עיקול על חוב מים ללא משלוח התראה

1.התביעה שלפני עניינה השבת כספים ששילם התובע לנתבעת בגין תשלום חוב מים משנת 2004. 2. התובע טען כי ביום 11.7.12 הוטל על חשבון הבנק שלו עיקול ע"י הנתבעת. בבירור שערך במשרדי הנתבעת עלה כי מדובר בעיקול שהוטל בגין חוב משנת 2004 בעבור נכס ששכר התובע ברחוב העצמון 1 בפ"ת. התובע טען כי הוא משלם את כל חשבונותיו במועד ולא נשלחו לו התראות בנוגע לחוב זה ואף הפקידה אצל הנתבעת לא מצאה העתק מההתראות שנשלחו לו, לטענתה. התובע טען עוד כי בשנת 2007 עבר דירה לרח' יהוד 7 בפ"ת ובעת רישום החשבונות על שמו בכתובת זו, לא נאמר לו ע"י הנתבעת שקיים חוב בגין אי תשלום חשבון מים והיא העבירה הבעלות בחשבון ללא כל בעיה. התובע טען כי בהתאם לסעיף 12 לפקודת המיסים (גביה) היה על הנתבעת להמציא לו התראה אך במשך עשר שנים לא נשלחה אליו כל התראה בדבר קיום החוב. התובע עתר להחזר בגין תשלום החוב בסך 830₪; אובדן ימי עבודה 1,000₪; עוגמת נפש 3,200 ₪. 3. הנתבעת טענה מנגד כי החל מ- 1.1.2004 הועברה השליטה במשק המים והביוב בפ"ת מהעירייה לנתבעת. עוד טענה הנתבעת כי בהתאם לרשומה מוסדית של עיריית פ"ת התגורר התובע החל מיום 8.8.01 ברח' עצמון 1 בפ"ת ועל שם התובע נותר חוב שלא שולם בגין נכס זה לתקופות החיוב : 2-3/2004 בסך של 298.30 ₪ (להלן: "החוב המקורי") (נספח א' לכתב התביעה). החוב תפח עד לסך של 830 ₪ ששולמו ע"י התובע ביום 17.6.12 ויש לראות בתשלום זה משום הודיה של התובע בחוב. הנתבעת טענה כי ביום 5.4.06 נשלחה לכתובת הנכס בו התגורר התובע עפ"י הרישום המשרד הפנים התראה ראשונה בגין החוב וביום 4.5.06 נשלחה לכתובת הנכס בו התגורר התובע התראה שנייה. הנתבעת צירפה רשומה מוסדית המעידה על שליחת שלוש התראות (נספח ב' לכתב ההגנה). הנתבעת טענה כי ההתראה הראשונה והשנייה נשלחו לכתובת התובע כפי שהייתה מעודכנת באותה תקופה במשרד הפנים וצורף תצהיר מראש אגף הגביה של הנתבעת המעיד על כך (נספח ג' לכתב ההגנה). הנתבעת טענה כי ב 4.5.09 נשלחה לכתובתו המעודכנת של התובע במשרד הפנים ברח' יהוד 7 בפ"ת, דרישה שלישית בדואר רשום לתשלום חוב. הנתבעת צירפה העתק מהדרישה (נספח ד' לכתב ההגנה). הנתבעת טענה כי בהתאם לסעיף 36 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א - 1971 הרשומה המוסדית מהווה ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי. בנוסף, טענה הנתבעת כי על פי סעיף 12 לפקודת המיסים (גבייה) יש לראות את ההתראות, שהומצאו לכתובתו, כאילו הומצאו כדין לתובע. הנתבעת טענה כי שליחת ההתראה בשנת 2009 יש בה כדי למנוע את התיישנות החוב. הנתבעת טענה כי מלבד טענות בעלמא התובע לא הוכיח כי לא קיים חוב ואף לא הוכיח כי לא קיבל התראות בגין החוב דנן. בנוסף, במידה ולתובע תלונה כנגד התנהלות הנתבעת עליו לפנות לרשות המים. הנתבעת הכחישה מחוסר ידיעה טענת התובע לפיה בשנת 2007 לא יידעו אותו בדבר קיום החוב. הנתבעת, לפנים משורת הדין, הציעה לתובע לשלם את סכום החוב המקורי בסך 298.30 והתובע סירב. 4. בדיון שנערך בפניי התובע חזר על גרסתו לפיה לא קיבל התראות בדואר רשום מהנתבעת. התובע טען כי במידה והיה קיים חוב לא היו מעבירים בשנת 2007 את חשבון המים ביהוד 7 על שמו וכי לא נאמר לו אז דבר על קיום חוב. לעניין זה התובע הפנה לנספח 5 לכתב תביעתו. התובע טען כי הנתבעת צירפה נספח בו מצויין חוב לעיריית פ"ת ולא לנתבעת שבשנת 2004 לא הייתה עוד קיימת. 