ביטול עסקה נעליים פגומות

התובע עורך דין במקצועו, רכש לטענתו ביום 21/7/02 זוג נעליים במחיר של 250 ש"ח לאחר שהוסבר לו כי מדובר במחיר מבצע במקום 400 ש"ח המחיר הרגיל . בהמשך, וכעבור 17 יום, נפרדה סוליה מהנעל הימנית ונגרם עוד נזק לנעל השמאלית. התובע טוען בכתב התביעה כי למחרת גילוי הנזק, בא אל חנות הנתבעים כדי "לברר את הענין" וכי התבקש ע"י המוכרת להביא את הנעל לתיקון . התובע טוען גם כי הוא הביע את מחאתו על כך שיש לשלוח את הנעל לתיקון , אך ללא הועיל . בהמשך הגיע התובע לחנות של הנתבעות כאשר גם הסוליה השמאלית נפרדה מהנעל. התובע הודיע לבעלי החנות כי הוא לא מסכים כי יבוצע תיקון בנעל , והוא הציע כי הנעליים יוחלפו את שיושב לו כספו . בהמשך כתב התביעה טוען התובע כי הוא עמד על החלפת הנעליים או החזרת הכסף, וכי הנתבעות עמדו על כי הנעליים יתוקנו. טענתו המרכזית של התובע היא כי לא היה חייב להסכים לתיקון נעליים בנות 17 ימים, וכי זכותו היתה לקבל נעליים חדשות או לבטל את העיסקה ולקבל את כספו בחזרה . התובע מבקש לחייב את הנתבעות בהחזר הסכום של 250 ש"ח . פיצוי על אובדן שלוש שעות עבודה בסכום כולל מע"מ של 2316.6 ₪. וכן פיצוי על עוגמת נפש בסכום של 750 ש"ח . בכתב התביעה גופא ,לא מובן לי בבירור אם כאשר הגיע התובע לחנות הנתבעות פעמיים, היו ברשותו זוג הנעליים או הוא רק סיפר לנתבעות על הפגם . בכתב ההגנה של הנתבעות נטען כי התובע אכן הגיע לחנות וטען לפגם בנעל הימנית , בקשו ממנו להביא את שתי הנעליים והם או יתקנו אותן או יתנו לו חדשות. בפתח ישיבת ההוכחות ביום 22/12/02 , ובעקבות הצעה של בית המשפט כי העיסקה תבוטל, והתובע יקבל את ה 250 ש"ח , שכן מדובר בזוטות דברים, התעקש התובע על ניהול המשפט עד תום ועמד על קבלת כל סכום הנתבע , וטען : "בית המשפט לתביעות קטנות הינו בית משפט צרכנים וצריך דרכו להעביר את המסר שלקוח יש לכבד . אם המוצר פגום - אז צריך לפצותו בשווה ערך " התובע חזר על האמור בכתב התביעה ,והוסיף " ניתנה יותר מהזדמנות אחת לנתבעים להחליף את המוצר ורק לאחר שלא נענו לבקשות הוגשה התביעה " בחקירתו הנגדית נשאל התובע " ש. נכון שפעם ראשונה הגעת ללא הנעליים ? וענה "לא . באתי עם הנעליים על הרגליים" . תמיהני כיצד ביקש התובע לבטל את העסקה ולקבל את כספו בחזרה, שעה שהוא נעל את זוג הנעליים נשוא המחלוקת. לפי סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה ) ,חלה על התובע חובת השבת מה שקיבל על פי החוזה בשעה שזה מבוטל. כאשר הגיע התובע אל חנות הנתבעים, לא יכול היה לדרוש את ביטול החוזה כי לא יכול היה להחזיר את הנעליים. הרי הדעת נותנת כי אם המוכרת בחנות הנתבעות היתה מחזירה לו את ה 250 ש"ח תוך ביטול העיסקה, היה חייב להוריד את זוג הנעליים ולמסור לה אותן . התובע לא היה בטוח כי על אתר המוכרת תמכור לו זוג נעליים אחרות ,ואז היה נאלץ לכתת את רגליו , יחף, אל חנות אחרת . סבורני כי הדבר לא היה אפשרי . כך שדרישתו של התובע בביקור הראשון לבטל את העסקה, לא היתה בת ביצוע מבחינתו הוא- שכן היא היתה כאמור כרוכה בהחזרת הנעליים . התובע נשאל בחקירה הנגדית שאלה נוספת " נכון שבפעם השניה ביקשה ממך ( המוכרת -ח.