לפני תביעה קטנה שהגיש התובע כנגד הנתבע בסכום של 6,469 ₪ בגין נזק שנגרם לכלי רכבו מסוג מונית כתוצאה מאירוע תאונה שבמהלכו היו מעורבים שני כלי הרכב מיום 26.4.12. הנתבע הגיש תביעה שכנגד בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מאותו האירוע בסכום של 10,200 ₪ . לאחר ששמעתי את הנהגים שניהם במסגרת הדיון שהתקיים לפני, נוכח טענת הנתבע לפיה ישנו עד אוביקטיבי מטעמו שיכול למסור עדות ביחס לנסיבות קרות האירוע, נקבע על ידי ביהמ"ש מועד נוסף לדיון בנוכחות העד הנטראלי ופסק הדין, ניתן לאחר שמיעת העדים כולם ועיון בכל חומר הראיות שהוגש על ידי הצדדים שניהם. לטענת התובע, בעת שנסע מרעננה לכיוון הרצליה על רחוב אלתרמן, בשעה 4:30 לערך לפנות בוקר, לאחר שהוריד נוסע כשהגיע אל צומת הרחובות כנפי נשרים (כך מופיע בכתב התביעה ) ודוד שמעוני, החל נהג הקטנוע, הנתבע, בעקיפת המונית ופגע בחלקה אחורי שמאלי של המונית וגרם לנזקים כפי שאלו מופיעים בחוו"ד של השמאי שצורפה לכתב התביעה. לטענת הנתבע, בעת שנסע בנתיב שבו נסעה המונית, אותת לצורך ביצוע עקיפה על הנתיב המקביל במרכז כשלפתע המונית סוטה בפתאומיות שמאלה ופגעה בנתבע אשר נפל עם הקטנוע על הכביש ונפצע - כתוצאה מאירוע התאונה לא הצליח הנתבע לחזור לעבודתו ושהה בבית תקופה של כשבועיים ימים. העד מטעם הנתבע, מר קורנגולד אשר מסר תצהיר בתמיכה לטענות הנתבע במסגרת כתב התביעה שכנגד, טען במסגרת תצהירו כי בעת שנסע בנתיב הנסיעה הנגדי לנתיב שבו נסעו התובע והנתבע , בצומת הרחובות זלמן שניאור ודוד שמעוני, הבחין בנהג מונית נוסע מולו ומאחוריו נהג הקטנוע - הנתבע. כעבור מספר שניות הנתבע מאותת לצורך ביצוע עקיפת נהג המונית וזה האחרון סוטה באופן בלתי צפוי ופתאומי עם המונית שמאלה ותוך כדי כך פוגע בנתבע ובקטנוע וגורם להם לנזקים. במסגרת הדיון הראשון, טען הנתבע כי הנהג שנהג במונית היה מבוגר יותר ומשכך, הנהג שהתייצב איננו הנהג שהיה באותה עת כי אם לכל היותר, אביו שנכח אף הוא באולם שעה שהינו הבעלים של המונית. נהג המונית טען בתוקף, כי הוא זה שנהג במונית במועד האירוע וכי הוא זוכר את הנתבע, בעוד שלטענתו לא היה עד נוסף שנכח במקום. בנקודה זו, ראוי לציין כי העד מטעם הנתבע אישר שהוא מזהה את הנהג שנהג במונית כמי שאכן הזדהה ככזה בדיון הראשון, בניגוד לטענת הנתבע. העד מטעם הנתבע טען, כי נסע בנתיב שממול לכיוון נסיעתם של שני כלי הרכב שהיו מעורבים באירוע, דהיינו, מול הנתבע בעת שזה ביצע עקיפה. חרף ניסיון של הנתבע והעד מטעמו לטעון כי נהג המונית סטה מנתיב נסיעתו ללא כל הסבר מניח את הדעת, בפתאומיות ואגרסיביות, מבלי שהייתה לכך סיבה, כך למשל לצורך ביצוע פנייה שמאלה, ניכר כי האירוע אירע לכל הדעות בכביש ראשי בצומת, דהיינו, הנתבע ביקש לבצע עקיפה של נהג המונית בתוך צומת, דבר שמהווה הפרה של תקנות התעבורה , בוודאי כאשר העד נוסע מולו. ממכלול העדויות ששמעתי, חומר הראיות ומוקד הנזק במונית, הנני קובעת באופן פוזיטיבי כי הנתבע עקף את המונית בתוך צומת מבלי לנקוט משנה זהירות. יוצא אפוא, שהנתבע החל לבצע עקיפה בצומת כאשר הנתיב אליו הוא עובר, לצורך ביצוע העקיפה אינו פנוי- שם נסע העד מטעמו - דבר עליו העיד העד כאשר הנתבע מצדו לא ציין את דבר הימצאותו של כלי רכב נוסף בנתיב ממול, בעת העקיפה. עיון בכל חומר הראיות שהוגש לביהמ"ש מעלה, כי האירוע אירע בצומת הרחובות שניאור ודוד שמעוני, חיזוק לכך ניתן למצוא