שלא נמסרו לנתבעת על ידי מבוטחה מלוא הפרטים הדרושים והנכונים לצורך בירור ואימות העובדות ולמעשה עולה חשד כבד, כי נסיבות התאונה היו שונות מאלה המתוארות ע"י התובע ומעבידו, מבוטחה של הנתבעת. תשומת הלב מופנית לכך שהתביעה דנן אמורה הייתה להיות הודעת צד ג' בתיק אזרחי 53292/08 בבימ"ש השלום בתל אביב וככל הנראה, מכיוון שניתן באותו הליך פס"ד בהעדר הגנה כנגד התובע הוא בחר להגיש את תביעתו בנפרד בבימ"ש זה. יש לקבוע, כי אין לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת שכן היה עליו לפעול לביטול פסה"ד אשר ניתן במעמד צד אחד, לטענתו שלא כדין. אין לאפשר לתובע לבחור להותיר על כנו את פסה"ד שניתן כנגדו ולהגיש בנפרד תביעה כנגד הנתבעת. יתר על כן, התובע הגיש תביעה כספית ואולם לא הוכיח, כי נשא בתשלום כלשהו על סמך פסה"ד שניתן כנגדו ועל כן תביעתו חסרת עילה עד אשר יוכיח, כי שילם בפועל סכומים מכוח פסה"ד. לחלופין יש לקבוע, כי הרכב הפוגע איננו זה אשר פרטיו נמסרו ע"י התובע במסגרת ההליך דנן אלא רכב אחר שלא אותר, מיצובישי מגנום בצבע שחור בעל תא פתוח מאחור, שאיננו מבוטח ע"י הנתבעת. כך העיד במפורש עד אובייקטיבי שאין לו עניין בתוצאות ההליך מר גלעד בר קציר. גלעד ציין זאת בוודאות בעת חקירתו בפני חוקר הביטוח, פעם אחר פעם, תשובות גלעד לחוקר הביטוח היו חד משמעיות ולפיכך אין ספק, כי הרכב שהיה מעורב באירוע אינו הרכב המבוטח. יש לדחות את טענת התובע המבקש להטיל את נטל הראיה והשכנוע על שכמה של הנתבעת ואף להטיל עליה נטל מוגבר על סמך הנימוק שכביכול מייחסים למבוטח מעשה מרמה. הנכון הוא שכדי לזכות בתגמולי ביטוח חייב המבוטח להוכיח את מקרה הביטוח ובתיק דנן הנטל הזה לא הורם שכן אל מול גרסת התובע והמבוטח עומדת גרסת עד ניטרלי שלא נסתרה. אין ממש בטענת התובע, כי מכיוון שגלעד מסר כביכול במשטרת ישראל בסמוך לאירוע, פרטים שונים מאלו שמסר בפני החוקר, יש להעדיף את הנתונים אשר נמסרו במשטרת ישראל. אין כל תימוכין לטענת התובע, כי הפרטים כפי שנרשמו בנספח ד' לכתב סיכומי התובע (המסמך המשטרתי), נרשמו מפיו של גלעד, הרי מן המפורסמות שבאישור המשטרה מופיעים פרטי הרכב כפי שהם מצוינים במשרד הרישוי על סמך מס' הרישוי שמוזן בתיק המשטרה. מי שנותן טופס עדות במשטרה לא מקיים פרטים כגון "מרכב אחוד סגור", אלא רק רושם את הפרטים הבסיסיים, כגון: מס' רישוי ו/או מס' ת.ז. של הנהג ופרטי הביטוח ועל כן צירוף טופס המידע ע"י התובע אין בו כדי להואיל לו. לו רצה ב"כ התובע להציג פרטים שמסר גלעד למשטרה, היה עליו להציג את טופס ההודעה החתום ע"י גלעד במשטרה אולם כזאת לא עשה התובע. לא זו בלבד, אלא שלמרות שגלעד נחקר ע"י ב"כ התובע הוא לא עומת עם הפרטים שמסר כביכול למשטרה בניגוד לנתונים שמסר בפני חוקר הביטוח. אין למעשה בכל חומר הראיות שהוגש לביהמ"ש מסמך כתוב או חתום או אפילו עדות מכלי שני כי גלעד אמר באיזשהו שלב שהרכב שפגע בו היה רכב עם ארגז סגור. אין ממש גם בטרוניית התובע על כך שהחוקר לא ניסה לברר עם אביו של גלעד היכן "הנייר". אין ידיעה ואין מקום להניח שגלעד רשם על הפתק את צבע הטנדר או את צורתו מבחינת הארגז שמאחור. גלעד ציין בפני החוקר שני פרמטרים מובהקים: צבע הרכב הפוגע והיותו ללא ארגז סגור ולא סביר שהתבלבל. הסבירות ששגה בשני הפרמטרים נמוכה ולמעשה איננה קיימת. גם אם תתקבל טענת התובע לפיה משמייחסת הנתבעת לתובע ו/או לאבראהים מעשה מרמה, הנטל עליה, יש לקבוע כי בנטל זה עמדה הנתבעת משהציגה עדות של עד ניטרלי, נטול אינטרס אישי אל מול גרסת התובע ו/או אבראהים שיש להם עניין אישי בתוצאות ההליך. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיהם המפורטים ובחנתי את הפרוטוקולים של החקירות השונות ואת חומר המוצגים, אני נותן בזאת את פסיקתי. דין התביעה למצער להידחות. להלן נימוקי ביהמ"ש בהגעה לתוצאה האמורה: 1. הנתבעת טענה לכל אורך הדרך טענת העדר יריבות. נשאלת השאלה מה עילת התביעה של התובע. דהיינו איזה יריבות יש בין הצדדים. הרי התובע איננו בעל הרכב ואיננו המותב על פי פוליסת הביטוח. עוד הגדיר התובע את התביעה כתביעת סוברוגרציה ואולם התובע לא שילם לבעל הרכב (מעבידו) דבר בעקבות התאונה. אני פוסק בזאת כי טענת העדר יריבות היא טענה שיש לקבל אותה ומדובר בטענת סף שלא נסתרה על ידי התובע, גם הניסיון להגדיר את התביעה כתביעת סוברוגרציה אין בה ממש שכן בפועל התובע לא שילם לבעל הרכב דבר בעקבות התאונה. ואולם גם אם אקבל בדוחק את טענת התובע כי יש יריבות בינו לבין חברת הביטוח, הרי לגופו של עניין גם כן דין התביעה להידחות. 2. ראשית אציין כי התובע, מנסה בסיכומיו לטעון, כי הנטל על הנתבעת וכי מדובר בנטל מוגבר בהיות טענת הנתבעת טענת מירמה. ואולם בפועל מי שנושא בנטל הראיה הוא התובע והתובע איננו בעלי הרכב כאשר הנתבעת מכחישה את האירוע הביטוחי ככל שהוא נוגע לרכב הפוגע. אין המדובר כאן בטענת מרמה מצדה של חברת הביטוח אלא פשוט שהתובע לא הוא זה אשר זכאי לתבוע על פי הפוליסה וכי גם אם תתקבל טענתו כי הוא זכאי לעשות כן, בפועל לא עמד בנטל הראיה להוכיח את עילת תביעתו. 3. לגופו של עניין או גופה של תביעה, בדקתי את עדותו של העד גלעד בן קציר שלטעמי הוא העד החשוב ביותר במסגרת התיק שלפנינו. הנ"ל העיד, כי הרכב הפוגע איננו זה אשר פרטיו נמסרו על ידי התובע במסגרת ההליך דנן, אלא רכב אחר שלא אותר, ואשר פרטיו הינם מיציבושי מגנום בצבע שחור בעל תא פתוח מאחור. מדובר בפירוש בעד אובייקטיבי שלא מצאתי מה אינטרס יש לו לשקר במשפט. זאת ועוד, מר גלעד בן קציר חזר על עמדתו זו בעת חקירתו בפני חוקר ביטוח יותר מפעם אחת ותשובותיו היו חד משמעיות, כי הרכב שמעורב באירוע איננו הרכב המבוטח. לא הוכח, כי נספח ד' שהינו המסמך המשטרתי פרטיו נרשמו מפיו של גלעד. לא הוצג טופס הודעה החתום על ידי גלעד במשטרה, המציין פרטים אחרים. גלעד שלטעמי עדותו הייתה חשובה ביותר ואשר לא נסתרה, ציין בפני החוקר שני פרמטרים שונים של הרכב הפוגע: צבע הרכב הפוגע, והיותו של הרכב הפוגע ללא ארגז סגור והדבר מצביע על כך בבירור כי במקרה שלפנינו אין המדובר ברכב הזכאי לתגמולי ביטוח. 4. לכך יש להוסיף את התנהלותו של התובע, אשר ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה בבימ"ש השלום ת"א בת.א. 53292/08 ואשר למעשה פסק הדין נגדו מעולם לא בוטל ולמעשה מוקפא עד למתן החלטה בתיק זה. למעשה בעל הרכב הוא זה שהיה צריך להגיש את התביעה. מי שהגיש את התביעה היה הנהג שניתן נגדו פסק דין בתל אביב שמעולם לא בוטל ומכוח עניין זה תבע למעשה התובע הנוכחי כאשר תביעתו כאמור הוגשה בהעדר יריבות מול הנתבעת ובהעדר עילה של סובורגרציה. מכל המקובץ דלעיל, לא סברתי, כי התובע הוכיח את תביעתו ודין תביעתו להידחות. אני פוסק לחובת התובע הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ כולל מע"מ אשר על התובע לשלם לנתבעת תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. מסמכיםהמצאת כתבי בי דין