הנאשמת זכאית כנגד הנאשמת נרשמה, ביום 29.5.11, הזמנה לדין וכתב אישום בגין אי ציות להוראת שוטר במדים (להלן - הדו"ח), עבירה על תקנה 23(א) (1) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961. הנאשמת כפרה באישום המיוחס לה וביום 17.4.12, נשמעו הראיות בתיק. מטעם המאשימה, העיד רס"ל צחי וייצמן, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/1 - דו"ח הזמנה לדין ת/2 - דו"ח פעולה ת/3 - הודעת תשלום קנס שנערכה כנגד טיסמנסקי דקלה, שהייתה עם הנאשמת באירוע נשוא כתב האישום מטעם ההגנה, העידו טיסמנסקי דקלה (להלן - דקלה) והנאשמת והוגשו המסמכים הבאים: נ/1 - מפה של הצומת נ/2 - כתב הגנה שהוגש מטעם המדינה, בהליך אזרחי בו נתבעו עד התביעה, שוטר נוסף והמדינה, על ידי הנאשמת, טיסמנסקי דקלה ותובעים נוספים (בני משפחה קטינים) מעדות עד התביעה והמסמכים שהוגשו מטעמו, השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן: ביום 29.8.11, בסמוך לשעה 11:00, נהגה הנאשמת ברכב בגבעתיים, ברחוב אילת ובהגיעה לצומת עם רחוב הדגנים, שם עמד העד לצורך חסימת הצומת, בשל עבודות כביש שבוצעו במקום, עצרה רכבה באמצע הצומת. עם הנאשמת היו ברכב שני ילדיה הקטינים. העד ניגש אל הרכב וביקש מהנאשמת להזיז את הרכב. הנאשמת הזיזה את הרכב לצד הדרך, תוך שהיא עומדת על מעבר חציה המסומן בצומת. העד ביקש מהנאשמת שתזיז שוב את הרכב והנ"ל השיבה כי היא מיד נוסעת. למעבר החצייה הגיע אדם מבוגר על כסא גלגלים והעד פנה שוב אל הנאשמת וביקש שתזיז את הרכב על מנת לאפשר לו לחצות את הכביש. הנאשמת הזיזה את רכבה קדימה ולאחר שהולך הרגל חצה, חזרה שוב לאחור ועמדה על מעבר החצייה. בשלב זה, הגיעה למקום דקלה, אשר נהגה ברכב ברחוב הדגנים ובהגיעה לצומת עם רחוב אילת, הבחין העד כי היא אוחזת בידה טלפון נייד. עם הנהגת היו ברכב שני ילדיה הקטינים. העד הורה לנ"ל לעצור את הרכב ולהציג רישיונותיה, אך היא סירבה לעשות כן בתחילה. העד ניגש אל הנאשמת וביקש כי תציג רישיונותיה בפניו, שכן בכוונתו לערוך נגדה הזמנה לדין בגין אי ציות להוראת שוטר. במהלך פרק זמן של כ-5 דקות, בו המתין העד לקבלת המסמכים מהנאשמת וחברתה, החלו השתיים ללעוג לעד ובתגובה, הודיע להן העד כי הן מעוכבות לתחנה המשטרה הסמוכה, בשל הסירוב למסור מסמכים, העלבת שוטר ולצורך רישום דו"חות בגין הטלפון הנייד כנגד X דקלה ואי ציות להוראת שוטר כנגד הנאשמת. הנאשמת, חברתה וארבעת ילדיהן הקטינים, הגיעו לתחנת המשטרה, העד הורה להן להמתין מחוץ לתחנה, עד שימסור לידיהן את הדו"חות, אך השתיים סירבו, נכנסו לתחנה ועוררו פרובוקציות במקום. הנאשמת שוחררה בשעה 11:30, לאחר רישום הדו"ח. מעדותן של הנאשמת, עדת ההגנה מטעמה והמסמכים שהוגשו מטעם ההגנה, השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן: הנאשמת נהגה כאמור, בדרכה לבית חברתה, על מנת להמשיך בצוותא, עם ילדיהן, לבילוי בספארי. בהגיעה לצומת, נוכחה לדעת כי הפניה ימינה לרחוב הדגנים, בו מתגוררת חברתה חסומה. הנאשמת פנתה אל העד, שעמד כאמור בצומת לצורך חסימתו, במסגרת עבודות בשכר ושאלה אותו כיצד תוכל חברתה לצאת מביתה ולהגיע לצומת והעד השיב כי תאלץ לנסוע בניגוד לכיוון הנסיעה המותר ברחוב הדגנים, שכן בהמשך הרחוב, התנועה אסורה בשל חסימה נוספת. בינתיים, ביצעה הנאשמת פנית פרסה בצומת ועצרה רכבה בצד הדרך. העד פנה אל הנאשמת וביקש שתתקדם קדימה עם הרכב, כיוון שעמדה על מעבר חציה והנ"ל עשתה כן. הנאשמת ודקלה שוחחו בטלפון, הנאשמת הסבירה לדקלה כיצד לנסוע והנ"ל התקדמה לכיוון הצומת. לאחר פרק זמן מסויים, הבחינה הנאשמת בדקלה מגיעה לצומת ובעד עוצר את רכבה. הנאשמת יצאה מן הרכב, ניגשה אל השניים ושאלה מה קרה. העד השיב על הנאשמת להציג את מסמכיה בפניו, שכן הורה לה מספר פעמים להזיז את רכבה והיא לא עשתה כן. הנאשמת ודקלה העידו כי היו בקרבת צומת מקומות חניה פנויים וכי רכבה של הנאשמת חנה אחרי מעבר החצייה, בעת שדקלה הגיעה לצומת. לאחר דין ודברים קצר, ניגשה הנאשמת לרכב ומסרה לעד את מסמכיה. ברשות העד לא היה פנקס דו"חות ולאחר המתנה של כרבע שעה, הורה להן העד לגשת עמו לתחנת המשטרה. הנאשמת ודקלה ביקשו כי ירשום את פרטיהן וישלח את הדו"חות בדואר, אך העד סירב. העד הוביל את שני כלי הרכב לתחנת המשטרה, כאשר הוא צועד לפניהן,וזאת בניגוד לכיוון הנסיעה המותר ברחוב אילת. בהגיען לתחנה, נכנס העד לאחד החדרים והנאשמת ודקלה המתינו עם ילדיהן מול היומנאי. במקום נוצר דין ודברים עם שוטר נוסף, שאיים על דקלה כי יזמין עובדת רווחה לקחת ממנה את ילדיה. הילדים החלו לבכות ועל מנת להרגיעם, החלה הנאשמת להסביר לבנה הגדול של דקלה כי איש לא ייקח את אחיו התינוק. לאחר כרבע שעה, יצא העד מהחדר, מסר להן את הדו"חות וביקש את חתימתן. הנ"ל ביקשו לקרוא תחילה את שנכתב בדו"חות, אך העד סירב לתת להן לקרוא וציין כי הן מסרבות לחתום, כל אחת על הדו"ח שלה. בשלב זה יצאו הנאשמת ודקלה עם ילידהן מהתחנה והחלו לשוחח ביניהן על האירוע, כאשר לפתע הגיח מאחוריהן העד ואיים על הנאשמת כי יעצור אותה וידאג כי עובדת סוציאלית תקח את ילדיה. הנאשמת החלה לבכות, התנצלה וביקשה כי ישחרר אותה ואת ילדיה. העד הזעיק שוטר נוסף על מנת לסייע לו במעצרה של הנאשמת והנ"ל הובלה אל תחנת המשטרה ושוחררה אחרי כעשרים דקות, כשהיא בוכה ומבוהלת. לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשמת עברה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום. אני סבורה כי האירוע כולו חרג מכל פרופורציה סבירה ביחס לנסיבות. שמעתי את הנאשמת ועדת ההגנה מטעמה והתרשמתי כי מדובר בנשים נורמטיביות מן הישוב, אשר קשה לקשור בין