בכתב התביעה של התובע שלפני, בתצהיר העד הנטראלי שהעיד מטעם הנתבע (במסגרת עדותו לפני טען כי האירוע לא אירע בצומת), בדברי הנתבע שנאמרו מיד ובסמוך לאחר האירוע לבוחן התנועה שהגיע למקום (מר יואב אטל), כאשר לדבריו בעת שביצע עקיפה , המונית רצתה לפנות שמאלה ופגעה בו, בהודעת הנהג - הנתבע, תחת אזהרה מיום 29/4/12 במקום המיועד ל"מעשה המיוחס לחשוד": סטייה מהנתיב ופגיעה במונית- על גבי טופס זה חתם הנתבע ולמעלה מכך, מוקד הנזק בחלק האחורי ובגלגל מהווים חיזוק לכך שהאירוע אירע כאשר הנתבע ביצע עקיפה של המונית בצומת כאשר האחרונה כבר החלה בפנייה. לכאורה מונחות לפני ביהמ"ש שתי גרסאות, גרסת התובע וגרסתו של הנתבע כאשר האחרון מבקש למצוא חיזוק לגרסתו בדמות העד הנטראלי שאין לו שום עניין בתוצאות המשפט, אלא שגם אם אקבל את גרסתו של הנתבע והעד מטעמו, לעניין העקיפה והגרסה הראשונית לעניין מיקום האירוע בכביש- בתוך צומת, אגיע בהכרח לתוצאה לפיה האחריות ברובה מוטלת על הנתבע. "חזרת" הנתבע והעד מטעמו במסגרת עדותם בביהמ"ש איננה עולה בקנה אחד עם גרסאותיהם הראשונות שניתנו מיד לאחר האירוע כאשר המקרה היה חקוק בזיכרונם ולגרסה ראשונית זו הנני נותנת משקל גבוה יותר מאשר בגרסתם במסגרת מסירת עדות בביהמ"ש, כאשר הם מנסים להרחיק את הנתבע מהאחריות לאירוע. סוף דבר, נראה כי האירוע והנזקים מתיישבים עם המסקנה לפיה נהג הקטנוע- הנתבע יצא לעקיפה בצומת מבלי שנקט משנה זהירות על מנת לוודא כי ניתן לבצע עקיפה ובתוך סיכון התנועה בצומת לרבות נהג המונית- התובע ומשכך, האחריות ברובה מוטלת על כתפי הנתבע. כעת על ביהמ"ש להכריע האם נהג המונית - התובע יכול היה למנוע את האירוע ? כל זאת לצורך חלוקת האחריות ואשם תורם. התשובה על השאלה הינה בהכרח חיובית ומשכך, בחלוקת האחריות בין הצדדים נראה כי לנהג המונית אשם תורם בשיעור של 30% בעוד שהנתבע אחראי ב- 70%. אשר על כן: ביחס לתביעה הראשית שהגיש התובע כנגד הנתבע, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לידי התובע סכום של 4,550 ₪ בגין הנזק הישיר וכן הנני מחייבת את הנתבע לשלם לידי התובע הוצאות בגין ניהול ההליך בסכום כולל של 1,000 ₪ (סכום זה לוקח בחשבון את תשלום האגרה וקיומם של שני דיונים בשל מחדל הרובץ לפתחו של הנתבע). בנוסף, על הנתבע לשלם לעד שכר בטלה בסך של 300 ₪ . ביחס לתביעה שכנגד, הנתבע לא זו בלבד שלא טרח לצלם תמונות של הנזק שנגרם לו לקטנוע, ככל שנגרם כזה, לא צירף חוו"ד על מנת לבסס את הטענה שנגרם לקטנוע נזק ומה גובהו , במסגרת עדותו טען כי לא התכוון לתבוע והתביעה הוגשה רק לאחר שהתובע הגיש את תביעתו ומשכך, לא תיעד את הנזק ואולם שילם עבור התיקון סכום של 1,500 ₪ . עיון בחשבונית שצירף הנתבע לצורך הוכחת התיקון מעלה, כי לא ברור כלל הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנזקים שהחשבונית מתייחסת אליהם, האם בוצע תיקון בפועל, האם בוצע תשלום על ידי הנתבע ומדוע התיקון בוצע לאחר למעלה מחודשיים ממועד האירוע . שעה שהנתבע בחר להגיש תביעה שכנגד בסכום מופרז של למעלה מ- 10,000 ₪ מבלי שעלה בידו להרים את הנטל להוכיח כי נגרם נזק ומהו שיעורו , הנני מורה על דחיית התביעה שכנגד וזאת ללא צו להוצאות. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מקבלת עותק פסק הדין שיישלח לצדדים בדואר רשום + א.מ. רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 יום. עדותתאונת דרכיםדיון