1. ביום 19.3.12 אירעה תאונת דרכים בסמוך לצומת הרחובות גת-חורב בחיפה. בתאונה היו מעורבים מכונית מסוג דייהטסו מספר רישוי 27-469-62 שבה נהגה התובעת (להלן: המכונית והנהגת בהתאמה) ומשאית מספר רישוי 26-860-15 בבעלות עיריית חיפה ובה נהג מר שרון X (להלן: המשאית והנהג בהתאמה). 2. הנהגת, הסבורה שמלוא האחריות לקרות התאונה ולתוצאותיה רובצת על כתפי הנהג, הגישה תובענה זו לפיצוי בעד נזקיה המסתכמים לטענתה בסך 5,648 ₪. סכום זה כולל עלות תיקון המכונית לפי הערכת שמאי מטעמה (4,318 ₪); שכר טרחת השמאי (780 ₪); הוצאות (500 ₪) ובולים (50 ₪). כתב התביעה הוגש נגד עיריית חיפה, מעבידתה של הנהג, ונגד מבטחת המשאית בביטוח אחריות כלפי צדדים שלישיים. כיסוי ביטוחי זה אינו שנוי במחלוקת. 3. הנתבעות מצדן חולקות על גרסת הנהגת על אודות נסיבות אירוע התאונה, וסבורות כי מלוא האחריות רובצת על כתפיה. נוסף על כך הן טוענות כי לנהגת אין זכות לתבוע פיצוי. זכות הנהגת לתבוע פיצוי 4. המכונית אינה רשומה ברשות הרישוי על שמה של הנהגת, אלא על שמו של יוסי X (להלן: X). לגרסת הנהגת ביום התאונה היתה - ועודנה - הבעלים של המכונית. מסיבות שאינן רלוונטיות לתובענה נרשמה המכונית גם על שמו של X ברם זה שלושה חודשים שהיא רשומה על-שמה בלבד. הנהגת לא הציגה אסמכתא לטענתה זו, ברם הסכימה כי תשלום הפיצוי (ככל שייפסק) יותנה בהצגת אישור בעלות על המכונית. 5. אם הנהגת הבעלים של המכונית, אזי זכאית לתבוע פיצוי בגין הנזק שנגרם בתאונה. לפיכך אם ייפסק פיצוי לטובתה, יותנה התשלום בהצגת רישיון רכב על-שמה. נסיבות קרות התאונה 6. לגרסת הנהגת, נסעה ברחוב גת לכיוון רחוב חורב כדי לפנות שמאלה ברחוב חורב. רחוב גת חד-סטרי, ובו שני נתיבי נסיעה ימינה ושני נתיבי נסיעה שמאלה. הנהגת נסעה בנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים המיועדים לפנייה שמאלה (לכיוון מרכז הכרמל). מדובר בצומת מרומזר, ובזמן התאונה הראה הרמזור אור אדום. 7. לגרסת הנהגת, בהתקרבה לצומת ראתה רכב לפניה חציו על המדרכה וחציו על הכביש, אשר נסע אחורנית כדי לחנות. היות שרכב זה חסם את נתיב נסיעתה, עצרה את המכונית והמתינה עד אשר יתפנה הנתיב. בעודה עומדת הבחינה במשאית הנוסעת בנתיב הימני מבין שני הנתיבים המיועדים לפנייה שמאלה. כאשר חלפה זו על פניה פגעה בחלקה האחורי השמאלי בחלק הקדמי הימני של המכונית. בכתב התביעה ציינה הנהגת כי המשאית המשיכה בנסיעה בנתיב הימני מבין שני הנתיבים השמאליים "ופגע[ה] ברכבי בחלקו הקדמי הימני". לעומת זאת, בעדותה לפניי העידה כי המשאית פגעה בסמוך לגלגל האחורי הימני של המכונית, אם כי בהמשך תיקנה את דבריה באֹמרה כי יתכן שהפגיעה היתה בחלק הקדמי הימני של המכונית ברם בכל מקרה, היתה זו בחלקה הימני. מעיון בחוות דעת השמאי ובתמונות המצורפות לה עולה, כי המכונית ניזוקה בפגוש הקדמי בצד ימין. ברי אפוא כי דברי הנהגת בתחילת עדותה בטעות יסודן, ואין באי-דיוק שבהם כדי לפגוע במהימנותה. 8. לפי גרסת הנהג בכתב ההגנה, "..ביום 9.3.12 עמד רכב הנתבעות [המשאית] למופע האור האדום ברמזור. לפתע פתאום הגיחה התובעת [הנהגת] מאחור ופגעה ברכב הנתבעות [במשאית]". תיאור זה של התאונה מתיישב עם תאונה שבה רכב עומד ניזוק בחלקו האחורי מפגיעה של רכב אחר הנוסע אחריו. הנהג העיד לפניי כי "היא [הנהגת] עמדה בנתיב השמאלי, הרכב החונה עמד חצי על המדרכה ואני הגעתי מימין לתובעת [הנהגת] והיא עמדה. אני הפעלתי וינקר, פניתי שמאלה אחרי שעברתי אותה, נכנסתי כולי לתוך הנתיב וכבר עמדתי אחרי הרכב [רכב אחר אלמוני] שהיה באדום. הרכב שעמד על המדרכה החל לנסוע אחורנית, כנראה שהתובעת נבהלה ואז נסעה טיפה קדימה, אני ראיתי אותה פוגעת בי כי אם הייתי ממשיך לנסוע טיפה קדימה הייתי תולש לה את כל הפגוש". הנה-כי-כן בגרסתו בבית המשפט אישר הנהג את גרסת הנהגת, ולפיה המכונית עמדה והוא נסע במשאית בנתיב הימני מבין שני הנתיבים (או שלושה, כגרסת הנהג) המיועדים לפניה שמאלה והמשאית חלפה על פני המכונית כדי להשתלב בנתיב השמאלי, לפני המכונית. עוד הוסיף הנהג, כי שלושה אנשי צוות אשר נסעו עמו ראו את התאונה. 9. הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת הנהגת על פני זו של הנהג. ראשית, בעוד שבכתב ההגנה מצטיירת תמונה ולפיה הנהגת נסעה אחרי המשאית ופגעה בה כשזו עומדת לפני הצומת, בגרסתו בבית-המשפט עולה תמונה המתיישבת דווקא עם גרסת הנהגת. שנית, מיקום הפגיעה במכונית (בחלק הימני הקדמי) מתיישב עם גרסת הנהגת ועם גרסת הנהג בבית-המשפט ולפיה המשאית, שנסעה בנתיב הימני מבין שני הנתיבים המיועדים לפנייה שמאלה, עקפה מימין את המכונית העומדת כדי להשתלב לפניה בנתיב השמאלי ופגעה בחלקה האחורי (של המשאית) בחלק הקדמי הימני של המכונית. לוּ היה ממש בגרסת הנהג בכתב ההגנה, היו הנזקים בחלק האחורי של המשאית ובחזית המכונית. שלישית, הגם שלגרסת הנהג גם למשאית נגרם נזק ולדבריו מיקומו תומך בגרסתו (כי המכונית פגעה במשאית, ולא ההפך) לא הביא את התמונות כראיה. כמו-כן, הגם שנסעו עמו שלושה חברים לעבודה, לא ראה הנהג לזמנם כדי למסור עדות. הימנעותו מהבאת ראיות שהיו בהישג ידו תומכת במסקנה כי לוּ הובאו, היה בהן כדי לתמוך בגרסת הנהגת דווקא. 10. אשר-על-כן אני קובעת כי התאונה אירעה כתוצאה מהתנהגות הנהג, אשר לא שם לב לתנאי הדרך שלפניו או שהעריך שלא כהלכה את יכולת המשאית לעקוף את המכונית העומדת ולהשתלב בבטחה לפניה בנתיב השמאלי. 11. הנהג גם הוסיף, כי היה זה מחובתה של הנהגת לצרף את נהג הרכב האחר המעורב (הרכב החונה), שלו עיקר האחריות לקרות התאונה ולתוצאותיה. אין לקבל טענה זו. בין אם קיים קשר סיבתי-משפטי בין התנהגות נהג הרכב החונה לבין התאונה הנדונה, ובין אם לאו אין בכך כדי לשנות את התוצאה - במקרה של ריבוי מזיקים חב כל אחד מהם כלפי הניזוק ביחד ולחוד. לא זו אף זו, הנוהג ברכב חייב להתאים את נהיגתו לתנאי הדרך שלפניו. במקרה דנן היה על נהג המשאית, אשר הבחין במכונית העומדת וברכב האחר החוסם את דרכה, להמשיך בנסיעה ולעקוף את המכונית רק אם תנאי הדרך אפשרו לו לעשות-כן. 12. על העירייה, מכוח אחריותה השילוחית למעשיו ומחדליו של הנהג - עובדהּ - לשאת אפוא במלוא הנזק שנגרם למכונית. מקור חובת המבטחת בהוראות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981. הנזק 13. הנהגת זכאית לפיצוי בגין הנזק הישיר שנגרם למכונית (4,318 ₪) ובגין שכר טרחת השמאי שבדק את המכונית (780 ₪). סך הכול זכאית הנהגת לפיצוי בסך 5,098 ₪, נכון ליום 27.6.12 (תאריך הפירעון של השיק שנמסר לתשלום תיקון המכונית). ההוצאות הנלוות הנטענות לא הוכחו, ואין לפסוק פיצוי בגינן. עוד זכאית הנהגת לפסיקת הוצאות משפט (אגרת המשפט בסך 50 ₪) נכון ליום הגשת התובענה. סוף דבר 14. אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 5,098 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מיום 27.6.12 וכלה ביום התשלום המלא בפועל. כן תשלמנה הנתבעות הוצאות משפט בסך 50 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור החל מיום 5.9.12 וכלה ביום התשלום המלא בפועל. הסכומים הללו ישולמו תוך 30 יום מהיום שבו תציג התובעת לידי הנתבעות רישיון רכב על-שמה (או אישור רשות הרישוי המעיד על בעלותה על המכונית). בעלי-הדין רשאים להגיש תוך 15 יום מהיום בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה. תאונת דרכים