הרקע והצדדים          התביעה והתביעה שכנגד עניינן בתאונת דרכים מיום 24.05.12 בראשון לציון.       התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") טען כי עצר לפני פניה שמאלה, כאשר הגיעה הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") מימינו, נכנסה לצומת תוך שהיא מסתכלת ימינה, וכשראתה שהתנועה מצד ימין חלפה - נסעה בלי להסתכל לכיוונו של התובע ופגעה ברכבו בצידו הימני. 3.         הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי הגיעה לצומת והתכוונה לפנות שמאלה, עצרה במרכז הצומת כדי לאפשר לתנועה מימין לחלוף, ובזמן שהמתינה הגיע התובע לצומת ועצר בנתיב לפניה שמאלה, אלא שאיבד את סבלנותו  והחל לבצע פניית פרסה מסוכנת - לטענת הנתבעת: "תוך שהוא פוגע בשטח ההפרדה ופוגע במכונית בה נהגתי".   4.        בדיון שנערך בתאריך 14.11.12 העיד התובע ועד מטעמו שישב ברכב בעת התאונה (להלן: "מדואל"), וכן הנתבעת. התובע ומדואל נתבקשו שניהם לסמן על גבי השרטוט שצרפה הנתבעת לכתב ההגנה את גרסתם באשר למיקום הרכבים בעת התאונה, כל אחד על גבי עותק נפרד של השרטוט (ת/1 ו- ת/2).           גרסתה של הנתבעת בבית המשפט היתה כי רכב התובע פגע בה, ולא להיפך. בעדותה הוסיפה הנתבעת כי שמעה את התובע צופר אולם לא היה לה מושג מדוע ומה הוא רצה להשיג בכך. הנתבעת הדגימה את אופן קרות התאונה, לגרסתה, באמצעות מכוניות צעצוע - וגם בהדגמה זו הראתה כי רכב התובע נוסע הצידה ופוגע עם צידו השמאלי בחזית רכבה. 5.      הנתבע 2 והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע") הדגים גם הוא את התאונה ותיאר את השערתו למה שאירע. דיון והכרעה 6.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, העדויות והראיות, אני קובעת כי החלק הארי של האחריות מוטלת על הנתבעת, אם כי גם לתובע אחריות לאירוע ולתוצאותיו. ראשית, עדותה של הנתבעת לא היתה מהימנה עלי.  השרטוט שצורף לכתב ההגנה ובו מיקומי הרכבים לגרסת הנתבעת, אינו מסביר את אופן התרחשות התאונה או את הנזק שנגרם לשני כלי הרכב. ההדגמה שביצעה הנתבעת, באופן וודאי בשים לב למיקומי הנזק, אינו מייצג את אופן האירוע שכן ברור שרכב התובעים לא נסע הצידה. מכאן יש להסיק (לכל הפחות) כי הנתבעת אינה זוכרת, או שאינה מבינה, את נסיבות האירוע. שנית, תמונות הנזק תומכים בגרסת התובע. עיון בתמונות הנזק לרכב התובע מעלה כי רכב התובעים נפגע פגיעת מעיכה בצידו הימני. אין לראות סימני שפשוף לפני או אחרי מרכז המעיכה, כפי שהיה צריך להיות באם התובע היה בנסיעה בעת הפגיעה, כפי שטוענים הנתבעים. אינני מקבלת את גרסתו של הנתבע, כי התובע עלה על אי תנועה עם שני הגלגלים השמאליים ולפיכך הוטה רכבו לעבר רכב הנתבעת ונפגע בצידו. אמנם, הטיה של רכב התובע אפשרית וכך גם עלייה עם שני צמיגים על אי התנועה, אך אני סבורה כי נזק המעיכה שנראה לא יכול להיגרם בשל הטייה כפי שנטען של רכב התובע לכיוון רכב הנתבעת. בשל האמור נדחית גם הטענה כי בביצוע הפניה סיכן התובע את הנתבעת ולפיכך הפר את תקנה 44א לתקנות התעבורה. למעלה מכך מובהר, כי אין חולק שהנתבע לא היה במקום האירוע וכל גרסה שנתן, בין אם בהדגמת האירוע ובין אם בטענה בעל-פה, היא עדות מפי השמועה ודינה להידחות. שלישית, מדואל תמך באופן מלא ובלתי מסוייג בגרסת התובע, וזאת למרות הקשר המשפחתי שבינו לבין הנתבעת, כאשר  במהלך עדותה הוברר כי מדואל הוא אחיינה. גם מיקומי הרכבים על פי גרסאות התובע ומדואל היו כמעט זהים.   7.      עם זאת, גם לתובע אחריות תורמת לאירוע ולתוצאותיו. מדואל העיד כי הם התקדמו לתוך נתיב הפניה מצד ימין לפני הפניה שמאלה, ובכך יצר התובע סכנה תחבורתית שיש בה משום "אשם תורם". לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, אני קובעת את אחריות הנתבעת בשיעור של 85%, ואת אחריות התובע בשיעור של 15%. הנזקים 8.      נזקי התובע: על  בסיס חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, ובהעדר כל ראיה סותרת, אני מקבלת את הטענה לנזקים ישירים בסכום של 5,092 ₪.  9.    נזקי הנתבעים: לא צורפה כל ראיה או אסמכתא לטענות הנתבעים באשר לנזקים שנגרמו להם בגין התאונה. הנתבע לא הציג תמונות של הטמבון שלדבריו נפגע, קבלות על תיקון או יישור הטמבון, על החלפת המתלה שנשבר או על יישור המתלה שהתעקם. מאחר והנתבע הבהיר כי הוא מורה לנהיגה, חזקה שידאג לקבל קבלות בגין הוצאותיו כדי שיוכל לדווח עליהן לרשויות המס.ב העדרה של ראשית ראיה לנזק או להוצאות  אני דוחה את הטענה כי נגרמו לנתבעים הוצאות ונזקים כלשהם. סוף דבר 10.    התביעה מתקבלת ברובה.   הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 4,328 ש"ח (המהווים 85% מסכום הנזק הישיר בתביעה שכנגד). סכום זה ישולם בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 17.07.12 ועד לתשלום בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע, הוצאות משפט בסך 400 ₪. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון גם את שכר הבטלה של מדואל שהגיע למסור עדות. סכום זה ישולם בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. הגשת בקשת רשות ערעור  לבית המשפט המחוזי בלוד בתוך 15 ימים.משפט תעבורהפניית פרסה