1. לטענת התובע, לא שילם הנתבע דמי שכירות מחודש דצמבר 2011 וגם סירב לפנות הדירה ובשל סירובו של הנתבע לפנות, הגיש התובע תביעה נפרדת נגד הנתבע לפינויו מהדירה. (להלן:"תביעת הפינוי"). לאחר קביעת מועד דיון בתביעת הפינוי, עזב הנתבע את הדירה ללא ידיעת התובע. בתאריך 22.5.12 ניתן פסק דין בתיק הפינוי. התובע מוסיף וטוען, שהנתבע השאיר אחריו נזקים בדירה - כמפורט בסעיף 2 לכתב התביעה וכן לא שילם חשבונות ישנים. בתביעה זו מבקש התובע לחייב הנתבע לשלם לו הסך של 9,820 ₪, הכולל בחובו: דמי שכירות עבור חודשים דצמבר- מרץ סך של 8,800 ₪, עבור מים סך של 490 ₪, חוב ישן בסך 1,880 ₪, נזקים עבור צביעת הסלון בסך 400 ₪, צביעת דלתות בסך 250 ₪. אמנם סה"כ הנזקים הנתבעים מגיע לסך של 11,620 ₪, אך מאחר והתובע קיזז סכום פיקדון של 2,000 ₪, תובע התובע את היתרה בסך של 9,820 ₪. 2. הנתבע סבור, שיש לדחות את תביעת התובע, בהיותה חסרת שחר והיא מהווה מעשה בית דין ולהצדקת טענה זו, מעלה הנתבע את הטענות העיקריות הבאות: א. א) ביום 16.2.12 שילם הנתבע את דמי השכירות עבור חודשים דצמבר 2011 וינואר 2012 וכן את החוב בסך 1,880 ₪, שנוצר עקב יתרת דמי שכירות מתקופת שכירות קודמת. סכום זה קיזז התובע מתוך סך של 2,000 ₪ שהופקד במזומן בידי התובע בעת חתימת הסכם השכירות - זאת למרות שהנתבע כבר שילם דמי שכירות אלה בסכום ששילם ביום 16.2.12 וכך שילם הנתבע סה"כ 6,280 ₪ הכולל את דמי השכירות הנ"ל וכן את דמי השכירות הקודמים. ב) ביום 13.3.12 פינה הנתבע את המושכר ואת המפתחות השאיר בתיבת הדואר של התובע ועד יום הפינוי שילם הנתבע את כל המסים שחלו עליו. באשר למצב הדירה, מציין הנתבע, שהוא קיבל אותה כשהיא לא מסוידת ולמרות שביקש מהתובע לצבוע הדירה - לא נענה התובע לדרישת הנתבע וצבע רק במועד פינוי הדירה. 3. א. בתחילה עלי לציין, שהתובע הגיש כתב תביעה מבלי לצרף אליו מסמך כלשהו המהווה ראיה לטענות שהעלה בכתב התביעה ורק במהלך הדיון הגיש התובע מסמכים, שלא הובאו מלכתחילה לידיעת הנתבע. ב. א) כפי שהוברר מעדויות הצדדים, התנהל ביניהם משפט בתביעת הפינוי ופסק הדין שניתן ביום 22.5.12 הוגש על ידי התובע במהלך הדיון. (ראה ת/4). בפסק הדין הנ"ל קבעה כב' השופטת, שהדירה אכן פונתה באיחור, אך לא הובהר האם מדובר באיחור קל או איחור נכבד וגם בבית משפט זה לא הובהר מועד הפינוי המדויק - שכן בעוד הנתבע טען בפני ובתביעת הפינוי כי פינה את הדירה ביום 13.3.12 טען התובע, שהוא לא יודע מתי פינה הנתבע את הדירה. (ראה עמ' 2 לפ' תיק הפינוי, ש' 30- 32 - ת/4 וראה בעמ' 1 לפ' הדיון, ש' 12). לכן, אני קובע שנקודת המוצא היא, שהפינוי בוצע ביום 13.3.12. ב) אני דוחה את טענת הנתבע, שקיים מעשה בית דין, משום שבסיפא לאותו פסק דין נקבע, שאין בפסק הדין כדי להסדיר את ההיבטים הכספיים הכרוכים בחוזה השכירות והצדדים רשאים לשמור טענותיהם בעניין זה. לכן, העולה מפסק הדין הנ"ל הוא, שאם סבר התובע, שעדיין חב לו הנתבע כספים, רשאי היה התובע להגיש תביעה זו ולתבוע את הכספים, אשר לדעתו, מגיעים לו מהנתבע. 4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר הראיות שצורף לכתב ההגנה ואשר הוגש במהלך הדיון בבית המשפט ולאחר בחינת הסכומים הנתבעים על ידי התובע ובתגובותיו של הנתבע לעניין זה, אני מחליט כדלקמן: א. המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה, האם שילם הנתבע את דמי השכירות עד לפינוי הדירה, כאשר נקודת המוצא, כפי שנאמר לעיל, היא שהפינוי בוצע ביום 13.3.12. בעוד שהתובע טען, הן בכתב התביעה והן בעדותו בבית המשפט (עמ' 1 לפ',ש' 14), שהנתבע לא שילם דמי שכירות עבור 4 חודשים, קרי מחודש דצמבר 2011 ועד מרץ 2012, טען הנתבע, שהוא לא חייב מאומה לתובע, משום שהוא שילם סך של 5,280 ₪ עבור חודשים דצמבר, ינואר ופברואר וגם פיקדון