בפני תביעה לתשלום סכום של 32,700 ₪, נזקיו הנטענים של תובע 1 ,שרכבו נפגע לגרסתו על ידי נתבעת 2, בעת שנהגה ברכבה, שהיה מבוטח על ידי נתבעת 1. לטענת תובע 1, אחיו, התובע 2 ,נהג ברכבו מסוג פג'ו, בנתיב הימני ביותר, מתוך 4 נתיבים, במסלול היציאה הדרומית מהעיר אשדוד , ונתבעת 2 שנהגה ברכב ניסן, סטתה לעברו , ובכך גרמה לו לסטות ולפגוע בעמוד. הנזק הנתבע כולל : 1,102 ₪ שכ"ט שמאי, 24,000 ₪ שווי הנזק, גרירה 175 ₪, הוצאות משפט, עוגמת נפש, נסיעה באוטובוסים ,ופגיעה בעבודה בשווי 6,000 ₪. בכתב הגנתן טענו הנתבעות כי מי שנהג בפג'ו היה תובע 1 ולא 2 , וכי מוסר גרסא כוזבת בשל היעדר ביטוח, וכי בכל מקרה, נהג הפג'ו אחראי לתאונה , שכן, אף שנתבעת 2 אכן סטתה מהנתיב השמאלי ביותר, לא הגיעה עד לנתיב הרביעי בו הוא נמצא , אלא עד לשלישי. לטענתן, הנתבע , נהג במהירות , ולכן, ללא זיקה לאופן בו נהגה הנתבעת, איבד שליטה ברכבו, סטה ופגע במעקה הבטיחות. לחילופין , טוענים לרשלנות תורמת ומכחישים סכומי התביעה . בדיון שהתקיים ביום 21.5.12 העיד התובע 2 כי נהג בפג'ו בנתיב הרביעי , הימני מתוך 4, וכשהבחין ברכב הנתבעת חוצה המסלול ומגיע עד לנתיב בו נסע, סטה ימינה כדי למנוע פגיעה בה, עלה על המדרכה, ונכנס בעמוד. לדבריו, מהירות נסיעתו הייתה 50-60 קמ"ש בעוד המהירות המרבית המותרת הינה 70 קמ"ש. תיאר כי הופתע כשהבחין ברכב הנתבעת לפתע נכנס לנתיב שלו , בזווית של 90 מעלות , בנסיעה לפני הקו הלבן, תוך שעולה על מעבר החצייה. לעדותו היה אור אדום ברמזור וכלי הרכב האחרים עמדו, בעוד הוא הגיע בנסיעה רצופה בעת שהאור ברמזור התחלף לירוק. הוא הסביר כיצד סטה כדי למנוע פגיעתה בו, עלה על המדרכה, הצמיג התפוצץ, איבד שליטה ברכב, נכנס מתחת למעקה, והתנגש בעמוד. סבור שהנתבעת טעתה, והתכוונה לתקן זאת כדי לפנות ימינה. כתוצאה מהנזקים רכבו הושבת. העיד שהנתבעת הייתה ברכב עם הבת שלה. אין לו הסבר מדוע בהודעה במשטרה מסר שהיו ילדים. בהמשך הגיע בעלה. תובע 1 העיד כי נוהג משנת 2004, וכי נתן לאחיו , תובע 2 , לנהוג ברכבו . הוא לא נכח במקום אלא תובע 2 התקשר אליו ואמר שעשה תאונת דרכים. הרכב היה בבעלותו כשבועיים. הגיע למקום מקריית מלאכי, תוך כ-20 דקות ,ונמצא במקום כבר שוטר. עמד על כך שרשאי היה לנהוג שכן היה מבוטח ולא היה בפסילה כלשהי והציג רשיונו כדי להראות שלא היה נהג חדש. העיד בן דודם, שלומי פוזייב , שישב ברכב ליד הנהג, תובע 2. לעדותו, כשהתקרבו לצומת, דלק ברמזור אור אדום וכשהגיעו במקביל לשטח ההפרדה המסומן, התחלף האור לירוק. לא הבחינו ברכבה, עד שלפתע הגיחה מצד שמאל, חסמה הנתיב שלהם, ונאלצו לסטות ימינה ,ופגעו במדרכה. כעבור זמן הגיע התובע 1. הוא נפגע בגבו ופונה באמבולנס. נתבעת 2 העידה כי בעבר הייתה פניה ומשגילתה כי טעתה, ניצלה האור האדום כדי לבצע "פניית פרסה"(?). כשעצרה באדום, ביקשה מהנהג ברכב מימין לה, לאפשר לה לעבור לפניו. מימין לו היה ג'יפ וביקשה גם מהנהג השני לעבור, וכך עברה לנתיב השלישי. היא שמעה לפתע חריקת בלמים והתנגשות, כשתוך כדי , התחלף לירוק. בשלב זה