5. הנתבעת שבה וטענה כי נשלחו התראות בדואר רשום לכתובות המעודכנות במשרד הפנים. הנתבעת טענה כי נספח 5 לכתב התביעה מתייחס להעדר חובות לנכס ברח' יהוד 7 בפ"ת אך אין בו כדי להעיד על העדר חובות בגין הנכס ברח' עצמון 1 בפ"ת. הנתבעת טענה כי בשנת 2009 שבה ושלחה התראה שלישית לתובע בדואר רשום לכתובתו הנוכחית ברח' יהוד 7. הנתבעת שבה וציינה כי יצרה קשר עם התובע בסמוך להגשת התביעה, לפנים משורת הדין, והציעה לו לשלם החוב המקורי, אך התובע סרב. 6. דיון - תחילה יש לציין, כי אין ממש בטענת התובע כי חוב המקורי שייך לעיריית פ"ת והנתבעת "ירשה אותו". שכן, בהתאם לחוק תאגיד מים וביוב, התשס"א-2001, הועברה השליטה במשק המים והביוב של פ"ת מהעירייה לידי הנתבעת החל מיום 1.1.04. לפיכך החוב נשוא התביעה דנן המתייחס לתקופות 2-3/04 נוצר בתקופה שבה הועברה השליטה לידי הנתבעת. להוכחת טענותיה בדבר קיום החוב המציאה הנתבעת: א. פלט מחשב "מצב חשבון" לנכס ברח' העצמון 1 בו מפורט קיום חוב משנת 2004 (נספח א'); ב. בנוסף, המציאה הנתבעת פלט מחשב "פעילות לחייב" בו מתועדות שליחת שלוש התראות חוב לתובע, שתיים בשנת 2006 ואחת בשנת 2009 (נספח ב'); ג. הנתבעת צירפה תצהיר מראש ענף הגביה לפיו ההתראות נשלחו לכתובת התובע הרשומה במשרד הפנים (נספח ג'); ד. כמו כן, המציאה הנתבעת העתק מהתראה שנשלחה לתובע ביום 4.5.09 לכתובתו העדכנית היום ובה "דרישה לתשלום חוב היסטורי" ובו מפורטים פרטי החוב (נספח ד'). סעיף 35 לפקודת הראיות, התשל"א - 1971, קובע בסעיף ההגדרות כדלקמן: 35. בפרק זה - "הליך משפטי" - הליך אזרחי או פלילי בפני בית משפט, שניתן להביא בו ראיות; "מוסד" - המדינה, רשות מקומית, עסק או כל מי שמספק שירות לציבור; "עסק" - לרבות משלח יד; "פלט" - כהגדרתו בחוק המחשבים, תשנ"ה-1995; "רשומה מוסדית" - מסמך, לרבות פלט, אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד; "תאגיד בנקאי" - כמשמעותו ב חוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א-1980, ולרבות בנק ישראל. על פי לשון החוק, הנתבעת, תאגיד אזורי למים שהוקמה מכח חוק תאגיד מים וביוב, התשס"א -2001, בהיותה עסק המספק שירות ציבורי, הינה בבחינת "מוסד", ומסמכים היוצאים הימנה ונערכים על ידה במהלך פעילותה הרגילה - לענייננו הודעות חוב - הינם בבחינת "רשומה מוסדית". סעיף 36 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971 שכותרתו "קבילות רשומה מוסדית", לשונו: "36. (א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה - (1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו; (2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה; (3) היתה הרשומה פלט - הוכח בנוסף, כי - (א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על? אמינותה; (ב) המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב. (ב) היתה הרשומה פלט, יראו לענין סעיף קטן (א)(1) את מועד עריכת הנתונים המהווים יסוד לפלט, כמועד עריכתה של הרשומה. (ג) ... (ד) התקבלה ראיה מכוח סעיף זה, יהיה הצד שכנגד זכאי לחקור חקירה נגדית עדים שזומנו על ידו לעדות, לשם הזמת הראיה, אם עדים אלה קשורים עם בעל הדין שמטעמו הוגשה הראיה." הנטל להוכיח את התקיימות תנאי סעיף 36 מונח על כתפי הנתבעת, והיא עמדה בו. לגישתי, הוכח, שדרך עריכת הרשומה מעידה על אמיתות תוכנה בכל הנוגע לחובות המים המוטלים בגין כל נכס בעיר פ"ת ובכל הנוגע