בתאריך 17.5.12, במחלף הכביש מעתלית לצומת בית אורן עם היציאה מכביש החוף, התרחשה תאונת דרכים בין רכב הנהוג על ידי X (להלן: "התובעת") והמבוטח על ידי ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת"), ובין רכב הנהוג על ידי X (להלן: "הנתבעת"). בגין התאונה הוגשה על ידי התובעת התביעה העיקרית ואילו הנתבעת הגישה תביעה שכנגד כנגד התובעת וכנגד המבטחת. מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי התובעת הגיעה לצומת מכיוון היציאה מכביש החוף, מדרום, כאשר בכוונתה לפנות בצומת שמאלה, לכיוון עתלית. הנתבעת הגיעה לצומת כשהינה נוסעת בכביש מכיוון עתלית לכיוון בית אורן. לאחר הבאת מלוא הראיות, הגעתי למסקנה כי הוכחה אחריותה המלאה והבלבדית של התובעת לקרות התאונה ולתוצאותיה והנני קובעתה כך. כל זאת, כאשר התובעת לא צייתה לקביעות התמרור שהיה מוצב בדרכה ואשר חייבה במתן זכות קדימה לרכבים המגיעים בדרך החוצה וזאת טרם כניסתה לצומת. הנני מקבלת כמהימנה עליי לחלוטין את גירסת הנתבעת על אופן קרות התאונה ועל כך שהתובעת נכנסה אל תוך הצומת ואל תוך נתיב נסיעתה של הנתבעת, כאשר הינה חוסמת את המשך דרכה של הנתבעת. משראתה זאת הנתבעת, בלמה מיד את רכבה, אך לא הצליחה עוד למנוע את הפגיעה ברכב התובעת החוסם, כאמור, את אפשרות המשך נסיעתה שלה. הנני מקבלת אף את דברי הנתבעת כי לא הגבירה כלל את מהירות נסיעתה. יש לציין כי אף גירסתה של התובעת על אשר ארע, כפי שמצאה ביטויה בעדותה בביהמ"ש, אינה שונה בעיקרה מדברי עדותה של הנתבעת והינה מצביעה על נהיגתה הרשלנית של התובעת. כל זאת, כאשר התובעת נכנסה לצומת כאשר הינה רואה את רכב הנתבעת מגיע לצומת משמאלה, אך הינה מעריכה כי רכב הנתבעת עדיין רחוק וכי תספיק לסיים את פנייתה בצומת שמאלה. זאת ועוד, מסתבר עוד מעדותה של התובעת כי נכנסה לצומת כאשר אף מימינה הדרך לא היתה פנויה. כל זאת, כאשר אף ממולה, בדרך החוצה, בכיוון הנסיעה מבית אורן לעתלית, נסע רכב אחר שקודם לכן עצר כדי להוריד נוסע. יש לציין בהקשר זה כי תיאור אופן נהיגתה של התובעת, כפי שהעידה עליו היא עצמה בביהמ"ש אינו מתיישב כלל עם תיאור התאונה כפי שהובא על ידה בכתב תביעתה. הנני קובעת כי על התובעת היתה מוטלת החובה ליתן זכות קדימה לכל הרכבים המגיעים בדרך החוצה וכי בהיכנסה לצומת ובהגיעה לדרך החוצה - לא עשתה כן ולא קיימה את חובתה ליתן זכות קדימה, כהוראת התמרור שהיה מוצב בדרכה. על כן, הנני קובעת כי לא הוכחה חובתה של הנתבעת בפיצוי התובעת בגין נזקיה. הנני קובעת כי לא הוכחה אף טענת המבטחת כאילו מתקיימת רשלנות תורמת של הנתבעת. לא הובאה כל חוו"ד בדבר שדה הראיה הנתבעת, מתי לראשונה יצא רכב התובעת מהצומת ונכנס אל תוך הכביש, בהשוואה למיקום רכב הנתבעת באותו מועד, באיזה מרחק היתה בשלב זה הנתבעת מרכב התובעת ומה היתה יכולה הנתבעת לעשות כדי למנוע את התאונה - ולא עשתה. לקביעתי, טענה זו לא בוססה בכל ראיה שהיא והינה בבחינת טענה בעלמא. מאידך, כאמור, הוכחה אחריותה של התובעת לגרימת התאונה ולנזקי הנתבעת. הוכח כי בגין התאונה הוכרז רכבה של הנתבעת כאובדן מוחלט ושווי נזקיה לעניין זה נקבע על ידי השמאי לסך של 13,706 ₪, בקביעה שלא נסתרה. טענתה של התובעת כאילו הנזקים ברכב הנתבעת, בעת שחזרה למקום התאונה לאחר כשעה וחצי מהתרחשותה, אינם זהים לנזקים שנגרמו לרכב הנתבעת בתאונה - הינה טענה תמוהה, חסרת כל הגיון ממש והינה נדחית על ידי. הנני מקבלת, כאמור, כי כל הנזקים שנמצאו ברכב הנתבעת על ידי השמאי הינם תוצאת התאונה. כן נשאה הנתבעת בתשלום שכ"ט השמאי בסך של 1,140 ₪. בסה"כ נזקי הנתבעת הינם בסך של 14,846 ₪. אשר על כן, הנני דוחה את התביעה שהגישה בת שבע ליאורה בן יעקב אריסון כנגד מיכל צור. הנני מקבלת את התביעה שכנגד ומחייבת את בת שבע ליאורה בן יעקב אריסון וש. שלמה חברה לביטוח בע"מ, במאוחד ובמיוחד, לשלם למיכל צור את הסך של 14,846 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כן הנני מחייבת את בת שבע ליאורה בן יעקב אריסון וש. שלמה חברה לביטוח בע"מ, במאוחד ובמיוחד, לשלם למיכל צור את הסך של 1,200 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה. אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה. מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים. משפט תעבורהזכות קדימהאי ציות לתמרורצומתתמרורים