רכבה נותר עומד בין הנתיב השני לשלישי. לדבריה, הפג'ו לא היה בנתיב הרביעי אלא בחמישי, המיועד לפניה ימינה , אך לאחר מכן אישרה כי למעשה לא ראתה הרכב ולכן אין לה מושג באיזה נתיב נסע. היא טוענת כי הוא בכלל לא יכול היה לראות אותה במקום עמידתה בין הנתיב השני לשלישי. יודעת שמי שנהג הוא תובע 1 שטען בפניה לדבריה, כי אין לו ביטוח לנהג חדש, ואמרה שהיא עמדה על זימון המשטרה וסירבה למסור להם מסמכים, שכן הייתה בלחץ, עם ילדה באוטו, ופחדה. היא אישרה שלא אמרה לשוטר שתובע 1 נהג והסבירה כי לא הייתה במצב פיסי ונפשי לענות על כל שאלה. לבקשת הצדדים ביהמ"ש אפשר להם לגשת לבדיקת פוליגראף אך הם לא הצליחו להגיע להסכמה לגבי המכון והתשלום ,והדיון נקבע לכן ביום 11.10.12 להשלמת סיכומיהם. התובע המציא אישור בדבר אי הגשת תביעה ולכך שהיה לו ביטוח צד ג' והשתתפות עצמית בסך 1099 ₪. כמו כן הגיש חשבון שכ"ט שמאי ע"ס 1,102 ₪ וחוו"ד שמאי ,ממנה עולה, כי הנזק עומד על סך של 18,302.84 ₪, ללא מע"מ, וירידת ערך של 3,200 ₪. לאור אופי הנזק וגובהו הרכב נמכר למוסך תמורת 16,000 ₪ מתוך שווי קודם של 40,000 ₪, המהווה 40 אחוז מערכו. דמי הגרירה היו 175 ₪. בהודעה על תאונת דרכים שהוגשה למשטרה (נ/1) מסר תובע 2 תיאור התאונה כפי שהעיד עליה אך ציין כי מהירות נסיעתו הייתה 35-40 קמ"ש, וכי לפתע רכב ניסן אדום נכנס לנתיב שלו לכן בלם וברח ימינה כדי לא להיכנס בו , ופגע עם הגלגל במדרכה, הג'אנט התעקם והגלגל התפוצץ, והרכב נזרק לעבר המעקה , ולמרות שבלם החליק על חול ולא הצליח להשתלט על הרכב. בהודעה של הנתבעת 2 במשטרה (ת/4) ציינה כי נסעה בנתיב השמאלי המוביל לת"א אך רצתה לפנות ימינה לפאור סנטר , לכן סימנה לנהג הרכב מימינה, ואפשר לה לעבור, החלה לפנות ימינה וכשהייתה בנתיב השמאלי מבין אלו הפונים ימינה ,הגיע מאחור רכב בנתיב הימני לכיוון ימינה ושמעה אותו בולם בחוזקה ולכן לא המשיכה בנסיעה ונעצרה והפג'ו ספורט סטה ימינה והתנגש במעקה. אחרי הרכב שנתן לה לעבור היה ג'יפ, שהסתיר לה, והפג'ו היה בנתיב הימני יותר, ולא זה שהשתלבה בו. בניגוד לנטען על ידי הנתבעות, אף שאין חולק כי לא היה מגע בין כלי הרכב , אם מוכח קשר סיבתי בין הנהיגה הרשלנית של הנתבעת, לסטייה של נהג הפג'ו והתאונה ,די בכך. אין חולק כי נתבעת 2 טעתה , ולמרות שהתכוונה לפנות ימינה , מצאה עצמה בנתיב השמאלי המיועד לפניה שמאלה לכיוון ת"א. במקום לפנות שמאלה, ובהזדמנות הראשונה החוקית האפשרית לסוב על עקבותיה, החליטה זו לחצות 3 נתיבים על מנת להגיע לנתיב המיועד לפניה ימינה. היא ניצלה העובדה שהאור ברמזור היה אדום וחצתה לפני שני כלי רכב עומדים . על פניו, מדובר במהלך רשלני בעל פוטנציאל של מסוכנות בשל החשש שבינתיים האור יתחלף לירוק, ויגיע רכב שלא יבחין בה, כפי שאכן קרה בפועל. המחלוקת נעוצה בכך שלדבריה נעמדה בין הנתיב השני לשלישי כשהתובע התקרב בנתיב הרביעי , בעוד התובע ועד הראיה העידו כי הבחינו בה כשעמדה להיכנס לנתיב הרביעי בו נסעו , וכי לפני כן לא יכולים היו להבחין בה. הנתבעת אישרה כי כשהרכב עומד בין