המיוחס להן בתרשומת העד לבין דמותן, כפי שנגלתה בפני במהלך הדיון. העד היה מודע לכך שהנאשמת ממתינה לחברתה, המתעכבת בשל היות הרחוב חסום לתנועה וכי בכוונת השתיים להמשיך בנסיעה מיד עם הגעת דקלה לצומת. הנאשמת ישבה כל העת ברכב ולא הבנתי מדוע יצא קצפו של העד על הנאשמת רק לאחר הגעת דקלה למקום. אם סבר כי אינה מצייתת להוראתו להזיז את הרכב ממעבר החצייה, מדוע לא פנה אליה לפני כן וביקש מסמכיה לצורך רישום דו"ח? עדותן של השתיים עשתה עלי רושם אמין ביותר וזאת בניגוד לעדותו של העד, אשר סתר עצמו, הן במהלך חקירתו הנגדית והן בין גרסתו, כפי שהוצגה בבית המשפט, לבין גרסתו על פי נ/2, כעולה מעמודים 2-3 לפרוטוקול, שורות 27-31, 1-19 ובעמודים 5-6 לפרוטוקול, שורות 16-30, 19-20. מקום בו עמד העד במקום לצורך עבודות בשכר, מבלי שנערך לרישום דו"חות תנועה ולא נשא עמו פנקס דו"חות, לא מצאתי כל טעם שיצדיק דבקותו ברישום הדו"חות, על אתר, לנאשמת ולדקלה. לא ייתכן חולק כי חומרת העבירות לא הצדיקה את אופן התנהלותו של העד, בדגש על היות הנאשמת ודקלה מלוות כל אחת בשני ילדים קטינים.מה מצא העד להובילן, על רכביהן וילדיהן, בניגוד לכיוון הנסיעה המותר ברחוב, לתחנת המשטרה, תוך שהוא זונח מאחוריו את הצומת החסום, עבודות הכביש והכוונת התנועה? - הפכתי והפכתי במסמכים שערך ולא מצאתי כל טעם סביר. באשר לעבירה גופה, לא מצאתי מקום להעדיף גרסת העד באשר לאירוע על פני זו של הנאשמת, שכאמור, עשתה עלי רושם אמין ביותר, כאשר העידה, כמו גם עדת ההגנה מטעמה, מדם ליבן, על המקרה שבנדון. העד ציין כי ביקש תחילה מהנאשמת להזיז רכבה ממרכז הצומת. מקום בו אין פניה ימינה בצומת כי הכביש חסום והמשך הנסיעה ישר אינו אפשרי כיוון שמדובר ברחוב חד סטרי, ברי לכל כי נהג שיגיע לצומת וימצא עצמו ללא יכולת להמשיך, יעצור בשלב ראשון את הרכב. בנסיבות אלה, לא ברור לי מה ציפה העד כי תעשה הנאשמת בהגיעה לצומת, אם לא לעצור את הרכב ולבחון את אפשרויותיה. העד עצמו מסר בבית המשפט כי התרשומת שערך בדו"ח הפעולה עסקה בעבירה של העלבת עובד ציבור, אך הוא בחר שלא להאשים את הנאשמת בעבירה זו , מכאן, שאף הוא מודה כי לא התמקד מראש בעבירה של אי ציות להוראת שוטר במדים, אלא רשם את הדו"ח בגינה כברירת מחדל. לא מצאתי לנכון להרשיע את הנאשמת, לחילופין, בעבירה של עצירה על מעבר חציה, בניגוד לתקנה 72(א)(6) לתקנות התעבורה, כפי שביקשה ב"כ המאשימה, שכן שוכנעתי כי הנאשמת עצרה על גבי מעבר החצייה למשך שניות ספורות. בכל הנוגע להמשך האירוע בתחנת המשטרה, הרי שהדבר חורג מהדו"ח שבפני ומהעבירה שיוחסה לנאשמת, אך אומר בתמצית כי מדובר, לטעמי, באירוע מצער ומיותר. לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשמת מהאישום המיוחס לה בכתב האישום. משטרהמשפט תעבורהאי ציות להוראת שוטרשוטר