י.) להשאיר את הנעליים ? תשובתו של התובע היתה חמקנית , ולא ישירה " בפעם הראשונה הנזק היה רק בנעל אחת . בפעם השניה - התברר שהסוליה נפרדה ב2 הנעלים והודעתי לה במקום או שהיא תחזיר לי את הכסף או שתתן לי נעליים חדשות " התובע בתשובה זו למעשה אינו משיב לשאלה - אם המוכרת בקשה ממנו בביקור השני להשאיר את זוג הנעליים ואם היה מוכן לכך . הוא רק בקש או את הכסף או נעליים חדשות, בלי להביע נכונות להחזיר את הנעליים . מסתבר מדבריו של התובע כי רצה לזכות בהחזר הסכום , או בנעליים חדשות, מבלי להחזיר את אלה שטען כי הן פגומות . אחזור לכתב התביעה . מעיון בכתב תביעה , עולה כי התובע אינו מציין ולו פעם אחת בכתב התביעה כי הוא היה מוכן להחזיר את הנעליים , בין אם אגב ביטול עסקה והחזרת הכסף או בתמורה לנעליים חדשות. התובע לא הציע בשום מקרה לנתבעת ,לבטל את העסקה על כל המשתמע מכך בהתאם לסעיף 9 לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה ) בעדותה של המוכרת - גב' ג'נט זגורי - היא אומרת " בפעם הראשונה לא הראית לי את הנעל , ורק אמרת לי שקנית נעליים לפני שבועיים והם נפתחו לך " דבריה אלו של העדה מקבלים תימוכין בדבריו של התובע עצמו כי בפעם הראושנה הגיע כאשר הנעליים ברגליו . קרי שהוא לא הציע להשאיר את הנעליים בחנות בין במסגרת ביטול עסקה או לצורך קבלת חדשות. כמו כן מוסיפה העדה " למחרת באת עם הנעליים ואמרת שאתה רוצה אחרות אמרתי לך שתשאיר את הנעליים ולי אין סמכות . במלים האלה הוא אמר לי " את לא רוצה, אני עורך דין ואני אגרור אותך לבית המשפט " אני מאמין לדברי העדה , כי התובע סרב להשאיר את זוג הנעליים ,והוא עמד על קבלת נעליים חדשות או את הכסף מבלי להחזיר את הנעליים נשוא המחלוקת. שכן כפי שאמרתי לעיל בהנחה כי המוכרת היתה מסכימה לבטל את העסקה היה עליו להחזיר על אתר את הנעליים, ולכך הוא לא היה ערוך. כמו כן אני מאמין לעדה , לאור התרשמותי החיובים ממנה , כי התובע ציין בפני כי הוא עורך דין וכי אם היא לא תיענה לו ותתן לו מיד את הכסף, הוא יגרור אותה לבית המשפט . חבל שכך . מעורך דין מצפים לרמת התנהגות גבוהה יותר, מכוח השכלתו ומקצועו, יתר סובלנות ואורך רוח . עורך דין אינו ,איש זרוע בשוק, ואין לקבל מצב בו עורך דין אומר בין אם ללקוח שלו או לנותן שירות " אני אראה לך .." תוך איום בעובדה כי הוא עורך דין. העדה היתה רק מוכרת במשכורת בחנות של הנתבעות, וזה רק הגיוני וסביר שלא תהיה בידה הסמכות להחליט על ביטול עסקאות ובמיוחד החזרת כספים לפני קבלת אישור המעביד שלה. מה ריבותא מצא התובע בתשובתה שעליו להשאיר את הנעליים, ויותר מאוחר יקבל תשובה בין לביטול, והחזרת הכסף ,ובין להחלפת הנעליים ? עקשנותו של התובע,אשר כנראה מצא הזדמנות להוכיח את יכולתו המקצועית להציק לעדת ההגנה ולנתבעות, היא אשר גרמה להתפתחות הדברים כפי שהתפתחו. בכתב התביעה טוען התובע לשלוש שעות עבודה שביזבז על הענין , בשווי של יותר מ 2300 ש"ח . אם כי זכותו של אזרח לעמוד על זכויותיו , ולתבוע את המגיע לו גם אם הדבר כרוך בעלויות גדולות, ואולם העקרון הכללי מחייבו להקטין את נזקיו , ואם לא עשה כן, לא