לשליחת התראות בגין חוב זה לידי התובע. סעיף 12 ב לפקודת המסים (גביה) שעניינו המצאת מסמכים, קובע כדלקמן: "12 ב. הודעה, דרישה, צו או כל מסמך אחר שיש להמציאם לפי פקודה זו, יראו אותם כאילו הומצאו כדין אם נמסרו למי שנועדו, או הונחו במקום מגוריו או במקום עסקיו הרגיל או נשלחו לשם על שמו בדואר, ובלבד שצו עיקול לצד שלישי שהוא בנק וכן הודעה על מכירת מיטלטלין יישלחו בדואר רשום." לפיכך, משצוין בפלט המחשב המהווה רשומה המוסדית גובה חוב וכי נשלחו התראות בגינו בדואר רשום לידי התובע לכתובות המעודכנות במשרד הפנים, יש לראות בהתראות כאילו הומצאו כדין לידי התובע. בהתאם, סבורה אני כי הנתבעת התמודדה גם עם טענת ההתיישנות, שכן העמידה בסיס עובדתי, לפיו פעלה באופן רציף ושלחה דרישות תשלום שוטפות ביחס לחוב לתובע. המועד שבו נשלחה, לראשונה, דרישת התשלום, הוא המועד ממנו יכולה הרשות לגבות חוב המתייחס לתקופה של שבע שנים קודם לאותו מועד. כידוע, החזקה בדבר תקינות רישומיה של הרשות, כמפורט לעיל, צמצמה את היקפו של הנטל המוטל על הרשות בעניין זה. בענייננו, יש לקבוע כי הועמד בסיס עובדתי למשלוח דרישה אל התובע (עת"מ 2212-09 (מחוזי) (ת"א) רחל שביט נ' מועצה מקומית רמת - השרון (לא פורסם, 24.8.11)). יובהר, מדובר בחזקה לכאורה הניתנת לסתירה, אך במקרה זה התובע לא סתר את החזקה. ואבאר: התובע לא הוכיח באסמכתאות כי שילם את כל תשלומי המים בגין 2004 לנכס ברח' עצמון 1 פ"ת. מלבד טענה בעלמא כנגד קיום החוב בשנת 2004 הפנה התובע להוכחת טענתו בדבר העדר חוב, לתדפיס "מצב חשבון לנכס" שהופק ע"י הנתבעת ביום 30.8.2007, המעיד, לדבריו, כי לא קיימים חובות. ברם, מעיון בתדפיס עולה כי כתובת הנכס בגינה הופק תדפיס זה הינה: רח' יהוד 7 פ"ת. בעוד החוב נושא התביעה נוצר, כאמור, בגין הנכס ברח' העצמון 1 פ"ת. לפיכך, לא ניתן ללמוד מאישור זה על העדר חובות בגין הנכס ברח' עצמון 1 פ"ת. התובע טען כי במעמד הנפקת האישור הנ"ל לא יידעו אותו בדבר קיום חוב משנת 2004 בגין הנכס ברח' עצמון. הנתבעת הכחישה מחוסר ידיעה טענה זו לאור חלוף הזמן שעבר מאז שנת 2007. סבורה אני, כי היה על התובע בעת שעבר לגור בנכס אחר לברר האם נותרו לו חובות בגין הנכס שעזב, בדיוק כפי שעשה בנוגע לנכס אליו עבר להתגורר ואשר העביר את חשבון המים בגינו על שמו, ובהתאם הונפק לו אף תדפיס המאשר זאת. לגישתי, אין בכך שהנתבעת הסכימה להעביר חשבון מים על שם התובע בגין נכס אחד, בכדי להוכיח כי לתובע לא קיימים חובות ישנים בעבור מים בגין נכס אחר. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי במקרה דנן הוכח באמצעות החזקה כי קיים לתובע חוב מים משנת 2004 בגינו נשלחו לתובע 3 התראות ובהעדר סתירת החזקה ע"י התובע והוכחה כי החוב שולם, הרי שאין להורות על השבת הכספים ששילם התובע בגין החוב משנת 2004 לנתבעת. 8. מעבר לצורך אציין, כי בדיון שנערך בפני הבהרתי לתובע כי עליו להתמודד עם הטענה המשפטית של הנתבעת בדבר רשומה מוסדית ואף התרתי לו 10 ימים נוספים על מנת להיוועץ בעורך דין לשם כך. נציג הנתבעת שב והציע לתובע לשלם, לפנים משורת הדין, את הסכום המקורי אך התובע סירב ועתר למתן פסק דין. לפיכך, בחלוף התקופה ובהעדר תגובה מטעם התובע, ניתן פסק דין כמפורט לעיל. 9. סוף דבר - התביעה נדחית. בהתחשב בנסיבות העניין, יישא התובע בהוצאות משפט בסך 300 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. משלוחחובעיקולמים