הנתיב השני לשלישי לא יכול היה התובע להבחין בו ועומדת על כך שהסטייה של הפג'ו, איננה משום שהתובע הבחין בה, אלא משום שנסע מהר ואיבד שליטה ברכב. מדובר בעדות סברה שהרי אישרה כי לא הבחינה בפג'ו, אלא רק שמעה חריקת בלמים והתנגשות. אציין כי גם על פי גרסתה, אם נעמדה בנתיב השלישי , וחסמה לרוחב הנתיב את דרכו של הג'יפ, בעת שהאור התחלף לירוק, התרשלה, והדברים ברורים.. האמנתי לעדי התביעה כי הנתבעת לא נעצרה בנתיב השלישי כפי שהעידה , אלא הייתה בנסיעה איטית כדי להשלים החציה בטרם יתחלף האור לירוק . בהודעתה (ת/4) ציינה מפורשות כי רק לאחר ששמעה את חריקת הבלמים לא המשיכה בנסיעה ונעצרה. והרי, אם לא יכולה הייתה להבחין ברכב הנוסע בנתיב הרביעי, כפי שהעידה, לא היה לה ברירה אלא להתקדם באיטיות כדי לבחון אם מתקרב רכב, ואם נהגו מבחין בה ,ועוצר, כדי לאפשר לה להשלים החצייה בבטחה. אין ספק בליבי כי התובע הבחין בה לפתע פתאום מגיחה באיטיות בחזית המכוניות העומדות על מנת להיכנס לנתיב בו נסע, וכי תגובתו המיידית לכן הייתה לסטות ימינה, כדי להתרחק ממנה. הסבר זה ללא ספק גם אמין בהרבה מהגרסא המשוערת שלה, שסתם כך איבד שליטה אגב נסיעה ישר , סטה ופגע במעקה. הואיל ומימין הייתה מדרכה ולאחר מכן מעקה הפגיעה בהן הייתה בלתי נמנעת. אך מזל שלא עמד במקום הולך רגל או אופניים. לאור האמור אין ספק כי הנתבעת 2 התרשלה ורשלנות זו גרמה לסטייה ולתאונה. האם הייתה רשלנות תורמת של הנתבע? לא ברורה מהירות נסיעתו של הנתבע בעת הארוע. בהודעה למשטרה דיווח על 35-40 קמ"ש ובבימ"ש העיד על 50-60 קמ"ש. לאור העובדה שהתקרב לצומת בו דלק אור אדום ברמזור וכלי רכב עמדו והמתינו , לא ברור מדוע לא האט אלא המשיך בנסיעה תוך שצופה החלפת האור לירוק כפי שקרה רק בעת שכבר היה קרוב לצומת. אמנם לא היה עליו לצפות נהיגה רשלנית של חציית המסלול מהקצה לקצה אך ראוי כי בהתקרב נהג לצומת גדול ומרכזי,שבו נתיבים רבים, בנסיבות כאמור, יאט ויבטיח כי מסוגל לחצות הצומת בבטחה . משלא עשה כן והופתע על ידי הנתבעת ,לא הצליח לבלום, המשיך בנסיעה תוך שעולה על המדרכה, פגע במעקה , ובעמוד ,עד שנבלם ונעצר. כאמור, אך במזל לא עמד במקום הולך רגל או אופנוע. בנסיבות אלה מצאתי כי הייתה רשלנות תורמת מצד התובע של 30 אחוזים. הוכחת הנזק: למעט הרכיבים שהוכחו לא מצאתי לנכון לחייב הנתבעות בגין עוגמת נפש, פגיעה לא מוכחת בעבודתו או נסיעות באוטובוס, שסביר להניח שעלותן קטנה מהחזקת רכב. ציינתי לא אחת כי בכך שהרכב לא תוקן אין למנוע חיוב בגין הנזקים שנגרמו והוכחו, אף שבנסיבות אלה ,אין מקום לחיוב במע"מ. הוכחה אם כן ההוצאה בגין שכ"ט שמאי ע"ס 1,102 ₪, וכן נזק לרכב של 18,302.84 ₪, ללא מע"מ, ודמי הגרירה 175 ₪, וסה"כ 19,579.84₪ , ובניכוי 30 אחוז - סכום של 13,705.9 ₪, נושא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, וכן החזר אגרה והוצאות משפט בסך 300 ₪, נושא ריבית והצמדה מהיום ועד מועד התשלום בפועל. זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק. העתק פסה"ד לצדדים בדואר רשום. רכבביטוח רכב