יוכל לתבוע מהאחר, בין בנזיקן ובין בגין הפרת חוזה פיצוי על כל ההוצאות שנגרמו . בפני התובע עמדה האפשרות להחזיר על אתר את זוג הנעליים , גם אם הנתבעת לא מסכימה להחזיר לו את הכסף , ואז היתה עומדת בפני בית המשפט תביעה להחזרת הסכום של 250 ש"ח . התובע לא עמד בעקורן של הקטנת הנזק, וטיפל בענין כענין בעל חשיבות עקרונית, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהצהרתו בפרוטוקול שבית המשפט לתביעות קטנות הוא בית משפט לצרכנים וצריך דרכו להעביר את המסר כי לקוח יש לכבד . חוששני שאיני יכול להסכים עם התובע לגבי הסיפא של הצהרתו. המסר כי " את הלקוח יש לכבד " איננו מסר משפטי שבית המשפט חייב לטפל בו ולהעביר אותו . בית המשפט בוחן את הצד המשפטי של הענין המובא בפניו, ולא את המשמעויות המוסריות שלו . בודק אם בהתנהגותו של הנתבע יש משום הפרת זכויות שהמשפט מגן עליהן , ולא אם הוא נהג בנימוס, באהדה, ובכבוד ,או בצורה שלא מצאה חן בעיני הלקוח . בפני בית המשפט עומדים הן הסוחר והן הלקוח בעמדת פתיחה שווה , גם אם מצד אחד עומד עורך דין ומצד שני זבנית בחנות נעליים - במישור המשפטי . אם התנהגותו של הסוחר או נותן השירות לא הגיעה לדרגה של עוולה אזרחית, או פגיעה בכבוד האדם וחירותו , עוולה חוקתית, בית המשפט לא יהפוך לבית חינוך לזה או לזה . יש כלים בפני הלקוח להביא לידיעת נותני השירותים השונים את הצורך לכבד את הלקוח, כגון פניה ללשכת המסחר, ארגוני הגנת הצרכן למיניהם, והמדיה . אני בוחן משפטית אם יש במעשי ומחדלי הנתבע משום הפרת הסכם , ומה הנזק שנגרם בגין ההפרה אם נגרם . לא שוכנעתי כי התובע הציע לנתבעים ביטול העסקה, החזרת הנעליים וקבלת הסכום של 250 ש"ח בחזרה . התובע כאמור הגיע עם הנעליים פעמים לחנות של הנתבעים כאשר אלו ברגליו , ולא היה מוכן להחזירן ולקבל את הסכום ששילם . או לחילופין , להחזירן ולתבוע חזרה את הסכום ששילם . עושה רושם כי התובע רצה לזכות בזוג נעליים בחינם ללא הצורך להחזיר את אלה שקיבל. התובע צירף לסיכומיו פסק דין בב.ר.ע 4068/02 בית המשפט המחוזי בירושלים , אך סבורני כי התובע טעה בפרשנות שנתן לפסק הדין הנ"ל . משפט אחד עושה את ההבדל בין המקרה באותו פסק דין והמקרה שבפני . במקרה ההוא , אומר כב' השוט צמח, בפסקה 17 לפסק הדין " אין ספק כי המערער נאלץ לעשות כן נוכח הפרת חוזה השכירות בידי המשיבה , בכך שלא איפשרה למערער להחזיר את הרכב אליה כמוסכם בחוזה ......." שעה שבמקרה שלנו, המוכרת בחנות של הנתבעות בקשה מספר פעמים מהתובע להחזיר את הנעליים , אך הוא סרב לעשות כן . אני מגיע למסקנה כי הסכם מכירת הנעליים , טרם בוטל לא בהסכמה ולא על ידי בית המשפט . ומאחר ונציג הנתבעות הביע את נכונותו לבטל את העיסקה , ולהחזיר לתובע את כספו ואפילו את אגרת בית המשפט, אני מורה בזה על ביטול עסקת רכישת הנעליים. התובע יחזיר את הנעליים לחנות של הנתבעות , בה קנה אותן , והנתבעות ישלמו לו את הסכום של 250 ש"ח בתוספת אגרת המשפט בסך 87 ש"ח ששילם . אין צו להוצאות. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום בגדים (הגנת הצרכן)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)