על פי סעיף 64(א)(3) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 - "נוהג רכב היוצא מדרך עפר ועומד להיכנס לדרך סלולה או לחצותה, יתן זכות קדימה לרכב המתקרב בדרך הסלולה". על פי סעיף 64(ב) לאותן תקנות - "נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חנייה לכלי-רכב וכיוצא באלה, או מכל מקום שאינו דרך והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה - (1) [...] (2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש". 1. תביעה בגין תאונת דרכים שארעה בתאריך 31.7.12, בכביש הכניסה לעוספיא.   2. לטענת התובעים - נהג תובע 2 ברכבו של תובע 1. רכב התובעים נסע מכיוון בית אורן לעוספיא. בדרכו, בנתיב התנועה העיקרי, חצה את הנתיב רכב נהוג ע"י הנתבעת. תובע 2 בלם את נסיעתו, אולם לא הצליח להימנע מפגיעת רכב התובעים ברכב הנתבעת. לרכב התובעים נגרמו נזקים כפורט בחוו"ד השמאי שצורפה לכתב התביעה ובתמונות שהוגשו במהלך הדיון. לטענת התובעים, הנתבעת ביקשה לעבור ממשתלה הממוקמת משמאל לנתיב הנסיעה למשתלה הממוקמת מימין לנתיב הנסיעה ועשתה זאת ללא נקיטת אמצעי זהירות סבירים.   3. לטענת הנתבעת - נהגה ברכבה ועמדה להיכנס למתחם חניה הממוקם מימין לנתיב הנסיעה. במעמד זה, הגיח רכב התובעים, נהוג ע"י תובע 2, ורכבם פגע בחלק השמאלי אחורי של רכבה. לרכב הנתבעת נגרמו נזקים. סבורה הנתבעת, כי התאונה אירעה בשל רשלנותו של תובע 2 אשר נהג ברכבו של תובע 1 במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך ופגע ברכב הנתבעת "בשעה שחנתה בימין הדרך". מיקום הנזקים, לטענתה, מוכיח כי רכבה היה ברובו בתוך מתחם החניה שעה שהגיע רכב התובעים ופגע בו. בנסיבות אלה, לדידה של הנתבעת, האחריות לקרות האירוע רובצת לפתחו של תובע 2 אשר נהג ברשלנות רבתי ונסע במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך. טענות נוספות התייחסו לנזקים הנטענים, אומדנם ודרך חישובם. 4. בדיון שהתקיים בפני התייצבו והעידו התובעים והנתבעת. הוברר שתובע 1 הוא בעל עסק הממוקם בסמוך למקום ההתרחשות ותובע 2 עובד בעסקו של תובע 1. בעת ההתרחשות היה תובע 2 בדרכו לבית העסק. תובע 2 העיד, כי נסע לאטו ברכב גדול עמוס בציוד במהירות שאינה עולה על 40 קמ"ש. באופן פתאומי, נכנס רכב הנתבעת לתוך נתיב נסיעתו, בנסיעה אנכית לנתיב והוא בלם את רכב התובעים. למרות הבלימה לא הצליח להימנע מלפגוע ברכב הנתבעת. הנתבעת העידה, כי ביקשה לרכוש מוצרים במשתלה אשר משמאל לנתיב הנסיעה ואל אותה משתלה אף הפנתה את רכבה. אלא שהמשתלה הייתה סגורה נוכח היום בשבוע. משכך החליטה הנתבעת לחצות את נתיב הנסיעה בנסיעה אנכית על מנת להגיע למשתלה הממוקמת מן העבר השני. היא הביטה לשני כיווני הנסיעה, וכאשר ראתה שהכביש פנוי, החלה בחציית נתיב הנסיעה. רכבה כמעט סיים את חציית הנתיב, אלא שאז הגיע רכב התובעים, נהוג ע"י תובע 2, ופגע בחלק האחורי של רכבה בעוצמה אשר גרמה לרכבה להסתובב ולהיבלם ע"י שלט שנמצא בסמוך, ולכריות האוויר להיפתח. הנתבעת אישרה שראתה ממרחק את רכב התובעים מגיע על נתיב הנסיעה אולם נוכח המרחק סברה שתספיק לחצות את הנתיב. לפיכך, לטענתה, נסע תובע 2 במהירות גבוהה אשר אינה מתאימה לתנאי הדרך. הוברר, כי תובע 1 הגיע למקום ההתרחשות לאחר האירוע ונפתחה אף חקירת משטרה. ממצאי החקירה, או כל מסמך מתיק החקירה, לא הוגשו ע"י מי מהצדדים.   5. עיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם לרבות בתמונות שהוגשו במהלך הדיון, שמעתי את שני הנהגים המעורבים באירוע ואת דבריו של תובע 1, התרשמתי מכולם באופן בלתי אמצעי ושקלתי את טענות הצדדים. לסופו של יום סבור אני כי יש לקבל את התביעה בחלקה. על פי סעיף 64(א)(3) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 - "נוהג רכב היוצא מדרך עפר ועומד להיכנס לדרך סלולה או לחצותה, יתן זכות קדימה לרכב המתקרב בדרך הסלולה". על פי סעיף 64(ב) לאותן תקנות - "נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חנייה לכלי-רכב וכיוצא באלה, או מכל מקום שאינו דרך והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה - (1) [...] (2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש". ברי איפוא, כי זכות הקדימה בנתיב הנסיעה אותו חצתה הנתבעת נתונה לרכב התובעים. הנתבעת לא התכחשה לעובדה שראתה את רכב התובעים מגיע ממרחק אך סברה כי תספיק לחצות את נתיב הנסיעה בו נסע רכב התובעים, אך בדיעבד הוברר כי הערכתה הייתה לקויה. כך או כך, היה על הנתבעת להימנע מלהיכנס לנתיב נסיעה ראשי ולחצות אותו אנכית כאשר הבחינה ברכב המתקרב למקום בו התכוונה לחצות. סבור אני, כי יש במעשי הנתבעת לסכן את בטחון המשתמשים בנתיב התחבורה העיקרי אותו ביקשה לחצות ואף את בטחונה האישי. בנוסף לכך, לא שוכנעתי כי לא היה בידי הנתבעת להמשיך ולנסוע על נתיב הנסיעה העיקרי ולהפנות את רכבה חזרה למשתלה בה בקשה לבקר בהמשך הדרך, במקום מתאים יותר לפנייה המבוקשת. בנסיבות אלה, האחריות לאירוע בעיקרה רובצת לפתחה של הנתבעת. יחד עם זאת, לא מן הנמנע כי אילו היה נוסע רכב התובעים במהירות נמוכה יותר, היה תובע 2 מתחיל את תהליך הבלימה קודם לכן, הפגיעה היתה בעוצמה נמוכה יותר והנזקים שהיו נגרמים לרכב התובעים היו קטנים יותר. משכך סבור אני, כי חל על תובע 2 אשם תורם אותו יש להעמיד על 10%. עוד יש לציין, כי לא כל רכיבי הנזק להם טוענים התובעים הוכחו באופן מיטבי. למעט חוות דעת השמאי לא צורף ע"י התובעים מסמך נוסף אשר יש בו לתמוך בטענה לנזק בסכום של 3,250 ₪. אשר על כן, אני מקבל את התביעה בחלקה. אני קובע כי על הנתבעת לפצות את תובע 1, בעל הרכב, בגין הנזקים המוכחים שנגרמו לרכבו עקב התאונה בניכוי האשם התורם. כן נתתי את הדעת לעובדה כי הוא מתקזז בסכום המע"מ עם רשויות המס. הנתבעת תשלם לתובע 1 סך של 12,690 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן תשלם הנתבעת לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט בסכום של 250 ₪ לאחד. הסכומים ישולמו תוך 30 יום וישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.   7. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום.   8.משפט תעבורהזכות קדימה