בסך 2,000 ₪ שלא היה צריך להילקח ממנו. (עמ' 2 לפ',ש' 7- 11). ב. א) כפי שעולה מטענות הנתבע, הרי טענתו העיקרית היא, שהוא שילם את דמי השכירות בעד אותם חודשים, שהוא החזיק עדיין בדירה, קרי: מדצמבר 2011 ועד חודש פברואר ובנוסף לכך חילט התובע סכום פיקדון בסך של 2,000 ₪ המהווה תשלום דמי שכירות בעד חודש מרץ. ב) טענתו של הנתבע, היא - למעשה- טענת "פרעתי" ולכן טענה כזאת, על הנתבע להוכיח בבית המשפט. הנתבע לא הצליח לסתור את טענות התובע, שדמי השכירות החל מחודש דצמבר 2011 לא שולמו על ידי הנתבע והנתבע לא הציג בפני בית המשפט אף קבלה או אישור או הוכחה אחרת, שיכולה להוכיח שאכן בוצעו תשלומים בעד החודשים הנ"ל. ג. א) לכן, מקבל אנוכי את טענת התובע, שהנתבע טרם שילם עבור דמי שכירות עבור חודשים דצמבר, ינואר, פברואר ועבור מחצית חודש מרץ. הנתבע ביקש להוכיח היעדר חוב בגין דמי שכירות על ידי הצגת המסמך נ/1, אך מסמך זה אינו מוכיח תשלום, אלא מסמך זה שנכתב ביום 13.2.12 דווקא מחזק את טענת התובע, שאכן היה קיים עדיין חוב בגין דמי שכירות, שכן באישור הנ"ל אישר התובע:" בעקבות אי תשלום שכירות מתמשך בידי השוכר... מתחייב השוכר לפנות את הדירה....". מאישור זה - אשר נחתם הן על ידי הנתבע והן על ידי התובע- עולה, שישנה התחייבות לפנות הדירה ביום 13.3.12, אך אישור זה גם מלמד אותנו, שעדיין ישנו חוב בלתי מסולק של דמי שכירות. ב) על כן, מאחר והנתבע לא הצליח להוכיח וגם לא הצליח לסתור את טענות התובע בדבר חוב דמי שכירות, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע דמי שכירות בסכום כולל של 7,550 ₪, שהם דמי שכירות של 2,200 ₪ עבור חודשים דצמבר, ינואר פברואר וסך של 950 ₪ בעד 13 ימי שכירות של חודש מרץ, כפי שמופיע בהסכמת הצדדים ברשימה שהוגשה לבית המשפט וסומנה ת/1. ד. א) בנוסף לחוב הנ"ל, לא הוכיח התובע אף סכום נוסף הנזכר בכתב התביעה. התובע לא הוכיח חוב עבור מים בסך של 490 ₪ - חוב אשר נבע מהתקופה בה החזיק הנתבע בדירה. חשבונית העירייה שהגיש התובע לבית המשפט היא בעד תקופה העוברת את יום הפינוי - 13.3.12- ובנוסף לכך, באותו אישור שנחתם על ידי הצדדים ביום 13.2.12 לא ציין התובע חוב עבור מים, אלא רק חוב עבור דמי שכירות. התובע גם לא הוכיח, שהפנה אל הנתבע פנייה כלשהי בדבר חוב המים. ב) התובע לא הוכיח קיומו של חוב ישן בסכום של 1,880 ₪. התובע כלל לא מפרט ממה נובע חוב ישן זה וכיצד הגיע לסכום כזה. מהמסמך שהגיש התובע לבית המשפט (ת/1) עולה שהנתבע שילם במזומן עבור חודש אוקטובר 2011 ואילו לגבי חוב ישן, אישר התובע שהנתבע שילם בפריסה מסוימת את החוב הישן ולכן אין הוכחה על קיומו של חוב ישן, קל וחומר שאין הוכחה לקיומו של חוב ישן בסכום שנתבע. ג) התובע תבע בתביעה זו סך של 400 ₪ עבור צביעת סלון וסך של 250 ₪ עבור צביעת דלתות. להוכחת הנזקים הנ"ל והצורך בצביעתם הגיש התובע מספר תמונות (ת/2), אך אין בתמונות אלו כדי להוכיח שהנזקים הנראים על התמונות נגרמו על ידי הנתבע והתובע לא הוכיח, שהוא צבע את הפריטים הנ"ל, לא הוכיח שהיה צורך לצבוע אותם אחרי פינוי של הנתבע והתובע כלל לא הוכיח אם שילם הסכומים הנ"ל עבור ביצוע הצביעה - אם צבע. על כן, דחית התביעה בגין דרישת סכומים אלה. 5. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע, שכל שהוכיח התובע הוא אי תשלום דמי שכירות בסך של 7,550 ₪ (ראה הפירוט בסעיף 4ג(ב) לעיל) והיות והתובע מאשר, שהוא חילט פיקדון במזומן בסכום של 2,000 ₪, נותרה יתרה בלתי מסולקת של 5,500 ₪. ויתרה זו על הנתבע לשלם לתובע. על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 5,500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה. יתרת סכום התביעה נדחית - מהנימוקים שפורטו לעיל. כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. שכירות